14 בפברואר 2009

עונג שבת: יום האהבה ה-13

לפני הכל: שלום וברוכים הבאים לכל הקוראים החדשים שהגיעו מטור הפרידה שלי בוויינט, מההמלצה בכלכליסט (דורה, את שולטת) ומהראיון אצל בועז. זה העונג שבת, אני גיא, בואו נתחיל.

    dirtyprojectors

  1. אני אוהב מאוד אוספים. אלבומים מושלמים הם נדירים מדי, ונושאים רוחביים הם נפוצים מדי, כך שהרבה פעמים אחרי שיר מסוים באלבום מסוים מתחשק מיד לשמוע שיר אחר של אמן אחר. בימי המפ3 זה קל מתמיד, מה הבעיה לגרור אייקון מכאן לשם וליצור פלייליסט כבקשתך, או לתקתק על הנגן הנייד תוך כדי הליכה. עם זאת, אוספים מסחריים של ממש הם כבר מזמן לא אופציה. לרוב הם משעממים מאוד, מבולגנים או סתם נטולי רצף או הקשר. כמעט כל האוספים האהובים עליי (לא כולל מיקסטייפס של חברים, כמובן) יצאו לפני שנת 2000. והנה השנה יוצא אוסף הגובל במושלם: כל השירים בו טובים (ללא יוצא מן הכלל!), העריכה מלאת טעם ואופי וניכר כי השקיעו שעות ומאמצים רבים בבחירת השירים, סינונם וסידורם. Dark was the night, האוסף של ארגון Red Hot עליו סיפרתי לכם לא מזמן (רשימת שירים ומשתתפים), הופק ונערך על ידי האחים אהרון וברייס דסנר מלהקת The National המצוינת, הוא האוסף הראשון שאני אוהב בשנים האחרונות אהבה של ממש, ולא מפסיק לשמוע עוד ועוד. "Knotty Pine" שפותח אותו, מבית Dirty Projectors (שלא הכרתי עד היום) יחד עם דיוויד ברן, לא יוצא לי מהראש. עוד מהאוסף בשיר הסיום, והנה האזנה מלאה לאוסף כולו. [מפ3]
  2. blossomlastהשבוע הלכה לעולמה, בגיל 82, בלוסום דירי הנפלאה, זמרת ג'ז בעלת קול כל כך קטן, "שהוא לא יגיע לקומה השנייה בבית בובות", כפי שכתב עליו פעם אחד המבקרים. לדירי אכן היה קול קטן, מתיילד ומתוק, והוא תמיד מעלה חיוך על פניי. נתקלתי בה בסרט "החיים בלעדיי", העמקתי חקר ומצאתי זמרת נפלאה ומלאת ניואנסים, שהופכת כל יום גשם ליום שמש. נסו את "Try your wings", זה יאיר לכם את היום. היי שלום, בלוסום. [טיוב]
  3. רמי פורטיס
    עזבו אתכם משוגע-לא-משוגע, רמי פורטיס הוא קודם כל אמן מצוין (תצלום: אסף אנטמן)

  4. המלצת הרדיו השבועית: בסופ"ש הבא יוצא לחנויות פורטיס משולש, האלבום החדש של פורטיס המורכב משלושה דיסקים: "יער ישראלי" (9 שירים), "חזל"ש" (עוד 9 שירים) ו"חימושניגיגי" (מיני אופרת רוק בת 17 דקות, למיטיבי לכת בלבד). אני יכול להשוויץ שכבר יש לי עותק (הא הא!), אבל עד שהדיסק יצא לחנויות תוכלו להצטרף לקוואמי למהדורה מיוחדת של "הקצה" עם פורטיס ביום ראשון בעשר בגלגלצ. נא להתייצב בזמן. [עברית]
  5. לגזור ולשמור, גרופיז: עשרה דברים שאסור לכם להגיד לרוקרית. [אנגלית]
  6. "River of dirt", קליפ חדש לשיר חדש של מריסה נאדלר. [וידאו]
  7. מהסן פרנסיסקו כרוניקל ציפיתי לקצת יותר מקצועיות-ווב מזה. ככה לא עושים כתבה: עטיפות האלבומים הכי יפות שעיצב אנדי וורהול, כולל כאלה שבטח לא ידעתם שיצאו תחת ידיו, כוללת אפס תמונות ומאה אחוז טקסט. כן, מה ששמעתם (קראתם, בעצם). נכון, למעלה משמאל אפשר להקליק ולראות את התמונות בחלון נפרד, אבל בכל הרצינות, אפילו בעיתון מודפס זה לא היה עובר ככה. אז באינטרנט? [אנגלית]
  8. [תודה לשיר] הפלסטרים האלה גאוניים. [אנגלית]
  9. שלושה פוסטים דחוסים ומעוררי מחשבה ב"פרטיזן" של יובל הרינג, האיש שמאחורי הלהקות "לבנון" ו"טי-וי בודהאז", פסטיבלי פולק'לה והלייבל "Fish in the water". הראשון, "הגיאוגרפיה של תל אביב דרך עיניו של אמרגן הופעות", על מועדונים שלא יוצרים שום סצינה, קהל קבוע או טעם, אלא לוקחים מכל הבא ליד: "כל מועדון צריך שתהייה לו אג'נדה סגנונית וסטנדרטים שהם כביכול מעבר לכלכליים, אך לאמיתו של דבר כלכליים לחלוטין, משום שהם ייצרו קהל קבוע. כמו שמסעדה לא יכולה שיהיה לה תפריט של 20 עמודים שמכיל את כל הטעמים בעולם (היא יכולה אבל קוראים לזה דונר-פיצה-קבב), כך מועדון לא יכול להכיל את כל סוגי הלהקות בעולם. החוכמה היא להתמקד בסוג מסויים של אוכל ולהכין אותו טוב". השני, "הצורך בעיתונות מוזיקה", טוען פחות או יותר את אותם הדברים, רק כלפי עיתונות המוזיקה בארץ, וטוען שהיעדר השיח והדיון התרבותי במוזיקת שוליים בארץ הוא באשמת היוצרים שלה. השלישי קובע שלהקות בישראל חייבות לצאת לטורים בחו"ל, ומוסיף: "כל מוסיקה שאינה מסחרית בארץ נראית ומרגישה כמו נספח של מרוץ העכברים, אמצעי לפלפול חיי הבורגנות, משהו שעושים עד שמתבגרים, משהו שהוא רחוק מדרך חיים או פילוסופיה, ובוודאי שלא קהילה עצמאית עם מערך דפוס משלה, ערוצי תקשורת משלה, פוליטיקה משלה, מועדונים משלה, אתיקה משלה, אסטרטגיה משלה. האינדי, במקום לייצר אלטרנטיבה אמיתית, מתחנן באופן תמידי על קיומו". אני לא מסכים עם רבות מדרכיו ודעותיו של הרינג, אבל תמיד נהנה לקרוא אותו. הוא נמצא בפנים וכותב כמישהו שמביט מבחוץ, והדעות שלו תמיד מעוררות תגובה כזו או אחרת. אף כי, גאד דמט, זה ממש ארוך. [עברית]
  10. [בזכות עי.לגת] הרבה לפני שמי שהעתיק דיסקים תמך בטרור, היו הפרסומות האלו נגד פיראטיות: Don't copy that floppy! תזכירו לי מה זה פלופי? [אנגלית, וידאו]
  11. potchan

  12. בשבוע שעבר המליץ לנו דן מליבריסטאן לנצל את זמני הארוחות הבודדים לקריאת ספרים, והנה הוא כבר עונה לכם על השאלה הבאה: אבל איך מחזיקים את הספר פתוח בזמן שאוכלים? א-הא. קצת מקגייווריזם והכל נפתר בן-רגע. [עברית]
  13. סטיבן מלקמוס מתראיין לפיצ'פורק. [אנגלית]
  14. מפגש מרגש: טרומבוניסט הFאנק הנהדר פרד ווסלי היה בארץ בהופעות, וקפץ לאולפן להקליט עם התפוחים. המצלמות החרוצות של וויינט היו שם ותפסו חמש דקות של ג'אם מרתק. זוכרים את העונג סשן שלנו עם התפוחים? [עברית, וידאו]
  15. [אביטל] נסיון סמי-מדעי ליצור את המוזיקה המעצבנת בעולם. האמת היא שזה לא ממש נורא, לאנימל קולקטיב יש קטעים מעצבנים יותר. ובכלל, רוצים להתעצבן? מה אתם צריכים מדע, תשמעו את "ברחובות פריז". [אנגלית]
  16. רוצים להקליט מוזיקה על המחשב, אבל מפחדים מאוקיינוס הידע הענקי והמאיים? אל חשש. עשרה מדריכים פשוטים אלה יעזרו לכם להיכנס לעניין בקלות. אל תפחדו מהמילים הארוכות, בעברית הן הרבה יותר פשוטות. [אנגלית]
  17. הצצה לעמודים ראשונים מתוך Why I killed Peter, קומיקס חדש של אוליבייה קא הצרפתי. [פיקסלים, אנגלית]
  18. 18 הידוענים הכי סקסיים שהתארחו בקליפים. אני יודע, זה קונספט קצת מאולץ: גם סקסיים, גם מפורסמים, גם התארחו בקליפים. ובכל זאת, האם זכרתם שאנג'לינה ג'ולי השתתפה בקליפ של הרולינג סטונס? ואני מוסיף: זוכרים את קרלה ג'וג'ינו ב-"Always" של בון ג'ובי? אח, איזה שיר גדול. [טיובים למיניהם]
  19. לרגל יום האהבה הנוצרי הבא עלינו לטובה (עשו אהבה כמה שיותר!), בועז כהן מציע עשרה אלבומים ליום התאווה. [עברית]
  20. תתחדשו: עכשיו אפשר לאמבד קטעי וידאו של וויינט. [עברית]
  21. לפני כשנה סיפרתי לכם כאן שסופיאן סטיבנס מגריל שיר שלו בין הגולשים. הזוכה, בחור בשם אלק דאפי, קיבל שיר בשם "Lonely man of winter", כולל כל הזכויות לשיר(בתמורה, סופיאן קיבל את הזכויות לשיר ששלח דאפי). כולם ציפו שתוך כמה חודשים יצוף השיר לרשת, אך דאפי מסרב. במקום זאת, הוא מזמין את מי שרק רוצה לשמוע אצלו בבית את השיר, במפגשים קטנים של ארבעה אנשים בכל פעם. פיצ'פורק עם הפרטים. כמה מגניב זה יהיה אם סופיאן יעשה אותו הדבר עם השיר של דאפי? [אנגלית]
  22. [תודה ל-undertow (את עדיין נקראת כך?)] אתר חובה לכל אמריקאי שמן באשר הוא. [אנגלית, פיקסלים]
  23. יש סיכוי ש-GOOD הוא האתר\בלוג\מגזין הכי טוב ברשת. קחו זמן להתעמק ולשוטט בו. תענוג. [אנגלית]
  24. clemsnideweekאני לא מוזיקאי, ומעולם, למעט צמד שלא האריך ימים (אך גרף מעריצות בכל הגליל!), לא הייתי חבר בלהקה. לכן זוהי תמיד אבחנה חמקמקה בעיניי, במקרה של להקה עם יוצר דומיננטי, כמה אחוזים מהקסם או האיכות של המוזיקה הסופית תלויים ביוצר עצמו, וכמה בסינרגיה בין חברי הלהקה. הדרך הטובה ביותר לבדוק את זה היא כמובן בקריירת סולו של אותו סולן, אז אפשר כביכול לבודד אותו משאר המרכיבים. זה בטח לא יתקבל כניסוי מדעי אמפירי אבל זה כל מה שיש לנו כרגע. כמה מהאלבומים של Clem Snide שבו אותי עמוקות בקסמה של הלהקה האמריקאית הזו, שסולנה איף ברזילי הוא ישראלי במקור, והיה הכוח המוביל של הלהקה לאורך כל שינויי הפרסונל המרובים שלה. אלבום הבכורה שלהם You were a diamond מ-1998 הוא אול-טיים-פייבוריט שלי ואחד האלבומים השקטים האהובים עליי בכל התקליטייה שלי. עם זאת, אלבום הסולו של ברזילי שיצא בשנה שעברה היה בעיניי פושר בלבד. אז על פי התוצאות האלו, הלהקה היא סוד הקסם ולא ברזילי לבדו. אבל איך זה ייתכן כשהלהקה היא ברזילי וברזילי הוא הלהקה? לאחרים פתרונים. יש רק להקה אחת שאני מכיר ואוהב שהייתה טובה יותר אחרי הפירוק והאיחוד שלה מאשר לפניו, וזו Sunny Day Real Estate (גם זה נמשך אלבום אחד בלבד). קלם סנייד מאיימת לעשות את זה גם כן. ב-2005 יצא האלבום האחרון שלה, ובדצמבר 2008, ממש לפני חודשיים, הודיעו הסניידים על איחוד. פתאום דלף לרשת האלבום Hungry Bird, שהקליטה הלהקה ב-2006 ולא שיחררה מעולם (עד עכשיו). לא הרבה להקות מוציאות אלבום באיחור של שלוש שנים, אבל לא אכפת לי, כי האלבום הזה כל כך טוב שהוא מאיים לפרקים להיצמד לאלבום האהוב עליי שלהם. איזה שירים כותב ברזילי, כפרה עליו, שירים שגורמים לי לרצות לשכב במושב האחורי של מכונית ישנה הנוסעת בפרברים האמריקאיים, להסתכל על זוגות נעליים תלויות על חוטי חשמל, ולבהות. "Born a man" הוא שיר פשוט וכמעט משעמם אלמלא ההגשה שלו שהופכת אותו לנפלא; "Beard of bees" מזכיר את "Each coming night" של Iron & Wine והוא השיר האהוב עליי כרגע באלבום המעולה הזה, ו-"Pray" בן שמונה הדקות הוא שיר נפלא ורב-שלבי שכבש אותי מהרגע הראשון וגרם לי להכניס אותו לריפיט עצבני. שווה להאזין גם ל-"Encounter at 3AM" המהפנט. איזה כיף כשאהובים שלך חוזרים, איזה כיף שהם יפים ומרגשים כמו פעם. [מפ3]
  25. [תודה לשיר] הנה התכנית לכנס TED השנתי, שהביא לנו בעבר כמה מההרצאות והמצגות המרתקות ומרחיבות האופקים ביותר שראינו ברשת. בין המציגים השנה: ביל גייטס, אוליבר סאקס, רג'ינה ספקטור, סת' גודין, הרבי הנקוק, דניאל ליבסקינד, שי אגסי (הבחור שניסה להכניס את המכונית החשמלית לארץ), גולן לוין ודן אריאלי (מלא ישראלים!) וטים ברנרס-לי. יהיה מרתק, וכמובן, ההרצאות יעלו לרשת. [אנגלית]
  26. [תודה לפרנק] 12 אלבומי המחווה המחורבנים ביותר שהוקלטו אי פעם. [אנגלית]
  27. מוזיקאים, מחפשים צלם טוב שיתעד הופעות שלכם, או יעזור לכם בתצלומי פרומו? נסו את רונן וייס, ששלח אליי את הפורטפוליו שלו. צלמי מוזיקה אחרים, הרגישו חופשי לשלוח אליי גם אתם לינק לפורטפוליו, ואפרסם כאן את מרכולתכם בתקווה לזווג ביניכם לבין מוזיקאים. [פיקסלים. אני רואה שאין בגלריה של רונן אופציה לפנות אליו, אז פנו אליי במקרה הצורך]
  28. [תודה לאביטל] תודו שאת זה לא ציפיתם לראות. גם הם לא. [תמונה]
  29. alberstein1
    אם עדיין לא ראיתם אותה בהופעה, רוצו (cc)

  30. המלכה האם, חוה אלברשטיין, קופצת קפצה (אופס, טעיתי!) לתחנת הרדיו הכי פחות צפויה: קול הקמפוס. [עברית]
  31. [תודה לאביב] קמפיין ניו זילנדי מבריק נגד השלכת אשפה ברחוב. [אנגלית]
  32. כשהכרתי את Crystal Castles חשבתי שאני רוצה לראות אותם בהופעה. דעתי השתנתה השבוע אחרי שראיתי את הסולנית אליס גלאס מרביצה לצופה מהקהל עם המיקרופון. אאוץ'. [טיוב]
  33. [תודה לאיש המסתורין] המאייר הישראלי המעולה קורן שדמי עיצב חולצה לת'רדלס. [טריקו]
  34. אני מת על השיר והקליפ "John Lennon" של Beardo. כל כך מופרך, אבסורדי ונפלא.
  35. למה לא? The Damnwells, להקה באמת לא רעה, מעניקה את האלבום החדש שלה להורדה מלאה בחינם דרך מגזין Paste הזכור לטובה. [אנגלית]
  36. [תודה לשיר] דיוויד פסקוביץ על מדידה עצמית בלתי פוסקת כדרך חיים: מתיעוד אובססיבי של מעשיך ועד הטוויטר. [אנגלית]
  37. רשמו לפניכם: סנטוגולד היא עכשיו סנטיגולד. הו, השוק. [אנגלית]
  38. קארין דרייר אנדרסון, Fever Ray עבור פשוטי העם, מתראיינת ל-DiS. [אנגלית, אבל עם מבטא]
  39. בועז כהן פונה במכתב פתוח לשר התרבות הבא, יהיה אשר תהיה: "הסיבה שהסלוגן הזה, 'איכות היא לא מילה גסה', תפס חזק בישראל היא פשוטה: בעיני רוב הישראלים 'איכות' נתפסת כסוג של סכנה. כמשהו רע ומאיים", כותב כהן, ומפציר בשר להשיב את האיכות על כנה. בהצלחה עם זה. [עברית]
  40. [תודה ליעל מאירי] גלריה מצולמת מרתקת של דיוויד בואי מהשנים 1973-1976. כבוד לגרדיאן. [אנגלית, פיקסלים]
  41. 1500-fight
    וא-חת, ו-שתיים, לפצפץ רגליים (cc)

  42. [תודה לאביטל] אני לא יודע שובע מרוב הנאה בזכות הלינק ששלחה לי אהובתי אביטל לגלריית איורי מכות מאמצע המאה ה-16. הטכניקה יפהפיה, אין ספק, אבל הדמויות באיורים פשוט הורסות מצחוק מרוב ברוטליות, שרירותיות והבעת ההשלמה-עם-הגורל שיש להן תמיד. שלוש התמונות האחרונות, אל תתנו לאף אחד לשקר לכם, הן כבר ההתחלה של הקאמה סוטרה. [אנגלית, פליקר]
  43. Iron & Wine (ראו שיר סיום) מוציא במאי, בתזמון מעולה לפני יום ההולדת שלי, אוסף כפול של שירים פזורים ונדירים, ויוצא לסיבוב הופעות במועדונים זעירים בארה"ב, בו הקהל יכול לבחור את השירים, ולשמוע מאוחר יותר את הקלטת ההופעה. [אנגלית]
  44. העכביש הישראלי כותב גם הוא על Iron & Wine, או כפי שאני אוהב לכנות אותם, ירון ו-Wayne. [עברית]
  45. מרתק: ארבע דרכים בהן מדענים פועלים עם הטבע כדי לפתור בעיות מודרניות. [אנגלית]
  46. הליין-אפ של פסטיבל SXSW בטקסס התפרסם, והמידנייט פיקוקס בפנים. [אנגלית]
  47. הטריילר לסרט החדש של קוונטין טרנטינו, Inglorious Basterds, עושה לי נעים ולא נעים. מצד אחד זה נראה כמו סרט אדיר, מצד שני כמו הרגע בו טרנטינו קופץ מעל הכריש. מצד שלישי, לטרנטינו יש רישיון לעשות טראש-פופ-פוסט-מודרניסטי-מודע-לעצמו מכל דבר, מצד רביעי אני זע באי נוחות בכסאי נוכח ההנאה הפורנוגרפית שהוא מפיק מאלימות נאצית ואנטי-נאצית. משהו פה קצת יותר מדי בשבילי, בטריילר הזה. או שאני פשוט מזדקן. [טיוב]
  48. יופי של ספיישל בגיגווייז: מסרים נסתרים בעטיפות אלבומים, מהרולינג סטונז ועד Soulwax. אדיר. [אנגלית, פיקסלים]
  49. oldtape

  50. פני, זה בשבילך: סט פליקר נהדר האוסף תוויות של קסטות טייפ ישנות. [פליקר]
  51. [תודה לשיר] לרוג'ר ודייב, מעריצי ביטלס, יש משימה מרשימה: להקליט את כל 185 שירי הביטלס על יוקליילי (בכל פעם עם זמר אורח) ולצרף לכל הקלטה חיבור מעניין על השיר. בינתיים הם הספיקו רק ארבעה, אבל זה כבר מעניין. [אנגלית, מפ3]
  52. בדיוק שבוע לפני טקס האוסקר יגיע ארי פולמן, יוצר "ואלס עם בשיר", לענות על שאלות הקוראים בסינמסקופ. מדהים שמגזין הקולנוע הכי טוב בארץ הוא בלוג עצמאי (רגע, עדיין אפשר להגיד "עצמאי" על בלוג ברשת של אורנג'-תפוז?) [עברית]
  53. הופה, יש מכות: עינב שיף כתב ביקורת שלילית על "הפשרות"; נדב לזר כתב ביקורת שלילית על עינב שיף. [עברית]
  54. [תודה לאביטל] מאה ספרים מעולים שכל אחד יכול וצריך לקרוא ברשת בחינם. מאמנות המלחמה של סון דזה, דרך מוצא המינים של דרווין ועד לב המאפליה של ג'וזף קונרד. [אנגלית]
  55. מזל טוב לרדיו פרימיום להמונים שחוגג שנה באוויר (כבר שנה?! איך הזמן רץ כששומעים מוזיקה טובה) עם אוסף להורדה. [עברית]
  56. אני מסכים עם מבקר הקולנוע החביב עליי אהרון קשלס מפיראנה קארינה, השנה האוסקר באמת נמאס, עם מועמדויות פושרות לסרטים פושרים בעיקר. אבל לפחות יש גרביים, או במקרה שלנו, שיחזורי הסרטים המועמדים בעזרת בובות גרביים. [עברית, טיובז]
  57. TV on the radio התארחו לראיון היסטרי ושיר מצוין אצל סטיבן קולבר, שהכריז שזה הרבה יותר טוב מאשר "Movies in the Newspaper". [וידאו]
  58. [בזכות שמוליק כץ] הבאלקן ביט בוקס, שהשבוע החליפו את תומר יוסף בברי סחרוף להופעה אחת (יוסף היה חולה, הצופים קיבלו פיצוי בדמות הופעה נוספת בחינם), מתארחים באל ג'זירה. [טיוב]
  59. [תודה לשיר] מסתבר שדווקא מאוד נעים לראות חנות גיטרות סגורה. [פליקר]
  60. [תודה לסגול 59] שכותב: "איך טכנולוגיה שפותחה בכלל עבור תעשיית קידוחי הנפט האמריקאית שינתה את האופן שבה אנחנו שומעים שירי פופ כיום? למה כל השירים ברדיו נשמעים כל כך מושלמים, מדוייקים – ודומים זה לזה? ומה משותף לקנייה ווסט, שר וזמרים בסרטי בוליווד? כולם משתמשים ב-Auto Tune, הפלאג-אין האולפני הגאוני / שטני, שמכתיב את הסאונד של הפופ, הסול וההיפ הופ בשנים האחרונות". [אנגלית]
  61. הנה נתון מעניין: הירידה במכירות אלבומי הקאנטרי בארה"ב כפולה מהירידה במכירות האלבומים הכוללות. מעניין מה זה אומר על סטריאוטיפ הרדנק האמריקאי שגר בקראוון. [אנגלית]
  62. עתידו של אהובי ריק רובין כמנכ"ל קולומביה רקורדס מוטל בספק, ונראה שיש בחברה מי שרוצה מאוד שכולם ידעו את זה. [אנגלית]
  63. כמו יוטיוב, גם מייספייס החלה להוסיף שכבה תחתונה של פרסומת על סרטוני וידאו המשותפים באתר, ולהפיק מכך רווח כספי. מי שמשתמש הרבה באתר בטח שם לב שלאחרונה המוזיקה נפסקת אחרי כשלושה שירים, ויש להקליק על פרסומת כדי להמשיך להאזין. מעט מציק, לא נורא כמו פרסומות אחרות ברשת. איך הם לא עשו את זה קודם? [אנגלית]
  64. [תודה לרוזה הגולשת] תודה באמת, הד ארצי, שאחרי שבית המשפט הכריח אתכם הרשיתם לאמן שלכם להקליט שוב מוזיקה. חארות. [עברית]
  65. ironwine2

  66. הזכרתי קודם, בקטנה, את Iron & Wine בפינת אלבום השבוע שלי. והנה הנקודות מתחברות: באוסף Dark was the night עליו דיברנו בשיר הפתיחה, משתתף גם חביבנו סם בים טוב הלב, הלא הוא ברזל ויין (איזה שם נפלא, אלוהים). משתתף? כמעט קשה להגדיר את ההשתתפות שלו באוסף כאמיתית. הוא חולף שם, מרפרף לרגע, מנצנץ ונעלם. וזה מספיק כדי לעצור את כל האוסף בחריקת בלמים ולהחזיר שיר אחורה. ואז שוב. ואז שוב. דקה ושבע שניות נמשך הקטע הקצרצר הזה, ה-Poem, הרמז, "Stolen Houses (die)", וזה השיר הכי צלול ששמעתי מבים. הוא שר בקול רם וברור וקרוב למיקרופון, פשוט וישר ובלי לחישות או ריכוך או טייק שני. ואיזה שיר, יא-אללה. הנחתי אותו בווינאמפ במקרה לפני "Central" מהאלבום החדש של פרושיאנטה, והחיבור היה מבריק. בכלל, זה שיר שיעבוד מעולה במיקסטייפס, מחוץ למיקסטייפס, בכל מקום שלא תניחו אותו. עכשיו רגע, אני צריך להעביר שיר אחורה ולשמוע שוב. [מפ3, והנה האזנה לאוסף כולו]

שתהיה שבת אהבה שבוגי, שנו הרבה והתכרבלו לא פחות. אם אין לכם עם מי להתרכבל, ראו באגף התגובות שלנו לוח פנויים פנויות שוקק.

47 תגובות על “עונג שבת: יום האהבה ה-13”

  1. מאת א' נדב:

    לגבי 13 – השירים של קומאר ומלמד הם לא פרויקט סמי-מדעי, אלא אמירה אמנותית לגבי האבסורדיות של הסתמכות על קבוצות מיקוד ונסיונות לקלוע לטעם הקהל. הם גם עשו את אותו הדבר עם ציורים. יחד עם השיר הכי גרוע הם גם הקליטו את "השיר הכי טוב" – והאמת היא שהוא נשמע הרבה יותר גרוע.

  2. מאת רן:

    הלינק של אייטם 53 (בלקן ביטבוקס) מוביל לגרבי האוסקר.

    חוץ מזה, אחלה עונג!

  3. מאת בועז כהן:

    אני מכיר אישית את EEF BARZELAY כבר המון שנים. יפאר, הבן של בתיה ואברהם ברזלי, שגדל כאן, אבל היגר עם המשפחה לניו ג'רזי וב-1991 התחיל את הקריירה המוזיקלית שם.
    למרבה המוזרות, אפילו AMG – ה-אנציקלופדיה של הרשת – לא מזכירים שהוא נולד וגדל בחולון, באר יעקב והקריות, לפני שהוא נחת בניו יורק והלך ללמוד בבוסטון, ולא מזכירים את שנת לידתו 1969 – תיכף יום הולדת
    http://www.allmusic.com/cg/amg.dll?p=amg&sql=11:hzfixqrkld6e

    הנה סיפור מעניין: Hungry Bird – האלבום המצויין של קלם סנייד,
    נשלח אלי על-ידי יפאר עצמו (הוא EEEF BARZELAY) ברזלי בסוף 2005, באמצעות הבן דוד שלו אופיר ברזלי.

    יפאר נתן לי את האפשרות לשדר מתוכו קטעים, ואכן שידרתי וחיכיתי שהאלבום ייצא.

    על העותק שלי כתוב Hungry Bird – EEF BARZELAY בכתב ידו של הסולן ברזלי. כלומר: הוא התכוון שזה יהיה אלבום סולו…

    …שידרתי ושידרתי בהנאה ובציפיה שהאלבום ייצא רשמית, אבל הוא לא יצא…ואז קיבלתי ממנו אלבום אחר שלו, סולו ראשון, ו"הציפור הרעבה" נשאר גנוז, משום מה.

    מכיוון שמדובר ביפאר ברזלי – להלן: EEF – לא שואלים שאלות. ככה הוא רצה, וזהו. במקום האלבום של הלהקה, שנגנז, הוא הוציא בפברואר 2006 את הסולו שלו דבש מר,
    Bitter Honey

    http://www.amazon.com/Bitter-Honey-Eef-Barzelay/dp/B000E6EJJS/ref=ntt_mus_ep_dpi_2

    ויצר פסקול לסרט (שלא יצא על דיסק, אבל יש לי אותו) ועוד סולו בשנה שעברה
    LOOSE BIG – שעליו יש לי כמה דברים לומר.
    http://www.amazon.com/Lose-Big-Eef-Barzelay/dp/B0013PVGJU

    האלבום הזה, LOOSE BIG, הוא מעולה – אבל דורש קצת יותר תשומת לב והתמסרות.

    LOOSE BIG
    הוא אלבום קורע לב, כשמקשיבים אליו. זה תקליט ש-EEF כתב אחרי מות אמו,
    בתיה, והשיר שנקרא "שיר לבתיה" (קטע מספר 10) – הוא אחד העצובים והמרעידים ביותר שלו.

    אני מאוד שמח שהוא מאחד השנה את קלם סנייד וגואל את האנגרי בירד מהשכחה.

    אין היגיון לשדר שירים מתוך אלבום שאף אחד לא יכול לקנות או לשמוע, במיוחד כשמדובר באלבום כל כך מוצלח.

  4. מאת אזדרכת בשלכת:

    אומרים שאישה לעולם לא תוכל להבין את הסבל שחש גבר כאשר הוא רואה גבר אחר חוטף בעיטה ישר לביצים.
    Iron & Wine הפכו אותי לאדם אמפתי יותר. (איתי ל. מכיתה ז'3 , אני מצטערת, בחיי שלא התכוונתי ).
    מילא, ידוע שדפיקת הראש בקיר בקצב מונוטוני שורפת 150 קלוריות בשעה. כמה קלוריות יש באקמול?

  5. מאת סנש:

    אני בהחלט מוכן שאליס גלאס תחבוט בראשי עם מיקרופון.

  6. מאת ronen:

    לגבי 25
    גיא, רב תודות על האיזכור.

    מייל ליצירת קשר:
    ronen_we@yahoo.co.uk

  7. מאת כרמל:

    וואו,איזה עונג (:
    שב"ש!

  8. מאת יוסי:

    אלבום האוסף Dark As The Night פשוט מעולה.
    אני לא יכול לחשוב על שיר אחד שאני לא אוהב.

  9. מאת תמיר:

    13. גיא, כמה שאתה צודק! יצא לי לשמוע את "ברחובות פריז" ברדיו. אכן, השיר כל כך פאטתי זה פשוט נוראי, זה זוועה! כמעט כמו סינרגיה באיכויות שלו.

  10. מאת גיאחה:

    תודה רן, הלינק תוקן.

    תמיר – זה אפילו יותר גרוע מסינרגיה, לסינרגיה לפחות יש פתיחות שירים טובות (כל שיר שלהם מתחיל כמו לינקין פארק ואז נהיה ממש גרוע), ליאיר זיו אין אפילו את זה.

  11. מאת בן:

    בלוסום דירי!
    בלוסום דירי!
    בלוסום דירי!

    עוד ניסיון עיקש למנוע את הפרידה .
    רבים מהחיוכים שלי בשנתיים האחרונות בעצם שייכים לה..
    זצ"ל :)

  12. מאת יניב אידלשטיין:

    אוקלנד זה בניו זילנד, לא באוסטרליה…

  13. מאת יניב אידלשטיין:

    אה, והטרנטינו החדש הוא
    Inglorious Basterds
    ככה, עם שגיאת כתיב

  14. מאת יניב אידלשטיין:

    וואו, ועוד אחד
    "סון צו" או "סון דזה", אבל מאיפה הוצאת את "סון ז'י"?

  15. מאת גיאחה:

    תודה יניב, מתקן הכל :)

  16. מאת העכביש:

    אפתח ב-תודה על הקישור גיא (: (יצא טוב עם איירון&וויין השבוע).
    גם אני מאוד התלהבתי מ-Dark As The Night , ולמי שלא האזין נספר שתמצאו שם הרבה אומנים טובים, החל מסם בים כאמור, ועבור באנתוני (מהג'ונסונס), סופיאן סטיבנס, חוזה גונזלס האגדי, בן גיבארד ופיסט משתפים פעולה, הדצמבריסטים, גריזלי-בר ועוד. על חלקם תוכלו לקרוא בפינות הבאות של "עונת הפולק" אצלי בבלוג.
    חוץ מזה, עונג פנטסטי וזה כבר לא חדש. אהבתי את שיר סיום, אלבום השבוע ייבדק במהרה והאייטמים על רדיו פרימיום(50), סינמסקופ(47) ועל התוכנה שמכתיבה את סאונד הפופ(55) מעניינים במיוחד.

    תודה רבה גיא, ושבוע טוב לכולם

  17. מאת מירון:

    עונג מעולה…עשה לי טוב :)
    החזרת אותי חזרה לclem snide ורק על זה מגיע לך שאפו
    שבוע טוב

  18. מאת מירון:

    לאחרונה אני מוצא את עצמי חוזר שוב ושוב ל-the national (ל-boxer ובעיקר ל-aligator). יש לי תחושה שהם היו שווים את ההייפ סביבם בזמנו ואף הרבה יותר מזה…

  19. מאת שחר:

    לא יודע אם נכון להגיד שפונץ' של אחרי האיחוד טובה יותר מלפני ההתפרקות, אבל פינוקיו הוא בטח התקליט הכי טוב שלה.

  20. מאת עידו שחם:

    רב תודות על העונג, אחת הסיבות היחידות שאני ניגש למחשב גם בסופשים. נו טוב, זה ולראות איזה פרק של הקונקורדים או אבודים.

    מישהו הבין אגב למה הזמרת של קריסטל קסטלס מרביצה להוא מהקהל עם המיקרופון? מה הוא אמר/עשה? או שהיא סתם התחרפנה על כל הראש?

    אוקסימורון ליום הזה – שונא ימי אהבה :)

  21. מאת יהונתן:

    אחלה עונג, כרגיל.
    אבל, קצת פספסת עם הדיון ב"אטמי אזניים", חבל לי שהצגת את זה כ"יאללה מכות", או כביקורת שלילית מצד לזר על עינב שיף. זה דיון, די מעניין לדעתי, על ביקורות בכלל. האם את כל האמנים שופטים ומודדים באותם כלים, או שיש פרמטרים נוספים כמו ותק, למשל. אין שם שום אווירה של "לא ראינו דם, סרט בחינם" וכו'.
    זה לגבי זה.

  22. מאת Shoegazer:

    בנוגע לאייטם הפותח שלך- אני פחות משתגעת על אוספים. מאותה סיבה שאני לא אוהבת סיפורים קצרים לעומת רומן שלם.
    מהרגע בו נוצרה המחוייבות ,קשה לי לשחרר :)

    אגב, ציינת שמעטים הם האלבומים המושלמים. אני לא בטוחה. בעיניי אחד יצא בשנה שעברה- זה של Elbow

  23. מאת גיאחה:

    יש הרבה מאוד אלבומים מושלמים, אבל הם עדיין אחוז זעיר מול כמות האלבומים שמוקלטים ויוצאים לחנויות. Elbow האחרון קרוב מאוד למושלם גם בעיניי (יש להם טובים ממנו, אבל זה באמת אלבום עצום).

  24. מאת תום:

    גיאחה יש אפשרות להשיג את בדיסק הזה בחנויות דיסקים (התו השמיני…) בארץ ולא ע"י הזמנה מהאינטרנט? (וגם את אלילה דיאן)?

  25. מאת goraly:

    גיאחה תודה על האיזכור

    האירוח של חוה אלברשטיין בקול הקמפוס אכן התקיים

    אישית עבורי זו הייתה חוויה מדהימה
    ובאופן כללי מדובר באישה מקסימה ומעניינת

    מוזמנים להאזין לתוכנית באייקסט בלינק הבא

    http://www.icast.co.il/Player.aspx?&file=http://pod.icast.co.il/106fm_resisim_090209.mp3&IndexID=330998&name=iCast

  26. מאת גיאחה:

    תום, אני מניח שהתכוונת לקלם סנייד. קשה לי להאמין שאפשר להשיג את זה בארץ, אולי אפשר לבקש שיזמינו בשבילך במיוחד (כמו שעושים באוזן השלישית, אני לא יודע מה הנוהל בתו השמיני).

  27. מאת Shoegazer:

    כאילו בהזמנה קראתי בדיוק את ההקדמה לסיפרה של אליס מונרו – " בריחה" . זוהי אסופת ספרים קצרים, ובדבר הפתיחה נכתב שסיפורים קצרים הם אנדרייטד כשלמעשה הם דורשים הרבה יותר ממחברם -הם מחייבים אותו באמת "להגיד משהו " ולא לברוח להקשקשנות ואגוטריפ. הם מחוייבים לסגור את כל הקצוות ולהיות ממוקדים.

  28. מאת רועי:

    גיאחה, אני מעריך שאתה לא יודע את כל הפרטים במקרה של הראל סקעת, אבל לקרוא להד ארצי חארות זאת טעות.
    אני קצת מכיר את העניין ממקור ראשון, ואני יודע שגם הוא ומנהליו אינם טלית שכולה תכלת, למעשה הם אף מעבר לכך.
    הראיה הצרה והנבובה של כל האנשים שלא מעורים בפרטים מביאה למעין תובנה שהראל סקעת הוא המסכן, התמים,הקטן, הקוזאק הנגזל שאינו יכול להקליט את שיריו בשל גחמות חברת התקליטים הגדולה והמאיימת שרק רואה ורוצה את הכסף שהיא יכולה להרוויח על חשבונו.

    בתקשורת אף נהוג להציג את סקעת כזמר שלא יודע מה רוצים ממנו ושהוא רק רוצה לשיר…אני מציע לכולם לנסות להיות קצת אובייקטיבים, ולחפש קצת את הדברים שמתחת לשולחן.
    לא רק שסקעת ומנהליו הם אלה שגרמו לכל הבלאגן הזה מלכתחילה, הם אף משתדלים להראות ולהאשים את חברת התקליטים באי האפשרות שלו להקליט מוזיקה.

    אז כדי לא להסגיר יותר מדי פרטים, אני רק מציע לכולם לא להתלהם יותר מדי במילים בוטות (החארות של גיאחה לא היה במקום), ולחשוב גם על הצד השני שבעצם מממן את כל הדבר הזה שנקרא "הראל סקעת". אל תאמינו לכל מה שכתוב בעיתון.

  29. מאת גיאחה:

    רועי, אשמח לשמוע עוד פרטים כדי להבין גם את הזווית שאתה מציג. מן הסתם אני מסתמך על מה שאני קורא בנושא כי אין לי מקורות מידע אחרים בפרשת סקעת-הד-ארצי. יכול מאוד להיות שהדיווחים מוטים, אבל זה מה שאני יודע.

    באופן כללי, ושוב בלי לדעת את הפרטים שלטעמך משנים את כל התמונה, אני תומך בדעה שיוצר צריך להיות הבעלים היחידים של יצירתו. אם הד-ארצי מימנו את המאסטר זה עניין שונה ותלוי בהסכם ביניהם. אבל לאסור על יוצר להקליט את יצירותיו, ובכן, משהו בסיסי כנראה דפוק מאוד בחוזה עליו הוא חתם, וזה חוזה נפוץ מאוד.

  30. מאת יוסי:

    התחברתי ל"עונג" רק עכשיו, ו ו א ו ו ו
    מצ"ב לינק לאתר של אמני אינדי שמוציאים אלבומים (כנראה) רק דרך האתר להורדה חינם.
    http://rockproper.com/
    אני נבניתי מ Andy Wagner שמוציא אלבום חדש בסוף החודש ומ Jsay Bennett שהיה ב Wilco

  31. מאת רועי:

    גיא,
    מטעמי אתיקה אני לא יכול להסגיר פרטים טכניים שרלוונטים לכל הברוך הזה שנוצר. אני רק יכול לומר שאני עו"ד שמכיר את הנפשות הפועלות ואת פרטי הקונפליקט.
    לעניין עצמו, אין ספק שיש פיקנטריה רבה בסיפור של "הראל סקעת לא יכול להקליט ולשיר….", עורכי החדשות רואים רק את הצד של סקעת, וזה הגיוני כי הוא זה שמוכר לקהל הרחב, ולכן בוחרים לשלהב את הקוראים בכותרות מפוצצות ופומפיוזיות, על חשבון חברת התקליטים, שכמה שלא תצעק ותתווכח, היא עדיין חברה שמטרותיה להפיק רווחים.

    אגב, תהיה בטוח שהחוזה של סקעת אינו כשל שאר האמנים המוחתמים בחברה, ולכן במקרה הזה חורה לי עיוות הדין שנעשה כלפי הצד השני (שאינני קשור אליו כהוא זה).

    אני פשוט מבקש מכל אחד שיחשוב אובייקטיבית על מקרים כאלה, ולא ישר יחשוב שהאמן/יוצר/מקליט הוא התמים והנפגע העיקרי, כי במקרה הזה – זה לא כך.

    במקרים אחרים, אני בדעה שלך, לאמן צריכות להיות הזכויות הבלעדיות ביצירה שלו, אבל ברגע שמעורבים עוד אנשים בהפקה, גם להם מגיעות זכויות.

  32. מאת מאיה:

    אני זוכרת את t-pain עוד ב california love של טופאק וד"ר דרה
    והנה קטע מצחיק עם הווקודר שלו:

  33. מאת אוריה:

    רועי, אין לי מושג מי אתה באמת, אבל אם אתה לא מהצד השני [הד ארצי] ומכיר ממקור ראשון,נראה לי תמוה מה שאתה כותב אלא אם כן אתה בה לסנגר על מישהו או משהו שחשוב לך.[אולי מישהו שאיבד את פרנסתו בעקבות הקריסה של הד ארצי] הרי ברור שמה שאתה כותב זה הטיעונים של הד ארצי בתחילת הדרך שנשחקו איכשהו לאורך החודשים. מוטב היה לו היית שם מחסום לאצבעות מקלדתך כשאינך מכיר את הפרשה לכל צדדיה.
    בדבר אחד אתה צודק, החוזה של סקעת [שגלוי לכל מי שרשאי לצפות בתיק בבית המשפט] אינו כמו של האחרים – הוא גרוע יותר מכל חוזה של אמן אחר בהד ארצי בכל הקשור לחופש פעולה אמונותי. יש עוד אנשים מכובדים שיודעים את האמת גם על הדיסק הראשון כמו למשל, כיצד כפו עליו לקחת שיר על מנת לקדם פונקציונר של הד ארצי.
    יש לשער שבבוא היום הסיפור יסופר במלואו. לא בטוח שאתה ואלו שאתה מגן עליהם בלהט רב ישמחו מכך. חומר למחשבה.

  34. מאת עמית:

    גחמה של יאיר ניצני אחד ממנהלי "הד ארצי" בזמנו בכדי לקדם יוצרת בשם שגית שיר (מחברת השיר) שעמדה להוציא עוד דיסק כושל עם להקתה. אגב בדיוק את אותו הדבר עשו עם קרן פלס, רק שאיתה הצליחו..

  35. מאת עמית:

    הכוונה בפוסט הקודם שלי היתה לשיר "כמה עוד אפשר.

  36. מאת שוגייזר:

    זה מוזר לחפש אלבומים מושלמים. אם יש אז מה טוב.
    מה זה מושלם ?

    השקט בין צלילים עושה את הצלילם, השקיעה של הקופץ לרוחק עוזרת לו בהשגה של עוד כמה סנטימטרים, יש טיסנים שלפני שמזניקים/משחררים אותם, גם נותנים להם שקיעה לפני האצה. אולי ככה יש גם שירים פחות טובים באלבום להאצת האחרים שמימילא שורדים אחר כך באופן עצמאי.

    אגב, הכינוי "המלכה האם" לחוה אלברשטיין, הוא די מעליב לדעתי.
    או קיי, צעירי האינדי גילו אותה לעולם… זה מושג שאף פעם לא הודבק לה. מעולם.

  37. מאת רועי:

    אוריה, לצערי בחרת ללכת גם בדרך המתלהמת. אני לא מגן על אף אחד שחשוב לי, ואין לי אינטרס באף אחד מן הצדדים. מה שהיה חשוב לי שהסיפור יסופר במלואו, אובייקטיבית.
    ברגע שהתקשורת מפרסמת ומפוצצת בכותרות רק לגבי צד אחד, היא מאבדת מחשיבותה ותפקידה הציבורי כגוף אובייקטיבי הנועד לסקר ידיעות חדשותיות.
    אגב, גם אני וגם אתה יודעים שהחוזה שסקעת חתם עליו הוא חוזה יוצא דופן במונחים ישראליים, לטובתו הברורה של סקעת. הפרטים הטכניים שהזכרת, הינם חלק פונקציונלי שכל אמן רשאי לנהל עליהם משא ומתן, ושעליהם בסופו של יום סקעת חתם.
    לעניות דעתי, יותר מתיישבת המסקנה שעורכי דינו ומנהליו של סקעת בדקו את הסעיף הטכני הזה והחליטו להשאירו במסגרת החוזה, מאשר המסקנה שסקעת ופמלייתו לא ידעו דבר על סעיפים תמוהים כאלה. לכן, אין לו להלין אלא על עצמו.
    למרות כל הנ"ל, התביעה עומדת להתייתר לגמרי, שכן הד ארצי עומדת בפני מיזוג עם אנ.אמ.סי וכל העניין מאבד מעוקצו.
    נ.ב. – אף אחד מהנוגעים בדבר לא יאבד את הפרנסה בעקבות המיזוג.

  38. מאת jim:

    רועי היקר
    קודם כל הד ארצי עומדים בפני מיזוג עם אן.אמ.סי. יוניטד? בולשיט. בדיוק כמו שצליל "התמזגה" עם סטימצקי, או במילים אחרות, נקנתה, נרכשה, נבלעה.
    אן.אם.סי. יוניטד עומדים *לקנות* את הד ארצי, לא להתמזג איתם (ראה מקרה בלוקבאסטר-ענק הוידאו, שם היה מיזוג).

    דבר שני, הד ארצי תמיד יצאו חראות. אם או בלי קשר לסקעת, מדובר בחברה שמנוהלת ועובדת בצורה ביריונית, גם כאשר ידם על התחתונה.

  39. מאת טינה:

    גיאחה שלום,
    באופן קצת לא קשור- אני לא רואה פה באנר!
    אני מקווה שהתקלוט היום עדין מתקיים?

  40. מאת גיאחה:

    לצערי לא. התחלתי עבודה חדשה, וכרגע פשוט אין לי מספיק זמן לתקלט. ברגע שיהיה לי, אודיע כאן שוב.

  41. מאת טינה:

    אוי לא..
    טוב תודה רבה, בהצלחה בעבודה החדשה!

  42. מאת עינת:

    רועי,

    עד כמה החוזה שלו טוב יותר או פחות מחוזים אחרים אינו פונקציה בכלל
    שים לב איך כאשר מדובר בסעיף לטובתם של הד ארצי אתה רושם שזוהי "בעיה"
    של סקעת שעל זה הוא חתם ואתה צודק. אך גם בדברים שהם לטובת סקעת
    זוהי "בעיה" של הד ארצי.
    זה מה שהם הציעו/קראו/וחתמו על ולא סתם.
    סקעת הוא מניה בטוחה מבחינת חברות התקליטים הם ידעו טוב מאוד כמה הוא שווה
    והם הרוויחו הרבה מ-א-ו-ד ממנו
    לכן הם גם נלחמים עליו.

    לי אין בעיה לכתוב מה הסיפור ולא להסתתר מאחורי פרטים טכניים שאי אפשר לספר כביכול.

    הספור הוא פשוט מאוד.
    סקעת התחיל לעבוד על אלבום שני בהפקה עצמאית לאחר שקיבל אישור והסכמה של המנהל של הד ארצי. אישור אשר אין חולק כי ניתן.
    המנהל עזב והגיע מנהל חדש. מנהל שבשל האגרסיביות שלו הצליח
    לגרום לרבים העובדים מתחתיו לעזוב ולהתחלף. גם ביס שם עבד קודם וגם בהד ארצי
    אותה הוביל מאחת החברות המוזיקה המצליחות בארץ לסף פשיטת רגל.

    המנהל הנ"ל ניסה לשאת ולתת עם סקעת על הפצת האלבום השני וכשזה לא הצליח בעיקר בשל ההצעות הלא ראליות שלו
    הוא מנסה להכריח אותם לכך ע"י התביעה שבא הוא שיקר שסקעת כביכול עבד על האלבום השני בסתר. עד כמה זה היה בסתר כל אחד יכול לראות בעצמו בהצצה לראיונות ואזכורים של
    סקעת בכלי התקשורת בשנה הנ"ל שם הוא אומר שוב ושוב שעובד על אלבום
    שני. זה מוזכר גם בכתבות של אנשים שקשורים לתהליך העבודה על האלבום השני כולל אנשים
    שהם בהד ארצי כמו יזהר אשדות וקרן פלס.

    הד ארצי גם דאגו לעשות את התביעה בצורה מכוערת ביותר שבא דאגו לפוצץ את הפרשה באמצעי התקשורת תוך שליחת השמצות על סקעת
    התעקשו על צו מניעה המונע ממנו לעבוד ולאבד כמעט שנה בקריירה
    לצו לא הייתה שום הצדקה מלבד כאמצעי לנסות לגרום לו להכנע ולהסכים לתכתיבים שלהם
    בדיון האחרון גם עורכי הדין של הד ארצי נאלצו להסכים שיוכל להמשיך לעבוד.

    התעקשו שלסקעת אין זכות להביא עדים הקשורים לעניין מהחברה (שעזבו) המצדיקים את גרסתו מלבד עדותו שלו

    גם לא הייתה שום הצדקה לשליחת מכתב המתרה ברשות השידור שלא
    לשלוח אותו לאירוויזיון אלה אמירה שוב: רוצה ללכת לאירוויזיון? תיכנע ל"פשרה" שלנו

    הביטוי בו נקראו ע"י בעל הטור הוא עוד קטן יחסית לבריונות, הפגיעה והדרך המכוערת בה פעלו

  43. מאת אמרי:

    מה שהכי מענין זה שהתסבוכת הזאת הוסיפה באיזה מקום איזו יושרה אמנותית לדימוי של סקעת, שאותה הוא בוודאי שלא השיג בהתנהלות המוסיקלית שלו.
    למען השם, אנחנו (גם אני, שכביכול מנסה רק להביט מהצד על הדיון) מדסקסים את משפטו של סקעת בעונג (!)…
    האם סקעת בדמות האמן המורעב שנלחם במערכת קיבל איזה indie cred מכל הסיפור הזה? הזוי.

  44. מאת שפם:

    החדש של פורטיס יושב על המדף ומחכה לשבת. יש אומנם דברים אחרים לשמוע, אבל זה במיוחד.
    אפילו התחמקתי מלשמוע את קוואמי השבוע, רק כדי לשמור את זה לשבת.

    הד ארצי תמיד היו מעצבנים, אז הסיפור עם סקעת לא מחדש שום דבר. סתם עוד דמעה באגם הגדול של חברות התקליטים הפוגעות במי שאופה להן את הלחם.

    מי שיוצא נגד ריק רובין הוא כסיל גמור, וכנראה אינו מבין את חשיבותו של האיש, או החותם העצום שלו בעולם המוזיקלי.

    החדש של טרנטינו אמור להיות מהמם, וכולי סקרנות איך הוא יעמוד אל מול הגרסא הקלאסית.
    למי שמעוניין לדעת יותר על היצירה המקורית, שיחפש אותה תחת השמות הבאים:
    Bastardi senza gloria
    Counterfeit Commandos
    Deadly Mission
    G.I. Bro
    Hell's Heroes
    The Dirty Bastard
    The Inglorious Bastards

  45. מאת טל:

    בDark was the night שוכן בין הרבים שירים מצויניםהשיר sleepless של הדמבריסטים. זה לא שלא הייתי מאוהב בהם לפני כן, אבל השיר הזה עשה לי את השבוע

כתיבת תגובה