על הקירות שלי, ובכן…. פוסטר של absolutely fabulous (בו פטסי ואדינה מעשנות ושותות כמובן); פוסטר של ריטה הייוורת' ב"גילדה"; לוח שנה של "מופע האימים של רוקי" ועוד מגוון תמונות של בטי דיוויס וג'ואן קרופורד.
גילוי: אני הומו.

באמת (:

והפעם וידוי: נונקונפורמיסטית שכמותי, בעידן האינדיבידואליזם המשווע לליטופי בעורף, כל פיסת אוף-וויט בחדרי הכמל מלאה בסטילס תוצרת אחרים. לפני עידן הצבא, והעידנים שזה הביא אחריו, פיתחתי פטיש חדש.
בעוד שהפטיש עליו שמרתי לאורך שנים היה קיראת ספרים מתחילתם עד סופם, גם כאשר אלו גרמו לי למריטת שיערות מסיבית מהברכיים. לא היה מדובר ביצר סאדו-מזוכיסטי כי אם בתחושת חוסר כבוד למחבר. לא כתבתי מעולם (למגירה, בכל אופן) וגם כאשר מוסד הלטורה מאד קרץ לי – לא יכולתי לדמיין שאזנח כתב יד לאנחות ולו רק בגלל המחשבה שמישהו הקדיש את חייו לצורך העניין, והדפים הצהובים האלה שאגר בתיק הצד שלו למקרה שייתקל באהבת חייו ברכבת וייתן לה לקרואם במבט של "תוציאי הכל, תקרעי לי את הקרביים, אני כאן רק כדי שתרקי במלוא הלוע על מה שאני כותב כבר שנים כדי לדעת שאת העזר שנגדי. כאן ועכשיו". אני מרגישה תחושת הזדהות עם הצורך שיבקרו אותי, ולא מפסיקה לקרוא גם כשמשמים. כי אולי מחכה פואנטה מעבר לפינה. כי גם חליל המרזבים של מיאובסקי הוא הקשה האיכותי של הלחם. ובכלל, יש שורות תחתונות שקופצות לך רק שנים אחרי שסגרת את הכרירכה בברכת "ברוך שפטרנו".
אחרי ההקדמה הקצרה – רוצה לאמר, בהתאם לפטיש החדש, עיטרתי את כל החלקים העירומים (99 אחוז מהם) בצילומים. תרתי גלריה אחר גלריה קיברנטית ווירטואלית, ובסגפנות אין קץ פיללתי עבור כל צלם – תן לי את האישור להדפסים מעבודותיך. הצורך: פרטי. המיקום: הקירות שלי. הנימוק: אני רוצה השראה. תן לי! תן לי!. מאז, אני מתעוררת בכל בוקר, רגע לפני היקיצה הטבעית כשמאות פרוטרטים מביטים לי על החזה החשוף ועל תחתוני הסבתא. פיתחתי יכולת להתמודד עם אינטימיות. פרויקט סיום של צלמת שצילמה עיניים מוצללות של נשים מוכות, שדיים חשופים במערות בשטחים, מעצבים גרפיים שאת גחמותיהם תליתי מעל הראש, שיראו ויראו. כל אלו ממלאים את הקירות שלי. אני מתקשה לשמור על בני זוג, כי תחושת קלאסטרופוביה מלווה את המתעוררים תדירות בחדרי. אבל הבדידות קצה. וזה נעים. גבע אלון יצטרף יצטרף בשמחה לחבורת המביטים באפילה שהקמתי, וכתבי היד עתירים פתקיות צהובות של "אל תתייאשי, משהו שדומה לגרוסמן בעמוד הבא!". הוא יספק את הפסקול.

נשיפה.

שבת שלום לכולם!

מצחיק ששאלת דווקא את זה: כי בימים האחרונים אני בהחלט שוקלת לנסות להשיג פוסטר ממוסגר של התמונה שיש בצד האחורי של five leaves left (דרייק), זאת עם איש העסקים הרץ כל עוד רוחו בו ודרייק שנשען בשלווה על קיר. תמונה מדהימה.

ועל הקירות אין כלום כרגע(:

על הקירות שלי לא תלוי כלום, כי יש לי המון המון חלונות וזה יותר טוב מתמונות.
על הקיר במשרד, שבו אין חלונות, תלויה מדבקה שכתוב עליה "חלון".

על הקירות (צריכה ללכת לבדוק=זיכרון פיכסה) …. חריטה נהדרת בעץ של פרצוף דרמטי (ומדכא כמו שלא מעט אמרו לי אבל אני לא רואה את זה) שמזכיר לי תמיד את הציורים שסבא אהרון ז"ל היה מצייר. בנוסף יש גלויה של קני מסאוט' פארק כמלאך (סוף סוף נותנים לו למות), ציור שחברה שלי ציירה אותי מתעופפת על עלה גדול ועוד כל מיני שטויות. טוב האמת שזה לא שטויות אלה נראה לי שזה יותר מידי פרטים לפזר ואנחנו עוד לא בסקונד בייס!.. פעם הבאה.