22 ביוני 2012

עונג שבת: Fear of missing out

  1. למרות שמוצאי מצד אבי הוא מזרחי (אני יודע, ההלם!), ואבי גדל בילדותו גם על מוזיקה ערבית, קשה מאוד לומר שגדלתי על המוזיקה הזאת. למעשה, כפי שכתבתי בעבר במקום אחר, מהר מאוד למדתי להעביר תחנה בבוז בכל פעם שהמחט בסקאלה נחתה על סולמות ומקצבים ערביים. אבל אחרי שאמנים ישראליים, מברי סחרוף ועד דיקלה, פתחו את החרך והרגילו את האוזן, הצמא הגיע ואיתו שיטפון קטן, שהתחיל עם אום כולתום והתרחב מאז. אני מחובר לקפה גיברלטר ושומע מדי פעם מוזיקה מלבנון, מאלג'יר ומאיראן, אך מלכת המוזיקה הערבית שמרטיטה את לבי הייתה ונשארה מצרים. כשלמדתי לא להעביר מיד תחנה אלא קודם כל להקשיב רגע, נפלתי באיזו נסיעת לילה על צלילים שמילאו את נפשי התרגשות, אושר ונגעו לי עמוק עמוק בשורשי הלב. שיזמתי בלי שום ציפיות, ולהפתעתי קיבלתי זיהוי: עבדל חלים חאפז. "מי?" שאלתי את עצמי בקול רם, ולא ידעתי שזה כמעט שקול לפעם הראשונה שבה שומעים שיר של אלביס ושואלים "מי?". חאפז אכן היה מעין אלביס מצרי: זמר שזכה בתחילה להתנגדות בגלל הסגנון החדש שהביא, אבל מהר מאוד זכה לשבחים ולהערצה עצומה, הפך לשחקן קולנוע מבוקש ונחשב לאחד מגדולי הגדולים של המוזיקה המצרית. כמו אלביס הוא היה מעורב מאוד בכתיבה, הלחנה ועיבוד השירים, וכמו אלביס הוא מת מוקדם מדי, בגיל 47 (ועל פי השמועות, מעריצים ספורים התאבדו בשל החדשות על מותו). כמו אצל אלביס, מעריצים רבים מאמינים שהוא עדיין חי. בניגוד לאלביס, למרבה הצער, הוא התרכז בעיקר בהופעות, שהיו מרכז פעילותו, וההקלטות שלו פזורות ומעטות. אני אוסף מפה ומשם שברים של אוספים ואנתולוגיות, ומנסה להרכיב אוסף הגון (אם יש לכם הקלטות, אשמח אם תשתפו אותי). אתם אולי מכירים את "אולולו" שלו, שזכה לגירסת כיסוי מצליחה של סרנגה, והוא קרוב יותר לשירי הענק של אום כולתום ופריד אל אטרש. אבל אני התאהבתי בקטע ממש מגניב שלו, מסוף שנות השישים, שמושפע בבירור ממוזיקה איטלקית וצרפתית ואמריקאית של אותן שנים, ונקרא "יא מוגרמין יא אשיאין" (המאוהבים, המאהבים) ומצליח לשלב גם את היופי של המוזיקה המצרית, וגם את הפופ האירופי של אותן שנים (וחצוצרות!). [מפ3]
  2. פספסתם את ההופעות של האפגן וויגז בישראל? תוכלו להשלים אותן עם סטרים מלא להופעה השנייה, וקצת וידאו. [סטרים, טיוב, אנגלית]
  3. [תודה לטלרה] אחד הלינקים החמים השבוע בתחום המוזיקה הוא הפוסט הזה, שבו נבחנו אקורדים של 1300 להיטי פופ ונוצר מאגר מידע גדול. עכשיו מי שמאחורי המאגר מתחיל לנתח את הנתונים, בתקווה למצוא תובנות על מבנהו המוזיקלי של להיט. לעת עתה הוא עוסק בסולמות ובשני האקורדים הפותחים, אבל בפוסט הבא שיתפרסם בקרוב הוא יצלול עמוק יותר לתוך דפוסים קבועים. [אנגלית]

