12 בנובמבר 2011

עונג שבת: תאריך נגן

אחרי יממה שהכילה מופע של We are ghosts, מעט מדי שינה, אירוע שלם של 11:11 על הפקתו והכנתו ופירוקו, והמבורגר בגודל הראש שלי – נשארו בי מעט מאוד כוחות לערוך עונג שבת בגודל רגיל. לכן – במיוחד ל-11.11.11! – קבלו עונג קצר יותר. קיצצנו בגודל, אך לא באיכות! קנו עכשיו!

אנשים שצריכים לבדוק מייל: גילה ומשה, אתם הולכים לסאן-רא אורקסטרה בחינם! בדקו מייל.

  1. בסוף 2010 פרסמתי כאן רשימה של 10 אלבומים ישראליים שאני מחכה להם ב-2011, והנה 2011 מתקרבת לסיומה וכמעט כל האלבומים האלה בחוץ או יוצאים עוד שנייה (רק חיה מילר וטל כהן שלו חורגים מהלו"ז הצפוי). השבוע נחת בידיים שלי אלבום אחד נוסף מהרשימה הזו, והפעמים היחידות שהוא יצא מהמערכת שלי השבוע היו כדי להכניס אותו למערכת באוטו. הוא עטף אותי ואפף אותי וסחף אותי. הוא ריסק לי את העצמות, הוא הגשים לי את הציפיות. וזה לא דבר ברור בכלל כשמדובר באלבום בכורה של להקה צעירה, שכל כך הרבה דברים יכולים להשתבש בו. אבל Tiny Fingers תמיד פעלו קצת אחרת. מי שמכיר אותם יודע שאף על פי שמדובר באלבום בכורה, הלהקה הזו הקליטה חומרים לעשרות אלבומים, בכל פעם חוזרת על אותו הסיפור: מקליטה, משנה, מעדכנת, גונזת, ממשיכה הלאה. יום אחד, אחרי שהלהקה העצומה הזו תזכה להערכה ולקהל הראויים לה, אולי נזכה לקבל בוקס-סט של כל החומרים שנגנזו בתחילת הדרך. בינתיים התוצאה היא שהלהקה הגיעה לאולפן מגובשת, מפוקסת, יודעת מה היא רוצה ואיך היא רוצה. אלבום הבכורה אדיר המימדים הזה (מבחינת האימפקט שהוא משאיר על המאזין, בכל אופן), Massive fingers spacetrip, הוקלט רובו לייב באולפן, והוא נשמע פשוט מדהים. כל מי ששמע את הפינגרז בלייב יודע שהעוצמות שלהם אדירות ושהם מנגנים כמו חיות טרף על ספידים. החשש שזה יתפורר בכניסה לאולפן היה רציני, ושמחתי לגלות שגם הדיסק הזה, כשמקפידים על ווליום שיפה לו (כלומר: חזק עד חזק מאוד), לא מאבד גרם מהעוצמה החייתית של המופע החי. "The quilt" הענקי הוא הדבר הכי קרוב פה ל"הלהיט", אבל יש בשמונת הקטעים האלה המון כוח, המון יופי, המון חוכמה. כמו שהגדירה זו ידידתי יותם, יש במוזיקה הזו משהו מאוד חכם ושכלתני (מקצבים משוכללים, דינמיקה מורכבת, לחנים מאוד לא שגרתיים ברוק) אבל גם משהו שהוא במובהק יצרי וחייתי. יש פה מטאל ודאבסטפ ופרוג ואלקטרוני והכל מותך לסגסוגת-על חזקה וגמישה שהיא המוזיקה של טייני פינגרז. זו אחת משלוש הלהקות הישראליות האהובות עליי בעשור האחרון, והאלבום החדש הוא ענק. שימו עליו יד, תגבירו ממש הרבה ותלחצו פליי. אתם תרגישו אותו עובד על הגוף שלכם מיד, ועל המוח שלכם מיד אחר כך. הנה "The Quilt" להזרמה:
  2. Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

  3. השרת העיוור, במובנים רבים אתר האב של האתר הזה, סגר את שעריו אחרי יותר מעשור של פעילות מוזיקלית ואינטרנטית עניפה, חשובה, משפיעה ולפעמים אפילו תקדימית. לא ארחיב כאן כי את מילות הפרידה שלי כתבתי פה (מומלץ לקרוא גם את התגובות, בעיקר זו של אליסף דעואל). עוד נפרדים: אחד מעורכי השרת לשעבר עידו שחם, שזוכר את הטוב עם הרע, יוחאי וולף, אחד הכותבים הוותיקים, נפרד גם הוא, וכך גם יאיר יונה. גם ארז רונן כתב קינה בחורים ברשת. עצוב להיפרד. [עברית]
  4. זה נדיר מאוד אבל זה קורה: לפני כמה חודשים נכנסתי לחמש דקות בלבד להופעה, והתאהבתי בלהקה. ראיתי אותם בלבונטין 7 בזמן שתיקלטתי למעלה, ובזמן שיר ארוך אחד רצתי למטה, שמעתי שיר אחד וחזרתי נחוש בדעתי לעקוב אחריהם. קראו להם Brain Candies, והיה בהם איזה קסם ורעננות שהצליחו להתעלות על סך השפעותיהם הברורות מסוף הסיקסטיז (בערך אותן השפעות שהיו לרוקפור בתחילת הדרך, פלוס סול אמריקאי). והיום, ממש היום, אלבום הבכורה המסקרן שלהם רואה אור בבנדקאמפ ויוצא רשמית לאור (אף על פי ש, אל תגלו, הוא ישב שם כבר כמה ימים – אבל היום התאריך הרשמי). אפשר להאזין לכל האלבום, שבהתאם לז'אנר לא עולה באורכו על שני צדדים של תקליט. [בנדקאמפ]
  5. גם באביב נוימן, לשעבר מ"סמטת פחם", התאהבתי בזכות שני שירים בלבד בערב המחווה לטום וייטס ב-2009. מאז אני עוקב אחרי הגלגולים השונים של סמטת פחם, שהפכו לתזמורת הפחם, שהפכו פשוט לאביב נוימן. גם במקרה שלו, כמו אצל בריין קנדיז, יש בעיניי איזה קסם וישירות שמצליחים להתעלות מעל השפעותיו הברורות גם כאן. בקרוב יוצא אלבום הבכורה המסקרן שלו, "דוד", שלא שמעתי עדיין למרות הפצרות חוזרות ונשנות באביב שישלח כבר איזה מיקס סופי. עכשיו עלו לבנדקאמפ שלו שני שירים מתוך האלבום, לטעימה. אם אהבתם, סמנו לכם וחזרו להתעדכן. אני בוודאי אעדכן כאן כשיגיע האלבום המלא. [בנדקאמפ]
  6. האלבום של נוימן הופק והוקלט אצל נדב אזולאי וגיל נמט בבאר שבע, וגם האלבום של צנזורה, להקה עם שם מהניינטיז וגם הרבה מאוד השפעות רוק ניינטיז שמבחינתי הן מבורכות לגמרי (לפחות על פי ההופעות שלהם שיצא לי לראות). גם הם בדרך להוציא אלבום, וגם הם נותנים טעימה מתוכו, "יששכר", שיר נהדר בעיניי. החיבור שלהם עם אזולאי+נמט נשמע נהדר, ומי שיקשיב היטב לאלבום של אזולאי, לאביב נוימן ולשיר של צנזורה יתחיל לזהות את טביעת האצבע שלהם בסאונד ובהפקה. [סטרים]


  7. סלחי לי, אבל את שותה כמו מפגרת

  8. [תודה לאביטלי] מהאנשים שהביאו לנו את אישה צוחקת לסלט שלה, מגיע הלהיט החדש: אישה מתקשה לשתות מים! [פיקסלים]
  9. REM נותנים לנו להאזין לכל אוסף הרטרוספקטיבה הכפול שלהם, שיוצא ממש בימים אלה ונערך, איזה כיף, על ידי חברי הלהקה עצמם. בקווייטוס עורכים ראיון פרידה עם מייקל סטייפ. [סטרים, אנגלית]
  10. בשנה שעברה ישבתי עם כמה חברים ודיברנו על פעילי החרם נגד ישראל והקמפיינים שהם מנהלים ברשת ובפייסבוק של כל אמן שמכריז על בואו לישראל. דיברנו על כך שבכל מקרה כזה כמה מאות פעילים (חלקם הגדול מעולם לא שמעו על\את האמן לפני שפורסמה ידיעת בואו לארץ) מפגיזים את האמן ואת סוכניו בהודעות – בעוד המעריצים שכן רוצים בבואו לא משמיעים את קולם כלל. חוסר האיזון הזה מביא לדיון לא מאוזן אצל מקבלי ההחלטות. אין לי בעיה עם ההחלטות שהם מקבלים, אבל שלפחות יקבלו אותן מתוך הכרה של כל הצדדים. אבישר סביר, מפיק ותיק בארץ שאחראי גם להבאת אמנים מחו"ל, פרסם היום טור דעה ב"הארץ" בנושא הזה בדיוק. [עברית]
  11. [תודה לגיל] הופעה מלאה של Explosions in the sky בבריסל? למה לא. ועוד בווידאו. מרגש, יפהפה, הלוואי שיום אחד נראה ונשמע אותם גם פה. [טיוב בן שעה וחצי]
  12. [תודה לרועי] עוד הופעה לשבת באיכות מפנקת של ניל יאנג מ-1971, שר 8 מהשירים היפים ביותר שלו. איזה כיף. [טיובז]
  13. אף פעם לא ממש התחברתי לרוק מתקדם, או פרוג רוק בפי הגויים, אבל רבים מחבריי הנורמליים ביותר אוהבים פרוג אז כנראה שיש שם הרבה להתאהב בו (אני סתם מגזים – העומקים של הפרוגרסיב ברורים לכל מי שיש לו אוזניים, הבעיה היא הטרחנות, שכלתנות היתר והיומרנות שפעמים רבות נלוות לז'אנר ומקשות עליי להתחבר אליו באמת מעבר לשיר פה, שיר שם). אסף קפלן הגיבור מקול הקמפוס אוהב מאוד פרוג, מספיק כדי להפיק פסטיבל פרוג קטן בשם Progstage, שיתקיים ברביעי הזה, 16 בנובמבר, בפתח תקווה (בירת הפרוג הישראלי? אין לי מושג, אני אבוד פה). פרטים גם באירוע הפייסבוק. יופיעו Mindless echoes, Sumo elevator, Frog, Magentic, Artland. [עברית]
  14. [תודה לגיא] בדרך כלל אני ממש לא אוהב קליפים שמצולמים בהופעה, אבל הקליפ "Art of almost" של וילקו, שמורכב מכמה אלפי תמונות סטילס שהודבקו כדי ליצור אפקט סטופ-מושן ממכר, לגמרי מעביר את ההתרגשות של ההכנות, המערבולת הסוחפת של ההופעה החיה, והשקט שבפירוק אחריה. [וימאו]
  15. [תודה ליעל] לא מזמן פרסמתי כאן לינק למאייר שלקח איורי מפלצות של ילדים ושיפצר אותם לאיורי תלת-ממד מושקעים וצבעוניים. הנה מישהו שלקח את זה צעד נוסף קדימה, והפך ציורי מפלצות של ילדים לצעצועים אמיתיים. [אנגלית]
  16. The Bees, שנקראים בחלקים מהעולם גם Band of Bees, הם להקה לגמרי בת זמננו, עדיין קיימת תודה לאל, אבל מאז ומתמיד המוזיקה שלהם נשמעה כאילו הוקלטה בתחילת הסבנטיז. בין אם הם מחליטים להקליט סול מלא גרוב, קאנטרי פולק או פופ שטוף שמש, הם תמיד מקפידים על סאונד או גישה של פעם. בניגוד למוזיקאים רבים שנשמעים כמו פעם פשוט כי הם לא מספיק מקוריים בפני עצמם, אצל הדבורים הבעיה הזו אף פעם לא היתה מורגשת. לאורך אלבומיהם – המצוינים כולם – נדמה שהם עורכים מחווה מלאת כבוד לעבר שהם בקיאים בו, שלא לומר אובססיבים לגביו – אבל הכישרון שלהם ללחנים, עיבודים וכתיבת שירים נפלאים הוא בלתי מעורער. Every step's a yes יוצא עכשיו במהדורה מורחבת עם חמישה שירים נוספים, ואפשר להאזין לכולו בסאונדקלאוד. מומלץ בחום עז. [סטרים]
  17. [תודה לאסף] ששולח לנו Eye-candy וכותב: "תרגיל גרפי מרהיב, ויזואלית ומחשבתית, בו יש ליצור תמונה (image) שתתאר את המילה ממנה היא מורכבת, תוך שימוש באותיות אותה מילה בלבד". [טיוב]
  18. הבעיה היחידה שלי עם Los Campesinos היא שאני לא מספיק לעמוד בקצב שלהם. הלהקה הוולשית האדירה הזו הוציאה 4 אלבומים ב-4 השנים האחרונות, וכל אלבום דחס לא מעט מילים וקולות, ופשוט לא הספקתי לעכל כל אלבום לפני שהגיע האלבום הבא. זאת למרות שאני מתלהב מהם בטירוף וחושב שיש בהם משהו – זהירות, דרמטיות – שממש מגדיר דור או לכל הפחות משמש כקול של שכבת גיל שלמה. עכשיו מגיע אלבום חדש נוסף, Hello sadness, שמהכותרת שלו ומהשיר היחיד שהספקתי לשמוע לפני צאת האלבום, אפשר לנחש שמסמן את תחילת דכדוך הבגרות הבלתי נמנעת. ואולי אני טועה. אדע כשאשמע. אה! הנה NPR מציעים לנו האזנה לכל האלבום. [סטרים]
  19. אחד הדברים שאני הכי אוהב הם אלבומים שנפתחים לפניך בכל פעם קצת, לאורך זמן. כבר בהאזנה הראשונה אתה אומר וואו, יש פה משהו גדול. הוא פה, אני מרגיש אותו, אבל אני עדיין לא מבין את כולו. וכך לאורך עוד האזנה ועוד האזנה, האלבום ממשיך להיפתח, מגלה בכל פעם עוד טפח, עוד שכבה, עוד ניואנס. לפעמים לאורך שנים. Cosmogramma של Flying Lotus יצא אמנם רק לפני שנה וחצי, ורבים זיהו את הגאונות שלו כבר אז ברגע צאתו. גם אני התלהבתי ממנו מאוד בצאתו, הרגשתי שיש פה משהו גדול מאוד ולא הצלחתי להבין עד הסוף מה. אני עדיין לא מצליח למפות את כל מה שהופך את האלבום הזה למבריק, פורץ דרך ומרגש בעיניי, אבל בכל האזנה אני מבין יותר. השבוע האזנתי לו בתנועה, בעודי הולך בערב בשולי כביש סואן אל עיר מלאה אורות. למרות שנכתב הרבה על התחושה הנרקוטית של האלבום הזה, משהו מהותי בו נחשף כשמאזינים לו לא תוך כדי עישונים אלא תוך כדי תנועה, תזוזה, הליכה בתוך משהו שמשתנה סביבך תוך כדי שאתה זז. איך שהביטים בנויים ומתוזמנים, הדרך שבה פליינג לוטוס תופס מרחב צליל, תנועה וקצב, הכל מתחבר קצת יותר כשזזים עם המוזיקה הזאת. כל הקטעים באלבום הזה קצרים מאוד, אז האזינו לשני הקטעים הפותחים, "Clock catcher" ו-"Pickled!". האזינו להם מול המחשב ואז קחו אותם אתכם באוזניות כשאתם יוצאים מהבית. לי זה העיף השבוע את המוח עם הוריקן של עונג. [מפ3]

שבת שבוגי! אל תתנו לתאריכים לבלבל אתכם.

17 תגובות על “עונג שבת: תאריך נגן”

  1. מאת נעמה:

    צחקתי ממש מאוסף השתייניות הגרועות. הבא בתור צריך להיות נפנופי שיער מוזרים מפרסומות של שמפו. וגם, אני חושבת שקצת התאהבתי בבובה של הצפרדע עם הכובע מסעיף 13.

  2. וואוו, מדהים איך ששבוע המוסיקה שלי היה שונה לגמריי

    http://premiumradio.blogspot.com/

    אני חושב שזו פעם ראשונה שאין בכלל חפיפה בין מה שאתה אהבת לבין מה שאני אהבתי.

    הולך לבדוק את טייני פינגרס קצת יותר לעומק

  3. מאת דני:

    גיא, אני מצטערת, אבל התמונות של הנשים המגוכחות (בנוסף לאלה שצוחקות עם הסלט שלהן) לא מצחיקות אותי, וכל העניין מרגיש כמו בריונות… זאת בדיחה מאוד קטנה לביים מישהו בפוזות משפילות (וכן, יש משהו משפיל בלשפוך על עצמך מים כי את "לא מצליחה" לשתות כמו בנאדם מבוגר), להשתמש בגוף הנשי בתור אביזר נטו בתעשיית הפרסום (כי הרי ברור שכל התמונות האלה הן פרסומות למשהו – בין אם זה מים מינרליים, בגדי ספורט, דיאטה מסוג מסוים, ביטוח בריאות או בית), על הדרך גם לחפצן אותו ולהציג אותו בצורה מינית גם כשזה לא קשור (תחרות החולצה הרטובה?) – ואח"כ ללעוג לנשים האלה כשהן נראות מפגרות לגמרי, מחוץ להקשר.
    כי ברור שהן נראות מפגרות, זאת תעשיית הפרסום – היא לא הגיונית, היא לא נעשית בטוב-טעם, יש לה מניעים נסתרים ומניפולטיביים, וכו'. כולם יודעים להגיד את זה.
    אני לא חושבת שיש משהו אירוני בדיכוי, ואם זה הופך אותי לפמיניסטית חסרת חוש הומור, אז שיהיה.

  4. מאת לי:

    ממש במקרה הכרתי רק השבוע את brain candy, הכרתי ונכבשתי תוך 10 דקות בערך, מדהים לדעת כמה דברים מסתובבים לנו מתחת לאף שנשמעים כ"כ טוב ( וזה תקף גם לטייני פינגר).
    תודה על עונג מעולה

  5. מאת גיאחה:

    דני, אין לך מה להתנצל, וברור שבתמונות האלה יש חפצון. וזה חפצון כל כך מגוחך ועילג ומטומטם שזה מה שמצחיק כאן. העובדה שדבר שבעולם האמיתי מעיד על בעיה מוטורית חמורה כמו לשתות מים מבקבוק ולהירטב לגמרי (ועוד לחייך בהנאה!), הפך לקונוונציה של "סקסי". הגיחוך והצחוק כאן הם לא על הנשים אלא על התופעה, על המוחות הגבריים המטומטמים בתעשיית הפרסום שמשתמשים שוב ושוב בדימוי המגוחך הזה כי "אישה נרטבת זה סקסי!" – בלי להבין שכשמבודדים את התמונות האלו כמו בגלרייה המקושרת, מבינים כמה מגוחך זה, כמה עלוב ומפגר. הבדיחה כאן היא לא על הנשים שבתצלום אלא על מביימי התצלום.

  6. מאת RanE:

    קצר וממצה! אייטם 15 לא רעיון חדש אבל עדיין פשוט נפלא.

    לדני,

    אני לא חושב שהרעיון הוא ללעוג לנשים שנראות מפגרות לגמרי מחוץ להקשר אלא דווקא להראות כמה מפגרים הפרסומאים ואנחנו אף יותר מכך מכיוון שאנו אלה שצורכים את הפרסומות האלו. לועגים כאן לרעיון, לא לכמה נשים עלומות שכולנו יודעים שהן יודעות כיצד לבלוע נוזלים שיוצאים מאובייקטים בצורת גליל*. אגב, לקט התמונות הזה נוצר ע"י Jane Marie שכל הסימנים אומרים שמדובר באישה (http://thehairpin.com/2011/09/hi-im-jane-marie) ובעיניי זה מחזק את ההשערה שהמטרה שלו היא פמינסטית בעיקרה.

    * רבים עלולים למצוא את ההערה הזו מחוץ לגבולות הטעם הטוב ועל כך אני מתנצל. ההערה הזו לא נועדה להשפיל נשים אלא להראות מהי באמת הההשפלה והמיניות הסמויה שנמצאת בתוך הפרסומות (לא החולצה הרטובה). כותב ההערה תומך המפכה הפמיניסטית וחושב שיש לחברה שלנו עוד הרבה עבודה עד שוויון זכויות מלא עבור נשים. כי היום זה בקבוק ומחר זה מפיק בתוכנית פריים-טיים עתירת רייטינג שאומר למישהי (ולכל האומה) איפה הוא רוצה לשים לה את הבקבוק שלו ופתאום כולם מופתעים. אה רגע…

    גיאחה, אם תצנזר אותי אני אקבל זאת בהבנה ובהכנעה.

  7. מאת גם סוג של יותם:

    יש אישה שקוראים לה יותם?
    That's shocking, really!

  8. מאת יותם:

    ל-גם סוג של יותם
    אכן:)
    אם כי, ככל הידוע לי, הצירוף "ידידתי יותם" לא קיים* אז התמיהה שלך חצי צודקת. אלא אם כן תגיב כאן עוד יותם שהיא גם ידידה ואז נדע.

    *כי אני לא ידידה. בכלל, לא רק של גיאחה. או חברה, או מכרה, או יקירה, או סתם זרה

  9. מאת גיאחה:

    אם לא ידידה אז בהחלט יקירה וחברה :)

  10. מאת יותם:

    הו גיא,
    מיי או מיי :)

    אגב, לא דגתי מחמאות,
    כיוונתי ליותמיות נוספות
    אז אם אתן כאן-
    צאנה, צאנה,
    היכן שלא תהיינה!

  11. מאת opie:

    אולי עונג קצר אבל לא היה דבר אחד שלא עניין אותי :)

  12. מאת ההרצליינית!:

    חייבת להודות, שבגלל פרשת קצב, שמות 2 הזוכים משבוע שעבר- גילה ומשה- די משעשעים אותי.

    נ.ב. מצטערת אם העלבתי מישהו בתגובה הזאת.

  13. מאת Uncle joe:

    מצטרף לכל מילה על הטייני פינגרז
    מי שרוצה חוויה מהופעה של הפינגרז הנה ההתרשמות שלי
    נישוקים ממותקים
    הדוד
    http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1722-288-29149024,00.html

  14. מאת k-mam:

    חייבים להודות שיש משהו מרשים מאוד בגדילה וההתפתחות של טייני. מרכב פוסט רוק מבולגן הם באמת הפכו למפלצת, שכל מי שצופה בהופעה שלהם עובר חוויה רוחנית.

    הדיסק אלמותי ומדהים.

  15. מאת יובל ברוסילובסקי:

    אין כמו טייני פינגרז.

    וגם –

    נכון, פרוג סובל לעיתים קרובות מפאתוס גבוה ושלל חוליים שונים.
    אבל לא תמיד. יש להקות כמו Agent Fresco, The Dear Hunter, Oceansize, The Mars Volta, Mew ועוד ועוד שמנגנות פרוג או משלבות פרוג במוזיקה שלהן עם אפס יומרה.

    וגם 2 –

    אפילו אנחנו מנסים, בלהקה שלי Pie Q.
    פתחנו את האינדי נגב לאחרונה, ונראה שאנשים נהנו.
    לא צריך להילחם בדרקונים ולנגן אפוסים של 12 דקות, אפשר גם אחרת.

    http://PieQ.bandcamp.com

  16. מאת אורי:

    מאוד מומלץ אם אתה או כל אחד חובבים של פליינג לוטוס לשמוע את מפיק הביטים Teebs , הוא משחרר חומרים בלייבל brainfeeder של פליינג לוטוס והוא מזכיר אותו אבל יש לו טאצ' אחר ומעניין לא פחות גם onra הצרפתי מצויין..

  17. […] כתב ב2011 ש"אף על פי שמדובר באלבום בכורה, הלהקה הזו הקליטה […]

כתיבת תגובה