1 בספטמבר 2012

עונג שבת: אקורדים במורד הלחיים

  1. יש כמה לורות שאני אוהב במיוחד. לורה וירס עומדת כרגע בראש, וברשימה נמצאת בהחלט גם לורה מרלינג. אבל הלורה הכי פחות מוכרת היא אחת מהמוצלחות ביותר והאהובות עליי ביותר, לורה גיבסון. בתכל'ס, האלבום החדש שלה, La Grande, לוקח בהליכה את האחרון של מרלינג אבל בואו נעזוב את ההשוואות השרירותיות האלו שמתבססות על שם פרטי בלבד, ותנו לי להסביר לכם רגע למה אתם חייבים לשמוח שהיא באה לשתי הופעות בישראל ב-9 וב-10 באוקטובר, ועוד יותר מזה למה אתם חייבים ללכת. בגיבסון נתקלתי לראשונה בדרך הכי מקרית ופרוזאית: דפדפתי באיזה בלוג להורדת אלבומים חדשים והעין שלי נעצרה על העטיפה המאוירת היפה של אלבום הבכורה שלה, If you come to greet me [האזנה]. הייתי סקרן, אז הורדתי. כמה שמחתי כשמתחת לעטיפה היפה התחבא אלבום יפהפה, מתקתק-מריר, של זמרת עם קול מיוחד וקצת עקום, ושירים שנשמעים באמת כמו פסקול לצעידה מהוססת, מחויכת, בנוף המושלג והילדותי מהעטיפה. כשיצא האלבום השני, Beast of Seasons, הופתעתי מהבגרות והליכלוך שהתגנבו לאידיאליה הנאיבית של גיבסון. השירים שלה גדלו, התפתחו, חייכו פחות ונגעו עמוק יותר. אבל רק כשהגיע La Grande השנה הבנתי את התהליך שעברה גיבסון. הבנתי שלנגד עיניי, לאורך שלושה אלבומים, נפתח ניצן ביישן לפרח יפהפה. La Grande הוא בקלות האלבום הכי יפה שכנראה פספסתם השנה. גיבסון היא עדיין סוד קצת שמור, למרות הביקורות הנפלאות והקהל שהולך וגדל לאט-לאט. והיא מגיעה לכאן על אדוות האלבום הכי טוב ושלם שלה, ועם שירים מובחרים משלושה אלבומים, ועם להקה שלמה. ההופעות יהיו קטנות (אוזןבר, אוגנדה) וזולות (90 ש"ח ו-70 ש"ח, בהתאמה). איך אמר לי ערן מנרנג'ה, שאחראי להביא אותה לארץ? בעוד 5 שנים כשכל העולם יעוף עליה אנחנו נצחק על זה שראינו אותה באוזןבר. בא לי לפתוח את העונג עם כל La Grande, אבל אני לא מוצא סטרים שלו בשום מקום, אז הנה "Skin, warming skin" שיפשיר כל לב קפוא, והנה "Lion: lamb" שיגרום לו לפעום מהר יותר. [מפ3, וניסיתי כל האייטם הזה להישאר מחויך, ולא לציין את העובדה שלא אהיה בארץ כשנסיכת לבי המוזיקלית מגיעה סוף סוף להופיע בפאקינג אוזןבר, אבל בסוף הלב נסדק]
  2. אז רשמתם? לורה גיבסון, שתי הופעות בישראל, 9 ו-10 באוקטובר. אל תפספסו. [עברית]
  3. ביום ראשון הקרוב אארח בתדר את שב"ק ס', שישמיעו שירים שהם אוהבים. תבואו, יהיה פנאן (יהיה סבבה). וגם: היי, ממש סליחה מכל מי שזיהה נכון שירים בתכנית שלי בתדר ועדיין לא חזרתי אליו עם פרס. זה יטופל ממש, ממש בימים הקרובים. סליחה על העיכוב. [זהו]
  4. אהוד בנאי הוציא ספר חדש, "זה המקום", ובן שלו כותב עליו נפלא, כרגיל. [עברית]
  5. לטובת מי שפספס, ומי שהיה ומתגעגע: כל השירים מההופעה האדירה של סטיבן מלקמוס והג'יקס בבארבי בתל אביב צולמו והפכו לפלייליסט יוטיוב. [טיוב]

  6. אוי לא, מי זרק את כל הקונפטי החלקלק הזה על הרצפה?!

  7. מעבר להיותם הלהקה הגדולה בכל הזמנים, הביטלס היא גם מותג שאחראי לאינספור מוצרים נלווים לאורך השנים. אחד מהם היה שלל סיפורי קומיקס בכיכובם. עכשיו יוצאת אנתולוגיה מעניינת של קומיקס על הביטלס, וב-Brain Pickings מביאים עמודים נבחרים. [אנגלית]
  8. זוכרים את סאונד החצוצרה המפעים של מיילס דיוויס מתקופת Bitches brew? הנה ביצוע מדהים שלו על ידי… דלת. [טיוב]
  9. אוהבינג את הקליפ החדש והמצחיק\מזעזע של בוב דילן לסינגל החדש שלו "Duquesne whistle" מתוך האלבום החדש, Tempest.
    תזכורת: אל תנסו להרשים ככה בחורות ברחוב. [וידאו]
  10. KerenDun הלא היא קרן דוניץ, משחררת אלבום ראשון ב-Raw Tapes. כרגיל, הורדה חינם. [בנדקאמפ]
  11. Breakup song, האלבום החדש של דירהוף, נותן בראש מהשנייה הראשונה, ויש סיכוי לא רע שהוא יהפוך לאלבום האהוב עליי שלהם. איך אני יודע? אה, שמעתי את כולו ב-NPR! רוצו לשמוע גם אתם, מדובר בכיף מוגזם. [סטרים]
  12. The People's list היא רשימת האלבומים הכי טובים שיצאו בין 1996 ל-2011, כלומר ב-15 השנים שבהן פיצ'פורק קיים (כן, הוא מ-1996), כפי שנבחרו על ידי הקוראים. הפתעות אין שם (רדיוהד תופסים את שני המקומות הראשונים, ואחריהם ארקייד פייר, נוטרל מילק הוטל והסטרוקס) אבל כן מדובר באינפוגרפיקה מושקעת למדי, כולל פילוחים לפי ערים, גילאים, שנים ומינים. וזה מעוצב נהדר, כרגיל. [אנגלית]
  13. כתבה מיתולוגית של כתב הרוק המשפיע לסטר בנגס על בריאן אינו מ-1979, קצת אחרי שהוציא את האלבום המהפכני הזה. זהירות: ארוך. עוד זהירות: מעולה. הפסקה הראשונה לבדה שווה את הקריאה, ופחות או יותר כל פסקה אחריה היא זהב טהור. איזה מזל גדול היה לנו שלסטר בנגס כתב על מוזיקה, ושאנחנו זכינו לקרוא. [אנגלית]
  14. יש, יש! האזנה לכל האלבום החדש של קאט פאוור, Sun. בעיניי הוא מצליח לשלב נהדר בין הסקרנות והישירות של האלבומים הישנים שלה, עם ההפקה היפה של השניים האחרונים. ופאק, זאת שון מארשל, היא זמרת נהדרת. אה, היא הבריזה לנו פעם? בסדר, אנשים עושים טעויות. [סטרים]
  15. אחת ולתמיד: איך חתולים מצליחים ליפול על הרגליים? הסבר מפתיע נמצא בסרטון הקצר הזה, שבמהלכו לא נפגע אף חתול (כי הם תמיד נפלו על הרגליים, דה). [טיוב, אנגלית]
  16. עצות לחיים מאת מייקל ג'ירה מ-Swans. מאחורי כל עצה יש סיפור, וכל הסיפורים מעניינים. [אנגלית]
  17. [תודה ליותם] מה אם יכולתם להחזיק צליל בכף ידכם? טוב, זה לא ממש אפשרי, אבל הנה משהו שמתקרב לזה. Microsonic Landscapes הם דגמי פלסטיק של צורות הגל (Waveforms) של אלבומים שלמים. פורשים את כל האלבום בתוכנת אודיו, מעצבים את הכל לכדי מעגל, ויוצקים (או מדפיסים במדפסת תלת-ממד, כפי שזה נראה). זה ייצוג פיזי תלת-ממדי לייצוג גרפי דו-ממדי של… מוזיקה. מוזר, מגניב, ומעורר מחשבה. [אנגלית]
  18. Team spirit הוא סרט תיעודי קצר, יפה ומעניין, על הלוויות, מצבות וטקסי אשכבה של אוהדי ספורט שרופים. [טיוב]
  19. ראשית, מגניב שהניו יורק טיימס התחילו להשתמש בגיפים מונפשים בתור תמונות כותרת לחלק מהכתבות שלהם. שנית, הטור הקצר של דווייט גארנר על נסיעות ומוזיקה הוא לא מספק, אבל כן מדגדג מאוד. עם כל הכבוד להופעות חיות, לישיבה באולפן, לאוזניות משובחות ולספה הנוחה בבית, המצב האידיאלי מבחינתי לשמוע מוזיקה ולספוג אותה עמוקות הוא תוך כדי נהיגה ארוכה. [אנגלית]
  20. [תודה לגבי] שכותב: "הטלוויזיה החינוכית הישראלית במיטבה: אריה ורדי, מנחה "אינטרמצו עם אריק", מבצע את 4:33 של ג'ון קייג'". נו, כבר שמעתי ביצועים טובים יותר של הקטע הזה. [טיוב]
  21. "Fly First" הוא דוקומנטרי של רבע שעה על Flying Lotus, אחד הכוחות היצירתיים הכי מעניינים במוזיקה של השנים האחרונות. לא סרט מרתק, אבל נחמד אם כמוני אתם בעניין המוזיקאי. [טיוב]
  22. איך לקרוא רומן ויקטוריאני? מדריך משעשע לחוששים. [אנגלית]
  23. אמנדה פאלמר מציעה סמפלר של 7 שירים מתוך אלבומה החדש, Theater is evil, להורדה בחינם או בכל מחיר שתבחרו. כיף שיש אינטרנט, הא? [מפ3]
  24. "It's a lie", שיר חדש לפלורה, AKA לירון משולם. [טיוב]
  25. נעם רותם הופיע בסדרת ההופעות הסופר-ביתית-ועצמאית בירושלים, "מוזיקה בבית", וב"שיר טיול" תמצאו רשמים נרגשים וגם כמה קטעי וידאו מרגשים. אני לא נוטה לקשר כאן לסיקורי הופעה, אבל זה תיעוד באמת יוצא דופן מבחינתי, מה גם שאני נוטה חיבה רבה ל"שיר טיול". [עברית; טיוב]
  26. ואותו נעם רותם משאיר פוסט אורח ומיקסטייפ קטן אצל דויד פרל, שצילם אותו נפלא. [עברית]
  27. Natan Galili & The Scavengers היא להקה ירושלמית שעושה קאנטרי אמריקאי שורשי, רק בירושלים. מוזר? לא באמת. וגם לא רע בכלל. האזינו ל-EP הראשון שלהם בסאונדקלאוד. [סטרים]
  28. עטיפות אלבומים משוחזרות על ידי גרביים? כן, למה לא. ועופר שדמי הגדיל ושיחזר כמה עטיפות ישראליות עם גרביים שחורות בלבד. [אנגלית]
  29. אוקיי, וואו. חמש הדקות של מרקז סקוט הן קטע הריקוד הכי מדהים שראיתי מזה זמן רב. שימו לב: הכל צולם במהירות רגילה, בלי משחקי עריכה. [טיוב]
  30. אוקיי, וואו #2. פמטו-פוטוגרפי הוא צילום במהירות של טריליון פריימים בשנייה (מיליון מיליונים). זה מספיק מהר כדי לראות אור זז. זה פשוט מיינד בלואינג. [טיוב]
  31. השבוע יוצאת הביוגרפיה הראשונה של דיוויד פוסטר וואלאס, בקלות הסופר האהוב עליי בשנים האחרונות (של הקריאה שלי. הוא מת ב-2008), ובדיילי ביסט מביאים פרק ממנה. מסתמן שזו תהיה הביוגרפיה הראשונה שאקרא מזה… אולי מעולם, בעצם. [אנגלית]
  32. דרך הבלוג של דוד שפיר הגעתי לתמלול שיחה מרתקת בין ארגון PETA למען זכויות בעלי חיים, לבין המוזיקאי הניסיוני והמעניין מת'יו הרברט. הרברט הוציא בסוף 2011 אלבום שנקרא One pig, ומתעד את חייו של חזיר אחד, מהרגע בו נולד ועד שנאכל (השחיטה לא הוקלטה). האלבום מורכב כולו (או רובו הגדול) מעיבוד קולות שהרברט הקליט בדיר החזירים ובכל השלבים האחרים בדרך (לבית המטבחיים הוא לא הורשה להיכנס). זה אלבום מוזר מאוד להאזנה, והדיון שהוא מעורר מעניין אותי מאוד. PETA גינו את כל הפרויקט מיד עם פרסום הידיעות הראשונות עליו, עוד לפני שבכלל נערך ופורסם, והרברט הגיב אליהם בחריפות. השיחה שניהל עם נציג PETA חורגת מהדיון הרגיל על ניצול בעלי חיים, ומעלה שאלות על תפקידה של אמנות בכלל, ומוזיקה בפרט. [אנגלית]
  33. תקשיבו לאי-פי הקצר של More than lovers, ותגידו לי בכנות: נכון שלא האמנתם שזה ישראלי? [בנדקאמפ]
  34. [תודה ליעל] שכותבת: יש המצאות שבאמת מקדמות את המין האנושי: הדיפר. [תכל'ס]
  35. [תודה לאביב] לפני שבוע(יים?) שמתי כאן קאבר מפתיע של הדארקנס ל-"Street spirit" של רדיוהד, והנה עוד קאבר מפתיע לקלאסיקה רדיוהדית: "Karma Police" בביצוע ישראלי-אוריינטלי. משעשע, וגם די מגניב. [סטרים]
  36. מרקס ראה את ההיסטוריה האנושית כמלחמת המעמדות, ואפשר לראות את מאה השנים האחרונות בתרבות כמלחמת בעלי הזכויות בהתקדמות הטכנולוגיה. אחד ממייסדי מפלגת הפיראטים נותן בטורנטפריק רצף של סיפורי התנגשויות כאלו, מהמצאת הפסנתר האוטומטי ועד HDTV. נחשו מי ניצח בסוף כל מלחמה כזו? ועכשיו תחשבו על המלחמה שאנחנו נמצאים בה כעת, מלחמת הפורמטים המוזיקליים, הסטרימינג, זכויות היוצרים, הפיראטיות. מוטה, כמובן, אבל גם לגמרי לעניין. [אנגלית]
  37. ערן מעדכן שלא רק ש-Audiogalaxy עדיין קיימים, הם הפכו לשירות די מגניב שמזרים את אוסף המוזיקה שלך לטלפון או לכל מכשיר אחד שמחובר לאינטרנט, ועושה את זה בחינם (בניגוד לספוטיפיי, למשל). נשמע מגניב. [עברית]
  38. אחד החסרונות המעטים ב-Shazam, האפליקציה שמזהה שירים (כמו Soundhound) הוא שהיא פשוט לא מזהה שירים ישראליים. הנה קרן אור: בזכות שיתוף פעולה ראשון בארץ, כל הסינגלים והאלבומים שיופצו דרך פלטפורמת הסינגלים הדיגיטלית "פטיפון" ייכנסו למאגר של שאזאם ויזוהו. התחלה מבורכת, ועכשיו צריך לדאוג שגם כל השאר ייכנס לשם. [אין לינק]
  39. העונג הזה נסגר בשיר שהגיע ממש עם סגירת הגיליון. עברתי על מיילים שהגיעו השבוע ונתקלתי בעדכון של קמ"ע (קבוצת מוזיקה עצמאית), שאחראיים לייבוא ארצה של כמה מהלייבלים העצמאיים האהובים עליי (ועליכם) מחו"ל. אסף מקמ"ע פתח את המייל עם האלבום החדש של ביל פיי, בחור שלא שמעתי עליו מעולם אבל עם כל שורה שקראתי, רציתי לשמוע אותו יותר. הספיקה לי העובדה שג'ף טווידי, ניק קייב וג'ים אורורק שופכים עליו מחמאות ומתגלים כמעריצים שלו, כדי לרוץ ולמצוא סטרים של כל האלבום ביוטיוב. ומה אני אגיד לכם, זה הכה בי חזק מאוד. פיי הוא פסנתרן, זמר וכותב שירים אנגלי, שהוציא ב-1971 שני אלבומים שזכו להצלחה ביקורתית אבל כשלו כליל מסחרית, והחוזה שלו הופסק. הוא מצדו הפנה גב לתעשיית המוזיקה, ופחות או יותר נעלם. אבל כמו בהרבה מקרים, יצירות מופת סופן להתגלות, ולאורך השנים גילו אותו עוד ועוד יודעי ח"ן, אספנים, סקרנים וגם לא מעט מוזיקאים. אחד מהם היה ג'ף טווידי מווילקו, שאמר עליו את המשפט הדי מדהים "אני לא יכול להעלות על דעתי אמן שלאלבומים שלו היתה משמעות גדולה יותר על חיי". טווידי עצמו מתארח באחד השירים באלבום החדש, Life is people, שיצא השנה (עוד אלבום יצא ב-2004 בקול ענות חלושה). פיי הכיר לטווידי טובה על החזרתו למרכז העניינים, ושילב באלבום ביצוע מרסק לאחד השירים האהובים עליי של וילקו, "Jesus etc". ומה אני אגיד לכם, נשבר לי הלב מחדש. יש לי תחושה שהאלבום הזה ילווה את הסתיו הקרוב למחרקים ארוכים. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!

15 תגובות על “עונג שבת: אקורדים במורד הלחיים”

  1. מאת om:

    גיא, אתה לא רציני… איך אפשר לכתוב בלוג מוזיקה בלי לכתוב כמה מלים (היום או ביום ו' שעבר) על ההופעות בארץ של אלילי הגאראז, הפאזטונס — להקה שאוכלת בלי מלח את כל הלהקות שהזכרת ביחד?

  2. מאת דוד:

    תפקיד המוזיקה לפי מתיו הרברט זה נושא לפוסט בפני עצמו, שבטח יכול לעורר דיון מעניין.
    הוא עושה, למשל, השוואה בינו לבין מלחינים קלאסיים – אומר שבעוד שבטהובן או סטרווינסקי נהגו להקדיש שנים לחשיבה על שאלות קיומיות (כמו מה קורה אחרי שמתים ומה משמעות החיים בהקשר הזה) ואחר כך לבטא את זה באמצעות מה שהלחינו, הציוד המודרני מאפשר לו פשוט "ללכת ולהקליט מוות… ולהפוך את זה ליצירה מוזיקלית". מבחינתו מוזיקה כבר לא חייבת להיות יצירה אימפרסיוניסטית בלבד, אלא גם יצירה תיעודית.
    איש מעניין מאוד

  3. מאת יובל:

    סתם כי זה מצחיק ועוד דוגמא להיפסטריות של פיצ'פורק: בקטע של הצבעות לפי עיר הם שמו את ברוקלין וניו יורק כמקומות נפרדים :)

  4. מאת יואב:

    אייטם 11 מסביר הכל.

  5. מאת Yair Yona:

    גדול, לא הכרתי את הבלוג של דויד שפיר, נראה מעולה – תודה

  6. מאת איתי:

    תודה על ההמלצה על ביל פיי. נשמע מעולה.
    והקטע עם הדלת שעושה מיילס דייויס פשוט קרע אותי. (:

  7. מאת דני פלדינגר:

    אפרופו ביל פיי – כדאי ומומלץ לפנות לדיסק שהוציא Time of the Last Persecution ב- 1971.
    אחד היצירות שהשפיעו עלי יותר – ענוג, עצוב עד כאב אמיתי – הפסנתר שלו והקול השבור.
    אין חורף שהדיסק לא מתנגן כמה וכמה פעמים.

  8. מאת ארנון:

    עכשיו יש לי עוד לורה ממך, תודה :)

  9. מאת בטאבה שועל הערבות:

    More than lovers מדהימים.

  10. מאת איה:

    יובל – ניו יורק (סיטי) וברוקלין הם שתי ערים ניפרדות, לכל אחת מהן יש בית עיריה משלה, בתי משפט נפרדים, שוני בכתובת וכו'.

  11. מאת מיקי:

    איה – אני חושב שיובל היה מודע להבדל בין מנהטן לברוקלין, ועדיין זה די מגוחך שבארץ בת שלוש מאות מיליון תושבים, פיצ'פורק מבדילים בין שני רבעים שכנים. לא ראיתי שם אבחנות דומות בין קולורדו ספרינגס לדנבר. לצורך העניין, איפה פלורידה (19 מיליון תושבים), קנטאקי או קנזס?

    אז בסדר, פיצ'פורק מודע לקהל היעד שלו, ובכל מקרה מדובר בסיכום של הצבעות. ועדיין, העובדה שמדובר בהבחנה כל כך דקה בעוד שחלקים אחרים בארה"ב – נגיד, כל המידווסט – לא מיוצגים, היא מגוחכת, היפסטרית, וצפויה:)

  12. מאת רוני:

    ה-Cover ל-Karma police
    היה הקאבר הכי מרענן ששמעתי מזה זמן רב :)

  13. מאת יובל:

    מעולה, אני מסכים לחלוטין שברוקלין היא רובע נפרד, ואף אוסיף שלו הייתה עיר עצמאית היא הייתה העיר ה-4 בגודלה בארה"ב. אבל עדיין, למה אין ערך למנהטן? לקווינס? ללונג איילנד?

  14. מאת יובל:

    וסתם כי זה היה לי מעניין אז קראתי קצת, ברוקלין אוחדה עם שאר ניו יורק בשנת 1898.

  15. מאת מיכאל גינזבורג:

    הכרתי את לורה גיבסון השנה, אלבומיה פנינה אחד אחד והחדש עשיר יותר, ללא ספק מאלבומי השנה שלי ומצפה כבר לבואה!

כתיבת תגובה