  4. אני יודע שרצו להגביר את האבטחה באגד, אבל זה קצת מוגזם

  5. [תודה לענבל] לניק ויזי יש תחביב מוזר: הוא אוהב לצלם דברים ברנטגן. אבל לא סתם דברים, אלא דברים ענקיים כמו בניין משרדים שלם, ודברים קטנים כמו התחתונים של קיילי מינוג. תערוכת תצלומי הרנטגן שלו מוצגת עכשיו בחלקה בטלגרף. [קרני איקס]
  6. כבר נהיה לי ממש קשה לחכות לאלבום החדש של Dirty Projectors, שנראה כאילו הוא יהיה המרענן הסופר-רשמי של הקיץ הקרוב. עד שהוא יצא, עוד חודש בערך, הנה עוד שיר מענג מתוכו, "Dance for you". ועל כך נאמר: oh yes I will. [טיוב]
  7. בון איבר, ששומר על פרופיל יחסית נמוך בחודשים האחרונים מאז קצר את כל המקומות הראשונים של 2011, קפץ ל-iTunes session. אני אוהב מאוד כשהוא עושה דברים כאלה, ולרוב הם מוציאים ממנו עיבודים מעניינים ושונים. דווקא הביצוע ל-"Beth/Rest" דומה מדי למקור מכדי שיהיה מעניין, אבל הוא השאיר גם קאבר ל-"Who is it" של ביורק! [טיוב]
  8. הוי כמה שאני אוהב את הקליפ החדש של סיגור רוס, בבימוי הישראלית (לשעבר?) עלמה הראל. אמת, הקשר שלו למוזיקה לא תמיד קולע, אבל הוא יפהפה נאנדהלס. ובמפתיע: שייה לבוף משחק בו, ואפילו טוב! אין בו רובוטריקים, ת'ו. [וימאו]
  9. [תודה לסגול 59] Ice-T הוציא סרט דוקומנטרי חדש "Something from nothing: The art of rap", ולרגל העניין אספו מהראיונות שהוא נתן 15 עצות לראפרים. [אנגלית]
  10. [תודה לשירה] יואו, כל כך חם שאפשר לטגן ביצה על המדרכה. או… האמנם? הבלוג Crack an egg מנסה לטגן ביצים על כל מיני דברים שהם לא מחבתות. [אנגלית]
  11. אוקיי, השיר החדש של The raw men empire תפס אותי בהפתעה מוחלטת. [טיוב]
  12. אחרי שקרע את האינטרנט הישראלי (יש יאמרו פילג) עם כתבת הפטריות המפורסמת, הכתבה החדשה של אורן הוברמן בכלכליסט עשויה לשחזר את הדיון. הפעם: איך צמחים חווים את העולם, מה הם מרגישים, רואים, והאם אפשר להשוות את זה לחווייה כפי שאנחנו מכירים מבעלי חיים בעלי הכרה? [עברית]
  13. "Ruin", שיר חדש מתוך אלבום חדש לקאט פאוור! [מפ3]
  14. הו מיי פאקינג גאד! דרך ראיון ב-Quietus גיליתי שאריק וולפורס השבדי, המכונה Forss – אחד מאמני הסימפולים האהובים עליי שתמיד קצת הרגשתי שרק אני מכיר – העלה לסאונדקלאוד את האלבום האדיר שלו Soulhack שאני ממש, ממש אוהב. והרבה יותר מזה: כיום הוא עסוק בפרויקט חדש ומפתיע בשם Ecclesia, שבו הוא משלב מוזיקת כנסיות עם אסתטיקת הדגימות הקצוצות שלו. כל האלבום החדש הזה נמצא גם הוא בסאונדקלאוד שלו, לצד אוסף של שירים שהיוו השראה לאלבום החדש. פריקינג אמייזינג, אם תשאלו אותי. אני נלהב פה כמו ילד שפגש פתאום חבר מכיתה ב' אחרי שלוש שנים בחו"ל וגילה שבינתיים הילד בנה ארמון. [סטרים]
  15. הלהקה הישראלית Man Alive רוצה להקליט אלבום חדש ולהציע אותו להורדה חופשית ברשת, והם זקוקים לכסף. רוצים לעזור להם? [אנגלית]

