דיסק במתנה: PJ Harvey
גם אני לא האמנתי למזלי הטוב ששפר עליי, אבל בסופו של דבר לא הייתה ברירה אלא לקבל את העובדה שהפעם הצליח לי. יש לי כאן חמישה עותקים של White Chalk, האלבום החדש והמדהים של PJ Harvey האחת והיחידה. רוצים אחד מהם? אין בעיה, פשוט המשיכו לקרוא.
האזינו לסמפלר קצר משירי האלבום, או לביצוע אקוסטי מרטיט לשיר "The Piano"
קצת מוזר לי לכתוב על PJ. זה קצת כמו להסביר למה אתה אוהב את אמא. קשה לרדת לשורשי האהבה הזו ולפרק אותה למרכיבים שאפשר לנסח במשפטים. אני פשוט אוהב את פולי ג'ין הארווי. לא כמו שאני אוהב את ליסה ג'רמנו ולא כמו שאני אוהב את רות דולורס וייס ולא כמו שאני אוהב את ג'ני לואיס. אצל כל אחת מהאחרות אני יכול לנמק, לשים את האצבע על דברים מסוימים שהן עושות, להבחין מתי התחלתי לאהוב אותן ולמה ובגלל איזה שיר. עם PJ זה שונה. אני פשוט אוהב אותה. אני אוהב כל דבר שהיא נוגעת בו, אני אוהב כל פעם שהיא פותחת את הפה לשיר. זו כמעט אהבה עיוורת (אבל לא לגמרי, כי בכל זאת יש לי ביקורת על כמה מהשירים שלה, במיוחד באלבום Stories from the city, stories from the sea). כמעט. היא אחד האמנים היחידים שאני מחזיק בדיסקוגרפיה השלמה שלהם (טוב, חוץ מזה), שאני מחכה בקוצר רוח אמיתי ובלתי נשלט לאלבומים חדשים שלהם, שאני מתרגש מהם כל הזמן. אני יכול לשכוח במשך שנתיים אלבום שלה ואז להכניס אותו למערכת ואחרי שלושה שירים לחשוב לעצמי "למה לא שמעתי אותו כל הזמן הזה? זה הדיסק הכי טוב בעולם!".
אבל מספיק לדבר על כמה שאני אוהב את גברת הארווי. בואו נדבר על האלבום החדש, White Chalk.
הארווי עברה כמה פאזות בקריירה הארוכה שלה. אם נחלק את הקריירה הזו בחלוקה גסה לשלבים, היא התחילה בפאזה הזועמת, האירוטית-לפרצוף והבועטת (Dry, Rid of me), עברה תקופת מעבר שעירבבה את הזעם עם פנים רכות יותר (To bring you my love, Is this desire), ואז פנתה לפופוליזם שאכן הצליח לה (Stories, שאכן גרף לה שלא בצדק את פרס המרקורי באותה שנה). את Uh huh her, שיצא לפני שלוש שנים, אני מקטלג יחד עם Hail to the thief של רדיוהד. שניהם אלבומים מבולגנים, לא אחידים ברמתם, שמערבבים קולות חדשים לגמרי עם חזרה לישן ולמוכר אבל מכילים, בבלגן אמנם, כמה מהשירים הכי טובים של פי-ג'יי, או של רדיוהד, תלוי לאיזה אלבום מתייחסים. עכשיו היא לוקחת עוד פנייה חדה, ומחליטה לכבות זמנית (אני מקווה) את הדיסטורשן, ולהגיש אלבום עדין, שקט ואיטי.
תהליך ההתבודדות המוזיקלי של הארווי התחיל כבר באלבום הקודם, שם התעקשה לנגן כמעט הכל בעצמה (וגם הרכיבה את העטיפה המרהיבה מתמונות עצמיות שצילמה לאורך השנים – הברקה רעיונית שתואמת לגמרי את האלבום). התהליך הזה ממשיך גם כאן, וגם כאן תמונת העטיפה משקפת היטב את האלבום כולו. הארווי חשופה, מישירה מבט, אבל גם מחופשת, שונה ממה שהכרנו. אנחנו רגילים לראות אותה פרועה, או אופנתית ומוקפדת, אבל אנחנו לא רגילים לראות אותה בלבוש מיושן ולבן לחלוטין. העטיפה הזו רומזת עוד לפני התו הראשון על שלווה כלפי חוץ בלבד, על לקוניות (בצבעי העטיפה כמו בעיבודים), על איזשהו משחק שהתחילה הארווי לשחק כדי להסתיר משהו, ואז גילתה שהיא מרגישה נוח בצורה מטרידה בתוך התחפושת הזו, ודווקא מתוכה היא יכולה לחשוף מה שניסתה להסתיר. העיבודים, בהתאמה, מורכבים ברובם מפסנתר (במקום הגיטרה המובילה לרוב אצל הארווי), וכלים אקוסטיים בלבד (כמעט). התוצאה היא אלבום חשוף, זעיר ועדין, שבהאזנות חוזרות ונשנות מגלה עולם מוזיקלי ומילולי שלם ונפלא, כמו תמיד אצל הארווי. בשלב מסוים אמרתי לאחי הגדול שבאלבום הזה הארווי מנסה להישמע קצת כמו ליסה ג'רמנו (למרות ההשוואות המתבקשות לטורי איימוס שנפוצו בעיתונות), והוא אמר שזה טיעון מעגלי, כי כשסיפרתי לו על ליסה ג'רמנו לראשונה, השתמשתי בהארווי כדוגמה להשפעה עליה. אז קצת נתקעתי בהסבר הזה, ושוב חזרתי להתחלה: קשה לי נורא לכתוב על פי-ג'יי הארווי. בכל מילה שאני כותב, אני מרגיש שאני רק מרחיק את המוזיקה וההרגשה שלה. אז תפסיקו לקרוא, לכו לשמוע. יותר מזה, לכו לזכות!
מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר למה הארווי התחפשה בתמונת העטיפה, או סתם מה הסיפור מאחורי התמונה הזו. תנו דרור לדמיונכם!). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה להליקון!
[שם הזוכים יפורסם ב"עונג שבת" של יום שישי]
[לא זכיתם? לא נורא. תוכלו לרכוש לעצמכם עותק במוזיקה נטו, שם האלבום צועד כרגע במקום השני במצעד המכירות]
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:17
פי ג'יי נראית כמומ כלה שמתכוננת לחתונה ובאמצע התחשמלה מהפן או משהו.
אני אשמח מאוד לדיסק גם כי אני לא מקבלת מתנות אף פעם וכי זו הגברת הכי אדירה שיש
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:17
תורי!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:19
moi.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:19
כן!!!!!!!!!!!
והיא התחפשה לאחת הנשים המתות מ"מרדר בלאדס" של ניק קייב
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:20
אני עייף מדי בשביל לחשוב על משהו שנון, אבל אשמח לקבל עותק
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:22
פי. ג'יי התחפשה בתמונה לכלתו של פרנקישטיין. כלומר, לא ככה נראית כלותו של פנרקישטיין בסרט, אבל ככה היא הייתה יכולה להיראות.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:24
היא התחפשה לריטה מהאלבום הראשון שלה …
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:29
Thanks.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:30
אני רוצה!! היא נראית כמו אחת מהעבודה שלי…
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:32
me! pick me!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:32
Woohoo!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:33
ברור שלי הכי מגיע!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:34
מאוד רוצה (תדמיין עיני כלבלב ותחינה בקול)
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:35
היא התחפשה לסיינפלד שהתחפש לפיראט, אחרי שהוא התחייב ללבוש את החולצה שעיצבה חברה של קרמר לאחת התוכניות של ג'יי לנו שבה הוא התארח
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:36
עטיפת האלבום נראית כמו ציור מהמאה ה-19 ולא כמו צילום.
מזכיר לי את העטיפה של DAYDREAM NATION. במשך שנים הייתי משוכנע שמדובר בצילום עד שגיליתי את הציור המופתי של ריכטר.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:42
הנני שולח לחמי על פני המים…
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:49
היא התחפשה לאחת שנמאס לה לעשות פן.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:50
לפי התיאורים, האלבום נשמע מענין. אני גם רוצה.
אגב, התמונה מתאימה לשם האלבום: התאורה / איפור / פוטושופ עושים לה פנים שנצבעו בגיר לבן.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:54
פולי בודקת אופציה לרימייק של הסרט "קספר", השדון המתחנגל, כזכור לכם.
אם הוא היה פסיכוטי, שברירי, קשה כמו עור רגליים אך בו בזמן רך כבשר עגל בן יומו-
כך הוא היה נראה.
אני כבר הולכת לבית הקולנוע בציפייה.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 15:57
את פי ג'יי גיליתי לראשונה בקסטה שאבא שלי קנה לי בטיול לטוקיה(כן, זה לא קשור אבל זה מה שקרה), כמה הזוי. הייתי אז בכיתה ט' ומאז ועד היום (25) אני חולמת על הרגע שאני אראה אותה מופיעה (כמעט הגעתי להופעה שלה בדנמרק, שם הנסיכה העניקה לה אות מוסיקאית מצטיינת, ופי ג'יי הופיעה מחוץ לסיבוב ההופעות שלה). גיאחה תאר די במדוייק את שאני מרגישה לפי ג'יי:
"אני אוהב כל דבר שהיא נוגעת בו, אני אוהב כל פעם שהיא פותחת את הפה לשיר. זו כמעט אהבה עיוורת" אבל אני אוהבת גם את Dancehall at Louse Point
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:01
לגיר לבן, כמובן.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:03
מנסה
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:04
כי אולי הגיע הזמן שאזכה במשהו?
טוב, חוץ מהפעם הזו שזכיתי במאה שקלים בחיש-גד מזלות ביומלדת שלי בכיתה ה'.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:06
DRY היה הדיסק הראשון שקניתי כ CD. אחרי שקיבלתי מתנה את נגן התקליטורים הראשון שלי לכבוד יומולדת שמונה עשרה. לא בכדי יש לי מקום חם בלב לה ולסמשינג פמקינז (גיש, הדיסק השני שקניתי )
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:09
caprice de dieux
השם הכי טוב שיכולתי למצוא לתמונה הזו
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:12
בחי השאזאלאקאזו הקסום! שיחקת אותה!
מה הלאה?? חלוקה של החדש של רדיוהד??
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:15
היא נראית כמו נערה דכאונית אחרי נשף תיכון לא מוצלח במיוחד…
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:16
כלה בחדר חקירות
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:18
לדמות המובילה החדשה בסרטו החדש של לארס פון טרייר ( הסרט השלישי בטרילוגיית אמריקה)
פאולינה ג'וזפינה יורה
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:26
פעם ראשונה שאני משתתף, אז אנצל את ההזדמנות להודות לך על המוסיקה המצויינת שנחשפתי אליה דרך הבלוג הזה בחודשים האחרונים. תודה!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:27
זה מדהים בעיניי שפיג' מוציאה דיסק שנקרא גיר לבן בדיוק באותו זמן שבו אני מתקלפת מהצהוב וחוזרת לגון העור המקורי שלי, הלבן כגיר!
מלבד זאת, ברור לכל כי על העטיפה היא מצולמת מחופשת למשוגעת מעליית הגג-אישתו הראשונה של מר רוצ'סטר, שנכלאה בעליית הגג של ביתם לאחר שאיבדה את שפיות דעתה, בעוד האדון מתפרפר בקומת הקרקע עם האומנת שלו, אחת ג'יין אייר.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:29
ככל שרמת הדיסקים שאתה מחלק עולה
רמת התגובות מתדרדרת.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:30
רוצה! רוצה!
המון זמן קורא שקט, אבל פולי-ג'יין מוציאה את הטוב שבי.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:34
מלכה!!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:40
עוד הפעם היא התחפשה לאמילי ברונטה… אמרתי לה שתפסיק עם זה
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:43
היא התחפשה לאפרת גוש.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 16:47
לפיל לבן אחרי דיאטה קיצונית.
ולמה אין לך את Dance hall at Louse Point? אמנם פרויקט צדדי, אבל יצא לה ולג'ון פאריש יופי של אלבום. איך שפיג'יי עושה את is that all there is? מצדיק לבדו את הקנייה (בכלל היא מבצעת אדירה של קאברים, כולל סטיספקשן עם ביורק והביצוע לדילן בריד אוף מי).
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:00
אני רוצה לרחוץ בחלב ולאכול ענבים, רוברט דה-נירו עוף לי מהפנים
אה, ואני גם מאוד רוצה את הדיסק הזה. מאוד!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:08
גמני רוצה. [מחזיקה אצבעות]
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:10
אולי היא החליטה לחזור בתשובה?
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:14
טופ, אז אין לי מה לומר על השמלה.
אבל אני זוכרת מבעד לענני הזמן והכימיקלים הופעה מדהימה של PJ Harvey בפסטיבל גלסטנברי,
כשהיא לבושה בגד עור/סקיי ורוד בוהק למרחקים, והייתה הכי מצויינת שאפשר.
לא יזכה אותי בדיסק הופעה?
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:24
Me Me, Pick Me!!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:26
יאוווווווווווווווווווווו!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:28
אני רוצה!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:30
מתפקד, אין לי משהו חכם או מעשיר לומר…
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:30
מחווה לוירג'יניה וולף.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:34
אולי גם היא רוצה להיות פיראט.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:36
היא פשוט התלבשה לקראת כניסתו של ההעתק שאקבל במתנה לאוסף הדיסקים ההולך ותופח שלי (מקוריים כמובן).
גם ג'ינס וטי-שרט.. זה בסדר. חשובה המוזיקה שבפנים.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:46
מגיע לי!!
כי קניתי אותו ברגע הראשון שיכולתי,
ועכשיו אני אוכל לתת אותו במתנה ולהפיץ את הבשורה….
אלבום מצויין!
גם אם לא תזכו – אתם חייבים לקנות!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:55
מגיע לי כי… אה…. נו בחייאת, זו פולי הארווי! צריך עוד סיבה?
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:57
אחלללללה באחלללה קוקטייל פארטי, תן לי עוד מהתשוקה השורפת של מיס הארווי, גם אם היא חשופה\עירומה\אקוסטית, סביר שתגרום לך לשים פי ג'אמה ולצלול פנימה.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 17:57
וואי, פי.ג'יי חדש!!! התרגשות עצומה.
ורואים שהיא באמת התחפשה לרוברט סמית'. בתקופה הגותית שלו.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 18:07
עשיתי התערבות עם פרינס מי ייראה מכוער יותר. וניצחתי
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 18:11
התחפשה למומיה, ברור..
אולי הפעם יהיה לי מזל ? :/
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 18:11
התחפשה לחייל צעצוע, כמובן!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 18:29
כשהיכרו ביני לבינה בפעם הראשונה הציגו לי אותה בתור "האלמנה השחורה של הרוק" זה היה אי שם בתקופת הצבא, ששמעתי הרבה רעש ושמחתי לשמוע בחורה שעושה את זה בצורה מעולה
ואם האלבום הזה הוא תפנית חדה ושקטה במוסיקה שלה – אז אולי היא הפכה מאלמנה שחורה לכלה לבנה כמו שהיא נראית בעטיפה
מעניין לשמוע
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 18:35
היא התחפשה למרשמלו שנשרף קצת בכזה ?
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 18:47
רוצה! רוצה! רוצה!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 18:52
היא דומה לדמות ממגרש השדים שתלויה מהתקרה ושהדביקו לה ידיים של פועל בניין תימני.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 18:54
זאת PJ אחרי שהיא ראתה את קיל ביל והחליטה שלהתחתן זה כנראה לא משהו…
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 18:55
גביבון.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 18:55
לצערי אני לא שופע מוזה היום, רק ממש עייף…
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 19:00
היא התחפשה כמובן למורה חולת שחפת בארצות הברית של המאה ה-19.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 19:02
הביאו לי דיסק לה לה לה!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 19:13
אני חושב שהיא רצתה להתחפש לאדוארד, אבל שכחה את המספריים.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 19:24
דווקא האלבום היחידה שלה שאהבתי היה stories…
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 19:38
לדעתי היא לא התחפשה
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 19:55
אולי אולי
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 19:58
גיאחה, ברכותי.
עד ליום זה ממש חשבתי שאני טוב מכדי להשאיר תגובה שלא כתוב בה שום דבר במקום אותו אני מכבד – משהו בנוגע לכוחן של מילים, זכרונו הארוך בפוטנציה של האינטרנט, זכרוני הארוך והמובך בקלות, ועקרונות בסיסיים של נימוס וכבוד.
מסתבר שלכל אחד מאיתנו יש מחיר.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 20:01
גמני גמני
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 20:31
אין לי מושג למה היא התחפשה, אבל היא נראית כמו רוח רפאים אוסטרלית.
שמתם לב להבדל בצבעים בין הפנים שלה לידיים?
וגיאחה – נראה לי שאתה מחזיק כמעט בכל הדיסקוגרפיה שלה, לא בכל הביוגרפיה, את זה אפשר לעשות רק בספרים של טרי פראצ'ט.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 20:42
אני! אני אני אני! אני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 20:56
אני קוראת להפסיק עם הבחירה האקראית ולחלק את הזוכים למגיבים 72-77
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 21:06
הלוואי
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 21:08
הי
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 21:12
היא התחפשה לאפרת גוש.
וחוץ מזה, הדיסק אמנם קשה לעיכול, אבל בהחלט שווה את ההשקעה- תתמידו, אל תתיאשו אם אחרי 3 שמיעות אתם לא מבינים מה היא רוצה מכם- בשמיעה השישית תבינו..
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 21:16
תמיד חשבתי שזה מוזר ששני האלבומים היחידים שלה שאני ממש אוהבת הם 4 track demos ו-stories, כי הם שונים בצורה כל כך קיצונית.
אבל גם האלבום הזה נשמע מעניין, ואשמח ותודה וכו'.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 21:21
זה בכלל אביב גפן
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 21:22
הו!
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 21:36
מעורר את בלוטת הסקרנות.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 21:41
אני רוצה, חושק ומתחנן לקבל במתנה את הדיסק המושלם הזה
הדיסק הכי מדהים שפולי הוציאה עד היום, אפילו יותר טוב מ-דריי הראשון
פולי רוצה ילד, משהו עובר עליה בוודאות
הסרט "טס" של רומן פולנסקי הגדול, עם נסטסיה קינסקי המהממת, זה מה שהעטיפה מזכירה לי, ואת הספרים של ג'יין אוסטין
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 21:53
היא פשוט התחפשה לcorpse bride
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 21:56
אשמח לדיסק
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 22:01
היי גיא,
תודה על הדיסקים שעשו בהצלחה את כל הדרך לוירג'יניה!
היס מסייעים לשליחים במילוי תפקידם – כמה כיף.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 22:04
אני רוצה דיסק אני סטודנט תפרן אני כבר לא יכול יותר להוציא כסף על דיסקים וגם נופלים עלי קאסמים
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 22:26
אח ידעתי שזה יקרה לי, אני רוצה בבקשה עותק
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 22:27
יש לי כבר את הדיסק, אבל תמיד יהיה נחמד להפיץ את הפיג'יי סביב
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 22:30
חנוכה בפתח, ואולי יקרה לי נס
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 22:33
אולי הפעם…..
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 22:42
התחפשה לשדה משחת
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 23:05
היא התחפשה לתמונה של קלימט.
יאללה הדיסק שלי, איזה כיף
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 23:36
היא לא התחפשה, זה האני האמיתי שלה.
יום רביעי, 17 באוקטובר 2007 בשעה 23:39
please?
pretty please?
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 00:10
היא התחפשה לביורק, ברור
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 00:20
למישהי שהצל שלה עומד לרצוח אותה?
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 00:20
: )
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 00:27
חבר שלי סיפר לי סיפור אמיתי, שאחותו הייתה בחתונה של איזה אחד שביום החתונה, קצת לפני החופה, ביקש מכל המוזמנים את תשומת ליבם. כשכולם חיכו, הוא הקרין על מסך באולם וידאו של מי שאמורה להיות אשתו, מתנה אהבים על חבר טוב שלו. מסתבר שהוא עבד על זה טוב טוב ונעזר בחוקר פרטי לצורך העניין. הוא המשיך באומרו: "ראיתם מה שראיתם. אני הולך, מקווה שיהיה ערב נעים".
וכאן פיג'יי מחופשת לכלה הבוגדת, כמה שעות אחרי, בחדר חקירות משטרתי.
הבעל ריחם על הקהל ולא הראה להם איך הכלה הבוגדנית גם רצחה את החבר המדובר…
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 01:24
אני מצטער.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 01:50
גם אני רוצה
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 02:17
זו מחווה לואן דן מיר, ולפורטרט המפורסם שעשה לאלכסנדרה פאולה קלאוסברג, ב1765. יש שמועה שPJ היא נצר למשפחת קלאוסברג. נסיכה.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 02:20
מייקל ג'קסון.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 02:44
הגברת הארווי לא מתחפשת. היא הרי לא טורי איימוס.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 03:14
בהחלט דיסק שנוסף לרשימת ההאזנה.
ולי התמונה מזכירה את משחקי יום ההולדת הישנים, שמכריחים ילדים קטנים להתעטף בנייר טואלט. רק שהגברת עשתה זאת בקלאסה.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 06:28
החולצה שלה מזכירה את הפאפי שירט שלבש סיינפלד באחד הפרקים.
אשמח לבחון את העטיפה יותר מקרוב ובגודל טבעי.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 06:59
אני רוצה!
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 07:37
פשוט מגניב!
רק לקרוא שמישהו מעריך אותה כמוני, כבר מחמם את הלב.
היא אדירה!
יום טוב לכולם!
נורית
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 08:07
היא התחפשה לקברנית
(וגם אם לא, אני רוצה את הדיסק)
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 09:13
לקראת חתונתכם
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 09:28
shlah li le italy!
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 09:28
נניח שיש גיר, והוא לבן, אתם איתי?
ואז לוקחים פטיש ומועכים אותו, כן?
מדביקים ביחד עם דבק שלוש שניות ותוקעים למעלה ראש של פי,ג'יי הארווי, עד כאן ברור?
יופי…
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 09:36
קצת לא נעים לי להודות אחרי קריאת כל התגובות הנלהבות, אבל אני לא ממש מכירה את החומרים שלה. רק את הקטעים המוכרים יותר.
אשמח לשמוע עוד…
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 10:04
זה ברור – היא אדוארד מהמספרים של אדוארד.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 10:07
היא ממש יכולה להתאים לסרט של טים ברטון בצילום הזה
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 10:37
די ברור שהיא לבושה בלבניה; אחרי שחזרה הביתה לכפר, מכל הרעש והזיהום של העיר הגדולה, היא נזכרה בשמלת הלילה [יש לזה שם יותר יפה, אני יודעת] שאמה הביאה לה כשהייתה קטנה ושמרה לה את זה בעליית הגג לכשהיא תגדל..עכשיו פולי, מגיעה הבייתה, ונזכרת בשמלה..היא עולה לעליית הגג שם היא נמצאת, ולובשת את השמלה. בדרך למטה, האבק שנמצא בתקרה וברהיטים, נדבק לפולי לשיער, ומכאן התספורת המוזרה [כן כן, לאבק יש נפלאות משלו]. בכל מקרה, כשהיא הגיעה לסלון היא החליטה לנוח על הכסא הנדנדה..ואז בדיוק כשהיא חשבה שהיא הצליחה לפתוח בחיה החדשים נטולי הפפארצי- זרקור של פלאש התגנב מהחלון היישר לסלון, וצילם את פולי כשהיא לא מוכנה, עם פרצוף של מלחמת ששת הימים. וזהו.
יום טוב
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 10:42
היא התחפשה לבחורה שאני מעוניין בה
או לניק דרייק מחופש לנסיכה (קצת מעליב, אבל דומה)
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 11:33
הנה ניסיתי!
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 11:43
היא התחפשה לנגטיב של רג'ין צ'אסן מארקייד פייר :O
http://www.universalbuzz.com/SpotlightArtistPics/ArcadeFire.jpg
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 12:00
היא התחפשה לכלה מכלת הרפאים של טים ברטון.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 12:00
LICK MY LEGS
I'M ON FIRE
LICK MY LEGS
OF DESIRE!
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 12:54
לגליל נייר טואלט לפני שמוציאים את הדף הראשון.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 13:12
פולי יצרה אלבום נוגה, עדין ומלטף יחד – אלבום סתיו מושלם. שירים קצרים ושבריריים. אולי בגלל היא החליטה להצטלם כברבור לעטיפת האלבום. שיר הנושא והרצועה המסיימת את האלבום – הם הסטנד אאוט טראקס בעיני.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 15:01
היא התחפשה למכשפה מהמאה ה-15 שמחכה בכיליון עיניים לאנשי האינקוויזיציה?
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 15:25
קשה, קשה לומר למה התחפשה פי ג'יי.
מזכירה לי קצת את אפרת גוש
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 16:01
אכן דיסק משובח
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 16:37
לפגי בד"כ יש סקס אפיל מחשמל
אבל כאן היא נראית לי כמו לריסה טימבומבלר ביום שאחרי החתונה
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 16:54
PJ – גיר לוח לבן על לוח חלק ריק ושחור.
משנה את עצמה, כותבת סיפור חיים חדש, פותחת דף חלק.
חנן
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 17:53
אני רוצה! אני רוצה!!
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 18:07
היא שמעה שזאת התספורת שהולכת עכשיו בתל אביב, ושאם היא משלבת איזה קטע רטרו עם זה, אז היא בכלל תהיה שווה פי עשרות מונים בסצינה.
טוטאלי.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 18:14
PJ
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 18:31
וואו! זה ממש מרשים!, העונג מקבל קריאות עולמיות ממפיקי פיג'י?
היא מנסה לעשות כאילו מונה ליזה אבל בלי חיוך, לא אותה תספורת, לא אותו נוף ובלי יותר מידי קשר..
(ולמה מגיע לי?, כי אני כבר חודש בערך מנסה להזמין את דויד פרץ הספיישל אדישן והפאי-פל לא מביא לי וכשאני שולח מייל למישוה ממכם אז הג'ימייל יוצא נגד זה..)
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 18:45
PJ התחפשה למג וויט שהתחפשה למלאך. פשוט מאוד.
אוף. אני אף פעם לא זוכה בכלום.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 18:49
לסילביה פלאת' (אחרי התנור)
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 18:53
יופי יאי, אולי לקראת השחרור אני אזכה לקבל דיסק מתנה!
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 19:08
hit me baby one more time!
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 19:37
תכל'ס, מה קורה עם ג'ון פאריש (התותח הביישן) ? הוא עדיין עובד איתה או משו בכלל???
היא התחפשה לאיך אמורה להצטייר בדמיוננו העטור דימויים לא מחייבים מציאות מישהי עם שם כמו פולי ג'ין הארווי
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 19:49
היא התחפשה לארמדילו?
זכו למצוות.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 19:56
לדעתי מדובר במחווה ל-puffy shirt מהפרק ההוא של סיינפלד.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 20:09
היא התחפשה לאלמנתו של ניק קייב
(סתם אסוציאציה מפגרת, אל תשאלו)
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 20:17
אני רוצה !
כי טום יורק אמר לה שזה נראה עליה פשוט נ-ה-ד-ר ?
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 20:36
גם אני רוצה דיסק במתנה!
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 20:45
מתנה כזו……….WOWOWOWOW
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 20:49
מרגשת
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 20:59
מת עליה!!!
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 21:00
רוצה מתנה
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 21:41
את dancehall אין לך?! אז איך תשמע במערכת את זה?!http://www.youtube.com/watch?v=Syvbr8TQ7fk
חוצמזה, שהייתי שמח לקבל את האלבום הזה כי פיג'יי היא האהבה הנכזבת הכי גדולה שלי, ואולי זה יהיה סימן בשבילי שהיא גם מרגישה משהו. אני גם כל כך אוהב אותה שכשאני מחפש את השם שלה בגוגל, אז הוא משלים אותי לבד ל-פח ישרהקט (שזה מה שקורה שכותבים את השם שלה בעברית)
ואני מצטער אבל בתמונה היא נראית כמו אמא שלי (אם רק אמא הייתה מכסה את עצמה בטלק). והיה לי קשה מאוד להודות בזה בהתחלה.
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 22:12
תודה מראש
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 22:14
אוי כמה שאני רוצה לקבל את האלבום הזה….
אני כבר 3 חודשים לא מפסיק לשמוע את stories from the city…. פי ג'י פשוט זמרת אדירה
למעשה בזמן שנכנסתי לבלוג שמעתי את הדיסק המשובח הזה…
גיאחה בבבבבבבבבבקקקקקששששה תבחר בי!!
ונראה לי שפי ג'י התחפשה לאישתו של ירמי קפלן מהקליף "הדפוק הזה"..
יוגב
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 23:19
"כשעליתי לעליית הגג הייתה תחושה טחובה ומחניקה. הדלקתי בזהירות את האור, משתדלת שלא למשוך את החוט יותר מדי כדי לא להרים את האבק. האור היה עמום. משהו רץ מאחורי, אבל השתדלתי לא להסתכל. שהעכברים ילכו לאן שהם רוצים- רק לא אליי. זכרתי איפה הקופסא של סבתא: מאחורי התמונה של הקצין על הסוס, מתחת לכלוב הציפורים הגדול. הכל היה עדיין שם.
כשפתחתי את הקופסא עלה ענן אבק. אחרי כמה דקות של שיעול, יכולתי שוב לנשום והתבוננתי פנימה. תחרה, פנינים קטנות, חרוזים ונוצות. הארגז של סבתא היה מרתק כמו שזכרתי. ניסיתי לא לשקוע בדברים יותר מדי, אבל שוב שכחתי את עצמי. אבל פתאום, הנה זה. כל כך ישן וכל כך מולי.
השמלה של סבתא רבא. חדשה כאילו מעולם לא לבשו אותה.
בידיעה שהיא הייתה נותנת לי אותה ברגע שהייתי מבקשת, הוצאתי אותה בזהירות. היה לה ריח של פריחת תפוזים, ריבה ביתית וצמר. בדיוק כמו סבתא. יכולתי לראות אותה בדמיוני רוקדת איתה. סגרתי בצער את הארגז, משכתי בזהירות בחוט של המנורה וירדתי למטה.
ידעתי שמצאתי את העטיפה לדיסק החדש שלי."
לפחות ככה זה נראה לי… =)
יום חמישי, 18 באוקטובר 2007 בשעה 23:29
פולי התחפשה לסיגריית לאקי סטרייק שהודלקה ונכבתה ועכשיו מבאס להדליק אותה מחדש
אבל שיניתי את דעתי. אין ספק שהיא מחופשת לאסתר המלכה! (לא מדונה)
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 00:50
אני!
שמלת כלה בשילוב ספק תכריכי מומיה ספק כותונת משוגעים
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 00:59
היא הרגע קמה משינה, תעזבו אותה…
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 02:44
תארוז לי אחד
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 07:17
זאת לא פי ג'יי ולא תחפושת. זאת סבתא שלה
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 10:21
הגיע הזמן שאני גם אזכה
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 11:53
היא התחפשה לכתם רורשך
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 12:21
בקשה בקשה בקשה
(נא לקרוא ללא דגש ב-ב)
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 12:42
דיסק נורא
נשמע כמו מחווה לבלונד רדהד
איפה הימים?
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 12:54
חמש מתוך 159 – סיכוי לא רע
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 14:47
היא התחפשה לאפרת גוש.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 14:53
אם כבר לקבל דיסק במתנה – אז את זה.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 15:13
אההההה זה פשוט, היא התחפשה להאלק הוגן!!!! פששששחחח איך פיספסתם?!?
(הבנדנה בכיס או משהו…)
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 15:25
אני אשמח, אם לא מאוחר מדי.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 15:52
אני פשוט בודק אם נשאר לך עוד עותק שלא חילקת
אני מוכן לעשות הכול בשביל לקבל עותק
אולי אפילו לקנות חחחח
סופ"ש שמייח
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 16:22
אני אשמח לאחד…
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 16:57
לביורק בעידן מדולה פוגשת את הספר של אפרת גוש.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 17:03
אפשר עותק בבקשה?
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 17:40
זה יהיה ממש נחמד…
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 17:43
סביר להניח שהדיסקים כבר חולקו, אבל בהתאם לסיפורי הכלות המורבידיים שכבר נכתבו כאן, אני אוסיף עוד אחד. יש ברחוב יפו, בערך מול הכניסה הגדולה לשוק יש בניין שהוא היום משהו של משרד הבריאות. לפני הקמת המדינה היה שם בית חולים, ולפני זה, הבניין היה שייך למשפחה מאוד אמידה בירושלים.
הסיפור הוא שהבן הבכור של המשפחה היה אמור להתחתן עם בחירת ליבו, ולילה לפני החתונה ארוסתו נפטרה. בבוקר, הבחור התעקש להתחתן איתה למרות העניין השולי הזה שהיא מתה. וכך אכן היה. הוא התחתן עם גופה, ולמיטב זכרוני נפטר משיברון לב מהר מאוד אחרי כן.
מספרים שהרוחות שלהם רודפות את הבניין עד היום.
ולעניין העטיפה, השיער שלה מזכיר לי הידרה- המפלצת שגדלים לה שני ראשים על כל אחד שנכרת.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 17:48
אולי היא סתם חיפשה משהו יותר בוהק מזה:
http://historical.darien.org/images/dhs302case1s.jpg
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 18:08
מה איתי?
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 18:30
אפשר?
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 18:58
היא לא התחפשה
היא רק התלבשה שונה….
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 19:37
כי זה יהיה פיצוי מזוים על כך שהפסדתי את ההופעה שלה בשבוע שעבר
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 19:49
אולי אני?
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 19:50
היא נראית כמו שהאלבום שלה נשמע.
לא טוב.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 19:52
פולי נפלאה, אבל השיר שלה שאני הכי אוהב הוא כמובן השיר שתום יורק שר איתה ביחד ("הבלגן הזה שאנו נמצאים בו").
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 19:54
הבני זונות,
האדמה מקולקלת!!!!!!!!!!!!
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 20:02
עונג נהדר.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 20:06
עוד לא שמעתי את החדש, אבל מעט הופתעתי שדווקא את דאנס הול אין לך בספריה, מפני שהוא אחד מהמעניינים שבדיסקים של פי ג'יי הארווי.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 20:12
this mess we're in= איכסה.
מתמצת בדיוק את מה שתום יורק נהיה מאז אוקיי קומפיוטר. בכיין.
הדקדקנים גם ישימו לב שיש עוד שיר באלבום הזה שהוא שר בו, רק ששם זה אפילו לא מילים, זה סתם יללות פלצטו ברקע. בעע.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 20:48
שמעתי את החדש, והוא מצויין. יהיה נחמד לקבל אותו בחינם, מאחר ומצבי הכלכלי לא מדהים כרגע …
דאנסהול אלבום נפלא, אחד היפים של פי.ג'יי לדעתי.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 21:10
ננסה
מה כבר יכול להיות.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 21:13
Hey I want this pussycat ! in fact, hold the cat
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 21:19
היא התחפשה לבתולה
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 21:43
לצנונית, אבל לא ממש הלך לה.
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 22:58
מקווה שלא מאוחר מדי.
היא התחפשה לסבתא שלי. ברצינות, יש לסבתא שלי תמונה כמעט זהה, רק שהמבט של סבתא קצת פחות קודר.
הבו לי את הדיסק ואלמד את סבתא אלטרנטיב מהו!
יום שישי, 19 באוקטובר 2007 בשעה 23:32
אני מקווה שלא מאוחר, אבל זה יהיה נחמד לקבל את הדיסק מתנה
יום שבת, 20 באוקטובר 2007 בשעה 00:12
היא התחפשה למלכת אסתר כמובן.