דיסק במתנה: לוקץ’
רוצים לזכות בדיסק ההיפ-הופ המעולה לא דובים ולא יער של לוקץ’? אני מבין אתכם! כל מה שעליכם לעשות הוא להמשיך לקרוא.

האזינו ל”דובים”
האזינו ל”שרשראות מזהב”
כמעט לכל אחד מאתנו יש אחד כזה בחבר’ה: השמן העצל שלא יוצא מהחדר המטונף ואפוף העשן שלו, ומשקיע את רוב זמנו בפלייסטיישן, פורנו וקומיקס. איתי לוקץ’ הוא בדיוק כזה, רק שבמקום להיות הבדיחה של החבר’ה, הוא צוחק על כולם ועל עצמו בלי שום בעיה ובחוש הומור ערמומי.
במקרה, יש לו גם כישרון מוכח לכתיבת ראפ צבעוני ושנון, פלואו אדיר כראפר (על אף מגבלותיו - אף שנשמע סתום תמידית), וחברים מוכשרים: פלד ואורטגה, המפיק המעולה אורי שוחט, והחבר’ה בהיי-פייבר שטרחו להוציא לו את אלבום הבכורה המצוין, לא דובים ולא יער.
הדובים חוזרים עוד הרבה פעמים באלבום: לוקץ’ בן 170 הקילוגרמים (!) הוא הדוב הראשי והוא מתייחס לעצמו ככזה. אם הבחורה שלו עושה לו בעיות הוא לוקח אותה ליער שיאכלו אותה דובים (בשיר האדיר “דובים”, תאזינו לו!). המקום החביב עליו (וגם עליי) הוא בית הפנקייק בהרצליה שזוכה לשיר הלל משלו, ובהמשך האלבום תוכלו למצוא שלל רפרנסים למשחקי וידאו, לסמים (+שיר הלל לסאחים), לטיולים בחלל, להמוני שירי ראפ אחרים (גם ישראליים), והמון חוש הומור שמגיע כבריזה מרעננת בחמסין ההיפ-הופ הישראלי שהרבה פעמים לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. “שרשראות מזהב” הוא שיר עצום על כל קלישאות ההיפ-הופ שהגיעו לראפ הישראלי ישירות מהבלינג-בלינג של ההיפ הופ המסחרי האמריקאי.
רגע אחד, תגידו, יש המון ראפרי-שטות בארץ שעושים צחוקים ושירי כיף. נכון, אבל אף אחד מהם לא עושה את זה טוב כמו לוקץ’, במודעות עצמית כזו: מצד אחד הוא מתגאה בהיותו שמן ועצל שאוהב רק חומוס פטריות ופנקייקים, מצד שני הוא יורד על עצמו שהוא כזה. הוא מציג את הבנות שלא נמשכות אליו בלעג, ומצד שני מבין אותן. ובשיר הסיום האשכרה-נוגע-ללב “זמן לשינויים” הוא מודה שאם הוא ימשיך לחיות ככה, מוקף המבורגרים, ג’וינטים ונינטנדו, הוא לא יהיה באמת מאושר לזמן רב. הוא גם מודה כמה קשה להשתנות, והוא עושה את זה בלי להיות מביך או קיטשי או נלעג.
בין לבין מתארחים פה יופי של חברים: פישי הגדול, גד ברוך, אורטגה המצוין, נועה פארן ועוד חברים מהפרברים רפיוג’יז ומ-PR troopers, משפחה שמוכיחה דיסק אחר דיסק כמה הנוכחות שלה בתחום ההיפ הופ הישראלי היא חיונית ומרעננת.
מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר מה אתם כל כך אוהבים, שתוכלו לאכול אותו מדי יום ביומו). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה ללייבל היי פייבר!
[שם הזוכים יפורסם ב”עונג שבת” של יום שישי]
[לא זכיתם? לא נורא. תוכלו לרכוש לעצמכם עותק במוזיקה נטו]

































חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 18:06
אני ראשון!
……………….. לחם
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 18:25
“שרשראות מזהב” זה אחד השירים הכי מצחיקים ששמעתי כבר מזמן.
חומוס?
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 18:32
תכלס הוא גדול
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 18:39
לוקאץ’ אתה מלך!
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 18:40
יה יה לוקץ’! בית הפנקייק שולת!!1!!1
אני מכור לראפ של לוקץ’ ולפינה שלו ב- MTV ישראל, במיוחד הפרק עם הגנים הבהאים בחיפה.
מומלץ לצפות: http://www.mtv.co.il/shows.aspx?show_id=17
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 18:43
אתם השתגעתם לגמרי אם אתם חושבים שזה באמת מוזיקה,
לא יותר מחרוזים עם צלילים שיטחיים.
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 19:05
אומרים לי ‘בוא לאכול’ אני חושב על פאפאגיו
אומרים לי ‘פטריות’ חושב על סופר מריו
!
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 19:22
אני רוצה אני רוצה!!
אני יכולה לחיות את שארית חיי על בורקס פיצה עם יוגורט בצד או על שוארמה תורכית עם יוגורט בצד. ולצערי גם נראית ככה.
הבו לי לוקאץ’!!
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 19:33
גלידה, ללא שום ספק.
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 19:34
וואו, מזעזע
:)
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 19:48
חומוס אבו-אדהם המקורי מכפר יסיף. מתכון בדוק לאריכות ימים.
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 20:08
יכול לאכול שקשוקה של אמא ובשר של אבא (לא במובן הקניבלי!) מדי יום ביומו
ולשתות איילנד גויאבה
ולשמוע ביורק, אבל זה כבר קצת מסוכן
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 20:09
אכלו אותה דובים גדולים. אכל אותה דב נמלים, הים, הים.
תראה מה הצבא עושה לי, אני מתחנן לאורז לבן כל יום. כמה עצוב.
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 20:10
הווווווווווווווו אני יודעת שאני עומדת להישמע כמו שיא היאפ יאפ התל אביבי, כמו סמולנית-על. אבל אני יכולה לחיות את שארית חיי על סושי. נו, זה פשוט טעים. באמת. בוקר צהריים וערב. סושי. אמיתי. לא ג’אפאניקה או שלל המזבלות שמתרבות לאחרונה כמו מנדבושקס בעירוני ד’. סושי.
אחלה מוזיקה.
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 20:13
ציפורניים.
והלינק ל”שרשראות זהב” מנגן את “דובים”. אלא אם כן שני השירים דומים מאד.
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 20:17
שוקולד מריר כמובן.
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 20:20
בירה.
מה, זה לא אוכל? מה-אתם-אומרייייים. אז תרשו לבשר לכם, שבגרמניה מאכילים תינוקות רק בבירה עד גיל שלושים.
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 20:41
lol איזה שיר.
ושני הלינקים מנגנים את את אותו שיר, דרוש תיקון.
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 21:25
הלינק תוקן וכעת “שרשראות מזהב” מנגן כראוי, אך לא מומלץ להאזנת ילדים!
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 21:51
“איש המערות” עם פישי בדיסק?
לוקץ’ ראפר ענק, חבל שלקח לו כ”כ הרבה זמן להוציא דיסק, אם הוא היה יוצא בתקופת השיא של ההיפ הופ בארץ הוא היה נהפך לאייקון לדעתי(גם בגלל הראפ שלו ובעיקר בגלל המימדים)
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 22:02
איך אפשר להגיב על פוסט כזה בלי להגיד שמה שאני הכי אוהב לאכול זה חומוס עם פטריות!!!
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 22:11
אוהבת ולאכול זה די אוקסימורון בשבילי, אבל… נגיד, הייתי אומרת שספגטי בולונז, אם ממש חייבים לבחור משהו
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 22:52
לוקץ’ גדול מהחיים (-:
שמעתי שני אירוחים שלו ב”נפוליאון” (ז”ל) הקול הקמפוס, והוא מאלתר באיכות נדירה ומצחיק בטירוף. אז כן, אני רוצה דיסק.
חומוס, טחינה, פיתות. חומוס, טחינה, פיתות….
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 23:17
אולי הפעם
קוקוס ורוד!
חמישי, 03 באפריל 2008 בשעה 23:19
פתית עם לבנה ועגבניות מיובשות אממממממממממ
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 0:04
קובית שוקולד 80% קקאו, כל יום עד סוף החיים
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 0:09
טוב, אני הולך לישון קצת, אני אקשיב מחר.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 0:35
כבש!
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 1:38
א- ברור ששוקולד כאילו.
ב- גם פיתה דרוזית עם לבנה וזעתר.
ג- איזה כיף שפתאום אני יכול להפריד גם בטראקים של הפרברים מי שר מה.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 1:40
מנגו, ברור.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 1:52
עמבה.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 7:42
=] כבוד על ההגרלה
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 7:57
לאכול את הבת שלי כל יום מחדש
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 8:22
אני תביאו לי כל יום קובה סלק, 6 בבוקר אני בשמחה אזלול לי כחה איזה קובה סלק איכותי
קובה סללללללללללללללללללקקקק
|מאוהבת|
(אחלה פוסט, ביג אפ לוקץ’)
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 8:32
הבהבהבהבהבהבהבה כושים.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 9:39
סאחי משובחי…
מאוד מצחיק הבחור , דיסק שנותן לך רעיונות למאנץ..
הייתי יכול לאכול חומוס כל היום (כל הלילה..)
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 9:41
יהההההההההההה מאן! גלידה בצבע ירוק זרחני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11111
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 9:54
גם אני רוצה דיסק סוף כל פאקינ סוף! אע!!!
מה הייתי אוכל כל יום? או-אה…
אע….
וואו, חומוס, חם, עם פטריות, ומלאנתלפים תוספות, ופיתות טריות טריות חמות… הולי שיט יש לי מאנצ’יז לחומוס. אני רץ למטבח, נשתמע.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 10:13
מה אני אוהב לאכול… כ”כ אוהב…
מלוואח, בלי שום ספק, מלא ברסק עגבניות וסחוג… הו כן *-*
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 11:44
לוקץ’ גם אוהב לקנות הרבה דיסקים - זה ידוע…
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 12:47
סביח אצל עובד!
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 12:54
חומוס עם פטריות כמובן -_-
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 13:42
אבוקדו!
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 14:43
1. פסטה - אם הייתי יכול הייתי מתקיים על פסטה, עם מגוון רטבים טעימים שמתרחב באופן שבועי.
2. חומוס - אני משער שהרבה אנשים כתבו את זה, בגלל שהקישור לדיסק של לוקץ’, אבל אצלי זה יותר ספציפי - החומוס עם בשר של פינתי והחומוס של אבו טאהר ועכרמאווי - בעצם, אני כבר חי כמעט רק על החומוס של עכרמאווי, שזה מה שיש ב’אוגנדה’, שנמצא ממש קרוב הביתה.
3. שוקולד, אבל כזה איכותי - לא עלית, אלא יותר בכיוון של מילקה, או קאדבורי, או טומבלרון.
4. המעורב מסטקיית חצות.
5. מח’אמר - פשטידה מרוקאית שעשויה מתפו”א, כל מיני ירקות, וביצים - סבתא שלי עושה את זה מעולה, וזה גם ממש טוב בתור לחם, כלומר אפשר לפרוס מזה פרוסות ולעשות סנדוויץ מח’אמר עם דברים.
6. הקוסקוס של סבתא שלי.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 15:26
המולר החדש בטעם לימון.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 15:29
סחם…
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 15:30
סיגריות זה מצויין. אפשר לחיות ימים שלמים רק עליהם. עדיף טבק בלגם 21 אבל נובלס מצויין גם.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 15:36
אוף אני בשיעור ואני לא יכולה לשמוע כרגע… אבל זה נשמע מפתה…
לאכול… אבוקדו, חביתה, ועגבניות. והאמת, גם עוף, במיוחד הפולקע. לארוחת בוקר, צהריים וערב. כמעט בכל צורה שהיא!
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 16:41
סטייק אנטריקוט, מדיום רייר. וכמה שיותר.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 17:15
בירה
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 17:54
“אני איש המערות עם נבוט ביד,
סנדוויץ’ בפה ובחורה מכל צד”
אין מה לעשות פיצה וחומוס זה הדבר הכי טעים
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 17:57
לא תמיד חייב לאכול! תהיו רעבים מדי פעם זה יעשה לכם טוב!
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 18:31
יש לי את הדיסק והוא מעולה!!
חובה לקנות
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 19:15
חומוס אבו דאבי! כל יום וכמה שיותר. בוקר צהריים וערב!
איזה כיף! (:
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 19:23
כדאי לראות גם הופעה שלו.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 19:28
אם יש מאכל אחד שהייתי יכול לאכול בכל יום זה ללא ספק בגט טרי היישר מהתנור. אפשר לאכול אותו המון והוא אף פעם לא נמאס, פשוט וטעים.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 19:29
סוף סוףףףף
אוגה-בוגה-בוגה-בוגה-בוגה!
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 19:30
מאוחר מידי?
אני אצטט את הבנזוג שמוכן לאכול את החומוס של עלי קרוואן כל יום, 3 פעמים ביום!
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 20:00
עשית לי חשק לאלבום ולאכול בבית הפנקייק!
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 20:01
קרמבו
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 20:55
קוסקוס,
אפשר גם חצי מנה.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 21:32
אין ראפ ישראלי שאפשר לקחת ברצינות (למעט סגול 59 אולי גם קוואמי) הבעיה היא שאמני הראפ לא מבינים את זה. לוקץ מבין את זה. הוא לא מנסה להיות משהו שהוא לא הוא וגם לא מצפה שייקחו אותו ברצינות. כיף לו ככה כשזה פשוט… אני אוהב אותו כי הוא עושה מעצמו צחוק כשכל האחרים מנסים בדיוק את ההפך מכך רק שבסופו של דבר גם הם בלי הכוונה עושים מעצמם צחוק. מה גם האהבות הקטנות שלנו בחיים שווים את כל המשאבים בעולם. הוא אוהב אוכל ונינטנדו. עדיין אני חושב שהוא קוריוז כי מה לעשות הוא סוג של ליצן. אבל אני אוהב את זה. זה מרגש!
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 21:59
אנירוצהאנירוצהאנירוצהאנירוצה דיסק של היצור המגניב הזה!
האמ. אני מסוגלת לאכול כל יום כל היום פתיתים עם גבינת קשקבל, כה טעים שאפשר למות. הבעיה היחידה היא שאם באמת אוכל אותם כל יום, כל היום, בסוף אהפוף ללוקץ’ בעצמי….
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 22:49
חחחחח וואי, השיר “שרשראות מזהב” ממש מצחיק. בה בה בה בה!
אמממ, כל יום… בשר. תמיד בא בטוב. חוץ משניצל-סחוס של המטבח הצבאי.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 23:17
גלידת “בצק עוגיות” שלא הגיעה לארץ. בן-אנד-ג’ריס.
שישי, 04 באפריל 2008 בשעה 23:40
טחינה גולמית , ככה בכפית ישר מהקופסא !