  16. בלונדיניות ממקססות יותר. רותם אור (מימין) ועדי אולמנסקי

  17. רותם אור ממקססת שיר של עדי אולמנסקי מלורנה בי?! אני מכיר כמה אנשים שכרגע תיארתי את החלום הרטוב שלהם. היכונו לריליס סולו ראשון של אולמנסקי בקרוב. [טיוב]
  18. בלוג המוזיקה הישראלי המוצלח קפה דל מרציאנו חוזר לפעולה אחרי הפסקה ארוכה מדי, ואתם מוזמנים בכיף. אורח מיוחד: עופר טל מהתפוחים! [עברית]
  19. [תודה לאורית] שכתבה: "התזמורת של סאבאדל, בקטלוניה, עשתה פלאשמוב של התשיעית של בטהובן". מרגש. הרגע האהוב עליי הוא 3:56. [טיוב]
  20. יס! "State of non-return", שיר חדש לצמד המטאל ההיפנוטי OM, שהאלבום שלו Pilgrimage הוא פשוט פנומנלי. גם השיר החדש גורם לי לצמרמורות עונג רבות. [סטרים]
  21. קוקה קולה הזמינו את מארק רונסון להקליט שיר לאולימפיאדת לונדון, שתקבל חסות מחברת המשקאות. רונסון השתמש בדגימות מפעילות ספורטיבית של אלופים אולימפיים כדי להעשיר את הביט, והשיר, "Anywhere in the world", קצת סתמי בעיניי (אבל לרונסון יש כל כך הרבה קרדיט בעונג שבת, שגם שיר חלש בעיניי שלו ייכנס לפה בלי בעיה. ואולי בעיניכם זה אחלה שיר). (בנוסף: ברייק תופים מוצלח מאוד באיזור 2:45). [וידאו]
  22. [תודה לאיגור] ראשית על הגילוי המשמח שיש לי קורא שקוראים לו איגור, שזה שם מעולה, ושנית על ההמלצה המוצלחת על The Neighborhood, להקה שלא מנדבת הרבה פרטים על עצמה באתר אבל כן מנדבת סטרים והורדה בחינם לכל האי-פי הדי מוצלח שלה! [סטרים, מפ3]
  23. קליפ חדש, יפה וימי ל-"The rip tide" של ביירות. לשיר, כאילו. לא לכל האלבום. למרות שזה לא רעיון רע. [טיוב]
  24. מת'יו הרברט האדיר רקח רימיקסים לביורק, ורע זה פשוט לא יכול להיות. [סטרים]
  25. [ויה ויה] הגיף המונפש חוגג 25 שנה! ישו הנוצרי, זה הרבה זמן. אמני גיף מרחבי האינטרנט חוגגים את יום ההולדת עם גיפימונפשים משלהם. מזל טוב! [אנגלית, גיף]
  26. רוג'ר בראון, נשיא אקדמיית ברקלי למוזיקה, ביקר בישראל. אז "הארץ" הצמידו אליו את בן שלו. איזו החלטה נפלאה, ואיזה ראיון מעניין, שמניב משפטים נהדרים כמו "הודות לדמוקרטיזציה שמחולל האינטרנט, ההגמוניה של ניו יורק, הוליווד או לונדון עומדת להיעלם. רעיונות חדשים ומעניינים יתחילו לזרום ממקומות אחרים. כמו שהבלוז האמריקאי התגלגל והוליד את הג'ז, הרוק וההיפ-הופ, מוסיקה שורשית באינדונזיה יכולה לחולל תהליך דומה". [עברית]
