25 באוגוסט 2012

עונג שבת: ילדי אלטרנטיב ניישן

  1. כבר איזה שנה שכל שבוע הייתי פוגש באולפן של מהות החיים את אוֹרי בנקהלטר, איש שהדבר היחיד שיש לו יותר מחיוכים וטוב לב היא כמות בלתי נתפסת של מוזיקה נפלאה שאף אחד לא מבין מאיפה הוא מביא. זו לא מוזיקה אלמונית חלילה, אלא פשוט אסופה אקלקטית להדהים של דברים חדשים וישנים, נידחים או סתם מפוספסים. אז בערך שנה אני רודף אחריו עם הארדיסק כדי שיעביר לי כמה טיפות מהשטף הזה, ותמיד אנחנו נפגשים כשהוא צריך להתקפל ולברוח ואני צריך להתחבר ולהתחיל לשדר. והנה השבוע סוף סוף הצלחנו, והוא זרק למחשב שלי תיקייה מלאה באלבומים שעל רובם הגדול לא שמעתי מעולם. אז כל יום אני חופר קצת, טועם, בודק איזה ריח חדש ואיזה טעם לא מוכר. שתי ההתאהבויות הרציניות שלי היו באלבום האחרון של טוני אלן (ראו שיר סיום), ובאלבום אדיר מ-2009 שפספסתי לגמרי. כתבתי כאן בעבר על אהבתי לאמן האתיופי הנפלא מולאטו אסטטקה, שגם הופיע בארץ בשנה שעברה. מה שלא ידעתי זה שב-2009 הוא שיתף פעולה עם The Heliocentrics, הרכב ג'אז פסיכדלי מלונדון (בחלק 3 של פרויקט שיתופי פעולה די מרתק). ותשמעו, זה חתיכת אלבום פצצתי. טוב, לא כולו. אבל, נגיד, "Addis black widow", אלוהים ישמור. איזה קטע ענק. הוא מתחיל בגרוב חלילי וביט כמעט שבטי, מתגלגל לרגע למשהו מדוסטרשן ואז מתחיל לדהור בגרוב מלוכלך של בראס ובאס, מהסמטאות של אדיס אבבה עד לסמטאות של דרום לונדון. תודה על האוצר הזה, אורי! [מפ3]
  2. השבוע תיפתח ועדת המוזיקה של ירושלים, ועדה מושקעת ובינלאומית עם אורחים שווים – ביניהם קנייני ההופעות של פרימוורה, CMJ, גלסטונברי וזברה (סדרת פסטיבלים ענקית בסין), ציידי כשרונות ובעלי תפקידים ממרקורי רקורדס ו-BMG, בלוגרים ועורכים מ-BrooklynVegna, מגזין Q, ואנשים משלל חברות מוזיקה, טכנולוגיה ומדיה מאירופה, אסיה ואמריקה. באתר תמצאו את הלו"ז המלא (והמלא כל טוב), ולדעתי כל אמן עצמאי או אדם שקשור לעשייה ולתעשייה מוזיקלית צריך להגיע לשם כדי לשמוע, להכיר ולהתווכח. אני חושב (אך לא בטוח) שאפשר עדיין להירשם ולהגיע, אז רוצו לבדוק באתר. [אנגלית]
  3. הוזמנתי להנחות פאנל אחד בוועדה, ביום שלישי ב-16:00 בזאפה הירושלמי, עם פול סטוקס, אחד העורכים במגזין Q (!) ועם דייב, האיש שמאחורי אחד מבלוגי המוזיקה הגדולים והמשפיעים בארה"ב, BrooklynVegan. נדבר על הדרכים העומדות בפני אמנים עצמאיים להגיע לתודעתם של בלוגרים ועיתונאים, לשבור את תקרת הזכוכית ולהגיע לאנשים משפיעים. אני בטוח שלפול ודייב יהיו טיפים רציניים מאוד לאמנים שיגיעו לשמוע (ולשאול) לגבי איך לפנות למדיה בצורה שתבליט אותך מעל מאות המיילים שמגיעים ביום. חינם, אבל צריך להירשם. אם יש לכם שאלות שתרצו להפנות אליהם, ספרו לי כאן בתגובות. [אנגלית]
  4. על-תרבות הוא מגזין מסות על תרבות בעברית בעריכת אריק גלסנר. יש שם כבר כתבה שמשכה את עיניי, בועז כהן על קלאסיקות מוזיקליות אז והיום – מה הופך להקה לקלאסיקה, מה סוד הקסם המתמשך, האם זו אשליה? מאמר מעניין, אף על פי (או אולי בגלל) שכבר בשתי הפסקאות הראשונות אני חולק עליו איזה 3 פעמים (השארתי גם תגובה קצרה). [עברית]
  5. ביום ראשון הקרוב ב-17:00-19:00, אהפוך את התכנית שלי בתדר לתחרות תו השעה נושאת אחלה פרסים (כמו כרטיסים לתיקלוט של ג'יילס פיטרסון, חולצות של פילפלד, ליטרים על גבי ליטרים של בירה חינם בתדר ואולי עוד פרסים, נראה כמה טובים תהיו). זה יקרה לייב, באתר של תדר וכאן בעונג, ואני כבר קוצץ שירי אינדי שאתם אוהבים כדי לראות כמה מהר תצליחו לזהות אותם כשהם רק 0.75 שניות. אז סמנו לעצמכם ושימו איזו תזכורת בטלפון: ראשון, 17:00, לייב, תדר. נראה אתכם מנצחים. []

  6. עוד פעמיים אתם שואלים על פייבמנט אני קם והולך. מלקמוס בתדר תצלום: מיכל שני

  7. ההופעה הגדולה של השבוע הייתה בלי ספק זו של סטיבן מלקמוס והג'יקס (לבחור האקראי בקהל שהתווכחתי איתו שבע שניות לפני שהתחיל השיר: צר לי, אומרים סטיבן, לא סטפן). הגעתי נלהב ואני חושב שרוב הקהל (והיה הרבה ממנו) הגיע נלהב גם הוא. זו הייתה פשוט הופעה כייפית בטירוף, יותר מכל דבר אחר. פשוט חייכתי כמעט כל הערב. חייכתי ונענעתי את הראש, וקפצתי, ועשיתי אייר גיטאר מספר גבוה להביך של פעמים. כי מה לעשות? פשוט היה לי ממש, ממש, ממש כיף. הדברים היחידים שאולי מנעו מהערב הזה להיות מושלם הם הדברים הרגילים: העובדה שההופעה התחילה כצפוי ב-23:00 בלילה באמצע השבוע (למה? אין באמת סיבה), החבר'ה בקהל שלא טרחו לעשות שיעורי בית אז כל הזמן צעקו שמות שירים של פייבמנט, ובעצם זהו. הג'יקס נתנו הופעה נהדרת, והיה ניכר שגם הם פשוט נהנים. ליהנות זה לא מספיק, הם היו מוזיקאים מצוינים שנהנים מאוד לנגן ביחד שירים מצוינים. היו רגעים של דאחקה כמו הקאבר הספונטני לשיר הזה, או קשקושים משועשעים בין השירים על אופרות רוק וגרין דיי. אבל מתחת לכל הכיף, הנונשלנט והאווירה המשוחררת, הלהקה הזאת ניגנה פשוט נהדר ונתנה שואו נלהב ומשכנע. בין אם זה המתופף הכובש, הגיטריסט השני שהשתולל על הבמה, או הגילוי המחודש שמלקמוס הוא פשוט גיטריסט ענק, מספיק ענק שהוא יכול להרים את הגיטרה מאחורי הראש בקטע מצחיק ועדיין לתת סולו די רוצח. נמרוד מטאפאס וטאפאס סיכם הכל במשפט הכי מדויק של השבוע: ההופעה הייתה פגומה במקומות הנכונים (והלא זה חלק מהקסם של מלקמוס?). עוד נרעשו בבארבי וחזרו לספר: נגה גילעם בביקורת מבולגנת למדי ב"הארץ" אבל עם וואן-ליינר קולע ("נטול פסגות ומשולל מפלות"); ביקורת כתובה היטב של יוחאי וולף בעכבר (תתחדש על הג'וב, שכן!) שחשב שהיה טוב מאוד אך לא מעולה, אבל לא מתווכח עם הקהל שנראה לו מבסוט חלאס; לעומתו יובל ברוסילובסקי כתב בוואלה שהיה מעולה אבל הקהל נראה קצת לא מרוצה; עמי פרידמן קלע בול כשכתב בנרג': "כשהג'יקס שרים 'גדלנו בהקשבה למוזיקה מהעשור הטוב ביותר אי פעם', הם קולעים בדיוק לאחד המרכיבים החשובים בהגדרה העצמית של מי שהגיע להאזין להם אתמול בערב: ילדי אלטרנטיב-ניישן". אני רוצה חולצה כזאת: "אלטרנטיב ניישן גידלה אותי". [עברית]
  8. ביום רביעי האחרון זכיתי לארח את סטיבן מלקמוס בשידור מיוחד של הקצה מאולפן תדר. הוא השמיע כמה שירים שהוא אוהב ואף אחד כמעט לא מכיר, ודיברנו על מוזיקה ועל שאר דברים. אפשר להאזין לתכנית באתר של הקצה, תחת תכניות–>ספיישלים. הנה רשימת השירים (בכתב ידו של מלקמוס, מינוס השיר הראשון שאני כתבתי). [סטרים]
  9. מתנה: ידידנו המתכנת איל הכין בוקמרקלט קטנה וממזרית. נכנסים לכאן, ואז גוררים את הלינק הכחול הגדול ("PIKI") לשורת הבוקמרקס שלכם. יש? מגניב. עכשיו גלשו לעמוד ויקיפדיה של אלבום, למשל זה. עכשיו תלחצו על הבוקמרקלט החדש שלכם. קסם! [קסם]
  10. שני ישראלים עיצבו שולחן לימודים פשוט עם הגנה שלא-תיאמן מפני מפולות ורעידות אדמה. הנה כתבה מ"הארץ" מתחילת השנה, והנה וידאו שמדגים את העניין היטב (קצת איטי, אבל קול). [עברית; טיוב]
  11. Centipede Hz, האלבום החדש של אנימל קולקטיב, הגיע! ואתם מוזמנים להאזין לכולו, ולצפות תוך כדי בקליפ-לכל-שיר. הקליפים הם פסיכדליים וצבעוניים לא פחות מהשירים. [סטרים]

  12. אני לא מאמין שיש לי עוד שלושה ספרים כדי לדעת מה ייסגר בווסטרוז

  13. [תודה לאסף] שכותב: "את 'למה ניקולא טסלה הוא הגיק הגדול ביותר שחי אי פעם' אתה מכיר, אבל לפני שבועים החבר'ה של The Oatmeal התחילו קמפיין שמטרתו הצלת המעבדה של טסלה (הוורדנקליף שבניו יורק) והפיכתה למוזיאון. את הכל אפשר לקרוא פה וכמו כן גם לתרום! קורה שם משהו מאוד מרגש לדעתי (מעל מליון דולר כבר גויסו)". נפלא!!! אין כמו התגייסות עצמאית למטרה טובה כמו זו. זה מרגש, משמח ומעניק את הכוח הישיר ל"אנשים הקטנים", לא למקבלי ההחלטות עם האינטרסים המסחריים שלהם שמתעלמים פעמים מרבות מערכים שאינם רווח כספי ישיר. אני מת על ניקולא טסלה (וגם אוהב מאוד את The Oatmeal), ותרמתי 25$. הצטרפו למהפכה, ואולי בעוד כמה שנים נבקר כולנו במוזיאון טסלה בניו יורק! [אנגלית]
  14. איך עלייתו של האביר האפל היה צריך להיגמר? [ספוילרים, מן הסתם]
  15. אורטל בן דיין כתבה בקפה גיברלטר טקסט בשם "לקנות לך יהלום – שוביניסטי. שרמוטה פוריטנית – חתרני", בו היא טוענת כי "מוצאו של הזמר מטעין את משמעות של שיריו יותר מתוכן הטקסטים עצמם". זו טענה מעניינת, רק שמהר מאוד בן דיין נסחפת להתלהמות נסערת כלפי כל מיני כותבי טורים שלא בהכרח ביקרו את הטקסטים שעליהם היא התחילה לדבר, ומסיימת במסקנה מבולבלת-משהו שאני, אישית, לא הצלחתי לחלץ ממנה את ההבנה אם יש כאן טיעון ממוקד או פשוט תגובת נגד אמוציונלית. התגובה של ליברובסקי עושה קצת סדר ("להתעסק בכזה כובד משקל בדיעות של רגב קונטס, מנחם בן ואיתמר הנדלמן כנען סמית (או מרסדס בנד וניר פרידמן) כאילו הם מייצגים משהו או מישהו זה כמעט פוגע. מצחיק גם שמאמר כל כך מפורט משטיח את הדיבור לכדי 'מוזיקה מזרחית', כאילו מדובר בז'אנר אחד ויחיד, כאילו אפשר להתבלבל עם מוזיקה מרוקאית או תימנית בטעות, ולא מדובר בעצם בפופ שטוח ברובו כמעט בלי סממנים עדתיים"). גם ב"לא מפרגן" נותנים קונטרה לטור הבוער של בן דיין, וטוענים שלא מדובר פה על דיכוטומיה עדתית אלא פשוט ז'אנרים, קונטקסטים שונים של יצירה תרבותית שבהם נהוג לדבר בדרכים שונות (לדבריהם, ברוק נהוג ומקובל להגזים, להתחפש, לשחק עם אירוניה ודמויות; בפופ המזרחי נהוג לדבר בצורה ישירה, חד-משמעית). [עברית]
  16. איך פספסתי את הקליפ המעולה ל-"Until the reel" של דראנק מאשין?! ככה עושים קליפ ללהקת רוק עצמאית. מעביר מצוין את העוצמה שבהופעה החיה שלהם, עם כל הסטייל. [טיוב]
  17. ראש השנה בפתח, ואתם יודעים מה זה אומר! מצעד האלבומים הישראליים השנתי של קול הקמפוס – רוצו לבחור את 3 האלבומים, 3 הקליפים, 3 ה-EPים וגם את הופעת השנה שלכם. כשמסתכלים על האלבומים שברשימה, הלב מתחמם. הייתה זו שנת מוזיקה נפלאה. [עברית]
  18. [תודה לאביטל] Dogshaming הוא טמבלר המוקדש לביוש כלבים שעשו מעשים רעים או שובבים. אבל בקטע מצחיק, לא מרושע. [אנגלית, וברור שיש גם לחתולים]
  19. [תודה לאסף] מה! איך עדיין לא עשו מזה סדרה. נגיד ב-MTV של הניינטיז. או היום. PigGoatBananaMantis הן 3 דקות של אנימציה היסטרית שיצרו הקומיקסאים דייב קופר וג'וני ריאן עם האנימטור ניק רוס. אדירררררררררר. [אנימציה]
  20. סנדק ההיפ-הופ אפריקה במבאטה מונה לחוקר אורח באוניברסיטת קורנל היוקרתית, שם יש, מסתבר, את ארכיון ההיפ-הופ הגדול בארה"ב. [אנגלית]
  21. יאיר יונה, בבלוג החדש שלו In your mama, מפרגן בצדק למהלך הדיגיטציה החלקי-אך-משמעותי של הטלוויזיה החינוכית, שיושבת על אוצרות תרבות. [עברית]
  22. מקהלת P.S. 22 (ביה"ס ציבורי מס' 22 בניו יורק) התפרסמה בשנים האחרונות בסדרת סרטוניוטיוב שבהם שרה מקהלת הילדים הנפלאה הזו (תלמידי כיתה ה') שירים פופולריים, מאדל ועד גוטיה. עכשיו הם מציגים את השיר המקורי הראשון שלהם, ובסוף הווידאו הנפלא של השיר (גם אחלה שיר) אפשר להציץ לעבודת ההכנה עם הילדה שכתבה את השיר, קיארה. מ-ל-ב-ב. [טיוב]
  23. אוצר יוטיוב: המופע המלא בגלסטנבורי 2008 של איימי ויינהאוס בשיא הצלחתה. היא עדיין חיה פה, אבל כבר מעוקמת למדי. ובכל זאת, איזו ענקית. [טיוב]
  24. אמנדה פטרוסיץ', כתבת המוזיקה האהובה עליי כיום, ראיינה לעומק את קאט פאוור עבור פיצ'פורק, שהגדילו ופרסמו את הראיון בשני פורמטים: עיצוביים פורמט ווב רגיל, ובעיצוב מגזיני מיוחד לכתבה, ממש כמו במגזין פרינט מושקע. תענוג, וגם קצת החלום שלי בכל הנוגע למגזיני ווב. [אנגלית]
  25. [תודה לשיר] איך לא לכתוב על נשים בהופעות. מצחיק וחשוב לקרוא. ובהמשך: איך לא לכתוב על מוזיקאיות. [אנגלית]
  26. שימו אוזן על Graph Rabbit, הרכב ברוקלינאי שיוציא את אלבום הבכורה שלו באוקטובר. שי קדמי הישראלי מנגן איתם, ואת האלבום הפיק אלן פארמלו (שהפיק בין היתר את סינמטיק אורקסטרה וטוק נורמל). הנה הסינגל הראשון, "Only fields". מסקרן. [סאונדקלאוד]
  27. [תודה לא\עמיר] נופר עמר הישראלית שיחזרה עם החברים שלה עטיפות אלבומים ועשתה את זה ממש טוב. כל זה כחלק מפרויקט שלה לקידום רכישת אלבומים. למרות שזה היה מעולה גם בלי קשר לשום מטרה נעלה. [פייסבוק]
  28. All came down to this, אלבום הבכורה של ההרכב הישראלי The Bootsman, מחכה לכם להאזנה בבנדקאמפ. חדי העין יזהו בקרדיטים שניים מחברי טייני פינגרז. אם לסמוך על התגיות שהם שמו בבנדקאמפ, זה נועד לכם, חובבי בריאן ג'ונסטאון מאסקר והבלאק קיז. אם לסמוך על האוזניים, זה לא רע בכל מקרה. למה אי אפשר גם לרכוש דיגיטלית? חבל. [בנדקאמפ]
  29. לפני שנה שלמה כתבתי פה על מחדל פסטיבל ערד, והדיון שנפתח שם מהדהד אצלי עד היום. השבוע מציין פסטיבל ערד 30 שנה, וסער גמזו חוזר לאסון של 1995, ולאסון של פסטיבל רוסקילדה, כדי לעמוד על הכשלים לא רק בפסטיבל, אלא גם בדרך שבה החברה וקהל המוזיקה הישראלי הגיבו לאסון והביאו למותו של הפסטיבל: "האשמים באסון הם המארגנים, העירייה והמפיקים. האשמים באובדן משקלו התרבותי של הפסטיבל הם כולנו. כל מי שהיה שם והעדיף שלא לחזור. כל מי שחונך על קדושת המתים ולא על כוחם של החיים". [עברית]
  30. אוהבינג את הקאבר של אורי טולדנו (הבן של) ל-"My love" של ג'סטין טימברלייק, בקליפ ארוטי למדי של עמרי בראל. [טיוב]
  31. מאט סטופרה מבאזפיד נשלח לסקר את כנס ה-Hobos השנתי, והוא עושה את זה בלי טיפת ציניות וזה נפלא. מסתבר שיש הבדל בין הובו, טרמפ(יסט) ובטלן. האמריקאים האלה, יש להם כנס לכל דבר. [אנגלית]
  32. [תודה לניר] שכותב: "לקראת ההכרזה על הספרים הבאים שהם יפרסמו בסדרה, האנשים של 33 ושליש הכריזו על תחרות בבלוג שלהם: צריך לנחש אילו 18 אלבומים הם בחרו מתוך רשימה של 94 אופציות שהציעו להם לספרים. מי שמנחש באופן הכי מדויק מקבל פרס עצום של כל 86 (!!) הספרים שיצאו עד עכשיו". ענק. [אנגלית]
  33. [תודה לזהר] נפלא! לחובבי באטמן. [פיסקלים]
  34. סיפורי לילה היא סדרה של פודקאסטים קצרצרים (כשלוש דקות כל אחד) על הסיפורים שמאחורי עמדת הדי-ג'יי. חבורה של די-ג'ייז ישראלים מספרים חוויות מלילות של תיקלוט: ניב הדס, אייל גולדמן, דלית רצ'סטר, נדב רביד ואחרים. [סטרים]
  35. [תודה לחן] "Capsule", שיר חדש של Menomena מתוך אלבום חדש שבדרך, מתחרה רציני על העטיפה הגרועה של השנה. [טיוב]
  36. [תודה לעופר] זה עצום! או כמו שאומרים הבריטים, That was brilliant! דיוויד ארמנד מציג בפנטומימה את "Don't stop me now" של Queen, וקשה מאוד שלא לצחוק בקול רם. יש לו עוד מלא כאלה. [טיוב]
  37. [תודה לרותם] סטרים לכל האלבום החדש של Two Door Cinema Club. [סטרים]
  38. העונג קיים כבר איזה 8 שנים, ואני חושב שמשהו כמו 5 מתוכן יש פה את הכותרת הזו של "המוזיקה החדשה", לאייטמים שעוסקים בשינויים שעוברים על תעשיית המוזיקה, זכויות היוצרים, והיחסים בין אמן וקהל. וזה מרגיז אותי שב-2012, אחרי כמה שנים טובות שמדי שבוע אני (ואחרים) כותב על הנושאים האלה, עדיין אין בישראל אייטיונז ישראלי, נגיד. זה מרגיש במיוחד כי הולך ונהיה ברור שעד שתעשיית המוזיקה הישראלית תיזכר שהיא במאה ה-21 ותקים פה אייטיונז ישראלי, אף אחד כבר לא יקנה קבצים כי כולם ישמעו הכל בסטרימינג איכותי. יאיר יונה, לקוח מרוצה מאוד של שירות Spotify, מצא את החיסרון העיקרי בשירות האהוב – אין בו מוזיקה ישראלית. אבל יש שירותי סטרימינג ישראליים לא רעים בכלל, והוא יצא לבדוק את אלה של פלאפון (מיוזיקס) וסלקום (ווליום), שניים מתוך שלושת שירותי הסטרימינג הישראליים הגדולים (השלישי, שלא נסקר, הוא וואלה מוזיקה). והוא חוזר אופטימי ומרוצה למדי, ועם שתי המלצות דחופות: מאזינים, תתחברו לשירותים האלה. ומוזיקאים, תדאגו להופיע בשירותים האלה, ולהשתמש בהם כדי להפיץ ולקדם את המוזיקה שלכם בזירה שאליה כולם הולכים. [עברית]
  39. התחלנו בגרוב כבד שנדד מאפריקה ללונדון, ונסיים בסיפור דומה להפליא. טוני אלן הוא מתופף ניגרי בן 72, אגדה חיה ומעמודי התווך של להקתו של פלה קוטי ושל האפרוביט כולו. אוהבים לצטט את בריאן אינו, שאמר עליו שהוא "אולי המתופף הגדול ביותר שחי אי פעם". זה טוב ללכת על האנדרסטייטמנט, בריאן. בשנת 2000 דיימון אלברן שר עליו "טוני אלן גרם לי לרקוד", ולכן הוזמן לשיר ב-"Every season" שפותח את Home Cooking, האלבום הנהדר של אלן מ-2002. זה היה הזרע לאיחוד הכוחות העצום שלהם חמש שנים מאוחר יותר, באלבום המדהים The good, the bad and the queen (יחד עם אגדות חיות אחרות: פול סימונון מהקלאש, סיימון טונג מהקלאש ודיינג'רמאוס), שם התיפוף של אלן בולט במיוחד. מה אני אגיד לכם? אי אפשר לעמוד בתיפוף הזה, פשוט אי אפשר. פשוט ומורכב, שורשי ומודרני, פיזי לגמרי ורוחני להפליא. כשמדברים על קסם, מסתבר שעל זה מדברים. איזה כיף לקבל מוזיקה מדהימה מאנשים מדהימים. תודה שוב, אורי! [מפ3]

14 תגובות על “עונג שבת: ילדי אלטרנטיב ניישן”

  1. מאת לאון:

    גמני חייב לאורי שעות של מוזיקה שהוא הכיר לי.
    עונג צרוף כרגיל
    שבת שה לום

  2. טוב שכתבת את האייטם הזה על הראיונות…שכחתי מזה לגמרי…מעניין איך יצא….

  3. מאת Yair Yona:

    תיקון קל בנושא הסטרימינג בספוטיפיי – יש בו מוזיקה ישראלית, אם מי שאמון על הפצת התכנים אכן שם אותו שם, אבל מדובר בכמויות זניחות למדי.

  4. PigGoatBananaMantis הם הילדים הממזרים של רן וסטימפי. אני מתגעגע…

  5. מאת רועי:

    מעבר להכל, עשית לי את השבת, לפתוח את הבוקר עם הופעה מצוינת ב- HD של איימי!

  6. הי גיא
    תודה על האייטם של טסלה, הגיע הזמן שאבין למה פורטיס עשה ממנו אלבום (האם גם פורטיס מבין). ותודה על הפרגון, באמת…

  7. מאת מקס צ'פלין:

    מי שמתלהב מההגרלה של 33 ו-1/3 צריך לזכור שהסיכוי לנחש נכונה 18 אלבומים מתוך רשימה של 94 קטן יותר מהסיכוי לזכות בלוטו פעמיים ברציפות. הסיכוי לנחש רק 10 אלבומים נכונה הוא אחד ל-10000. אני מצפה שהזוכה ינחש נכונה 8 או 9 אלבומים.

  8. מאת Number 45:

    23- הכותבת באתר שמה לב לכמות מפתיעה של גולשים מישראל שמגיעים לפוסט והחליטה לגשת ל-google translate ולהוסיף ברכה בעברית. אותי זה די משעשע.

    33- אין קישור

    עונג נהדר כרגיל

  9. מאת אורן:

    לגבי המאמר של בועז כהן- אני מאוד מסכים התגובה שהגבת לו באתר, ואני אשמח לקרוא את הסוף שלה (החלק על הדאבסטפ נקטע, כמו שזה נראה)

  10. מאת Gilad:

    שאלה למי שהיה בהופעה (או לכל אחד אחר שיודע בעצם):
    "we grow up listening to the music of the best dacade ever"
    איך קוראים לשיר הזה?? אני לא מצליח למצוא אותו (פשוט העיף אותי בהופעה ואין ספק שעמי פרידמן באמת קלע בול :) )

    תודה

  11. שני הסנט שלי לגבי הטור של אורטל בן דיין, ולגבי טענות הקיפוח שמושמעות לגבי מוזיקה ים-תיכונית בכלל:

    http://japaninadishpan.blogspot.co.il/2012/08/blog-post_25.html

  12. מאת מיכאל גינזבורג:

    גיא, תודה רבה על הלינק של Graph Rabbit
    הסינגל מאוד מבטיח ואשא אוזניי לעבר אלבום הבכורה שייצא באוקטובר.

    נתת טרמפ לידידה טובה שלי אחרי ההופעה של מלקמוס, רב תודות גם בשמי! :)

  13. מאת RoyM:

    איפה אני מוצא את האלבום של טוני אלן?? זה טראק אדיר!

כתיבת תגובה