כרטיסים במתנה ומיקסטייפ להאזנה: פיטר האמיל
קצת ברגע האחרון, אבל היי, מוטב מאוחר מאשר דלקת בכבד. פיטר האמיל מגיע לארץ! כלומר מופיע לבדו במועדון החדש רידינג 3 (בנמל ת"א) ב-2.12 וב-3.12, שזה שלישי ורביעי הבא (ובחמישי – מארק רונסון בזאפה! אח, איזה שבוע).
הנה לכם ערכה פשוטה ומהירה: כך תתאהבו בפיטר האמיל תוך שעה וגם תזכו בכרטיס חינם להופעה שלו. יש כאן שניים כאלה (כרטיסים, כמובן, להופעה של יום שלישי ה-2.12), ואחד מהם יכול להיות שלך. מיקסטייפ + הגרלת כרטיסים = פרוגרסיב רוק זה כיף!
מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. זה גם הזמן לספר אם אתם בכלל אוהבים פרוגרסיב או לא, ולמה. הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה לאורן ולמורן פז.
תוספת מאוחרת: הנחה לקוראי העונג!
יקיריי, תוכלו לרכוש כרטיס למופע של יום רביעי ב-190 ש"ח (במקום 220), בציון קוד 11 בקסטל (*8965) – תיהנו!
והנה מיקסטייפ להורדה, בעריכת הקורא הנהדר יאיר, ובליווי טקסט שלו
הקליקו על התמונה כדי להוריד את המיקסטייפ!
מילים (ולא לחן): יאיר
לכנס אוסף של פיטר האמיל לשבעים וחמש דקות זה אתגר. האיש עומד מאחרי עשרות אלבומי סולו שלו ושל Van Der Graaf Generator, שחלקם הגדול חרוט בקיר השוליים הלבן של הרוק, או אולי זה אזור הדמדומים? האמיל, גם בשיא הצלחתו היחסית, הגיע למספר לא גדול של מאזינים שבאדיקות המשיכו לשמור לו אמונים. ההשפעה שלו היא מהותית ורחבה יותר מהעובדה היבשה של כמה מוכָּר ומוכֵר הוא . הטוטליות, הדרך, המילים והגאוניות.
פורמט היחיד של ההופעות והמחיר הגבוה יחסית כנראה יביאו שוב רק את אלה שמכירים את אלבומיו היטב. גם רבים מאלה איבדו את האמיל באיזשהוא שלב בסוף שנות השמונים, אז הקים את הלייבל הפרטי שלו Sofasound והמשיך להוציא אלבומים פרטיים כמעט, בשם החופש היצירתי. האוסף כאן מורכב מקטעים מ-15 אלבומי סולו שונים של האמיל. עקב ריבוי האלבומים והעובדה שההופעות בארץ הן סולו, נעשה מראש ויתור על קטעים של VDGG.
גם אם אסופה זו לא תגרום לרובכם להגיע להופעות, אולי היא תהווה פתיחה או כרטיס ביקור לאחד מהאגדות החיות והמסובכות של הרוק ומוזיקה מוּשרת בכלל. האוסף כאן הוא לא ה "בסט אוֹפ" של האמיל לטעמי (בעצם, חלקו הקטן כן), אלא נסיון לתת מגוון של קטעים מהתקופות והתדרים השונים, כולל השנים האחרונות.
למילים נוספות שלי והמלצות על אלבומים של האמיל ו-VDGG – בשרת העיוור.
1. Ferret and Featherbird. 1974.
הקטע הפותח את האלבום המופתי 'In Camera' מ-1974. מתוך הרִיק והשקט ניטווים אט אט צלילים משוטטים, המרכיבים יחד עם קולו המצטרף של האמיל את אחד משיריו הנוגים ביותר.
"Time and distance make a love secure"
2. Mr X. (Gets Tense) 1979
'PH7' מ-1979 היה אלבום מתעתע ונע בין קטעים אקוסטיים ומלודיים לבין זועמים, מרירים, עם נושאים גדולים כפסולת גרעינית, שחיתות חברתית וגם… קץ כלזמן בקטע כאן.
"The apparatus roll, no-one here can stop it, too busy learning more – always knowing less"
3. Driven. 2002.
קטע נהדר מתוך אחד האלבומים היותר טובים מהשנים האחרונות, 'Clutch'.
"Dreaming the open road …"
4. Open Your Eyes. 1975.
מתוך אלבום האלטר-אגו של האמיל, 'Nadirs Big Chance', שהיה שלוב של פופ מוזר, טרום-פּאנק ושירים בהגדרתם. קטע לא אפייני .
"…I landed on the street, all dishevelled my disguise but I really opened her eyes"
5. Energy Vampires. 1978.
האלבום 'The Future Now' מ-1978 הוא נקודת ציר סגנונית מהותית. קטע הערפדים מתייחס לתופעת המעריצים (לא רק בהקשר האישי) ולרצון להישאר בבועה הפרטית.
"Excuse me while I suck your blood, excuse me when I phone you.."
6. White Dot. 2006.
מעבר חד להאמיל עדכני. מתוך אלבום הסולו האחרון 'Singularity' – הקטע הנועל אותו. ההפקה (האמיל בעצמו – תמיד) מגושמת משהו, אך הכח של הקטע הוא הרבה מעבר להגדרה ראציונלית.
"Nothing is like anything else, everything's the same…"
7. Nothing Comes. 1997.
'Everyone you Hold', שיצא ב-1997, הוא אלבום מהורהר, קברטי ואינטימי , נטול זוויות חדות. הקטע כאן הוא דואו של פסנתר וכינור.
"The wrap's about to happen, the scene is already blocked"
8. Ritual Mask. 1982.
במקביל לאלבומים ה"רגילים", האמיל מעורב מידי זמן בפרוייקטים נסיוניים יותר כשיתופי פעולה (נדיר), אלבומי אלתור, אמביינט ונסיונות אולפניים חפשיים. האלבום 'Loops and Reels' שיצא ב-1982 על קלטת בלבד מכיל קטעים ביתיים, מנוגנים בכלים אקוסטיים , טייפים ולופים. הקטע כאן הוא הפותח והיותר סטנדרטי מתוכו.
9. Modern. 1973.
הקטע הפותח מאחד האלבומים הנצחיים של האמיל, 'The Silent Corner and the Empty Stage'. שבע דקות אפוקליפטיות תפורות בגסות, עדינות וגאוניות.
"I can't live under water…"
10. Yoga (On Tuesdays She Used to Do). 1976.
'Over' הוא האלבום היותר ידוע של האמיל, שזכה גם להצלחה מסחרית באופן יחסי. נבגדות, פרידה ורגש בכמויות.
" Even the frog become at last the prince" (הצטוט הוא מקטע אחר באלבום).
11. Central Hotel (Live Solo). 1991.
קטע חבוי המופיע באלבום ההופעה הכפול 'Typical', המתעד הופעות סולו באירופה. די קרוב כנראה לאיך שהאמיל יישמע בהופעה כאן.
"I search for rhythm and I find that I haven't one…"
12. In Slow Time. 1980.
קטע חרפי וערפילי מתוך האלבום השלישי בטרילוגיה השחורה, 'A Black Box'.
"It's show time dance the dance in slow time"
13. Patient. 1983.
קטע הנושא (?) מאלבום עם שם דומה – 'Patience', ולכן משחק מילים ושפה שכה אהוב על האמיל. שיר מורכב על מצב נפשי מסובך.
" Sitting in the waiting-room of the patient mind… "
14. I Once wrote Some Poems. 1971.
האלבום 'Fools Mate' מ-1971 הוא מתוק וקסום ברובו – הטקסטים שלו נכתבו בימי נערותו של האמיל. הקטע כאן הוא הנועל את האלבום ודי שונה באופיו מהשאר. האמיל ואקוסטית.
15. Primo on the Parapet (Live). 1993.
למי ששרד את סוף הקטע הקודם מחכה מסע בן יותר מ 12 דקות שמילותיו מבוססות על ספרו של ניצול השואה פרימו לוי. הקטע כאן הוא מאלבום ההופעה There Goes the Daylight' '
נהניתם? השאירו תגובה ליאיר, הוא ישמח ואולי אתם תשמחו בכרטיס!
אוהב. כי "Selling England by the Pound" הפך את השירות הצבאי שלי לנסבל.
כי כמה פעמים בחיים כבר יוצא לצפות באגדה? נו, האמת, אם חושבים על זה, די הרבה בחודשים האחרונים, אבל אני בכל זאת רוצה כרטיס.
כי אני חטיאר שהעריץ את כפות רגליו של PH כבר בשנות השבעים, קנה כל תקליט של VDGG ושלו (עד סוף שנות השמונים ככה), ראה אותו בקולנוע דן (82? אולי 83?) שורף את הבמה וזוכר לו חסד נעורים עד היום למרות המון תקליטים בינוניים ומטה בעשור (שניים) האחרון(ים).
כי לא מזמן ניגבתי את האבק מ In Camera כדי לשמוע בפול ווליום ולהכריז שזה עדיין התקליט הטוב ביותר שנוצר אי פעם (ולספוג מבטי 'אבא, אתה פתאטי' מיותר מצאצא אחד…).
כי כשאני כותב תקליט אני מתכוון לדבר האמיתי, מוויניל שחור עם עטיפה גדולה.
פרוגרסיב? זה לא משהו שקשור לזמנים באנגלית?
פרוגרסיב היה ההתחלה שלי במוזיקה במובן מסויים, בזכות הסגנון הזה נפתחתי לעוד סגנונות ולחפירה עמוקה עד כאב בדברים חדשים/אלטרנטיב/אינדי והכל…
לא אוהב כי אף פעם לא ממש ניסיתי…
אולי עם האמיל זה ילך?
תודה 🙂
מת על פרוג כי King Crimson זה פרוגרסיב. פיטר האמיל? גם סבבה.
כמעט כל שיר הוא אותם 3 אקורדים וכל סגנון מוזיקלי מתבל אותם בצבעים משלו ומגיש אותם לפי טעמו.
בשבילי פרוגרסיב מגיש את המנה שלו עם המון חריף וגם עם מתוק שמנחם אותך ביום קר ועצוב.
פיטר האמיל הוא אגדה! וחייבים להספיק לשמוע אותו לפני שכל הדינוזאורים ייכחדו!
תהנו חברים!
קינג קרימזון.. לגמרי
תודה.
ופרוגרסיב יכול להיות מעולה ויכול להיות מעצבן.
אשמח,
ופרוגרסיב זה אחלה, באמת
אני תגובה.
מת על פרוגרסיב, פה אבל יש לי חור בהשכלה…
בטח שאוהב.
עם פרוג התחילה האהבה שלי למוזיקה אי שם בימי התיכון.
מדארק סייד (נכון, לא בדיוק פרוג) עברתי לקינג קרימזון, ומשם ליס לואן דר גראף, ולג'נטל ג'איינט.
אז אמנם היום אני כבר שומע מזה פחות. וחלק מהדברים שאהבתי אז נראים לי קצת פלצניים.
אבל אני עדיין אוהב את זה.
ואת the court of the crimson king אני מוכן לשמוע בכל יום.
אי אפשר לשמוע את קינג קרימזון ולא לאהוב פרוגרסיב, נכון? אז כנראה שאני אוהב את זה (והופעה תהיה הזדמנות נאה להכיר לעומק את מר האמיל).
אגב, רופוס היה חמוד ביותר. לא היו מזיקות לו כמה חזרות נוספות, אבל השירים כל כך יפים וכמו שדני רובס אמר "איך הוא שר…" כיף גדול
אז ככה.. פרוגרסיב:
לרב אלבומי הסולו של האמיל לא הייתי קורא "פרוגרסיב" . רב האלבומים של VDGG כן. אבל
יאללה – נזרום.
למרות שערכתי את המיקסטייפ של האמיל, מתוך המיפלץ הענק ששמו פרוגרסיב אני מאד
אוהב "רק" את האמיל, KC, ו Can שזה קצת אחר. לא שרדתי אף אלבום של יֶס, ג'נסיס
גונג , ג'טרו טול ועוד..
בלי קשר לטעם אישי הסגנון והתקופה הגדירו מהפכה אמיתית ויצירתית במוזיקה.
אה… ואני אשמח מאד מאד לכרטיס בתאריך הנתון.
ביום ההופעה יש לי יום הולדת וזו יכולה להיות מתנה נחמדה(עד שפרינס יואיל בטובו להגיע לארץ).
וחוץ מזה אני מאוד אוהב את האלבומים המוקדמים שלו וכמובן את ואן דר גרף שבשבילי היא הלהקה האולטימטיבית בז'אנר.
כן, כן, כן! מאוד אשמח לכרטיס, היות וחשבוני מתרוקן עכשיו כליל לטובת כרטיס הרבה יותר שאפתני (ומרוחק) מכדי ללכת להופעות שמחירן עולה על שתי ספרות, ורצוי נמוכות.
כי פרוגרסיב זו ההזדמנות הכי טוב דווקא לחזור אחורה למקורות, להתקדם לאחור (ערן דינר, כבר אמרנו?)
קינג קרימזון וג'טרו טול בהחלט!
למה פרוגרסיב? כי אותו שיר מדבר אלי כל פעם בקול אחר
כי פרוגרסיב זה הנאה צרופה, הנאה רגשית ואינטלקטואלית יחדיו…
כי זו המוזיקה הכי מתאימה לציד בננות באוגנדה
מקווה שיופיע עם חומרים מואן דר גראף
Yes please!
אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את פיטר המיל – ירד גשם כבד, המערה היתה חשוכה, במרחק התעופף פטרוקדיל. פתאום הבנתי את המשמעות בלהיות הומו-סאפיינס. לא יכולתי להסתכל לשאר הניאנדרטלים בעיניים.
תוספת מאוחרת שהועברה לכאן: אני בעד לתת כרטיס לעומר, שהמליץ לתת לי כרטיס. זה המעט שאני יכול לעשות בעולם ניאנדרטלי שכזה. עומר, ניפגש בהופעה (תזהה אותי לפי הפרווה המדובללת).
בדרך כלל, פרוגרסיב זה מצ'עמם, נפוח, ואובר מתחכם (ניסיתם פעם לשמוע את ג'טרו תול או גרייטפול דד לא מסטולים??? עבד? כנראה שלא באמת התנקיתם)
למי מאתנו שלא נשטף מוחו על ידי המרצים ברימון יש כוח ל"יצירות" (וכשאני אומר יצירות אני מתכוון לזיבולי שכל מוזיקלים ובדיחות פרטיות לא מצחיקות) בהופעה?
לעומת זאת, מפיטר האמיל נראה לי שאני אהנה.
אני יכול לאהוב כל סוג של מוזיקה, זה תלוי אך ורק אם הקטע הוא טוב או לא.
אוהבת אוהבת אוהבת, ובדרך כלל מקבלת מבטים מופתעים מבחורים.
מה שכן, אודה שקל לי יותר עם פרוג מלודי יחסית. קרועה על קאמל, ג'טרו טול והדד.
*מוקדש לנהג המונית שאמר לי: "מה, מה את שומעת? נכון זה 'אווז השלג'?"
אני בעד לתת כרטיס לעפר, זה שנמצא שתי תגובות מעלי, כי כנראה הערתי פה מישהו עם נחירות הצחוק שלי.
ג'נטל ג'איינטס גרמו לי לאהוב באמת פרוגרסיב. אבל אני חושב שזה התחיל בגיל שבו עוד שומעים את אותה מוזיקה כמו שהחברים-המבינים-במוזיקה שומעים.
אף פעם לא מאוחר מידי להכיר דברים חדשים 🙂
שנות ה 70 זו התקופה הכי יפה במוזיקה.
אשמח לכרטיס.
כי בעטתי בקיר ונשברה לי הרגל וחייבת להיות משמעות לכל מה שקורה ואם לא משמעות אז לפחות סוף טוב.
ההוא מחתונה לבנה, הרוסה עליו. עוד מאירופה.
אולי
תלוי במצב הרוח, לפחות עד ה 3.12 כן.
לפרוג נחשפתי לראשונה בסוף התיכון, הוצאתי עליו אלפי שקלים בצבא (לפני כעשור), וכמו שאפשר לראות מהכינוי שלי האהבה לא נגמרה…
כמו שכבר אמרו לפני, לא הייתי מגדיר את האמיל כפרוג, אלא פשוט כאמן האהוב עלי (מחו"ל בכל אופן, לאמנים ישראליים שגדלת על המוזיקה שלהם החיבור הרגשי תמיד יהיה יותר גבוה). זה התחיל בהכנת שיעורים באוניברסיטה אל תוך הלילה, תוך שמיעה אינטנסיבית של Black Box ושל Pawn Hearts בדיסקמן, ואז הגיעה ההתמכרות והרכישה של עוד ועוד אלבומי סולו של האמיל ואלבומים של VDGG, בצורה אובססיבית; בתקופה מסוימת לא שמעתי כמעט שום דבר שהוא לא פרי עטו של הגאון. היום קצת התמנתי, אבל עדיין – כולי אחוז התרגשות לקראת בואו לארץ. כמה חבל שהחברה שלי לא סובלת אותו ולא מסוגלת לשמוע את הקול שלו… 🙁
כי תאהבו או לא תאהבו,
פרוג זה בטוח מעניין. ואני נהנה להאזין,
להסקרן,
ולגלות כל פעם מחדש כמה שזה נהדר.
אהמ, אני ביחסי אהבה שנאה סבל עינוי עצמי מזוכיזם מודע ולא מודע וכאבים מוזרים בגוף עם האמיל/ודגג, מאז שבחור שהחלטתי להתאהב בו כדי לחסן את עצמי מפני כמה דברים בחיים בגיל 16, כשכבר נראיתי בת 30 וחולה, והייתי יוצאת מהבית פעם לחצי שנה לאנשהו, לא זוכרת למה, כתב או דיבר עליו, כבר לא זוכרת.
אני מוצאת את עצמי מחפשת את הדיסקים והקלטות, שרובם כבר אינם, עכשיו יש הרבה בטיוב,
שנקנו בסדר לא הגיוני,עם חורים בהשכלה, ובגיל הלא נכון, וכולי, ושומעת אותו מקוטע במשך 12 שנה.
אז הוא לא בדיוק פסקול לחיים.
אני עדיין במפעל עשיה של למידת המילים בע"פ.
כשאני מצליחה לקרוא את הטקסט, התודה לאל מתומצת שלו, ושעבורי כשהוא מדבר עלי כתוב באנדרסטיימנט היסטרי.
עדין לא החלטתי איפה הוא בשרשרת דמויות האב החלופיות והסטרייטיות וחיוביות שלי.
אני תוהה אם יגיע היום שבו פשוט אהנה מהמוסיקה המעניינת שלו.
כמוסיקה.
כפרפורמר.
פשוט.
עד אז, אחרי שקיבצתי דיסקים והקלטות רדיו מכל מקום אפשרי, ורובן נעלמו, אני אשב אחרי ההופעה ואקבץ אני קמווה דיסיקם רגילים יד ראשונה, לא אוהבת חפצים עם היסטוריה של אחרים, וקבצים, ואנסה להנות בכוח, פשוט.
בינתיים, אני יושבת ומנסה לחוות קתרזיס עם שירי ה"תעזבו אותי בשקט, אתם שכבר מזמן לא כאן, אני כבר אשב בשקט בחושך ואאבד את המשקפיים".
אני משוכנעת שבאת' הרבה יותר נעימה לזה.
שירים של בחורות לא עובדים.
משום מה.
בימים כתיקונם, אני שומע אלטרנטיב ונגזרותיו, שבאיזשהי צורה היא שיבוט מודרני של הפרוג, אפשר לומר. היום אני לא אוהב פרוג. אבל אני בהחלט שומר לו חסד נעורים, הרי שהתחלתי לאהוב מוזיקה ברצינות בזכות הסגנון הגרנדיוזי והפלצני (במובן החיובי) הזה.
התחלתי מפינק פלויד, עברתי לYes, ומשם הדרך סלולה לג'נסיס, קאמל, קינג קרימזון וכל להקות הפרוג הגדולות. המון כסף שרפתי על פרוג. זה השתלם בזמנו, ואני ממש לא מתחרט, למרות שאני כבר ממש בקושי שומע פרוגרסיב.
הנה שבעת יצירות הרוק המתקדם הטובות ביותר לדעתי, והאהובות עליי ביותר:
(לסדר אין חשיבות)
1. Genesis – Supper's Ready
2. Yes – Gates Of Delirium
3. Camel – The Snow Goose (כל האלבום מבחינתי הוא מקשה (יצירה)אחת)
4. Pink Floyd – Atom Heart Mother/Echos
5. King Crimson – In The Court Of Crimson King (כל האלבום)
6. VDGG – Plauge For A Lighthouse Keepers
יש הסכמה? חברים?
גיאחה, אתה אוהב פרוגרסיב רוק?
(ואני כותב את ההודעה רק בשביל הדיון, אני לא יוכל להגיע להופעה ממילא..)
…!:)
האלבום שאני הכי אוהב שייך לפרוג – רד של King Crimson ,למרות שזה מאד פשטני
לקרוא לאלבום הזה רק פרוג.
ולכרטיס אשמחה.
לא יודע מה זה פרוגרסיב. האוסף של האמיל בשמיעה שניה נשמע ממש טוב. אולי זו תחילתה של ידידות נפלאה. ואולי אלך להופעה..
וואו, אוהבי פרוגרסיב כותבים הרבה. אני לא מבין המון בפרוגרסיב, אבל פיטר האמיל הזה נשמע לי לא רע.
יש לכם כנראה בעיה עם השרת, חפשו עונג שבת בגוגל. נראה מוזר.
בכל מקרה הופעה הופעה הופעה
אוהב הכל, גם פרוגרסיב.
פיטר האמיל, הופעה, מאוד חיובי.
אני אוהבת כי זו מוזיקה שדורשת תשומת לב והקשבה.
כיף להתעמק בצלילים ולצלול לתוך מנגינה מורכבת ועשירה
למה פרוג?…כי king crimson…
יש משהו במוזיקה שדורשת ממך לחשוב, ואת זה אני פשוט אוהב גם בלי לחשוב יותר מדי.
מכל הפרוג הזה הדבר היחיד ששרד איתי את השנים זה אנימלס של הפינק פלויד שהוא אולי הדבר הכי פחות פרוגרסיבי שלהם.
מאוד אשמח לכרטיס כניסה לעולם המופלא של מיסטר האמיל.
בכיף
מתה על האמיללללללללללללללללללללללללל
אני פשוט אוהב מוסיקה…..קלישאה היסטרית אבל מה לעשות – אני אוהב את ג'טרו טאל, מיס קיטין וסלייר באותה הנשימה.PAWN HEARTS הוא VDGG בשבילי כולל הלהיט THEME ONE אותו אני משלב בתקלוטי ברייק ביט שונים….וואו כבר מאוחר
אוהב חלקית . פחות את הקטעים המאד ארוכים.
ת – תג – תגו – תגוב – תגובה מגניבה