  27. עופר שדמי חופר עמוק בזיכרון התרבות הקולקטיבי שלנו, ויוצא לפצח את סיפורה של עטיפת אלבום הבכורה של החברים של נטאשה. הבלוג שלו לא יסולא בביטקוינז. [עברית]
  28. מה נחמד – ההופעה של פול מקרטני בישראל ב-2008 שודרה השבוע בגל"צ, וכך הגיעה גם לאינטרנט, להורדה – לפחות חלקה הראשון, בינתיים. [מפ3]
  29. עינב שיף חוזר ל-OK Computer לכתבה מצוינת שצועדת עם האלבום, שיר-אחרי-שיר. [עברית]
  30. אני כל כך אוהב את Bowerbirds, ועכשיו קצת יותר בזכות הקליפ היפה של "Sweet moment". [טיוב]
  31. האזינו לכל האלבום החדש (יחסית…) של Chromatics, שנפתח בקאבר מפתיע של "Into the black" של מיסטר ניל יאנג. [סטרים]
  32. כל כך הרבה מילים ונתונים ודעות ובעיקר צעקות נזרקים לאוויר ולרשת ולעיתונים בזמן האחרון בכל הנוגע לפליטים\מסתננים\מהגרים מאפריקה (בחרו את המינוח המתאים להשקפת עולמכם). והתחושה שלי, ולא רק שלי, היא שהרבה מאוד אנשים ניזונים מכותרות וצעקות לפני שהם בכלל יודעים את הנתונים היבשים. למשל: כמה פליטים אפריקאיים יש בארץ? מה המעמד החוקי שלהם? מה המחויבות הבינלאומית של ישראל בנוגע לזה? מה אומר החוק הבינלאומי? מה אחוז הפשיעה בקרבם, ביחס לעבר וביחס לפשיעה באוכלוסיות אחרות בארץ? המקור הכי בהיר, עם הכי פחות דעה והכי הרבה נתונים (זה לא אומר שלא מובעת בו דעה, וזה בסדר), הוא הרשימה המצוינת והחשובה הזו שפשוט נותנת בקצרה עובדות, מספרים, חוקים ישראליים ובינלאומיים, וכמעט כל מה שצריך לדעת בקשר לנושא בישראל במעט מאוד מילים. אז בין אם אתם חושבים כמוני שיש לקבל את הפליטים האלה לחברה הישראלית ולכל הפחות להעניק להם מעמד שיאפשר להם לחיות פה כמו בני אדם, או שאתם חושבים שצריך לגרש אותם מכל מיני סיבות, לפחות דעו את העובדות קודם. בורות היא לא ברכה, בורות היא מסוכנת. [עברית]
  33. [תודה לעופר] שהפנה את תשומת לבי לאחד הדיונים המעניינים והמדוברים ביותר בבלוגי המוזיקה\תעשייה בשבוע האחרון: אמילי וייט, מתמחה בת 21 ב- NPR, כתבה לא מזמן בבלוג ב-NPR שאף על פי שיש לה 11 אלף שירים על המחשב, היא קנתה בחייה רק חמישה עשר דיסקים. היא פשוט אף פעם לא חוותה את עידין מוצרי המוזיקה הפיזיים, לא עשתה את המעבר מפיזי לדיגיטלי (היא כן חוותה את המעבר מקבצים לסטרימינג, שהוא משמעותי אבל פחות דרמטי). אין זה אומר שהיא לא משלמת על מוזיקה, את רוב הקבצים הדיגיטליים שלה היא קנתה, אבל היא רק ראתה את תעשיית