80 תגובות עסיסיות ל-“דיסק במתנה: Digital_Me”

1. מאת חייקיל:
   רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 17:54

   אשרינו מה טוב חלקינו. יש זינגר!!

2. מאת סטיבי (לא בבית):
   רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 17:54

   כאילו שאני זוכרת :-0
   זה בטח היה אחד מאוספי היטמן האלמותיים, בתחילת הניינטיז, אם לא הראשון שבהם.

3. מאת חציל:
   רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 17:58

   אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כל אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים.

4. מאת ערן:
   רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 18:01

   מיטב מנגינות חמת החלילים - דודו פישר

5. מאת Calvin:
   רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 18:03

   אני לא זוכר מה היה האלבום הראשון שקניתי…

6. מאת יותם:
   רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 18:07

   קצת מביך להודות, אבל האלבום הראשון שקניתי בכספי שלי הוא Supernatural של סנטנה.
   זה אמנם לא סנטנה הישן, אבל יש שם כמה רגעי פופ/עולם נחמדים פלאס.

   אה, וטעות קטנה נפלה בדברייך, גיאחה.
   החלפת בין שמוןת המקומות הירושלמיים והחיפניים.
   הבאסס והקצה הם ירושלמיים אסליים, ואילו הסינקופה הוא חיפאי.

7. מאת נועם:
   רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 18:13

   הדיסק הראשון שקניתי היה ג’מירוקאוי, לנסוע בלי לזוז
   או אולי קסטה של פורטסיהד…

8. מאת shovatz:
   רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 18:23

   הדיסק הראשון שבאמת באמת היה רק שלי היה “תחילת של החיים הנכונים” by קרח תשע.
   הדיסק הראשון שהגיע אלינו הביתה (אחרי תקופת הקסטות והתקליטים) היה האוסף של טייק ד’את.

9. מאת שלום:
   רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 18:48

   i can’t remember. i suspect it had something to do with a Disney film score

10. מאת דיגיטל_שיט:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 19:37

    תודה על הפרגון. היום (רביעי) דיגיטל_מי מתארח ב106 בירושלים (עשר עד חצות) ו106 ת-א (אחת עשרה עד אחת). האם זה הגיוני? לא יודע!

11. מאת tur:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 19:48

    מתחרה היטמן כלשהו עם בריטני ספירס (היט מי בייבי וון מור טיים!) וברבי גירל (אקווה קראו להם?)

12. מאת תומר:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 19:50

    גם אני מצטרף לבריטני ספירס או אולי בקסטריט בויס. מביך משהו…

    תודה

13. מאת Rem22:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 19:56

    האלבום האמיתי הראשון שקניתי היה של אלאניס מוריסט- Supposed Former Infatuation Junkie, בגיל 13.
    כל מה קרה לפני- לא קרה.

14. מאת אייל:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 20:15

    אני לא צריך את הדיסק כי יש לי, אבל אם כבר שואלים, הדיסק הראשון שקניתי היה האוסף Now 26. ויש מצב שהדיסק הראשון האמיתי שקיבלתי אבל לא קניתי אותו היה top pop 96 vol. 1. אני זוכר שהיה מבצע של ראש 1 או משהו כזה, ה-100 הראשונים שמגיעים למגדל הנביאים בחיפה מקבלים אותו בחינם.
    לפי דעתי אחת מהקלטות הראשונות שקניתי היו של snap, זה עם rhythm is a dancer.

15. מאת Mer:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 20:19

    Thanks.

16. מאת דודי:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 20:26

    דוגיסטייל של סנופ. בקסטה.

17. מאת בעז:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 20:45

    תדגטל אותי
    janes addiction- ritual de habitual

18. מאת אלון:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 20:50

    היו זמנים -
    Brothers in arms - Dire straits
    בקסטה.

19. מאת itaihasid:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 20:59

    הדיסק הראשון שקניתי… זה בעיה כי קניתי הרבה והזכרון שלי לא משהו, אבל הדיסק הראשון שאני זוכר שקניתי הוא מהתקופה השחורה שלי (ולא שחורה כאבל אלא כמוסיקה) וזה life after death של נוטוריוס ב.י.ג

    נזכרתי! קלטת של זקני צפת, התקליט עם השכן

    [חיברתי את שתי ההודעות לאחת. גיאחה]

20. מאת Inflatable:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 21:44

    אני די בטוח שהדיסק הראשון שקניתי היה של סקוטר (כן, להקת הטכנו הגרמנית המעאפנה הזאת, אין מה לעשות, טעם מוזיקאלי הוא דבר שלוקח לו זמן…), אבל אז כל הדיסקים שקניתי נעלמו, אז התחלתי את הספירה מחדש.

    אח”כ באה התקופה הסבירה, שבה הגעיו מספר אלבומים במקביל, ביניהם ניתן לציין לרעה את הדיסק הראשון של הספייס גירלס, ולטובה את fat of the land, morning glory ו-you’ve come a long way baby (כבר רואים שיפור לא?)

    אבל מבחינתי הדיסק הראשון שממש קניתי מתוך טעם אישי ואהבה הוא מנועים שקטים (וכשאני חושב על זה זה די מוזר שילד בכיתה ט’ או משהו מחליט לקנות כזה דיסק)

    זהו, מגילה, אבל וואחד חפירה במורד הזכרונות שלי.

    בכל מקרה, אני אשמח לקבל את הדיסק, וגם לגלות אם לא הזיתי את העובדה שלדיגיטל_מי יש דיסק שקשור איכשהו לשלמה ארצי (וגם לגלות את הדרך לשמוע אותו אם הוא קיים באמת)

21. מאת Gong:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 21:57

    הדיסק הראשון שקניתי היה אוסף של חמישיית הג’קסונים
    באותה תקופה אחי קנה את אלבומם האחרון של הפינק פלויד ומאז זה כבר סיפור אחר…

    נוח על משכבך בשלום ריצ’ארד

22. מאת moneypenny:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 22:10

    קשה לי להזכר באלבום.אני נקרעת בין קסטה של אבבא, לבושתי,לבין לילה באופרה להבדיל.
    אבל יש לי את קלצונה אז נראה לי שהוכחתי רצינות:-)

23. מאת שירה:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 22:19

    אקווריום של ‘אקווה’ (מתוחכם), גן חובה, קניון בית האופרה.

24. מאת אבא ואמא:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 22:22

    Version 2.0 של גארבאג’- לפני 9 שנים, וביחס לאלבום שקניתי ממש מזמן הוא עדיין אחד הפופולרים שלי. הרבה אלבומים אחרים אני אוהב מרחוק, דרך הנגן או המחשב.

25. מאת עמית:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 22:29

    הממ, הדיסק הראשון שקניתי היה המארז של שבלול, המכיל את שבלול, פוזי ופלסטלינה של אריק ושלום..

    מקווה לזכות חח

26. מאת אביב:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 23:23

    קניתי שתי קסטות - אחת הגיע לפח די מהר (אירוסמית - גט א גריפ) ולשניה אני עדיין זוכר חסד נעורים (סמשינג פאמפקינס - גיש).
    דיסק - אני לא ממש זוכר, יכול להיות שרוקפור - האיש שראה הכל או אביתר בנאי הראשון

27. מאת יפתח כרמלי:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 23:34

    …ולי מגיע כי קניתי את “הא!” באינדי נגב שעבר P:

    האלבום הראשון שקניתי? האלבום הלבן של הביטלס בכיתה ו’, הם היו אז הדבר היחיד שהייתי מוכן לשמוע.

28. מאת בן קלינגר:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 23:37

    סלינו על כתפינו.

29. מאת גב:
    רביעי, 17 בספטמבר 2008 בשעה 23:43

    שעשועי כאילו - אולארצ’יק .

30. מאת כלב בגודל סביר:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 0:04

    נושאי המגבעת - מי רצח את אגנטה פאלסקוג?

    עד היום אני לא יודע את התשובה.

31. מאת שמת:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 2:17

    אני לא בטוח, אבל יש סיכוי סביר שזה היה הדיסק השני של אפרת בן צור.

32. מאת taktik:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 2:17

    הראשון היה שב”ק ס’ הראשון… סמלי ביותר גם ביחס להיום…

    חייב לומר ששנים נהניתי מהמלצותם של שי, וטוב לשמוע שגם הוא עושה היום מוזיקה

33. מאת עדיאל:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 7:20

    אוי לבושה
    a diffrent beat של בויזון היה הראשון שלי
    היום אני מבין שהייתי חתיכת חנון
    כי באקסטריט בויז היו הרבה יותר טובים

34. מאת גיל שפירא:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 7:51

    הדיסק הראשון שלי היה כוורת- פוגי בפיתה. הויניל הראשון שלי היה אם אני לא טועה איזה אלבום כפול של ברקלי ג’ימס הרווסט, אלוהים יודע למה.

35. מאת איתי:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 8:44

    קטעים, גם אני כמו דיגיטל_מי קניתי פרודיג’י פעם ראשונה. ןכבר ראיתי עוד כמה כאלה בתגובות . אני חושב שזה נראה מוזר ומבטיח מרחוק, אבל אי אז הפרודיג’י הייתה בדיוק הלהקה המתאימה למי שייגדל ויהיה סנוב מויקלי. יש את כל הטין ספיריט במוזיקה, יש זעם וזוהמה, ויש כמו שכתבת השפעות מרבה סגנונות ותקופות כמו שאח”כ הוכח סופית בדירט-צ’אמבר אבל זה לא היה בקונצנזיוס (עדיין) אפילו הז’אנר היה עניין מביך, שבעיקר קושר למכוניות של ערסים.
    כן, כבר אז הייתי פלצן, אבל גם הייתי מגניב

36. מאת tורי זר אביב:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 8:49

    Led Zeppelin 4

37. מאת ערן רבל:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 9:19

    בגיל 9 עמדתי על רגליי הצעירות והתעקשתי שיקנו לי את הקלטת הזו, של ההוא עם הפרצוף המצחיק מהקליפ שבו הורסים את הבית. נו, דני סנדרסון.

38. מאת נירג:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 9:32

    הגיסק הראשון שקניתי למרבה הבושה היה טיפקס “שביל קליפות הגרעינים”

39. מאת nakamir:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 9:47

    הקסטה הראשונה שלי (או שאני קניתי או שאחותי קנתה לי לבקשתי, לא זוכר) זה ה- communards, שזה נהדר ואני מאוד גאה בזה.
    אמנם מיד אח”כ באו משהו כמו 3 שנים של מיטב תוצרת סטוק אייטקן ווטרמן עם הפרעות קלות מידי של ביטלס, אבל עדיין, הקסטה הראשונה שלי הייתה טובה.

    שני הקטעים ממש טובים. מקווה לזכות.

40. מאת פילוסוף רדום:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 10:10

    בפסטיבל ערד 92 אחרי לילה של… (אבל עם החברה!) לצלילי dark side of the moon שנוגן ברמקולים של הדשא שבו כולם ישנו בשקי שינה, (לא היתה ברירה…), נקנתה הקסטה של pink floyd.
    יחסית לכל שאר התגובות אני מרגיש זקן, ובעל טעם מוזיקלי משופר…

41. מאת נועה:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 10:26

    Dulcinea של Toad the wet sprocket אחרי סדרת חינוך של אחי שלא הסכים שאני אקנה את הדיסק של הספייס גירלז

42. מאת מיה:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 10:39

    ניק קרשאו … סליחה !

43. מאת מאנקי:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 10:43

    VS של פרל ג’אם

44. מאת מני:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 11:38

    הקלטת הראשונה שקניתי היתה בכלל קלטת שאחי קנה, הקלטת של הפט שופ בויז - very .
    עד היום אני נזכרת בחוויה של השמיעה שוב ושוב בשירים, זאת היתה נסיעה לאנשהוא עם המשפחה, אני יושבת מאחור עם אחיי, חושך בחוץ והווקמן משמיע לי את קולו של ניל טננט…

    עד היום, שרע לי ועצוב לי אני שמה את very (בדיסק..) והדיכאון חולף…
    בימים האחרונים הוא מתנגן הרבה אצלי…

    :)

45. מאת מצקת:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 11:48

    אני לא צריכה את הדיסק כי כבר יש לי,אבל סתם בשביל לשתף,
    הדיסק הראשון שקניתי לבד היה funeral של הארקייד פייר,כשהייתי בת 11,
    אלבום גדול.

46. מאת אלעד:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 12:01

    ד

47. מאת idanska:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 12:22

    המממ…. זה היה איזה אוסף בשקל של אלביס
    הרגשתי כל כך קול…

48. מאת אסף:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 12:34

    24 Now!

49. מאת רן ג.:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 12:42

    הראשון שלי היה תקליט, כזה זקן אני. נסעתי לבד באוטובוס של אחר הצהריים לעפולה וקניתי בבית התקליט את החדש של קווין - THE GAME. הייתי בן 12. איזה רמז מטרים זה היה, אבל אף אחד לא הבין.

50. מאת ג'יימס:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 13:34

    nirvana -blech
    איזה אלבום מופת מלוכלך ואדיר

51. מאת קסטה:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 15:12

    לא זוכרת, פשוט לא זוכרת.
    בבית היו מאות תקליטים וקלטות אבל לא זוכרת מה קניתי בכספי ומרצוני לראשונה. ועכשיו זה ממש מטריד אותי.

52. מאת דורון:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 15:50

    קלטת ראשונה: מאיר בנאי - וביניהם (הייתי בן 9)
    דיסק ראשון: המכשפות - עד העונג הבא (הייתי בן 11)
    אלבום מקוון ראשון (בתשלום…): כל האלבומים של שלום גד (הייתי בן 24)

    מסתבר שאני אוהב מוסיקה עברית

53. מאת טל:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 16:22

    יש לי את הדיסק של דיגיטל מי והוא נהדר (אפשר לדלג עליי בהגרלה).

    הדיסק ראשון שקניתי היה האוסף המצויין של הקיור.

    ההורים שלי קנו לי מערכת עם cd כמתנה על התנהגותי הטובה אי אז התחילת שנות התשעים. זאת היתה מערכת הסטריאו הרצינית הראשונה של המשפחה. התכנסנו, משפחה ושכנים, ביום שבו היא הגיעה על מנת להתרשם מפלא הסאונד הטכנולוגי החדיש. הכנסתי את הדיסק של הקיור, שקניתי מבעוד מועד, ולחצתי על ה- play. עמדנו דרוכים. כשבקעו הצלילים הראשונים של killing an arab חיוך גדול של אושר התפשט על פניי. מבט חטוף לצדדים הספיק כדי להבין שלא כולם שותפים להתלהבותי. “מה זה הדרעק הזה? שאל אחד השכנים. ההורים שלי לא ידעו את נפשם מרוב אכזבה. עד שניתנה להם הזכות להשוויץ, אני בא ומחק אתה ברגע. ניסיתי עוד לשדל אותם על שירים כמו love cats ו close to me ושאר להיטים אבל השבר היה עמוק מדיי.

    הדיסק השני שקניתי, פיצוי על הדיסק הראשון, היה אוסף בלדות של הסקורפיונס.

    זה גם הדיסק הראשון בחיי שמכרתי.

54. מאת נועם:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 16:29

    הדיסק הראשון שקניתי בתור מכור טלויזיה מגיל צעיר-
    the simpsons sing the blues
    לא שיא הגאווה, אבל דרך טובה להכנס לעולם המוסיקה… טריביוט משעשע… אחכ היו קווין ו-U2…

55. מאת מור:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 17:13

    הדיסק הראשון שקניתי היה דיסק הבכורה של אתניקס. חזרתי להקשיב לו לאחרונה, וזה דיסק ממש טוב. לפני כל ההתמסחרות האייל-גולנית שלהם. דיסק של חבר’ה שהיו בצבא בלבנון, חזרו הביתה, וכתבו מהלב.

56. מאת קוטיגרו:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 17:27

    גם הדיסק הראשון שלי היה של הפרודיג’י - music for the jiletd generation
    עד היום אני מקשיב לו - הוא הפך לי את הצורה…..
    ריספקט

57. מאת דייב דנ:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 19:29

    נדמה לי שהקסטה הראשונה שקניתי הייתה של ואנילה אייס. דיסק? אולי OG של אייס טי? אולי לא.

58. מאת אבישי:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 20:11

    הדיסק הראשון שקניתי היה “סיפורי פוגי” של כוורת, בכתה ד’ בערך. אני גאה בעצמי על כך עד היום. ועוד אחד שקניתי מעט זמן אחרי הוא “Peace” של יוריתמיקס, בו אני אפילו עוד יותר גאה.

59. מאת נמרוד:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 20:37

    הדיסק הראשון היה מונסטר של R.E.M

    והקסטה הראשונה…זה כבר היסטוריה רחוקה נראה לי שהקסטה של פוליאנה פראנק

60. מאת ארז:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 20:40

    שבק ס’ - עטיפה של ממתק
    איזה אלבום מעאפן!!

61. מאת נמרוד:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 20:46

    Fine young canibals.

    כולם פה כאלה צעירים, ממש כואב לראות.

62. מאת דודי:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 22:11

    אשמח לקבל דיסק

63. מאת אסא:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 22:47

    אני חושב שזה היה גאנז אנד רוזס-אפטייט פור דיטרקשן

64. מאת דרור:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 23:07

    לדעתי יושב על הגדר של אריק ויצחק קניתי את זה עם אבא שלי

65. מאת דניאל:
    חמישי, 18 בספטמבר 2008 בשעה 23:13

    הדיסק הראשון שלי היה למעשה שלישיה,איי שם בכיתה ז’ אבא קנב אז מערכת מפוארת,שלדעתי נקנתה מכספי בר-המיצווה שלי(היום אני חושב שזה עדיף משעון+מחשבון עמיד במים,אבל אז…)בכל מיקרה אני כבר עיצבתי לעצמי קו מוסקלי,פחות או יותר,מטאל מטאל ורוק ואז עוד קצת מטאל,הייתה זו תקופה של הרבה שחור וכת השטן פתאום התפרצה,תחילת שנות התשעים, אני זוכר את הקול המתרגש של אבא שלי,שהתחלף במהרה במין אכזבה\קבלה,כששאל אותי איזה דיסק אני רוצה מתנה ואני במקום לענות כמו “גבר” זרקתי לו משהו על nkob או בעיברית הבחורים החדשים בשכונה(פדיחות שאישתי לא תדע!!) מיד כשהגיע הבייתה ישנו לשמוע את הדיסק ואבא ניסה להבין מה אני מוצא בזה ואיך אני מרגיש כשאני שומע שיר זה או אחר,יאמר לזכותו הוא באמת ניסה,ואני נסיתי גם,לספק תשובה כזו או אחרת על מוזיקה שכלל לא חיבבתי ,ואם לומר את האמת אז גם היו מקבלים מקות על כאלה דברים,בכל מיקרה לקצר סיפור ארוך,אבא (שהיום ה-18-9 חוגג 62) הוציא דיסק נוסף-’החדש-אוסף אינדי’ ושאל אותי אם אני מכיר להקה או משהו מהשירים וכך נוצר הקשר השני שלי עם אבי כשהודתי שאין לי שום קשר ל”בחורים החדשים מהשכונה” ובעצם לא היה לי נעים וקצת התביישתי לבקש את master of puppets של להקה בשם מטאליקה (נו לך תבין ילד בן 13).
    למחרת קבלתי את הדיסק ואת אבא שלי בהופעות מטאל ברוקסן

66. מאת easy:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 0:19

    הדיסק הראשון שהיה לי קיבלתי במתנה לבר מצווה היה של ה-wallflowers..הראשון שלהם כמובן…והדיסק הראשון שקניתי בהמצה חמה של מוכרת הדיסקים בחנות הקטנה שהיתה במשביר לצרכן היה pink floyd- dark side orf the moon שנמשך להתמכרות מטורפת…

67. מאת melquiadess:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 2:23

    האלבום הראשון שקניתי, אמממ…
    אם אני זוכר נכון שני האלבומים הראשונים שקניתי ביחד (לפנים היו כמה צרובים, אבל אלה הראשונים שנרכשו) היו Blood sugar sex magic של ואוסף של the doors.
    את הראשון כבר הספקתי לשחרר מאז.

68. מאת טל:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 7:01

    כנראה שבאמת אני זקן הקוראים:
    התקליט הראשון שכל הכיתה אספה כסף כדי לרכוש לי אותו ליום ההולדת ה11 הוא “אמא אני לא רוצה להגמל” הראשון של הקליק (אני חושב שאני ועוד 50 איש קנו אותו בהוצאה הראשונה שלו).
    דיסק ראשון, the bride ship - crime and the city solution
    כנראה שהייתי ילד עם טעם מוזר.

69. מאת קלינג:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 10:37

    דוליטל היה הראשון שקניתי בכספי שלי, אני מניח שלפני זה הסתובבו בבית כל מיני דברים אחרים, שאני לא ממש זוכר. די בטוח שהיו לפחות כמה מיקסטייפים שהתגלגלו אליי דרך חבר, שבתורם עברו אליו דרך אחיו הגדול, ולמיטב זכרוני היה שם כל מיני נירוונה ופרל ג’ם וכאלה, וכמובן הלהקה הישראלית האלמותית “נוסע המדבר”.

70. מאת גרבולון:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 11:48

    more של פינק פלויד

71. מאת funk sinatra:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 13:25

    קסטה-דני סנדרסון - חכם על קטנים,התקליט טבעון-גיל 10
    תקליט-לד זפלין 2,המשביר בהדר חיפה(פלוס מנקה תקליטים)-גיל 12
    דיסק-….יש שתי אופציות…אוסף של ג’רי לי לואיס או אוסף סול של סטאקס(היה בהתלהבות ראשונית ומזומנים זמינים)-גיל 15
    את JILTED שמעתי לילה שלם רצוף באוזניות, לא מאמין שזה יכול להיות אמיתי….לקח לי המון שנים לחזור לכיוון הגיטרה-באס-תופים(אולי אני עדיין לא חזרתי באמת…)

    סתם בשביל הקטע:
    פינק פלויד ראשון-החומה…שני-אומה גומה(מתנה הזויה במיוחד לבר מצווה)
    גונג ראשון-LIVE ETC
    מעניין איך מישהו אחר גילה להקה/אומן מסויים….

72. מאת מתיתהו א מארלי:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 13:47

    אחלה דיגיטל ואחלה גיאחה…
    אנשים אדירים באמצע הדרך…
    קיפ און

73. מאת amiRach:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 17:08

    Rachmaninoff - Concerto No. 3
    כיתה ד’

74. מאת עידן:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 18:21

    התקליט הראשון - האלבום הכחול של החיפושיות. מספר שנים מאוחר יותר, כדי לרענן את התקליטיה שלי, מכרתי את התקליטים שלא הקשבתי להם באותו זמן - כולל את האלבום הכחול. בדיאבד אני מצטער על כך מאוד. עד היום יש לי אוסף תקליטים לא קטן, למרות ששנים אין לי פטיפון

75. מאת נסט:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 19:04

    Dream Teater - Awake. התייחסתי אליו כאילו הוא היה איזה כלי פולחני

76. מאת עומרי:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 19:37

    הדיסק (עם דגש על הפורמט) הראשון שקניתי היה NINE INCH NAILS - THE DOWNWARD SPIRAL
    אחי שלח אותי לקנות אותו (מכספי) בגיל 14. המוכר בטאוואר שאל אותי אם אני יודע מה אני קונה. אמרתי שכן, והלכתי לדרכי רק בשביל לגלות כמה שנים טובות אח’כ עד כמה הדיסק הזה מופתי

77. מאת מיכל:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 19:53

    הראשון שלי היה אריק איינשטיין ושלום חנוך בהופעה חיה משותפת. אחלה דיסק.

78. מאת יותם:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 21:26

    לא שזה משנה הרבה, אבל נזכרתי שהקסטה הראשונה שלי היא אביתר בנאי הראשון, שהכרחתי את אחותי לקנות לי רק בשביל “כלום לא עצוב” ,שמשום מה היה מאוד נחשב אז בחבר’ה.
    אבל אם מסתכלים על זה, הקסטה הראשונה שייחסתי לה חשיבות אישית היא “שירים במיץ עגבניות” של מתי כספי. אפילו שהיא הייתה של אחותי, היא מלאה בכל כך הרבה רגעים יפים, שאני גאה להחזיק את האלבום הזה בדיסק…

79. מאת Shira-K:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 22:11

    אצלי גם הדיסק הראשון שקניתי היה של גארבג’. אבל הוורוד, בכיתה ה’. היום אני לא מסוגלת לשמוע אותו.
    בכיתה ד’ היו לי כמה קסטות (קסטות.) של אבטיפוס וזקני צפת ועוד משהו של גידי גוב שבחיים לא שמעתי.

80. מאת אייל מרדיו פרימיום להמונים:
    שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 22:46

    מישהו ניסה להיות פה זקן הקוראים ואני אתכבד להצטרף אליו. התקליט הראשון שקניתי. היה ראמיה של אפירק סימון. הייתי בן 7 בכתה א’. אחלה אלבום. והיום עם כל מוזיקת העולם שיש הוא עדין גאוני.
    זה היה כזה להיט שזה אזל מחנויות התקליטים. הרצתי את אבא שלי בכל העיר מחנות לחנות עד שבסוף מצאנו.
    אני לא מבין איך אפשר שלא לזכור דברים כאלה?