דיסק במתנה: נעם רותם
רוצים לקבל בחינם לגמרי את עזרה בדרך, האלבום החדש של נעם רותם? פשוט תמשיכו לקרוא. כל מה שצריך לעשות הוא להשאיר תגובה.
לא זכיתם? קנו לעצמכם עותק, רק 40 שקל.
האזינו ל"חרב דמוקלס" (מילים ולחן: לו ריד; תרגום: נעם רותם)
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
לשירים נוספים אפשר להאזין באתר של נעם רותם.
כדאי לחזור לפה מחר, ייתכן ויגיע בי-סייד להורדה!
הנה וידוי: אני מאוהב בנעם רותם.
טוב, אולי מאוהב זו מעט הגזמה, אבל לא הגזמה פרועה.
בתקופת קרח 9 לא ממש התלהבתי מרותם או מלהקתו. אהבתי מאוד את Suede, אבל לא הצלחתי להתחבר למקבילה הישראלית. משהו בקול של רותם הפריע לי, הרתיע אותי. בדיעבד הבנתי שזה לא היה ממש בגלל הקול שלו, אלא בגלל איך שהקול הזה טופל באולפן. כשהגיע אלבום הבכורה שלו, חום אנושי, לקח לי זמן. שמעתי את "אהבתי חיי" פה ושם ברדיו ובערוץ 24, אבל לא נשביתי אף פעם. באוגוסט 2005 יצרתי קשר עם נעם, שהסכים לתרום לאוסף פולארויד02 את השיר המדהים "כשתתרגל אל הבדידות" [הורדה], שהשאיר אותי בפה פעור. אם יש שיר שיכול להבהיר בכמה דקות קצרות את גדולתו של רותם, ייתכן מאוד שזה השיר הזה. זו גירסת דמו, הקלטה ביתית יעני, אבל אחרי ההפקות המוקפדות של קרח 9 ואחרי ההפקה העשירה והתומכת של חום אנושי, פתאום כששומעים רק את הגיטרה העירומה והתוקפנית של איתי קוסקי עם הקול החשוף והמעולה של רותם, מבינים שיש פה יוצר ענק. לא רק שקוסקי הוא גיטריסט מצוין שהצליח לגרום לשיר בעל גיטרה אחת להישמע מלא ועשיר כאילו לא חסר בו דבר, אלא נעם רותם חושף פה את כישרונו הגדול ביותר: הוא שר, וסלחו לי על ההקשר התרבותי המעיק, מהלב. כשהוא היה בקרח 9 היה נורא אופנתי להתבדח על כמה שהוא רזה (הוא עדיין כזה), ורק כששמעתי את השיר הזה, ואחר כך חזרתי להאזין מחדש לחום אנושי, הבנתי שיש בזה היגיון, ברזון שלו. אין הרבה דברים שמפרידים בין הלב שלו לבין האוזן שלנו. הכתיבה שלו חשופה כל כך, במיוחד באלבום החדש, שלפעמים אין לי ברירה אלא להגדיר אותה כחסרת רחמים.
בסופו של דבר התאהבתי לחלוטין, ובמלחמה האחרונה מצאתי את עצמי מתרוצץ בכל איזור המרכז, מרעננה ועד רחובות, ומחפש עותק של חום אנושי. לא תאמינו כמה קשה היה למצוא ("אתה רואה? ככה זה הפצה של חברות גדולות", קונן באוזניי רותם הרבה אחר כך). אבל מצאתי, ואני כל כך מאושר על כך שבאמת מצאתי. האלבום ההוא ליווה אותי, ועודנו, בהרבה רגעים יפים ויפים פחות. וזה תמיד, אבל תמיד, אלבום פשוט מצוין, מכל בחינה – טקסטים, מוזיקה, הפקה, הגשה. תענוג.
עכשיו, שלוש שנים אחרי חום אנושי ובמרחק חיים שלמים כמעט מהאווירה של אותו אלבום, מגיע אלבום שני של רותם, עזרה בדרך. והנה מגיע עוד רגע של וידוי אולי מביך: האלבום הזה גרם לי לבכות. עם דמעות, והכל. בשנים האחרונות טולטל עולמו של רותם לא מעט. כמה מהאנשים הקרובים אליו ביותר חלו בסרטן, וכפי שאפשר להבין משירים כמו "עולה ויורד" המצוין, "חרב דמוקלס" (שכתב לו ריד על כימותרפיה), "אין לזה סוף" הדוקר ואחרים, הוא בילה זמן רב בבתי חולים. בהמתנה. בחששות. באי ודאות. באובדן. בנחמות קטנות. בחוכמה עשה רותם שבחר בלני בן בשט למפיק, ובסאונד להקתי נעים לאוזן, ולחנים שאינם תוקפניים. זה ציפוי הסוכר שעוזר לנו לבלוע את אחת הגלולות הכי מרות שהחליקו בגרון הרוק הישראלי מאז "אפר ואבק". וככל שהאלבום נמשך, הפחד והייאוש סוגר עליך יותר ויותר. אחרי שרותם שר לך ש"הרי התחלת רק עכשיו לחיות, הקמת משפחה. פתאום יש לזה סוף", קובע כי "כשיש לך את הכל, אפשר רק לאבד", פוקח את עינינו שלא רוצות להכיר בכך ש"אפשר להקיש על עץ, אבל מישהו יחטוף את זה ראשון" ומבהיר ש"זה לא ממש הוגן אבל אין מה לעשות, אין לזה סוף", הנפש בפנים מתכווצת ומתחבאת בפינה, שק הדמעות הולך ומתמלא אבל מפחד להתפרק. אבל אז, אחרי כל זה, לראות את נעם רותם מניח לעצמו יד מנחמת על הכתף ומבטיח ש"עזרה בדרך", ולשמוע אותו שר את כל שארית התקווה שלו בשיר האחרון, השק הזה התרוקן בבת אחת. כי בדיוק כשאני כבר מתייאש ושואל "אז למה בכלל להמשיך? בשביל מה שווה לעבור את כל זה?" רותם עונה לי: "לעשות מוזיקה, להתפרנס בכבוד, לישר את הגב עכשיו, לא יודע מה עוד. תמיד יש מוזיקה, ויש אור ויש חום, ויש לב שצריך אותך, ויש פחד וצחוק".
יצא לי לדבר עם נעם כמה פעמים, והוא איש מקסים ומצחיק ולבבי ותענוג לשוחח איתו. כשיצא האלבום כתבתי לו מייל: "מדהים איך בחור שיכול להצחיק אותי בטלפון בכזו קלות, יכול באותה הקלות להביא אותי לכדי דמעות עם המוזיקה שלו". נראה לי שזה מסכם את זה היטב.
תפסו את נעם רותם בהופעה ביום חמישי (הבא), 9.8, בשעה 21:30 על הגג של "גן העיר" בתל אביב (אבן גבירול 71, מרכז ענב לתרבות), או כאורח בהופעה של דויד פרץ בתמונע, יום שני 6.8 (שונצינו 8, ת"א).
מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר איזה אלבום מנחם אתכם בעת צרה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות!
[שם הזוכה יפורסם ב"עונג שבת" של יום שישי]
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 20:37
אין כמו לקבל מתנות!
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 20:44
אולי הפעם אני?
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 20:44
או, או, אני רוצה, אני רוצה!
והתכוונות של יוני רכטר, שהוא גם בלי קשר אלבום מושלם, מנחם אותי בצוק העיתים.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 20:45
לפעמים the hour of bewilderbeast של badly drawn boy ולפעמים איזה רדיוהד (the bends) ועמיר לב, בהופעה.
זה מה שעולה לי לראש עכשיו.
אולי אפשר לצרף את נועם רותם לרשימה?
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 20:52
האלבום "אביתר בנאי" של אביתר בנאי מנחם אותי. ניחא.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 20:54
זה יותר מדי משתנה
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 20:58
חובה לראות אותו בהופעה, קשה למצוא אומן כ"כ צנוע וכן שבכל הופעה מצליח לרגש מחדש. האלבום הזה יחד עם הקודם "חום אנושי" הם מ-2 האלבומים הישראליים האהובים עלי.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:04
הפסקול של מגנוליה וגם Long Gone Before Daylight של הקארדיגנס
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:05
לפעמים פי ג'י הארווי, לפעמים Vetiver
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:13
beck – sea change
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:18
האלבום שמנחם אותי בעת צרה: "על הדבש ועל הכיפק"
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:20
The Shins – Oh, Inverted World
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:22
הלוואי
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:25
הדיסק הראשון של נועם רותם, כמובן.
יש אלימות. בכל מקום שלא תהייה לכם טעות…
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:26
רוצה, רוצה…
אלבום מנחם? זה משתנה כל הזמן. כרגע זה I, Jonathan של ג'ונתן ריצ'מן.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:32
השינס תמיד מנחמים אותי, אך שאני עצבנית – סינגר סונגרייטריות עם אג'נדה הכי שולתותתת!!!#%#^$&11
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:32
אם אני לא זוכה, זה אומר שהמשחק מכור ולא הוגן!
סתם
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:37
לא ממש מכירה שירים שלו, אבל זה נשמע כמו משהו שהייתי רוצה לשמוע.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:41
זה באמת משתנה, אבל עכשיו זה deb של סועאד מאסי,
מומלץ ונפלא וגם הקודמים שלה: mesk-elil ו – raoui
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:44
שמעתי דברים נפלאים על האלבום, אשמח להיווכח שהכל נכון
ותמיד נעים לי לשמוע את הרוטס, זה מוציא כל רגש שלילי שעשוי להיות באיזור, ופשוט מכניס רגיעה לא נגמרת…
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:53
אולי.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:53
tindersticks –
waiting for the moon
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:55
אלבום שמנחם, כמו כל דבר, זה דבר שמשתנה, בהתאם לתקופה ולצורך שעליו הוא צריך לענות.
אוכל לומר שלרוב הסיטואציות מתאים אלבום מוכר, שקט ופשוט, אם כי לפעמים יש מעין 'craving' להפך הגמור כדי לשקוע באלבום ולא בבאסה.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 21:59
בילי הולידיי תמיד מנחמת אותי. וגם ברייט אייס. ורג'ינה.
וזה.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 22:03
ביורק- הומוג'ניק.
[ואני עדיין זוכרת את ההבטחה שלך לספיישל איסלנד...]
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 22:04
יש שיאמרו בנאלי, אבל The bends של Radiohead אכן עושה את העבודה…
ImMersE yOuR Soul iN LoVe
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 22:10
Bavarian Fruit Bread של הופ סנדובל.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 22:15
בזמן האחרון חזרתי אחורה בזמן אל nonstop של cosma – יוצר טראנס מזן אחר, שעשה טראנס פסיכדלי חכם ואפילו מרגש (הזכרת לב?). מת בגיל 25 בתאונה בגואה אבל השאיר אחריו את האלבום הזה ואת simplicity שיכולים לנחם את הבנאדם (או את הבחורה) באוטובוס הביתה מעוד יום מעיק בעבודה.
וקצת רכילות? הייתי עם נועם רותם בשכבה בתיכון. להרכב הראשון שלו (בו הוא היה הגיטריסט) היה שם שרק בני נוער בקריות יכולים לתת לעצמם: מציצואנה.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 22:19
החסר-שם של סיגור רוס. אלבום פשוט יפה…
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 22:28
הי
אלבום שתמיד מנחם SWORDFISHTROMBONES של טום וייטס אלבום עצוב ונפלא
וגם השני של אהוד בנאי – קרוב רחוב האגס, עלמתי האירלנדית הכנאפה המתוקה פשוט ממתק מריר
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 22:31
גיא,
לעניות דעתי מגיע לי לזכות כי פרסמתי הרבה לינקים טובים בשבוע האחרון והחלפתי אותך לא רע (קריצה).
רשימת בנות שמנחמות אותי:
אליסון קרואו המרגשת, קייטי מלואה המתקתקה, נרינה פאלוט המעניינת, ג'וליה בייל האקזוטית, איימי סמית' המוכשרת, לילי אלן המגניבה, נורה ג'ונס הרומנטיקנית, ניקו המסתורית, יסמין אבן המדהימה, בתי המקסימה, סיוון שביט המהפנטת, רונה קינן (הכנס תואר מתחנף), אפרת גוש (הדיסק הראשון), ומעל כולן שלוש המלכות – פי.ג'יי, רג'ינה וג'וני.
בנים מנחמים – אין הרבה, נשמור לתחרות הבאה.
בהצלחה לכולם (ובעיקר לי)@
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 22:36
taking a number
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 22:47
בואי ונביט בירח, שננגס לאט לאט כל יום….
אח… נקמת הטרקטור.
לפני כמה שנים, הדיסק "לאן הולכים פתאום כולם" כיכב אצלי כדיסק שפתח את הסופשבוע בבית אחרי מספר שבועות בצבא.
באיזשהו שלב החלטתי שהוא לא חייב להיות רק דיסק בית, והוא ירגיע אותי וישמח אותי גם בשאר ימות השבוע.
כך היה.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 22:55
ניחומים ? רק בדיסקים של צ'ט בייקר !
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 23:04
אני לא מבקש לקבל את הדיסק. כבר קניתי אותו.
רק רציתי להפציר בכל אלו שלא יזכו בו כאן: לכו וקנו אותו. פשוט אלבום נפלא ומקסים ומרגש.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 23:07
אחרי כל המחמאות האלה, גם אני רוצה דיסק.
אותי מנחם Amnesiac של Radiohead.
ההופעה Pulse של Pink Floyd מרגיעה אותי אחרי יום ארוך ומעצבן.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 23:11
אבא קנה לי תוכי מת
לא, זה לא שם של אלבום וזה בטח שלא מנחם אותי
The Residents – Demons Dance Alone
מנחם אותי שאין לי סיכוי להיות תלותי כל כך כמו הדמויות שמוצגות באלבום הזה.
ובטח שגם I See A Darkness by Bonnie Prince Billy
כי כל הפואנטה שבדיכאון היא שתהיה בו תקווה למשהו יפה
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 23:11
מנחם אותי? אני חושב ש- Turn On the Bright Lights של אינטרפול.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 23:12
בל וסבסטיאן, בייחוד האחרון (גיאחה, אני יודע שאתה לא אוהב אותם, אבל את ספציפית את האחרון ניסית?) וגם קאמרה אובסקורה הולך.
((מסתבר שמבטא סקוטי מנחם אותי. מעניין.))
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 23:16
כי גם לי מגיע לזכות,
וגם כי בכל דרך אחרת אני לא מאמין שאני אקשיב לדיסק הזה.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 23:20
Dream Theater – Scenes From a Memory
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 23:23
אממ…. אלבום מנחה? אני מניח שטיים אאוט אוף מיינד של בוב דילן, יש משהו באנשים זקנים שקשה למצוא בפנים חלקות.
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 23:28
פסקול סרט החבובות. אין תחרות בכלל. מי יכול לנסות להתחרות עם קרמיט?
יום רביעי, 01 באוגוסט 2007 בשעה 23:30
הפסקול של doom generation.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 00:16
כשהלילה יורד, רות דולורס וויס והבלובנד. ומיד אחריו American flag של פאוור קאט.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 00:29
הוא פשוט בנאדם מקסים . שעבר לא מעט בחיים . הייתי רוצה להיות חבר שלו .
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 00:39
לו ריד של MAGIC & LOSS מנחם אותי ולכן מעניין לשמוע עוד גרסה ל"חרב דמוקלס".
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 00:41
קודם כל תיקון טעות קטנה שעשית:
על הגיטרה מנגן אוהד קוסקי ולא איתי קוסקי כפי שרשמת (למרות שמוחמא לי שנתת לו את שמי).
והדיסק שמנחם אותי זה all is dream של mercury rev עושה את העבודה בשבילי ובל נשכח את כל אלבומיו של ניק דרייק.. (גם קלוזינג טיימס של טום ווייטס מספק את הסחורה)
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 00:50
marquee moon של television תמיד עושה לי נעים בבטן שמטפס לאט לאט אל הלב ברגעים שאני תמיד צריך שמשהו יעשה לי נעים שם
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 01:15
אין ספק שהופתעתי מסינגלים מהאלבום החדש, מהאוירה ומהקול הייחודי שבהחלט לא נחשף מספיק בתקופת האלבום הקודם. כולי אושר מעוד יוצר ישראלי שקט ומקסים.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 01:15
איתי – חושבני שאתה צודק. בפתק שצירף מר רותם הוא כתב "בהקלטה מנגן איתי קוסקי", אני מניח שהוא התכוון איתִי ולא איתַי. מבטיח לשאול אותו מחר ולתקן אם צריך
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 01:32
אלבומי הניחומים, אלבומי הנחמה שלי:
האנפלאגד של ניל יאנג
blue train/ john coltraine
והכי-הכי, זה דיסאינטגריישן של הקיור – הוא תמיד מראה לי שאפשר להגיע לתחתית יותר עמוקה מתישהו.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 02:49
השיר "עזרה בדרך" מנחם אותי דרך אתר האינטרנט של נעם כבר כמה חודשים. אפילו עשיתי לו נפשות בבלוג ובפורום "שלי". אני אשמח מאוד לזכות בדיסק. אחרת אני אאלץ לקנות אותו, ואני גר בקופסת נעליים ומרפד אותה בחשבונות לא משולמים.
חוץ מזה יהודה לדג'לי מנחם אותי, אני שר איתו:
forgive me father
for I've nothing left to ask
in this world
ומרגיש מזוכך.
ופורטיסחרוף מנחמים אותי כבר איזה 20 שנה.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 03:08
הו, זה קל.
המכשפות/"זמנים מוזרים", לסגור את הדלת, ולקפוץ הרבה בחדר.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 04:15
ו- אה, כן:
א. ברכות על הזכיה, גיאחה,
ב. איזה תירגום + עיבוד + ביצוע ענק לחרב דמוקלס!!! זהו, אני שבויה.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 06:38
"מונטי פייתון מזמר", כמובן. אי־אפשר להשאר מדוכא כשהוא ברקע.
לתחושת זיכוך אמיתית, הפסקול של "קלרה הקדושה".
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 07:19
אווו, גמאני!
אולי קצת מוזר,
Station to Station של בואי, כנראה בעיקר בגלל Wild is the Wind.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 07:41
איזה כיף שגיאחה תמיד מנחם בעת צרה…
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 07:52
הייתי אתמול במוזיקה נטו אחרי שלא קניתי דיסקים חצי שנה עקב קשיים כלכליים ובדיוק נגמר להם!!!.
אני מבטיח לקנות עותק בהזדמנות הראשונה ולמסור אחד מהם בפורום שחרור הדיסקים שיחיה.
התאהבתי בנועם בפולקלה הראשון, שלא לומר יצאתי בהלם, כי בזמנו השיר על יעל בר זוהר עצבן אותי נורא, ונדהמתי כמה הוא השתנה (את חום אנושי לא טרחתי לשמוע עד אז, אדיוט שכמוני).
אז כבר כתבתי לו בעקבות השיר בפולארויד וההאזנה לחום אנושי ושאלתי מתי האלבום יוצא, הוא אמר לי שעוד מעט… עברה שנה אני חושב… כתבתי לו גם על השיר המדהים שהוא עשה שם עם להתפרנס בכבוד ולעשות מוזיקה. היו לי דמעות בעיניים מהשיר הזה בלי שידעתי כלום על הסיפור ברקע. מאז אני מחכה לשיר הזה שיבוא כבר.
האלבום, ששמעתי באתר כשניתן להאזנה מלאה, גרם לי לבכות גם כן. וזה לא קרה לי אף-פעם מאלבום. זה כל-כך קרוב אלי מכל מיני סיבות שלא אפרט (כולם יחסית בריאים טפו טפו טפו), והיכרתי את אורי לוטן, ו- magic and loss הנורא. אין מילים.
אז הכי טוב שאקבל את הדיסק, כי אני אקנה את האלבום הזה בהזדמנות הראשונה ואמסור את העותק שאקבל כאן בפורום שחרור דיסקים בשרת. אני גר רחוק ואין לי כסף לשלם על משלוח, הדיסק יגיע אלי בתקופה שאני צריך אותו ויעשה לי טוב ועצוב וטוב על הלב, ואז אקנה לי עותק ואמסור ומישהי אחרת, שאולי לא מכירה ולא תכננה לקנות, תקבל עותק מתנה בשרת העיוור. יכול להיות יותר טוב?
אלבומים מנחמים (חוץ מעזרה בדרך, שכבר עשה את זה) – כל-כך הרבה מהתגובות כאן דיברו אלי (גרוס עם השיר של אינטרפול, moonshiner עם המכשפות לקפוץ, פראני עם בואי, וכשהלילה יורד), ואני יכול להוסיף שאינדסטריאל ואמביינט אפל לוקח אותי למקומות אחרים וגדולים יותר לפעמים. כנראה שמוזיקה מנחמת אותי וזהו. חוץ מכל שאר הדברים שהיא עושה.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 07:56
סלאשים הפוכים אוף.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 08:25
אני גם רוצה…
Hunky Dory תמיד יעשה את העבודה אצלי…
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 08:28
after the gold rush – neil young
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 09:03
מה מנחם אותי?
"Dusk" של מאט ג'ונסון, שידוע יותר כ "The The"
וכמובן הרקוויאם של מוצארט…
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 09:12
ג'ף באקלי, כמובן.
אתמול סיפרו לי שנינט עושה קאבר ל"פרידה אחרונה" בהופעות (בעברית). היא מאוהבת בו לגמרי!
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 09:46
נועם רותם!
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 09:55
"חום אנושי" הוא דיסק מעולה..
אני מסוקרן מהחדש…
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 10:15
סדרני הדשא – רקוב
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 11:11
שלומי שבן (I ו – II) וג'וני מיטשל (בלו).
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 11:46
רותם מופיע גם היום (חמישי) בסנדרום בירושלים.
יש האומרים בחינם!
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 11:46
רותם מופיע גם היום (חמישי) בסנדרום בירושלים.
יש האומרים שהכניסה חינם!
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 12:08
יוצר חשוף ומוכשר.
מקווה שיצירתו תגיע לרבים.
תום
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 12:16
יש דרגות של נחמה. ככה, בסולם יורד מהמנחם והמרגיע למלנכולי והמלנכולי יותר:
מיכה שיטרית ('Santiago de cuba')
עמיר לב ('פעם בחיים')
אביתר בנאי ('אביתר בנאי')
גבריאל בלחסן ('השנים היפות..')
הופעות אורח מחו"ל: דמיאן רייס, בוב דילן, לאונרד כהן, זירו 7, טום וייטס.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 12:20
Mark Lanegan- Whiskey for the holy ghost
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 12:41
מה עם דואט עם פיונה?…
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 13:37
אוהד קוסקי ניגן איתו בקרח 9 בחום אנושי, בהופעות ובכל מיני מקומות..
הוא גם מנגן עם אריק סיני, הקוסקים, אברמק (אלבום מדהים) ובטח בעוד דברים..
אני די בטוח שעליו מדובר, ואחרי הכל אנחנו באים מאותה עיר נחמדה בשרון..
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 13:51
הממ.
נקווה שזה יתפוס, שמעתי דברים טובים עליו אבל לא שמעתי אותו.
מה אני שומע כדי להתנחם? זה לוקח זמן… מתחיל בעדינות של ניל יאנג או הפסקול של חמש ילדות יפות (כן כן, חלש, אני יודע). אבל אם יש דבר אחד שאני צריך לשמוע כדי לקבל פרופורציות ולחזור למסלול, הרי זה שיר שפותח בוטלג של בק מ-92. קאבר לשיר של ג'י ג'י אלין בשם "טאף פאקינג שיט". שיר קאנטרי-בלוז זרוק שכזה, שמדביק אותך באווירה הרגועה ולא מוטרדת מכלום שלו, כשהפיזמון החוזר עושה את העבודה על בטוח אם הבתים לא תפסו.
"cause we're just slobs living / like scumfuck county trash / and if we piss you off / tough fuckin shit!" (הכל נשמע ממש ידידותי ולא פוגעני כששומעים את בק מאנפף את זה עם הגיטרה שלו).
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 13:59
כבר אמרו badly drawn boy.
מזל שיש עוד בערך אלף דיסקים שיכולים לנחם אותי. השאלה היא גם ממה אני רוצה להתנחם.
או למה בכלל.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 14:10
אני? אני? אני?
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 14:23
Balkan Beat Box
תמיד שמח
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 14:45
רשומה נפלאה ובלוג מקסים! תודה. פעם ראשונה (ולא אחרונה שלי)
מה מנחם אותי?
כמה תווים אפשר להכניס בתגובה?
אביתר בנאי
מיקה קרני (שגם הופקה ע"י בן בשט)
קוקוטו טווינס
אלבום הבי סיידים של סוויד
המאניק'ס
עוד ועוד ועוד….
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 14:48
יא אללה.
בהתחלה רצו לי הרבה שמות בראש. הוויגז, עם ג'נטלמן, אם שוב הכנסתי את עצמי לדברים שאני לא רוצה לקחת בהם חלק, כדי לראות את האור בסוף המנהרה. לאנגן, עם מה שלא יהיה, כדי לשקוע בקול הזה ולא לרצות לעזוב. טורי, ממלון נערת המקהלה, אם המצב ממש גרוע. דברים ישנים יותר, שנמצאים אצלי על קלטות שהלב מכיר בעל-פה את סדר השירים בהן.
אבל אז הבנתי שאני לא מקשיבה לאלבומים האלה כדי להתנחם. בעצם, אני חושבת שאף פעם אני לא מקשיבה למוזיקה כדי להתנחם. אני מקשיבה לה כשאני נסערת, כשאני עצובה, כשאני שמחה, כפסקול למה-שלא-יהיה. המוזיקה שלי גורמת לי לשכוח את מה שאני שקועה בו במירוץ החיים, להתחבר למקצב, לשיכרון, ולצאת עם מטענים אחרים לגמרי ואנרגיה שונה להסתובב איתה. אבל זו לא נחמה, במיוחד כשחוזרים אח"כ לחיים. זה פסק זמן.
כדי להתנחם? בשביל זה יש מדבר. חמש דקות שם והכל תופס פרופורציה.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 15:05
נועם רותם רולז!
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 15:22
חיפשתי, חיפשתי, ובסוף מצאתי דיסק שאני מתנחם בו (אם בכלל קיים דבר כזה…)
זה נשמע אמנם הכי מיינסטרים ואמצע הדרך, אבל הדיסק מציאות הפוכה של נמרוד לב תמיד עזר לי במצבים כאלה.
ולמה בעצם אפשר לצפות מדיסק שמתחיל מציפייה ל"ימים טובים" ונגמר בספירה של "סיבות טובות להיות לבד" ?
ובעניין נועם רותם. אמנם אני לא מכיר מספיק מוזיקה של הבחור, אבל המעט ששמעתי נשמע לי איכותי לאללה.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 15:26
Bonnie 'Prince' Billy – The Letting Go עושה לי נעים ומה שמדהים, שהכרתי אותו, דרך העונג אז זה עוד יותר טוב, (:
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 15:40
אינשאללה
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 15:54
יכול להיות, שבחורות מנחמות יותר בטלפון מאשר פנים אל פנים?
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 15:55
cowboy junkies- The Trinity Session, ג'וני מיטשל
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 16:11
אין לי ממש מה לכתוב, אבל לקבל את האלבום יהיה נחמד.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 16:12
אין לי ממש מה לכתוב, אבל לקבל את האלבום יהיה נחמד.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 16:16
הלוואי עלי, אני חסר תקציב כרגע
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 16:41
המממ… רציתי להתבדח באופן מטופש ולומר שהאלבום שמנחם אותי הוא אלבום המדבקות הראשון של חבורת הזבל.
אבל זה מטופש מדי.
אז לא.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 16:57
שם האלבום, עזרה בדרך, ממש מצמרר. אחד השמות היפים שניתנו לאלבומים ישראלים (בהנחה שזה משתלב עם השירים…)
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 17:09
הדרה לוין ארדי מנחמת בזמן האחרון… לא משנה מה, העיקר הפסנתר.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 17:23
נעם רותם, זה משהו!
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 17:30
nick drake – five leaves left
או חתונה לבנה של שלום חנוך
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 17:31
חתיכת אלבום!
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 17:32
אמן מדהים, הלוואי ואקבל דיסק!!!!!
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 18:58
בשנה האחרונה עמיר לב בברבי. למרות שזה בין מנחם למעציב עוד יותר… כנראה זה מה שמתבקש כשממש עצוב..
לפחות עכשיו שמח… : )
ונעם רותם באמת נפלא – הופיע את ההופעה הכי נוגעת ויפה בבאר שבע
מקסים מקסים
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 19:25
אה… נועם רותם…. באמת אמן מקסים.
את קרח 9 אהבתי ואף הייתי מנוייה על העיתון המוזר שהם הוציאו.. שכחתי מה היה השם.. את השיר "עזרה בדרך" אני שומעת בשעות מדכאות במיוחד בעבודה (נאלצתי להוריד אותו עד שיצא הדיסק סוף סוף, ואני אשמח מאד מאד אם אזכה בו)
בד"כ כשאני צריכה עידוד אני הולכת על הWallflowers, או לחילופין על משהו צועק כמו Glassjaw או Linkin Park.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 19:48
יי! דיסק חינם!
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 20:11
To Record Water For Ten Days של ג'ון פרושיאנטה
או כל אחד מהאלבומים של אליוט "מטומטם, מה אתה תוקע לעצמך סכין בלב" סמית'. במיוחד XO.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 20:30
אני רוצה אני רוצה!
קולטריין מנחם אותי.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 20:34
אני רוצה.
גם אצלי כל אליוט סמית' מתאים.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 20:46
המנחמים שלי:
Lou Reed – Berlin
ת ל דבר של Leonard Cohen
החברים של נטאשה הראשון
המכשפות – זמנים מוזרים
Charlie Haden – Nocturne
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 21:07
David bowie- Hunky Dory – אלבום שעמד במבחן הזמן עוד מהזמן שחשבתי שהשיר kooks מדבר על חבורת מאגניבים — ועד שעודד אותי שגם לבואי הגדול היו פחדים מלההפך להורה…
אלבום שמרשה לי לשקוע בחולות הטובעניים של מחשבותי אבל תמיד הזכיר לי למלא ליבי אהבה:
Fill your heart with love today
Don't play the game of time
Things that happened in the past
Only happened in your Mind
Only in your Mind-Forget your Mind
And you'll be free-yea'
The writing's on the wall
Free-yea'. And you can know it all
If you choose. Just remember
Lovers never lose
'Cause they are Free of thoughts unpure [sic]
And of thoughts unkind
Gentleness clears the soul
Love cleans the mind
And makes it Free.
Happiness is happening
The dragons have been bled
Gentleness is everywhere
Fear's just in your Head
Only in your Head
Fear is in your Head
Only in your Head
So Forget your Head
And you'll be free
The writing's on the wall
Free-yea'. And you can know it all
If you choose. Just remember
Lovers never lose
'Cause they are free of thoughts unpure
And of thoughts unkind
Gentleness clears the soul
Love cleans the mind
And makes it Free!!
Free-yea'. Yeah-yeah-yeah, yeah-yeah-yeah "
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 21:07
ני לא לגמרי מכיר אותו אבל שמעתי איזה שיר שלו ברדיו ברפרוף כזה והיה נחמד.
אולי אני?
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 21:13
מקשיבה ל St. Vincent
למרות שאף פעם אין לי מזל אצלך …
אני מקווה שאולי הפעם.
3> נעם רותם .
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 21:22
אין מה לעשות, בשבילי זו תמיד חזרה לביטלס.
אפשר למצוא את השירים העוצמתיים, המהירים והעצבניים להוציא את המריר, ואז לתת לכיף של המוזיקה להשתלט וליהנות גם מהשירים הרגועים והמתקתקים או הפסיכדליים.
לא מקורי, אבל הם שם בשבילי כבר שנים על שנים, תמיד כשאני צריכה:)
שבת שלום ובהצלחה רבה לנועם רותם בלי קשר לכלום.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 21:30
וואו, אוקיי. אני ממש רוצה. ממש ממש.
ואותי מנחם אליוט סמית'. וגם הפסקול של הסיוט-שלפני-חג-המולד (איים מיסטר אוגי בוגי!)
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 22:23
אולי באמת
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 22:25
המנחם ברגעים קשים:
דה הארט אוף סטרדי נייט – טום וויטס
שזה בעצם האלבום האהוב עלי שלו ובכלל האלבום האהוב עלי ומלווה אותי כבר המון שנים
מנחמים מקלים ומעודדים ברגעים מכבידים (דוגמאות רנדומליות שעלו לי עכשיו.. יש הרבה):
לורן היל – דה מיסאדיוקיישן אוף…
ו/או הפוג'יז – דה סקור
[אני יודעת כמעט את כל המילים, או לפחות גיבובי הברות שנשמעות כמו המילים ואני משתדלת לשיר אותן בכל הכוח כשאני עצובה. העצב נבהל מיד ("חשבתי שהיא בן אדם אינטילגנטי.. אמא'לה!") ובורח מיד!]
אוסף היטמן 7 או 9 או משהו כזה שיש בו שירים כל כך דביליים שפשוט אי אפשר שלא לצחוק (יא יא יא קוקו ג'מבו יא יא יה)
(הבהרה: לא קניתי את האוסף הזה במו כספי אלא ירשתי אותו. מצד שני אני מסרבת לזרוק אותו שזה לא פחות מביך)
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 22:42
סיגור רוס – ( )
או
Great lake swimmers – bodies and mind
וגיא, אני חושב שאני במקומך הייתי חוזר לנהל את השרת ולו לכמה חודשים. עזבת אותו בפתאומיות, אחרי המתקפה המכוערת שהייתה, והוא נותר זנוח, אומלל ולא רלוונטי. עידו שחם כבר לא שם ונראה שעוד מעט כבר לא יהיה שם אף אחד. אני חושב שזה הזמן לחשוב מעבר להצלחה האישית כאן בעונג (ושוב, אתה באמת עושה עבודה נהדרת כאן, אחד האתרים היותר טובים ברשת העברית) ולהפיח רוח חיים במשהו שנדמה לי שהיה יקר ללבך בימים עברו. אולי עדיין יקר כיום.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 23:05
מאוד מעניין הנעם רותם החדש… אז חשבתי לנסות את מזלי
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 23:10
"the queen is dead" של הסמית'ס. כי אם אתה כל כך עצוב ויכול לעשות מוזיקה כל כך שמחה אז כנראה שתמיד אפשר
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 23:25
נועם רותם הוא אחד מסוגי המוסיקה 'האחרים', מבחינתי, שנחשפתי אליהם לאחרונה (ואיתו: לנזז ודני הדר)…
כיף שיש מוזיקה.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 23:30
בשבילי, Figure 8 של אליוט סמית'.
יום חמישי, 02 באוגוסט 2007 בשעה 23:53
דיסק הוא עגול. יש בו חור. לפעמים עושים עם החור דברים אומנותיים. לפעמים לא.
יש גם דיסקים כפולים. לרוב הם עולים יותר.
אם יש לך מספיק שירים יוציאו לך גם דיסק אוסף. אבל תיאלץ להקליט שיר חדש אחד לאוסף כדי שהמעריצים לא יתאכזבו. גם בדיסק האוסף יהיה חור.
לדיסק יש תכונות קוסמיות משונות שגורמות לך להרגיש כל מיני דברים כמו שמחה, עצב או חשק לרקוד ולשיר.
לחור של הדיסק אין תכונות קוסמיות. הוא פשוט חור.
אלו היו שישים שניות על דיסקים.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 01:54
האוניברסיטה הכלבה הביאה אותי לראשונה להשתמש בדיסק מסויים כמנחם פרופר.
noisettes- dont give up
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 02:52
אמממ.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 03:01
אחרית הימים
טוב כמעט לכל עת
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 03:14
אולי?
וניק דרייק מנחם אתי. וגם אמילי היינס.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 11:03
גם אני לא אהבתי אותו בכלל בקרח 9, אבל עכשיו זה סיפור אחר לגמרי- שני הסינגלים שיצאו פשוט נפלאים.
אפרופו הופעות- יש פאב קטן ואינטימי בלילינבלום בשם "צוזאמן". יש שם הופעות כמעט כל ערב, בין היתר של גבע אלון, עמית ארז ועוד רבים וטובים.
אם אני לא טועה רותם אמור להופיע שם ב-18/08
זה ה-מקום לראות אותו עם החומר החדש – ממרחק של מטר-שניים, חשוף וישיר.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 11:24
וואו, כמה ביקורות טובות הוא מקבל זה דיסק שאני בטוח קונה
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 12:38
קודם כל מז"ט על הזכיה….
מנחמים אותי….ואני יודעת שאשמע כמו כל מי שכבר הגיב בערך…
בעיקר אביתר בנאי (הראשון וגם השלישי), אהוד בנאי, רונה קינן, נקמת הטרקור (מטבח אקוסטי), אליוט סמית', בק (sea change), ג'וני מיטשל, הפסקול של i am sam, טרייסי צ'פמן, לו ריד, ניק דרייק, zero 7
וואו, בטח יש עוד המון ששכחתי…
שבת שלום
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 12:39
דיסק פשוט מדהים, נעם רותם יוצר ענק, תענוג לראות אותו מופיע
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 12:39
השלשה המנחמת, למעשה היא יותר פורקת זעם… (לאו דווקא בסדר הזה):
foo fighters – in your honor (וגם דה בסט אוף יו מהאלבום האקוסטי),
sleater kinney – one beat.
וגם,אהמ, שב"ק ס' הראשון .
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 13:16
לדעתי הקאבר ללו ריד מנצח את המקור. בשמיעה ראשונה הוא פשוט הפיל אותי.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 14:01
אום כולת'ום. כי אי אפשר להשאר עצובה עם כל הבלגן הערבי הזה.
וג'ף באקלי, כמובן. (בואו נשתיק את נינט יחד. אסור לה לחרב שלמות).
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 14:13
יהודית רביץ מנחמת אותי.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 14:14
אני מתנחמת באנושי.
רונה קינן או חווה אלברשטיין, תלוי בעומק העצב.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 14:17
לא אלבום שלם, אבל מצאתי את עצמי שומע בREPEAT בזמן האחרון את השיר GABRIEL של LAMB. איזה שיר, יא ראבאק.
אה, וגם האלבום "קולות יהודה" של בחור בשם מארק אליהו. הצליל שמוציא הקמנצ'ה, הכלי שהוא מנגן, זה משהו לא מהעולם הזה. המלצה גדולה, לא תתאכזבו.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 14:33
יהיה מה שיהיה אני עוד אשנה
אני אגשים את חלומי
נושאי בשורה רעה – מכות או גזירה
לא ישנו את מהותי
אני את האל שלצידי עוד ננצח
לא בגלל הכח רק בגלל הרוח שנושבת בגבי
רק בגלל הרוח בתוכי במוחי בנשמתי
רק בגלל הרוח בתוכי בדמי בנשמתי
את מה שיש לי להגיד אני עוד אצרח – אפילו בירח ישמעו
מי שיגיד "לא כך" – אותו לא אשכח
יבוא היום אוכיח צדקתי.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 14:49
גם אני רוצה
והאלבום הראשון שעולה לי בראש כשאני חושב על אלבומים שמנחמים אותי הוא:
kalaidescope – tangerine dream
אלבום של להקת פסיכדליה בריטית מסוף שנות ה60, שפשוט תמיד מעלה לי חיוך על הפנים.
ישנם אלבומים רבים שעשויים לנחם אותי, וזה משתנה לפי המצב רוח הספציפי שאני נמצא בו. אבל האלבום הזה הוא כמו תרופה גנרית המתאימה לכל דבר. הוא תמיד גורם לי להרגיש יותר טוב.
[גיאחה הדביק מההודעה השנייה]
ודבר נוסף ששכחתי…
(וזה לא מפני שאני רוצה לשפר את סיכויי בהגרלה!)
בשנה האחרונה גיליתי מחדש את שני האלבומים של קרח תשע, ומצאתי שהם ממש יוושבים עלי טוב.
באותו קיץ בסוף הניינטיז כשקרח 9 היו להיט גלגלצי אני הייתי נער צעיר, שלא התעניין יותר מדי במוזיקה. לפני כשנה ראיתי ב24 קליפ לשיר פסיכדלי מצויין. ממש פנינת פופ פסיכדלי שלא רואים כמוה בעברית. ובסוף השיר ראיתי ששם השיר הוא "שמש" של קרח תשע, ונזכרתי באותה להקה מסוף הניינטיז.
אז אחרי בדיקה קצרה במומה גיליתי שלקרח תשע היה אלבום שני שכלל לא הכרתי, ששמר על רוח הבריט-פופ של האלבום הראשון, אבל הלך לכיוון יותר פסיכדלי שמזכיר קצת אלבומי בריט-פופ מוקדמים (כמו האלבומים הראשונים של the verve).
בקיצור, למי שלא מכיר אני ממליץ בחום על קרח תשע. ובייחוד על האלבום השני שנקרא "קרח תשע". שמו של האלבום הראשון הוא "תחילתם של החיים הנכונים" וגם הוא מומלץ שם תמצאו גם כמה שירים מוכרים כמו "איתו לנצח". לא נעשו הרבה דברים כאלה בעברית
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 15:07
tonight tonight single- the smashing pumpkins
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 15:22
הממ…
לא בטוחה בכלל שרצה לזכות בדיסק.
נשמע מדכא ביותר. רק מהתאורים שלך התעצבתי.
אני אוהבת מוזיקה שמחה. או לפכל הפחות מעודדת.
הלחן והמילים צריכים שניהם להיו שמחים/אופטימיים/חיוביים על מנת שאני אבחר לשמוע שיר.
יש את השיר So you had a bad שהצליח לעודד אותי מספר פעמים – במיוחד כשהושמע ברדיו ברגע הנכון.
ואירוניק של אלאניס ובמיוחד הסוף:
Life has a funny funny way helping you out
בדרך כלל אני אבחר לשמוע את הדיסק של פאנקנשטיין. המעודד הלאומי שלי.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 15:33
הדיסק שתמיד מנחם אותי moon pix של קט פאוור.
הוא כל כך מיוחד, ותמיד משכיב אותי, במיוחד כשאני יודע שהיא כתבה את רובו ביער באמצע הלילה, כשהיא חוקרת את הירח. היא אפילו לקחה איתה מקליט כדי שאם ימצאו אותה מתה ישאר זכר ממנה.
אוי.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 15:53
ממש לא יודע להגיד… לפעמים פרנז פרדיננד, ולפעמים זירו-7 המעולים… גם "ת'יברי קורפורציה" עושים עבודה טובה בזמן האחרון…
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 16:02
המממ,
הסיבה שלי די מוצלחת, ואפילו מוציאה אותי לא רע – קניתי את הדיסק לחברה שלי לפני 3 ימים, ואני רוצה עוד עותק בשביל לתת כמתנה לחבר טוב.
דיסק שמנחם אותי?
Lost in Space של איימי מאן. מלנכוליה (במובן הטוב של המילה) מהמקום הכי עמוק ואמיתי שיכול להיות.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 16:09
זה רק אני או שממש מתנגן לי "נחיתה בחוף הג'ינג'יות לזה אני קורא…" בשיר חרב דמוקלס!!
גיאחה מה אתה אומר?
רק על זה מגיע לי דיסק… למרות שאני לא אוהב את קרח תשע…
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 16:54
אם הדיסק החדש משתווה לראשון אפילו בחצי – מצפים לי זמנים מלנכוליים יפייפיים.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 16:56
האלבום שבו זמנית מנחם אותי ומעציב אותי מאוד הוא I'm Wide Awake, It's Morning.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 17:08
אני! אני! אני!
לא יצירתי אבל גם אוהב את נועם רותם.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 17:16
הדיסק המנחם הראשון שקופץ לי לראש הוא turn on the bright light של אינטרפול והסיבה היא בעיקר העיתוי בו הוא הגיע (אני סוגרת עוד שבת בצבא והחבר קונה לי את הדיסק ומעביר לי אותו בין סורגי שער הבסיס.. קצת כמו סצינה מ"אוז" או מ"רשימת שינדלר" אבל הדיסק הזה הוא מה שהציל אותי בזמנו מלהשתגע לגמרי ועד היום אני שומרת לו אמונים..)
בנוגע לחדש של נועם רותם- ווואו איזה דיסק.
לי כבר יש אותו אבל אשמח לעוד עותק עבור אמא שלי דווקא, שחלקה איתי יחד תקופה אכזרית הדומה להפליא למרבית הטקסטים באלבום החזק הזה..
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 17:17
אפשר לראות דרך הכתיבה שלך עד כמה המוזיקה של נעם רותם משפיעה עליך.. כתבת באמת מרגש ומעורר תאבון!
דיסק הניחומים שלי- ללא ספק "אביתר בנאי" של אביתר בנאי. זה מסע מדויק לתוך הרגש החשוף… אי אפשר שלא לכאוב יחד איתו, ולהרגיש, ולכעוס… ולהתנחם..
ליאת
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 17:26
"רישומי פחם" מאיר אריאל
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 17:46
האלבום Electric shock blues הוא הדבר הכי עצוב ששמעתי בחיי, אבל דווקט האופטימיות שבו היא מה ששובר לי את כל המחסומים ברגע שאני מקשיב לו.
כתבו ב-7לילות שהאלבום של נועם רותם הוא מסוג האלבומים הממש טובים שאתה אף פעם לא תשמע, כי שומעים אותם רק במצבים נפשיים מסוימים. אני יכול להסכים עם זה, אבל במצבים האלה כל כך טוב שיש לך לאן ללכת שזה שווה הכל.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 18:41
קית' ג'ארט. הוא ולא אחר. בקלן.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 19:10
בעת צרה אני מעדיפה דיסקים דכאוניים לפחות כמוני (מה שאומר שנעם רותם יתאים להפליא).
אימרו די לקיץ!
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 19:23
לא הגיע הזמן שגם אני אזכה?
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 19:41
או יה. אני רוצה את הדיסק הזה.
ואיך אפשר בלי האלבום המנחם שלי -
Elliot Smith – Either/Or.
אין כמו צרות של אחרים עם ויסקי טוב בצד.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 20:11
וואו, כמה תגובות.
הדיסק של נעם רותם לא מנחם אותי, הוא מעציב אותי.
אבל לזכות בדיסק שלו ינחם אותי…
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 20:24
Of Montreal – Hissing Fauna, Are You the Destroyer?
Pavement – Crooked Rain, Crooked Rain
Belle and Sebastian – If You're Feeling Sinister
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 20:36
יש בזה משהו מזוכיסטי, אבל טרייסי צ'פמן
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 21:09
הייתי ממש ממש שמחה לקבל את הדיסק גם כי אני סטודנטית עניה שאין לה כסף לקנות דיסקים וגם כדי להתרשם מנועם רותם כי גם אני ממש לא סבלתי אותו בקרח 9… מעניין לראות איך הוא אחרת..
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 21:10
בשבועות האחרונים יש לי קראש על פייסט.
אני מרגיש שזה עוד שנייה יעבור.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 21:28
Bright Eyes – I'm wide awake it's morning
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 21:31
האמת? הכי מנחם אותי להקשיב לגידי גוב מקריא סיפורי ילדים.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 21:46
גם אני אוהב מתנות.
לי יש נטייה להקשיב לדמיאן רייס כשאני רוצה להיות עצוב, ולג'ק ג'ונסון כשאני רוצה להיות שמח.
ולניב תשבי יש קראש על פייסט.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 21:48
כי היום ביליתי חצי יום בלנסות לשכנע את מעיין קוסקי (אחות של) לשיג לי דיסק מאח שלה והיא לא הסכימה…
וגם מייזלמן לא הסכים,
ואני אוהב דיסקים.
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 22:30
"סוף המדבר" של שלום גד או משהו של ג'ון קולטריין
יום שישי, 03 באוגוסט 2007 בשעה 23:53
אני מקווה שההגרלה סגורה כי אני לא רוצה לקחת מאף אחד את הדיסק הנפלא הזה.
רק רציתי לשאול אם עוד מישהו שם לב לדמיון בין העטיפה של האלבום לבין העטיפה של האלבום האחרון של כנסיית השכל.
האם זה אותו/אותה מעצב/ת?
יום שבת, 04 באוגוסט 2007 בשעה 01:59
מה מנחם אותי? שאלה קשה
"לבכות" של פרסקי מרשה לבכות כמו שצריך, "גם פעם בשבוע" מוציא רוח רעה
בכלל פתאום אני חושב בפרסקי בעיקר "כמה פעמים" איכשהו מזכיר לי את החדש של רותם באיזושהי צורה