הדיסקים קורסת ולא תמכה בה מעולם (אני אומר את זה בלי שיפוט, אלה פחות או יותר המילים שלה). דיוויד לוארי, הסולן של Cracker ושל קאמפר ואן בטהובן, ענה לה בפירוט רב ובאופן נפלא על ההשלכות של מה שהיא עושה, ולמה הפתרון לא יבוא מחקיקה ואכיפה, אלא ממנה (ומפספס לגמרי את העובדה שהיא *כן* משלמת על רוב המוזיקה שלה באייטיונז). כמובן שהדיון לא נגמר שם, ובגיזמודו כבר יוצאים לתקן את התזה של לוארי, וכך זה נמשך. [אנגלית]
  34. כל האלבום המבריק הזה של Okkervil River הוא על החמצה: האישה שהוחמצה, הגבר שהוחמץ, החלום שהוחמץ, הפוטנציאל שהוחמץ, האהבה או ההצלחה או ההזדמנות שהוחמצו. לפעמים כל הדברים האלה הוחמצו כי לא הייתה ברירה, כי היה לך רק רצון אבל לא את היכולת. ולפעמים בגלל האדם השני. לפעמים כי לא הצלחת להתגבר על המחסום הכי גדול שעמד מולך – אתה עצמך. יש תופעה פסיכולוגית כזו, שמכונה בחיבה fomo – ראשי תיבות של Fear of missing out. לא משנה איפה תהיה ומה תעשה, כל הזמן תרגיש שיש משהו טוב יותר ומגניב יותר שאתה יכול לעשות באותו הזמן – וכך לעולם לא תיהנה מהרגע והמצב שבו אתה נמצא. לא סתם האלבום הנפלא הזה נקרא The Stand-ins. כל האנשים פה הם לא השחקנים הראשיים בסיפור החיים שלהם, הם המחליפים שמחכים בשולי הבמה להזדמנות שלהם, שאולי לא תגיע לעולם – וכמעט כולם מתעמתים עם ההמחצה הזו כתוצאה ממפגש עם התרבות הפופולרית: כוכב רוק, כוכבת פורנו, עולם האמנות, הדוגמנות, הפופ – כל עולם התרבות הפופולרית שאת החלומות שהוא מוכר לנו אנחנו בולעים בלי לסנן, ולא יכולים אלא להתאכזב עם חיינו המציאותיים. "On tour with Zykos" הוא אולי סיפור ההחמצה והשיר האהובים עליי באלבום הזה, על האישה (או האיש? אני אוטומטית מניח שזו אישה לפי השיר) שהתאהבה בכוכב רוק, והוא כמובן שבר את לבה והמשיך הלאה. הוא חי את החלום שלו, ודורך על החלום שלה. זה אחד הטקסטים האהובים עליי של ויל שף ואני ממליץ בחום לקרוא אותו עם השיר, ולראות איך הדוברת מרגישה החמצה כוללת בכל אחת מהסצינות שבשיר: מול האהוב כמובן, אבל גם בעבודה שלה, בבית אל מול החלומות האישיים שלה לעצמה, ובבית הלפני אחרון נראה שהיא אפילו מפזרת סביבה החמצות. בסופו של שיר, בבית האחרון, אפילו ההחמצה הגדולה לא מספיקה לה כדי להסתכל על הכאן והעכשיו. היא עדיין חושבת עליו, על הבחורה האחרת שהוא בוודאי תפס, ושוב היא מחמיצה את עצמה. אלוהים, איזה שיר נהדר. [מפ3]

