8 בנובמבר 2013

עונג שבת: אבודים בחלל

    chemical brothers

  1. נובמבר כבר כאן, ואף על פי שזה לא ממש אומר לכם שום דבר, לי זה אומר משהו בכל הנוגע לשירי פתיחה וסיום בעונג. בעוד איזה שלושה שבועות אפתח כאן את האפשרות להצביע לאלבומי השנה של 2013, שנה שהייתה ועודנה לא פחות מענקית בכל הנוגע לאלבומים. מספיק לנסות ולערוך רשימה של אלבומים שיצאו השנה כדי להבין איזה עושר אדיר הומטר עלינו ב-2013, שנה שבה קיבלנו אלבומים מ – הנה רשימה ממש ממש חלקית, של דברים שקופצים לי לראש במחשבה ראשונה – קנייה ווסט, ארקייד פייר, דאפט פאנק, ג'יי-זי, ג'יימס בלייק, ניין אינץ' ניילז, ניק קייב, אטומז פור פיס, דבנדרה בנהארט, ביל קלהאן, בורדז אוף קנדה (!), מיי בלאדי ולנטיין (!), הנשיונל, קווינז אוף דה סטון אייג', דיסקלוז'ר, דירהאנטר, דיוויד בואי (!), ארקטיק מאנקיז, ג'ייק באג, ומפייר וויקנד, יות' לאגון, דה נייף, מאזי סטאר (!), הסטרוקס, אמינם, MGMT, פרל ג'ם…
    אני יכול להמשיך ככה עוד הרבה. השנה הזו הייתה, ועודנה, פסיכית. כל השנה, התפקיד שלי היה להביא לכם ולדבר איתכם על אלבומים מעולים וחדשים שיצאו. מכיוון שאוטוטו מתחילים להצביע, התפקיד שלי עכשיו הוא להפסיק, ולא להתערב. לכן מעכשיו ועד העונג הראשון של 2014, שירי הפתיחה והסיום לא יהיו לקוחים מ-2013. נסתכל קצת אחורה, מה יש. העבר כל כך ארוך ומלא בשירים מעולים. הנה אחד מ-2010. A goldie oldie, בסטנדרטים של האינטרנט. בזמן האחרון יש לי המון דברים לעשות שדורשים את האוזניים שלי, ואני לא יכול לשמוע מוזיקה תוך-כדי, כפסקול. זה טוב למוזיקה – כשאני כבר מקשיב לה, אני מתרכז בה – אבל זה לא בהכרח טוב לי, כי אני אוהב שיש לי פסקול לכל מיני דברים. השבוע היו לי כמה שעות שבהן הייתי צריך לעשות משהו בבית, אני אפילו לא זוכר מה, וישר רצתי להכניס למערכת את Further, האלבום האחרון של Chemical Brothers. עם כל הדיבורים השנה על דיסקלוז'ר ודאפט פאנק ושיבתה של אלקטרוניקת הניינטיז קל לשכוח מי ענק ומי גמד בזירה הזאת. והכמיקל בראדרז, הרשו לי לדייק, הם נפילים. הם כאלה נפילים שאפילו "Another world", קטע לא ממש חריג באלבום מצוין אבל לא הטוב ביותר שלהם, הוא עדיין קטע ענק מספיק כדי שברגע שאזכר בו פתאום ארוץ ואשים את כל הדיסק ואשמע אותו שלוש פעמים ברצף. ואז לא אאמין שהצמד הזה אחראי ל-"Hey boy hey girl", ל-"Setting sun", ל-"Let forever be", ל-"Chemical beats". ענקים. [מפ3]
  2. לא לייבל הוא אתר מוזיקה ישראלי חדש. הייתי מוסיף "סטייל בנדקאמפ" אבל נראה שהוא כמעט בדיוק בנדקאמפ: אמנים יכולים להעלות אליו את האלבומים שלהם, למכור אותם דיגיטלית ישירות למאזין (+מוצרים פיזיים) והאתר לוקח אחוז מהמכירות. במקרה הזה, 20% (יותר מבנדקאמפ, שלוקחים 15%). אז אם כבר יש לנו בנדקאמפ, מה נותן לנו "לא לייבל"? ראשית, עוד מקום למכור ולקנות בו מוזיקה. לא יזיק. אם אתה אמן ואפילו מאזין אחד שלך לא מכיר את בנדקאמפ אבל מכיר את לא לייבל ומחליט לקנות שם – כבר הרווחת. שנית, זה בנדקאמפ ישראלי בלבד, שזה כבר מעניין ויכול להיות דחיפה כלשהי לפעילות פנים-ישראלית, כלומר לחזק את התחושה שיש סצינה או זירה שכולנו פועלים בה. שלישית, העיצוב נהדר. מצד שני – אין אפשרות לאמבד אלבומים, פיצ'ר מרכזי של בנדקאמפ שמאפשר למאזינים להיות גם המפיצים. מה דעתכם על לא לייבל? [עברית]
  3. וואו, כמה כיף היה בהופעה של Youth Lagoon בבארבי! בחיי שלא ציפיתי. הגעתי כשאני מכיר את הצליל הכללי של יות' לאגון אבל לא ממש יכול לנקוב בשמות שירים או לשיר את הפזמון. לשמחתי, זה בכלל לא היה משנה. אף על פי שלא היה הרבה מה לראות על הבמה, ההופעה הייתה סוחפת לגמרי מהרגע הראשון, ממתק מוזיקלי, מסע מוזיקלי. באנדי קראתי את הביקורת שהכי אהבתי להופעה הזו, ביקורת שמדגישה את העכשוויות של ההרכב הזה, ואת הזכות לראות אותו כשהוא רותח ובשיאו. היה נהדר, היה מחולל-חיוכים, היה כיף לעוף יחד עם טרוור פאוורס, בלי הפסקות כמעט בין השירים. תבואו שוב! [עברית]
  4. p.ink

  5. [תודה ליובל] זה די מדהים בעיניי: מיזם שנרקא P.ink, קיצור של Personal Ink, ומפגיש אמני קעקועים עם נשים שעברו ניתוח להסרת שד בעקבות סרטן השד. ביחד הם מעטרים בצורה חדשה ואישית את הצלקות שנותרו, את השדיים החדשים שהושתלו, ולוקחים בחזרה תחושה של בעלות על הגוף שלהן. הסרטון על מולי אורטווין הוא מופלא, ועמוד הפינטרסט של P.ink שאוסף חזות מקועקעים פוסט ניתוח הוא גלריה מדהימה בכל מובן. [טיוב, אנגלית]
  6. עשור אחרי האלבום הגדול האחרון שלהם, Outkast זוכים לכתבה רטרוספקטיבית בפיצ'פורק שמתעדת את הקריירה של אחד ההרכבים הכי גדולים שאי פעם החזיקו מיקרופון על ביט. [אנגלית]
  7. [תודה לעדי] וואו, הקליפ החדש ל-"Among us", השיר הסוחף והמציף הזה מהאלבום הפנטסטי של סוזן סאנדפר הוא אגדה מודרנית מטרידה ויפהפיה. [טיוב]
  8. עוד 6 שנים חלפו, וזה אומר שהפה והטלפיים מוציאים עוד אלבום! והפעם: תחת! שם ראוי לאלבום חדש. לקראת יציאתו בדצמבר, הפוה"ט יעלו מדי שבוע אלבום ישן שלהם לבנדקאמפ. הם התחילו עם הראשון: בין הים והביצות מ-1989. [בנדקאמפ]
  9. Mount Eerie, ההרכב המעולה של פיל אלברום (לשעבר The Microphones) ממשיך בפוריות המבורכת שלו ומוציא אלבום חדש, Pre-human ideas. בפיצ'פורק אפשר לשמוע את כולו. [סטרים]
  10. Workwankersמדריך מאויר לאנשים המרגיזים שעובדים איתכם במשרד (במיוחד אם אתם עובדים במשרד פרסום). [אנגלית]
  11. באטלנטיק פירסמו קריאה נרגשת לבטל את שעון הקיץ, ועל הדרך הם חושפים נתונים מרתקים על ההיסטוריה של איזורי הזמן ומנהג שעון הקיץ (שנהוג רק בחלקים מאוד מסוימים של העולם. רמז: הם מכונים "המערב"). [אנגלית]
  12. אמנדה פאלמר הוזמנה על ידי ראסל ברנד לכתוב טור על היחסים שלה ושל מעריציה. בסגנון פאלמרי אופייני, היא מערבבת דעתנות וסיפורים אינטימיים של מפגשים עם מעריצים. אחלה טור. [אנגלית]
  13. Destroyer נסע לספרד וחזר עם EP חדש של חמישה שירים בספרדית. הנה קליפ יפה וכפרי לאחד מהם, "Bye bye". [וימאו]
  14. ראיון מעניין וכנה ומצחיק עם ארקייד פייר על האלבום החדש, כולל בדיחות Cowbell והכרה במעמדם בעיתונות המוזיקה מול מעמדם בעולם הפופ. [אנגלית]
  15. המקום הכי חם בגיהינום הוא מגזין עיתונאי עצמאי שעוסק בנושאים חברתיים, פוליטיים ואחרים בלי העמדת פנים של אובייקטיביות. עינת פישביין יזמה ועורכת. זה נראה מבטיח. [עברית!]
  16. swastika
    אופס

  17. לרקוד על ארכיטקטורה: 31 טעויות בנייה הילאריות. [אנגלית]
  18. שיט, זה די מדהים: התזמורת של אוניברסיטת אוהיו במופע מחצית מדהים במשחק פוטבול. לא, ברצינות. אתם צריכים לראות את זה. אפילו יותר מאשר לשמוע את זה. [טיוב]
  19. תשכחו מכל ההספדים והכתבות על לו ריד: הנה טקסט שפירסמה אשתו, לורי אנדרסון, אחרי מותו, ובו היא מספרת על היום בו הכירו, על חייהם המשותפים כאמנים ובני זוג, ועל הרגעים האחרונים של ריד בחיים. זה טקסט מרגש ויפהפה על שני אנשים, עם ובלי קשר למוזיקה ולאמנות שהם יוצרים. [אנגלית]
  20. The Flaming Lips מביאים אותה באחלה קאבר ל-"Elephant" של Tame Impala, שותפיהם לטור. [טיוב]
  21. חביב העונג ומלך הקאט-פייסט הישראלי דיגיטל_מי מוציא פרויקט חדש!!! "רוכב אופניים", כתוב בקומוניקט, "הוא פרויקט מוזיקלי של דיגיטל_מי. הרעיון הוא להעביר את התחושה שברכיבה על אופניים בתל אביב תוך כדי האזנה למוזיקה באזניות. הפרויקט מחולק ל-4 פרקים/ חלקים/ מסלולים, כל אחד מתייחס לחלק אחר בעיר, מצבי רוח שונים, מזג אוויר, סצינות בחיי היומיום וכו'. המוזיקה מערבבת מוזיקה שדיגיטל_מי מקשיב לה ברכיבותיו בעיר, צלילים וקולות שמתייחסים לתל אביב ומוזיקה בנושא אופניים. כל האלמנטים מעורבבים ב'דיגיטל_מי סטייל', כלומר היפ הופ אינסטרומטלי מטונף, חתוך, מודבק ועמוס סימפולים". עד כאן הקומוניקט. מכאן ואילך המוזיקה, אז תלחצו כאן. זה אדיר. [סאונדקלאוד]
  22. [תודה לתומ] השמועה אומרת ש-Virgin America היא חברת התעופה הטובה באמריקה אם לא בעולם, מבחינת איכות השירות, חוויית הטיסה וכל הדברים האלה. הנה עוד סיבה להאמין לשמועה הזאת: בכל טיסה יש חמש דקות משמימות של סרטון הדרכת בטיחות לטיסה. בווירג'ין אמריקה הבינו שהן לא חייבות להיות משמימות. בעצם, למה שהן לא יהיו ממש, ממש מגניבות? למה שהן לא יהפכו לשיר? ולריקוד? ולקליפ בטיחות סופר גרובי? אני בטוח שלחייך כל כך הרבה לפני ההמראה זו סגולה לטיסה נעימה במיוחד. [טיוב]
  23. ledgly
    גיבור לא מושר. יהודה לדג'לי

  24. אחרי שהיגר לישראל, הוציא ב-2005 אלבום פנטסטי (The Quiz) שאזל מזמן ונחשב פריט לאספנים, הופיע, הבריז מהופעות, ביטל הופעות, הקליט דמואים, חילק אותם לאנשים אבל לא נכנס להקליט אף אלבום נוסף ולבסוף עזב את ישראל – יהודה לדג'לי מוציא סוף סוף EP חדש, בשם Moving on, שניתן להורדה במחיר לבחירתכם. לא בדיוק חדש – הוא הוקלט ב-2007, אחרי שלדג'לי וזוגתו נפרדו, ונמצא לאחרונה בהארדיסק אבוד. [בנדקאמפ]
  25. "Holding on for life", שיר חדש של Broken Bells, הלא הם דיינג'רמאוס וג'יימס מרסר, סולן השינז! [סטרים]
  26. אוי, כמה שזה כיף: Multitrack love מאפשר לכם לשמוע כמה משירי הפופ הכי מפורסמים של 50 השנים האחרונות, מהביטלס ובואי עד איימי ויינהאוס וסיסטם אוף א דאון, כשהם מפורקים לערוציהם השונים ואתם יכולים לבחור איזה ערוצים להשמיע. נסו לשמוע רק את השירה והפסנתר של "Rehab", למשל, וקיבלתם כמעט שיר אחר לגמרי. אדיר לגמרי. [אנגלית]
  27. אוהבינג את האלבום של יותם אופק, יוצר ישראלי אקוסטי (טוב, היוצר עצמו לא אקוסטי, אבל הבנתם את הרעיון) ששר באנגלית. נכון, יש בארץ איזה 7 מיליון כאלה. אבל אופק גם נשמע משכנע, וגם מגובה באחלה הרכב (שחר חזיזה, עדי רנרט ויהוא ירון, שגם הפיק). האזינו לאלבום הבכורה שלו כאן. [בנדקאמפ]
  28. [תודה לאסף] Stereodose הוא אתר שמזרים לך פלייליסט מוזיקלי נהדר לפי הסם המועדף עליך והמצב המנטלי שהוא מביא. מריחואנה–>סתלבט יישמע שונה מאוד מפטריות–>חלל או מהפלייליסט החביב עליי, לסד–>רוקסטאר. כמעט כל המוזיקה מגיעה מאמנים לא-(מספיק)-מוכרים, ועל הדרך חושפת למאזין הסקרן דרכים נהדרות להרחיב את התודעה המוזיקלית. מומלץ בחום. [סטרים, אנגלית]
  29. [תודה לאביטל] ב-1989 התרסקה במדבר בניז'ר טיסת נוסעים על כל נוסעיה וצוותה. כולם נהרגו. ב-2007, התאספו בני משפחותיהם של ההרוגים באתר ההתרסקות המרוחק, בלב המדבר, והתחילו לבנות אנדרטה שלא נראתה כדוגמתה. חלקים מהמטוס עדיין היו מפוזרים שם. בגלריה מופלאה אפשר לראות את תהליך הבנייה, ולהיפעם מהתוצאה הסופית – ומאיך שהיא נראית מהאוויר. [אנגלית]
  30. אחרי הפריצה המופלאה שלה לפופ העולמי עם "Royals", העיתונאי הניו זילנדי דנקן גריב, שעקב אחרי לורד בת ה-17 מתחילת דרכה, מפרסם כתבת ענק שמתעדת את דרכה הלא-מקרית לצמרת. [אנגלית]
  31. כבר שמענו ביצוע ג'ז ל-"Smells like teen spirit", אבל לא ג'ז ישראלי שמערב עוּד ואת עדי רנרט. אוריאל הרמן הרביץ פה חתיכת פרשנות מוזיקלית יפה. [טיוב]
  32. [תודה לזהר] זה מקסים. ומכיוון שהכל מוסבר בווידאו, פשוט לא ארחיב ותצטרכו להקליק כדי להבין. [טיוב]
  33. איך למחוק את עצמך מהאינטרנט? מדריך קצר ושימושי למי שנשבר לו הזין מפייסבוק, גוגל וכל אתר אליו הוא נרשם אי פעם, ורוצה להיות אזרח חופשי באינטרנט. [אנגלית]
  34. Inside Llewyn Davis, הסרט החדש של האחים כהן, מפגיש אותם שוב עם טי בון ברנט, מי שהפיק את הפסקול פורץ הדרך של "אחי, איפה אתה?", שבתורו דחף קדימה את תחיית הפולק והבלוגראס באמריקה בעשור האחרון. הפסקול החדש – ברנט, יחד עם תרומות נכבדות של סולן מאמפורד אנד סאנס ועוד חברים – מוזרם במלוא יופיו הרב ב-NPR. [סטרים]
  35. [תודה לטל] מוזיקאי רחוב עמד וניגן בברלין שיר של Bronski beat, כשלפתע הגיע ג'ימי סאמרוויל, סולן ברונסקי ביט, והצטרף אליו. פרייסלס. [טיוב]
  36. פסטיבל הפסנתר יינעל במוצ"ש, והנה גלריית תמונות, סרטונים ודיווחים מהפסטיבל של דניאל צ'צ'יק ודפנה ארד, צלם וכתבת "הארץ". [עברית]
  37. [תודה לשי] יופי של קליפ ליופי של שיר, "V" של These new puritans. [טיוב]
  38. [תודה לאביטל] הסרטון הכי טוב שתראו כל השבוע הוא זה: דורבן לועס אוכל ומדבר תוך כדי. בבקשה, שמישהו יעשה לי מזה רינגטון. [טיוב]
  39. [תודה לדויד] שגילה לי את אד אסקיו [Ed Askew], מוזיקאי ניו יורקי שהוציא ב-1968 אלבום קאלט וחזר השנה עם אלבום חדש – קצת כמו סיפור ביל פיי, אבל לא בדיוק. באלבום החדש שלו, שיצא לפני חודשיים וניתן להאזנה מלאה בבנדקאמפ, מתארחים גם מארק ריבו ושרון ון אטן. נהדר. תקשיבו לשיר הפתיחה עד הסוף ותגידו לי שלא התרגשתם. [בנדקאמפ]
  40. אנני קלארק א.ק.א St. Vincent פירסמה ביקורת משלה על האלבום החדש של ארקייד פייר ב-The Talkhouse, מגזין שבו מוזיקאים כותבים על מוזיקאים. למרבה השמחה, זה טקסט מאוד מצחיק. [אנגלית]
  41. twogallants

  42. [תודה לרוי על התזכורת] בשביל הקטע שפותח את העונג חזרתי לתיקיות משנים קודמות ושקעתי במחשבות. למשל: מה קרה ל-Two gallants? רגע, שאלה מדויקת יותר תהיה: איך זה שהצמד בלוז-רוק תופים-גיטרה האמריקאי האדיר הזה, שהוציא ב-2006 אלבום די מושלם בשם What the toll tells, לא הפך לשם בינלאומי אדיר כמו, נניח, הבלאק קיז? טוב, יש כמה תשובות ואחת מהן היא שלבלאק קיז יש כישרון טוב יותר לחבר את הבלוז-רוק שלהם לפופ, ואפילו לפופ די רקיד (ובאמת כיף נורא לרקוד שירים שלהם), ולבחור מפיקים לוהטים. אבל השנייה היא שגם אלבומים מבריקים מתקלפים לפעמים מהתודעה ונשארים בשוליים. Two gallants אכן די נעלמו לחצי עשור של חוסר פעילות, ובשנה שעברה חזרו באלבום חדש. זה לא הביא אותם סוף סוף להמונים המגיעים להם, אבל זה כן החזיר קצת תקווה לחיי. "Waves of grain", השיר שסוגר את האלבום המעולה שלהם מ-2006, הוא הסבר מצוין לשאלה למה אני מת עליהם: הגרון המצטרד, אורך הרוח, הנכונות להפגין רגש בצורת השירה (השוו לבלאק קיז), התנופה, הרישול. והדבר הכי טוב בלחזור לתיקיות ישנות הוא לתת עוד סיבוב לאלבום הזה, להיזכר מה הוא מניע לך בפנים, ולחזור אליו. לתת לו לחזור אליך. כאילו לא נפרדתם מעולם. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי! בואו ניפגש בטוויטר, בפייסבוק של העונג או באינסטגרם.
ואל תשכחו שאם נהניתם מהעונג, אתם יכולים להשאיר טיפ קבוע דרך Patreon.

17 תגובות על “עונג שבת: אבודים בחלל”

  1. תמר הגיב:

    גונבה לאוזניי שמועה שלקראת סוף דצמבר תיערך הופעת ההשקה של הפרוייקט "רוכב האופניים" של דיגיטל_מי, אז שווה לעקוב אחרי הפרסומים.

  2. אורן הגיב:

    היי גיא

    לאורך השנים שבהם אני עוקב אחרי הבלוג , לא זכור לי שהוזכרה איזושהי אג'נדה פוליטית , אני בטוח שהקפדת על זה שהבלוג לא יהיה מזוהה עם שום עמדה פוליטית כזו או אחרת וטוב שכך , זה גם מה שגרם לי להעריך עוד יותר את "עונג שבת" ואותך , ולהמשיך לקרוא בעקביות את "עונג שבת" כל שבת בבוקר .

    הפעם חרגת ממנהגך כשנתת לינק למגזין פוליטי עם אג'נדה ברורה באייטם #14 .

    אני לא נוהג לטקבק , אבל הפעם חרגתי ממנהגי להסב את תשומת לבך שהזדהות פוליטית של הבלוג לא משרתת את הבלוג ואותך וגורמת לקוראים נאמנים כמוני לחוסר נוחות ותחושה לא קלה בלשון המעטה.

    אגב , ראיתי אותך כשיצאתי מההופעה המעולה של youth lagoon , רציתי לגשת ולהביע את הערכתי לפועלך אבל אני לא מאלה שניגשים… אז זו הזדמנות להודות לך על הבלוג המצוין שמלווה אותי לאורך שנים .

    אורן

  3. אמיר הגיב:

    ניטפוק קל בקשר לאייטם 34 – מדובר בThese New Puritans ולא כפי שנכתב. הפוריטנים הצעירים אמנם קיימים אבל הם להקה קצת אחרת 🙂

  4. גיאחה הגיב:

    תמר – הו הו! בהחלט נעקוב.

    אורן – קודם כל ממש תודה ואתה מלך ובפעם הבאה תבוא להגיד שלום. דבר שני, אני מבין מה שאתה אומר, אבל הנה כמה סייגים לדבריך:
    א. אל תשלה את עצמך של-Ynet או הארץ (או קפה גיברלטר, לצורך העניין) אין אג'נדה פוליטית ברורה – ואני מקשר אליהם בעונג כל הזמן. "המקום הכי חם" פשוט הפסיק להעמיד פנים שהוא אובייקטיבי, הצגה מגוחכת שהעיתונים הגדולים עדיין מנסים להציג.
    ב. אני לא בהכרח מזדהה עם הדעות הפוליטיות (המרובות) שמובעות במגזין של פישביין, אבל אני לגמרי בעד מגזינים עצמאיים רציניים עם פונטים יפים וכתבות מושקעות, וזו הסיבה העיקרית שפרסמתי פה את המגזין הזה. מה שמוביל ל:
    ג. וואלק, מגזין עצמאי שמפרסם כתבה כזו שמדברת על קשיי המחייה בארץ של זוגות שלא מרוויחים מספיק כדי לחיות בכבוד – ויש לא מעט כאלה – הוא מגזין שמבחינתי ראוי לחשיפה ולא משנה מאיזה צד פוליטי הוא מגיע.
    מה אתה אומר?

    אמיר – פדיחה! מתקן מיד.

  5. אפרת הגיב:

    Two Gallants מצוינים. הכרתי אותם רק באלבום האחרון והופתעתי מכמה שהם טובים

  6. אורן הגיב:

    גיא – יש לי כבר כרטיסים ל black angels בבארבי , אז אם אני אראה אותך שם הפעם – מבטיח להגיד שלום :).

    א. האג'נדה של ynet או ה"ארץ" ידועות , ynet מנסה להיראות אובייקטיבי אבל האג'נדה שלו די בולטת , למרות שבמקרה של ynet' הרייטינג והצהוב מנצח כל אג'נדה .
    במקרה של "הארץ" האג'נדה כל כך סהרורית כך שלפעמים אני קורא רק על מנת לקבל את מנת הגיחוך היומית , אבל לזכותו יאמר (בניגוד לynet)שהוא לא מתיימר להיות אובייקטיבי (וזה לפחות! על פי מאמר המערכת היומי).

    ב. לגבי הדעות הפוליטיות"המרובות" שמובעות בגיליון – רק מלראות את מגוון הקישורים שמספק הגיליון : אישתון ,העוקץ,החברים של ג'ורג' ,העין השביעית ,הפלוג ,עדאלה , יש דין , מוקד סיוע לעובדים זרים וכ"ו. אפשר להבין שהדעה הפוליטית של האתר ה"ימני" ביותר מבין אתרים אלה הופכת את מר"צ למפלגה בעלת דעות פאשיסטיות לאומניות . ככה שהאג'נדה הפוליטית היא לא "מרובה" אלא אחת, וגם די קיצונית. מה שמוביל אותי ל:

    ג.אתה לא נתת קישור לכתבה כזו או אחרת , אתה פשוט פרסמת מגזין :

    "המקום הכי חם בגיהינום הוא מגזין עיתונאי עצמאי שעוסק בנושאים חברתיים, פוליטיים ואחרים בלי העמדת פנים של אובייקטיביות. עינת פישביין יזמה ועורכת. זה נראה מבטיח. [עברית!]"

    אם היית נותן קישור לכתבה ספציפית שאין לה אג'נדה פוליטית, גם אם המגזין הוא פוליטי("בלי העמדת פנים של אובייקטיביות") , לא היית שומע ממני מילה .

    ד. אגב – נכון שיש בעיה של קשיי מחיה אצל חלק מהזוגות והמשפחות בארץ , בעיקר בתחום הדיור .
    הבעיה היא שזה די בולט שאת המחאה בעניין יוקר המחיה ניכס לעצמו צד פוליטי מסוים(הצד הפוליטי של המגזין המדובר) וזאת על מנת לנגח את הממשל הנוכחי(ולא באמת לפתור את הבעיה) , ניכוס כזה הרחיק רבים בעלי דעה פוליטית אחרת מתחושת השייכות למחאה החברתית . כך שכל כתבה שמדברת על יוקר המחיה ,גם אם נעשתה בצורה אובייקטיבית לחלוטין, מיד חשודה באג'נדה פוליטית .

    ה. למרות שנראה ככה , לא כל מי ששומע את Yo La Tengo או הולך להופעה של Youth Lagoon או קורא כל שבת בבוקר את הבלוג המצוין הזה , הוא בעל אג'נדה פוליטית שנוטה למה שנקרא "שמאל" , לכן , על מנת לשמור על הרמה הגבוהה של בלוג מוסיקלי אובייקטיבי כדאי ,לדעתי, לא להתעסק אפילו ברמז עם אג'נדות פוליטית , כמו שנעשה לאורך השנים הארוכות שאני קורא את הבלוג.

    במלוא ההערכה , אורן

  7. דוד הגיב:

    אחלה עונג, תודה
    כל כך נהנתי מסרטון הדרכת בטיחות לטיסה שזה מביך 🙂

  8. גיאחה הגיב:

    אורן – היי מאן.
    אני די שמח שפתחת את הדיון הזה. ואני עוד יותר שמח שאנחנו משוחחים בנקודות כי זה ממש מקל את הדיון. אנסה להתאים את האותיות שלי לשלך:
    א. שמח שהסכמנו 🙂
    ב. לא מסכים. נכון שכל האתרים שציינת שייכים ל"שמאל", אבל תתפלא כמה אי הסכמות תוכל למצוא ביניהם. בדיוק כמו ימין, גם שמאל היא לא השקפה פוליטית אחידה וחד משמעית.
    ג. אתה צודק, קישרתי למגזין כולו. המחשבה שלי הייתה שמכיוון שמדובר במגזין חדש עדיף לקשר לעמוד הראשי ולא לכתבה ספציפית. זה גם מה שאני עושה עם בלוגים ישראליים חדשים שעולים ברשת ומעניינים בעיניי. האתר הזה הוא אתר תוכן עצמאי ישראלי חדש ומעניין, ומבחינתי זה מספיק כדי להכניס אותו לעונג. ברור לי ש"מעניין" זה סובייקטיבי לגמרי וזה בסדר גמור כי העונג – והנה אנחנו קופצים לנקודה ה' שלך – הוא סובייקטיבי לגמרי. אני לא כותב על כל להקה, אלבום, התרחשות או מגמה אלא רק על מה שמעניין אותי. במוזיקה ובכלל. ההנחה שהעונג הוא בלוג אובייקטיבי רק כי לאורך השנים השתדלתי מאוד לא לשייך אותו פוליטית לשום צד היא הנחה שגויה.
    ד. אני חושב שיש הבדל חשוב בין אג'נדות חברתיות (שאגב, תמיד הופיעו בעונג) לבין פוליטיות במובן המפלגתי של המילה (כי כל אג'נדה חברתית היא בהכרח פוליטית במובן הבסיסי של המילה). זה קשור גם לטענה שלך שמחנה השמאל ניכס לעצמו את המחאה, שהיא לא נכונה כלל – אלא אם כן אתה מחשיב את יאיר לפיד כשמאל, שזה דבר די מגוחך לעשות. יותר מזה: כתבת ש"ניכוס כזה הרחיק רבים בעלי דעה פוליטית אחרת מתחושת השייכות למחאה החברתית . כך שכל כתבה שמדברת על יוקר המחיה ,גם אם נעשתה בצורה אובייקטיבית לחלוטין, מיד חשודה באג'נדה פוליטית". חשודה על ידי מי? על ידי הקורא. אם הוא חכם הוא יכול לחשוב בעצמו ולהבין שלא כל כתבה על יוקר המחיה היא ניכוס פוליטי, ולכן לא כל תוכן עם אג'נדה חברתית משויך בהכרח למחנה פוליטי כלשהו. תסכים איתי שבעיית יוקר המחיה (למשל) משותפת לישראלים מכל צד פוליטי? אז למה שכתבה כזו לא תהיה רלוונטית לכל מי שקורא בעונג? נכון, קישרתי לעמוד הראשי של המגזין ולא לכתבה עצמה, אבל זה לא משנה. הטענה אותה טענה: עיסוק חברתי =\= תפיסת צד פוליטי. והיי, גם אם כן, לא מתים מזה 🙂

  9. הליברוב הגיב:

    רוצה לחזק את מה שגיאחה כתב בסעיף ד.
    לא במקרה השמאל ׳ניכס׳ לעצמו את המחאה. הפתרונות שהוא מציע (לא להפרטה ולא לכיבוש) הן בגדול כמעט יסודות ברזל באג׳נדה השמאלנית. כשכל כך הרבה כסף הולך לטייקונים או מופנה להתנחלויות קשה לימין לנכס לעצמו מחאה עם טיעונים פחות הזויים מ׳תעברו להתנחלויות׳.
    ברור שזה קצה הקרחון והדברים מורכבים יותר, אבל זה הבסיס של הדברים, לפחות איך שאני רואה את זה.

    ותודה על הפירגון ועל הטיזר (תמר??)
    ורק אציין שגם את הפרויקט שבו אני רוכב על אופניים ושומע מוזיקה אפשר לפרש כפוליטי (בהמשך יהיו סימפולים של משה סנה!). אני לא רואה סיבה שבלוגר עם טעם אישי מובחן יצטרך לסנן את ההמלצות שלו כדי שמישהו ירגיש בטעות שזה לא מקיים במקרה את ה׳אני מאמין שלו׳.

  10. אורן הגיב:

    קצת בילבלתם אותי , גיא טוען ש"הטענה שלך שמחנה השמאל ניכס לעצמו את המחאה, שהיא לא נכונה כלל…" כלומר השמאל לא ניכס לעצמו את המחאה , ואז בא ליברוב ו"חיזק" את מה שגיא אמר :"לא במקרה השמאל ׳ניכס׳ לעצמו את המחאה" , כלומר הוא כן ניכס?!?!
    גיא , שלא יהיו ספקות , מי שמדבר על חלוקת המדינה ומסירת שטחים הוא שמאל , כן , זה בדיוק מה שיאיר לפיד אומר.
    כן , מושג כמו "מסירת שטחים" נחשב ימני וקיצוני , כך בדיוק חלחלה האג'נדה של העיתונים ה"אובייקטיבים" שלנו והפכה את המילה "כיבוש" למושג שהוא קונצנזוס ו"מסירת חלקים מהארץ" למושג שהוא משיחי , פאשיסטי .
    ליברוב , האם יש לך הוכחות לכך שכמות הכסף שעוברת להתנחלויות היא לא פרופורציונלית ? יחסית למה? , על מה אתה מסתמך? על ynet ? אל תגיד לי שאתה מסתמך על עיתון "הארץ".
    כסף לטייקונים ? , עוד מושג של המחאה החברתית , אם אתה חושב שהדברים כל כך מורכבים , איך אתה מפשט כל כך את הנושא ומתחיל עם קביעת יסוד ש"כל כך הרבה כסף הולך לטייקונים" , לדבר בסיסמאות ואח"כ להגיד שהנושא מורכב זו חוכמה קטנה מאד.

    גיא , לגבי ב' , דיברת על דיעות פוליטיות מרובות , ואח"כ טענת שכולם בשמאל !! אני מאמין שאני לא צריך להסביר את האבסורד פה , הסייג שהוספת לגבי "כמה אי הסכמות תוכל למצוא ביניהם" לא טוען כלום , הדיעות בטח לא מרובות ואם יצא לך לקרוא כמה מהאתרים שהוזכרו היית מבין שהשוני בטיעונים הם בעיקר גוונים שונים יצירתיים ורדיקליים של שנאה למדינה שמגיע לפסגות חדשות של סהרוריות .

  11. הליברוב הגיב:

    היי אורן.
    לפני הכל אני רוצה לציין שאם דיאלוג פוליטי פה בתגובות מרגיש למישהו כהטרלה או הטרדה אשמח להמשיך אותו במקום אחר (רוצה להיות חבר שלי בפייסבוק? 🙂 ).

    כתבתי 'ניכוס' במרכאות, אולי לא הייתי מספיק ברור. כל פרשנות שלך מקובלת עלי. אני לא יודע מה המינוח אצלך לשליטה צבאית על אוכלוסיה זרה. לא חייבים לקרוא לזה "כיבוש", זה פשוט נוח. לגבי שאר הדברים: אתה מוזמן לראות את "שומרי הסף" או לקרוא את המאמר הבא שפורסם בכלכליסט ( http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3577493,00.html ), לדוגמא. אתה מוזמן לקרוא קצת על "תספורות" או על הנחות עתק במסים שניתנו לחברות ענק. סליחה אם אני מתייחס לזה שלא באריכות.

    גם אני לא מסכים עם כל הדברים שגיאחה מפרסם פה. למשל- הייתי בוחר 4 קטעים שונים לגמרי של הקימיקל ברדרז. piku, electrobank, left right, song to the siren- ואלה סתם הראשונים שנזכרתי בהם. אבל זה חלק מהיופי של הבלוג הזה, שאני בטוח שאמצא משהו שמתאים לי.

  12. חי הגיב:

    יישר כח לאורן על תגובה במקום.
    יש מקום לומר שני דברים:
    1. גיא – "כל אג'נדה חברתית היא בהכרח פוליטית במובן הבסיסי של המילה" זה קצת שולי אבל מכיוון שאני שומע את זה הרבה חשוב לומר שזה פשוט לא נכון: פוליטיקה היא בבואה של החברה ולא ההיפך. במילים אחרות זה שכל אג'נדה פוליטית היא חברתית לא אומר שכל אג'נדה חברתית היא פוליטית, וזה בטח לא טמוע במובן המילה.
    2. לא כ"כ מכיר את הנפשות הפועלות בקישור שהבאת אבל יש לי מילה שתיים על עיתון הארץ, במיוחד במהדורה האנגלית. מי שחושב שיש לעיתון הזה איזושהי אג'נדה פוליטית מפספס את העובדה שזה העיתון הישראלי הנקרא ביותר בעולם, ומה שנמכר כ"נאורות" או "עיתונאות לאנשים חושבים" זה לא יותר מצעד פופוליסטי-כלכלי להגברת התפוצה של העיתון.
    מצער לראות שהרבה ישראלים מצטרפים לנסיעה הזו כי הומני זה הכי אחי וכיבוש מצטלם טוב יותר מפחד קיומי תמידי שהוא מנת חלקנו.

  13. שרון הגיב:

    נניח שקיים בלוג מעוצב עם פונטים יפים שמוצגות בו דעות שהן מהצד הימני של המנעד – בלוג איכותי, עם יותר משני כותבים ותחקירי עומק: גיא, האם היית מפרסם אותו? ונניח שלא באותה הקלות, מה זה אומר על הקשר בינך, גיא הפוליטי, לבין הבלוג המוזיקלי שלך? במקרה זה נדמה לי שהגיע הזמן להצהיר באופן ברור יותר על הקשר בין גיא הפוליטי וגיא המוזיקלי, ויש לי תחושה ששניהם ייתרמו מכך, אם רק נשכיל כולנו (הכותב והמגיבים) לדון בקשר שבין מוזיקה ופוליטיקה באופן מעניין ותוך שימוש מופחת בקלישאות.

    ונניח שכן באותה הקלות? או אז, לטעמי לפחות, מדובר בבלוג שתר אחר תוכן איכותי באשר הוא. בכל מקרה, דה-פוליטיזיציה הרמטית נראית לי כמו שאיפה מאוד בעייתית.

    שרון

  14. שרון הגיב:

    אה, ומרוב פוליטיקה שכחתי לומר – ואוו, ואוו, ל-Further. ואוו. כפי שכתבת במדויק, נפילים. מאסטרים. כל הסופרלטיבים.

  15. איתיא הגיב:

    23 כל כך כיף! ו-sound of silence בלי גרפונקל זה ממש מוזר/מגניב.

  16. קאז הגיב:

    למה שווה לגור בניו יורק #457 – לרדת לבר שבקצה הרחוב סתם ככה בליל שבת, לשלם חמישה דולרים להופעה של שם שבחיים לא שמעת – אד אסקיו – לראות על הבמה אדם מבוגר בכובע קסקט, שר מדקלם בליווי קסליפון וקסיו קטן , שירים סהרורים על חיות אגדתיות וחברים שנפטרו כבר , ובין לבין מספר סיפורים על חייו כהיפי בשנות הששים, והכל בקול קטן וצנוע.
    זה היה כמדומני לפני קצת יותר משנה, עדין מתרגש כל פעם מחדש שנכנס לשתות בירה בבר הזה, אולי הוא יהיה שם שוב.

  17. יובליובליובל הגיב:

    יאיי! המלצתי בעונג לראשונה! 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *