29 ביוני 2012

עונג שבת: זה רק מתחיל

אני בצפון ב-much-needed מנוחה, אז עונג קצרצר אך לעניין השבוע.

  1. אחת מפצצות הגרוב הכבדות ביותר שאני מכיר הגיעה מסקסופוניסט ניו יורקי שעלה לגדולה ב-1972, עם תקליט שנפתח עם הקטע העצום הזה, "It's just begun", שיר שקשה לדמיין בלעדיו, נניח, את LCD Soundsystem או את התפוחים. הבאס הזה שדוהר כמו מאנסטר טראק ברחובות, הקאו-בל בחלק השני של השיר, הסקסופון, הגיטרה החשמלית, המנטרה החוזרת וחוזרת וחוזרת – כמה תנופה אדירה יש לקטע הזה של The Jimmy Castor Bunch. קסטור הוציא כל מיני דברים, חלקם הגדול הרבה פחות מעניינים או סוחפים מהקטע הזה. הלהיט הכי גדול שלו היה מין קטע נובלטי פ'אנק שכזה, על אנשי המערות, והיו לו גם שירי דיסקו ופ'אנק על קינג קונג ועל גודזילה (עם שאגות) ועל דרקולה (במבטא טרנסילווני מדומיין וטקסט משעשע על, ובכן, דרקולה). אבל כלום לא ייקח ממנו את הקטע האדיר הזה, שממש מבעיר את התחת שלך לצאת לרחוב הבוער. הקיץ הגיע, האש הגיעה, המחאה הגיעה. במוצ"ש הזה אני צועד עם הפורום לצדק חברתי, שהמשנה שלהם ממוקדת, מכוונת לשורשי הדברים, ופוגעת בול. בואו, זה רק מתחיל. [מפ3]
  2. [תודה לאיתי] שמעדכן על שתי הופעות חו"ל מוצלחות שמגיעות לישראל בקרוב: הרכב הרגאיי המשובח Groundation יחזור לבארבי בת"א ב-14 ביולי, והרכב הסווינג-טירוף של גד ברוך חינקיס (לשעבר פרברים רפיוג'יז) The Dirty Honkers, שפועל בברלין עם חברים צרפתיים וקנדיים, יגיע לשש הופעות בישראל ביולי, מקיבוץ דן ועד ירושלים. אני ממליץ בחום ללחוץ פליי על הנגן באתר שלהם ולרוץ לוודא שאתם פנויים כשהם מופיעים לידכם. [אנגלית]
  3. פסטיבל קיץ #1: עד שיבוא או לא יבוא אינדינגב, המדבר מציע לנו פסטיבל לא רע, אם כי הרבה יותר מיושב, בשם אינטימדבר. זה יקרה בסופ"ש ה-16 עד ה-18 באוגוסט במצפה רמון, שם יהפוך רובע בעיר לרובע של מועדוני מוזיקה עם מופעים אינטימיים: עמיר לב עם ברי סחרוף, נקמת הטרקטור, עוזי רמירז, מיקה קרני, האנג'לסי, מיכל גבע ועינב ג'קסון כהן וטל לוי ביחד, מוטי ביקובסקי ועוד. באתר הפסטיבל יש כבר תוכנייה וכרטיסים וכל הדברים הטובים. [עברית]
  4. פסטיבל קיץ #2: שבת בצהריים, 7.7, קיבוץ גן שמואל, 30 שקל, 5 הופעות אינדי ברצף – מהאנג'לסי ועד אלקטריק זו בפסטיבל מוזיקה אמנות ומחתרת שנשמע מבטיח במיוחד (אף על פי שקשה לי להגדיר אירוע חד-יומי כפסטיבל, אז בואו נקרא לזה פסטיבלונצ'יק). [פייסבוק]
  5. [תודה לשי] קצת בשקט הוציא ההרכב פאניק אנסמבל אלבום חדש, שנקרא A Different Story, ואיזה מזל שאנחנו לא צריכים לחכות לרדיו וכאלה כדי לשמוע אותו. פשוט קפצו לבנדקאמפ שלהם ותוכלו לשמוע את כל האלבום החדש. מאסטר הפרויקט רועי ירקוני הפיק יחד עם אבי בללי. [בנדקאמפ]
  6. אני עדיין לא סגור עד כמה אני אוהב את "לשבט לקום", השיר החדש של שב"ק ס' עם הפלואו האיטי והטקסט הלא תמיד חד, אבל הוא הולך ומתחזק ומה שבטוח הוא שהקליפ שלו הוא אחד הטובים שראיתי בארץ לאחרונה, קליפ של תסיסה ןמחאה, שגם האפקט שלו הולך ומצטבר והדקה האחרונה שלו היא פשוט מעולה. אם זה לא יהפוך לאחד משירי המחאה החוזרת, עם המסרים הקבועים של השב"ק נגד הליכה עם העדר, אנחנו מפספסים פה משהו חזק מאוד. [טיוב]
  7. מחבבינג את האלבום החדש של איל בן דרור, שאין לי מושג מי הוא אבל האלבום החדש שלו "רגעים חולפים" הוא אלבום סינגר-סונגרייטר מוצלח. למרות שיש הרבה אלבומים שנשמעים ככה (מבחינה מוזיקלית והפקתית), את האלבום הזה לא הפסקתי אחרי חמישה שירים וזה כבר סימן טוב. יש פה עניין. [בנדקאמפ]

  8. גם ג'וני דפ בעניין

  9. למה אני שם לק? כבר בכותרת הזו לפוסט של אלעד מהבלוג "גרופית", אפשר לזהות את המתח שבבסיסו. בחור ששם לק? מה הקטע? אלעד, שאוהב לשים לק בכל מיני צבעים, כתב פוסט נבון, רגיש ומעניין, לפרקים אפילו מרגש, על חוויותיו כגבר ששם לק, על התשובות שהוא נותן למי ששואל, על מגבלות מדומיינות ומוסכמות מיותרות, על גבולות מיטשטשים ועל הרווח וההפסד שבגניבתם. "אני אוהב את המבטים המבולבלים כשאדם זר שם לב. אני אוהב את הלחשושים המצוחקקים באוטובוס. אני אפילו אוהב את עוויות הגועל. אני אוהב אותם לא רק בגלל תשומת הלב (אני מקבל די ממנה, והרבה פעמים יכול להסתדר גם בלעדיה), אלא גם, ואפילו בעיקר, בשביל החינוך. אין צורך לומר מלים, להסביר או לפרש. עצם העובדה שאנשים נאלצים להתעמת עם בחור שצפורניו צבועות, כבר יש בזה מדה של חינוך. לחשוף, לעמת, לעורר, להתמיה. זה עשוי להגחיך, אולי אפילו להכעיס, אבל אז אדם צריך לשאול את עצמו 'מה כל כך מכעיס בציפורניים עם לק?' ובעצם השאלה הזו כבר הרווחנו". לא רק נהניתי לקרוא אלא גם שמחתי שמחה גדולה וצבעונית. [עברית]
  10. ואפרופו, טל שמואלי כותב ב"ביצים", בלוג על החווייה הגברית, פוסט מעורר מחשבה בשם דברים שלמדתי מהומואים. [עברית]
  11. ואפרופו האפרופו, נזכרתי שעמית מנהל בבלוג המצוין שלו "פריק" יומן צפייה בקולנוע גאה. הפעם הוא סוקר סרטים גרמניים, דרום-קוריאניים, וייטנאמיים, ארגנטינאים וצרפתים. [עברית]
  12. התקליטן והחפרן דיגיטל_מי ממליץ על די-ג'יי סטים משובחים. [עברית]
  13. [תודה לאביטל] עיצובי פופ-אפ מנייר שישובבו כל עין! [אנגלית]
  14. [תודה לגיל] רג'ינה ספקטור הופיעה בניו יורק, ו-NPR חזרו עם וידאו קצרצר ואודיו של כל ההופעה! [סטרים]
  15. בסאונדקלאוד של רועי פודים תוכלו למצוא לא אחד אלא שני מיקסטייפים משירי Brian Jonestown massacre לקראת ההופעה בארץ. [סטרים]
  16. [תודה לתומר] שיר חדש של ?Why יצא לאור, לקראת EP חדש. איכשהו, מצאתי את עצמי בלי סבלנות אליהם לאחרונה. [מפ3]
  17. "רוצה פרחים", שיר חדש וכובש לבבות חדש ונפלא לריף כהן. אי אפשר שלא להתאהב בה ובשירים שלה, פצצה של שמחה פשוטה. [סטרים]
  18. [תודה לזהר ולנפשה הרומנטית] ששלחה לי את האתר המלבב הזה על ג'ס וראס, בסך הכל זוג אמריקאי שהתאהב ומתחתן, אבל החליט לספר את סיפורו באתר HTML5 נפלא, מאויר וכובש ומקסים ומלבב ונו איזה יופי פשוט לחייך. פשוט תגללו. [אנגלית. אני ממליץ לשמוע ברקע את רנה אוברי, שהקוראת מיכל המליצה לי עליו בחום]
  19. גילי גרשוני ראיינה אותי ל"סלונה" על העונג שבת. תודה גילי! [עברית]
  20. איכשהו הגעתי באיחור לאלבום היפהפה האחרון של Here we go magic, שרק על שמם הנפלא הם היו צריכים לקבל את תשומת לבי מזמן. אבל מוטב מאוחר מאף פעם לא. האגדה מספרת שבמופע שלהם ב(רידינג? גלסטנברי? משהו כזה) לפני שנתיים הם ראו שני אנשים רוקדים בטירוף בשורה הראשונה. כשנגמרה ההופעה הסתבר שאלה היו תום יורק ונייג'ל גודריץ'. גודריץ' מצא את עצמו מפיק את האלבום החדש, A different ship, שבהחלט מזכיר לפרקים מבחינת סאונד דברים שהוא עשה עם רדיוהד או עם בק ב-Sea change. האלבום הזה מוצלח מאוד ומומלץ מאוד לכל מי שתוהה למה אין עוד להקות כמו רדיוהד, Elbow או Doves. אני חצי חורש אותו בשבועיים האחרונים ובכל פעם מופתע מחדש כמה יופי מתחבא בקפלים שלו. "Over the ocean" לקח אותי להפלגה ארוכה בדמיון כבר בהאזנה הראשונה, וחזרתי אליו מאז שוב ושוב. יש לי תחושה שהוא ייכנס לפלייליסט הלילה שלי לתקופה ארוכה מאוד. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי, צאו לרחובות.

7 תגובות על “עונג שבת: זה רק מתחיל”

  1. מאת קסטה:

    הכי טוב עונג שבת ביום ששי

  2. מאת יעל ר.:

    אני עם קסטה.

    ובלכתכם להפגנה, הרימו שלט בעד תחבורה ציבורית בשבת, לטובת כל המוחים הפוטנציאליים מהפריפריה שהרכבת הראשונה (ולפעמים גם האחרונה…) שלהם במוצ"ש יוצאת רק בתשע והאוטובוס המאסף נוסע שעתיים דרך שבקו ישר לוקחת 25 דקות גג.
    חמש דקות מכפר סבא, פחח.

  3. מאת D! במולדת:

    מצומצם, מהודק ונפלא

  4. מאת קובי:

    שיחקת אותה גיאחה, הקישור לבלוג על הלק גאוני :) בדיוק מסוג הדברים המענגים שאפשר למצוא רק פה :)

  5. מאת עלמה:

    עונג כיפי. וכמובן, הפוסט על הלק כיף במיוחד. תהנה במאץ' נידד מנוחה שלך ושבת שלום!

  6. מאת karma_me:

    יש רגע אחד, שאתה עומד, ואומר לעצמך, זהו. אין לי יותר כח. זה רגע מדויק כזה. שלא תשכח.
    קצת יותר מ40 שנה-( אלוהים- אם אתה נמצא בכלל- כמה שאני זקן כבר) שאתה- אוכל- או לא- ישן- או לא- עובד- או לא- ללא חברים, כי מי צריך-וכל יום אתה קם ורוצה למות. פשוט, למרות שזה מורכב.
    ואתה מטפל בעצמך. הרבה שנים. ואתה משתנה. אבל עדיין קם בבוקר בדיכאון וישן בלילה בדיכאון.
    ואין לזה סיבה. או שיש סיבה. זה לא ככ משנה. זה כמו להיולד עם כתם לידה. הוא פשוט שם. ואין לך מושג אייך זה לקום בבוקר, ולהרגיש בלי.
    וביום אחד אתה מחליט לשנות. כי זהו. וכן, זה לא היה קשה לקבל את הכדורים. והיה קל לבלוע אותם.
    ולקח להם חודש להרגיש אותי, ובוקר אחד השמיים היו באמת כחולים. אבל לא האמנתי.
    ובמקרה גם למחרת השמיים היו כחולים.
    וחייכתי לראשונה. ממש מהלב. חיוך עמוק כזה.
    וכבר שנתיים, שהחיים שלי הם חיים. הם לא בהיי. הם פשוט חיים.
    וכל שניה שעוברת אני מודה להם. לקטנים האלה. כי לפעמים כדורים קטנים גם מחזירים אהבה.
    וזה בסדר לשיר שירי מחאה. באמת. אבל לא לכולנו דוחפים. חלקנו דוחפים באהבה לגמרי לבד. באמת.
    אני. שבאמת נהנתי מהשיר, אבל לא מההכללה.

  7. מאת באק:

    פרצו לי לחלומות וצילמו:

כתיבת תגובה