שתהיה לכולנו שבת שבוגי! חופש נעים לתיכוניסטים, בחינות מוצלחות לסטודנטים, קיץ חם וטוב לכל השאר!

22 תגובות על “עונג שבת: Fear of missing out”

  1. שם (חובה) הגיב:

    הקליפ של ביירות מדהים.
    ואחלה עונג באופן כללי – תודה

  2. וכאן יש ביקורת של ההופעה של אפגאן ויגז, היה פגז !

    http://premiumradio.blogspot.co.il/2012/06/afghan-whigs.html

  3. רועי הגיב:

    תודה על השיר סיום!
    זה בעיני השיר הכי מדהים של אוקרביל ריבר וחבל שהם לא ביצעו אותו בהופעה (המצוינת והבלתי נשכחת) בארץ.

  4. 7 – אכן ישראלית לשעבר. היא גם הBFF של מיודענו זאק קונדון, שמפציע באייטם 21.

  5. דוד הגיב:

    גיא, התעלת על עצמך עם שירי הפתיחה והסיום. שירים מעולים, ואפרופו החמצה, כל יום שאני דוחה את החשיפה שלי לאוקרביל ריבר הוא החמצה

  6. גיאחה הגיב:

    תודה דוד! ולמה אתה מחכה, בעצם? תתחיל, תתחיל!

  7. רוני הגיב:

    הבלוג ביצים אדיר. כדאי לקרוא בעיון גם את הטקסט, חוץ מהתמונות 🙂

  8. נעמה הגיב:

    הקליפים של באוורבירדם נורא יפים ומתאימים לשירים שלהם.
    הקליפ של הילד והדג קורע את ליבי כל פעם מחדש

  9. מיכאל גינזבורג הגיב:

    לאמילי ווייט יש רק 15 אלבומים בבית והיא מתמחה בNPR? הכיצד?

    דיסק דיגיטלי לעולם לא אחליף, לא שומר בכלל אלבומים על המחשב.

  10. גיאחה הגיב:

    מיכאל – לווייט יש רק 15 *דיסקים*, לא אלבומים. אלבומים יש לה בשפע. אני לא רואה בעיה בכך שהיא תתמחה ב-NPR, יש לה ניסיון ברדיו וידע מוזיקלי. אתה אולי לא תחליף את הדיסק הפיזי (למרות שאם כבר דיגיטלי, מה זה משנה על פלסטיק או על הארדיסק), אבל שאר העולם כן מחליף.

  11. עמית הגיב:

    הערה קטנה על אוקרביל: stand ins, אם הבנתי נכון כשקראתי על המשמעות של זה באינטרנט, זה לא שחקן מחליף אלא סוג של ניצבים שממלאים את מקומם של השחקנים לפני [הדגשה + אנדרסקור] שמצלמים את הסרט כדי לדעת לבנות את הסצינות.
    הם בד"כ בעל מאפייני גוף דומים לשחקנים שמיודעים לסרט.
    תפקיד שונה אשר ממלא מקום \ פעלולן במהלך הסרט.

  12. אופיר ט הגיב:

    גיאחה האהוב,

    תודה (בפעם המאה) על הפרגון לקפה.
    פתיחה מהממת לעונג, עבדאל חאלים היה ענק ברמות שאי אפשר לתאר. נקודת דימיון נוספת עם אלוויס זה עניין המשחק בסרטים. הוא היה ועודנו אהוב מאוד בארץ ויש לנו במזרחית לא מעט חידושים שלו למשל השיר האחרון של זהבה בן מעתיק את הפזמון של "סוואח"
    http://www.youtube.com/watch?v=XXcsz-CzZQo&ob=av3e

    אני אוהב גם את השיר ahwak עם הפתיחה היפה על הפסנתר
    http://www.youtube.com/watch?v=oMpj23K3gso
    ותשמע איזה קאבר טריפ הופ יפה עשו לשיר הזה Shift Z בביירות-
    http://www.youtube.com/watch?v=PAuqWzk2t8M

    בקיצור, מבסוט עליך מאוד. מעכשיו אני בעד מוזיקה ערבית בעונג באופן קבוע 🙂 רובנו תכלס סובלים מבורות קשה בנוגע למוזיקה הנפלאה שמקיפה אותנו, זה לא באשמתנו אבל אפשר וכדאי לתקן

  13. דקה לפני שאריאל זילבר השתבש, הוא התחיל לעבוד על אלבום של שירי עבדל חאלים בעברית. המתרגם היה מאיר אריאל. ואז עקצה את מאיר אריאל קרציה, אריאל זילבר התחיל לשנוא ערבים והפרוייקט התאדה. מעניין אם הספיקו להקליט משהו.

  14. מיכאל גינזבורג הגיב:

    גיאחה,

    אצלי בבית תמצא המון דיסקים, ספרים וסרטי DVD, אין כמו המוצר הפיזי/החומרי.
    זה נותן לך תחושה אחרת, ארומה אחרת.

    לא יודע, עדיין לא מעכל את המעבר לקבצים במחשב עצמו, זה פגוע בצורה דרסטית
    בחווייה כולה, לא רק של האזנה למוצר.

  15. גיאחה הגיב:

    היי מיכאל – אני לא מתווכח עם החווייה שלך, ואני מאמין לך לגמרי. אני פשוט אומר – הדרך שבה *אתה* חווה מוזיקה, בצמוד למוצר פיזי ולתחושה שהוא מביא, לא פוסלת את העובדה שרוב העולם עבר לדיגיטלי, ושצעירים כמו אמילי וייט נולדו לתוך עולם של קבצים. זה לא מפריע להם לאהוב מוזיקה באותה התשוקה שבה אתה אוהב אותה, או שבה אבא שלי שגדל עם תקליטים וקסטות אוהב אותה.
    יכול להיות שהם מפסידים משהו כשהם מוותרים על המוצר הפיזי. יכול גם להיות שאתה מפסיד משהו כשאתה לא מוותר.

  16. ביראלבו הגיב:

    לגבי אמילי – היא לא קנתה את רוב השירים שיש לה באייטיונז. היא אמרה שיש לה 11 אלף שירים, אך הם הגיעו באמצעות אוספים מחברים, דיסקים שהיא פרקה למחשב ועוד. בהחלט לא אמרה שרכשה את רוב השירים. ומכאן כל הדיון.

  17. מיכאל גינזבורג הגיב:

    אמילי קטנה ממני ב3 שנים, לצורך הדיון 🙂

  18. אופיר הגיב:

    אני לא יודע אם הפילוג שהזכרת בנוגע למאמר פטריות הוא של אנשים שמסכימים או לא לתוכנו, אבל כאן יש קטילה מדעית של רוב העובדות המיוחסות לפטריות במאמר:
    http://benhateva.wordpress.com/2012/03/18/73084/

  19. נמרוד הגיב:

    עשית לי את היום עם עבדל חלים חאפז וגם בעיני המוזיקה המצרית היא מלכת המוזיקה הערבית.
    אני בטוח שאת הפתיחה לשיר הזה שלו אתה מכיר -http://www.youtube.com/watch?v=tNZ7RZd0nD0

    רמז – http://www.youtube.com/watch?v=M3uOXztM7Dc

  20. נמרוד הגיב:

    גררר… הלינק בתגובה יצא שבור. הנה הוא שוב:

  21. ל הגיב:

    אופיר, אתה לא בעניינים 🙂
    אורן הוברמן ענה לו http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3567062,00.html
    ואז הוא ענה לאורן http://benhateva.wordpress.com/2012/04/02/73418/
    נראה לי שבזה זה נגמר, את האחרון כבר לא קראתי כי קצת נמאס לי.

    גיאחה, תודה על הקישור לאתר של רופאים למען זכויות אדם. לקרוא את המידע שכתוב שם גרם לי להבין כמה שאנחנו לא נחשפים לשום אינפורמציה אמיתית בנושא הזה, אלא רק לדעות ודמגוגיה, משני הצדדים.

  22. נופר הגיב:

    On tour with zykos קורע לי את הלב כל פעם מחדש. כיף לדעת שאני לא לבד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *