תגובות לפוסט: כרטיסים במתנה: Faun Fables בי-ם

מאת: בן

בן — Thu, 08 Mar 2007 21:28:31 +0000

הדרקון הלא נכון!
אני חושב שזה הספר היחיד שאי פעם גרם לי לבכות.

אם לא זה, אז מקס ומוריץ. יש משהו משעשע בילדים גרמנים שאופים את האופה.

מאת: קסטה

קסטה — Thu, 08 Mar 2007 21:04:55 +0000

ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור

מאת: מרמיטה

מרמיטה — Thu, 08 Mar 2007 18:08:16 +0000

סבא זמן
היה לו שעון במקום קורקבן
היה לוקח ילדים
אל מאחורי השיחים
ופוצח במחול
עם המחוג הגדול

מאת: agamemnon

agamemnon — Thu, 08 Mar 2007 17:49:48 +0000

העץ הנדיב, ללא ספק,אפילו שזו לא אגדה סטנדרטית. רב השפעה עד עצם יום זה, וגם לאונרד כהן שעשה את דרכו כאגדה גם לחיי הבוגרים, אולי גם נילס הולגרסון

מאת: whiterabbit

whiterabbit — Thu, 08 Mar 2007 17:34:52 +0000

כשמי כן אני, לא יודע אם זה נחשב לאגדה או לסיפור אבל אליס בארץ המראות זה הסיפור שהייתי בוחר לספר לאחייניותיי באם הייתי סופר אנגלי בסירה על נהר ולא היה לנו משהו יותר טוב לעשות…

מאת: yots

yots — Thu, 08 Mar 2007 16:25:31 +0000

היפה והחיה, כמובן!

מאת: תם

תם — Thu, 08 Mar 2007 15:46:59 +0000

הכי אני אוהב את האגדה על הילד הג'ינ'גי שתמיד רצה לקבל מתנות מגיאחה שבאינטרנט, ואף פעם לא הצליח, ואז יום אחד הוא רצה לנסוע להופעה עם זוגתו לא היה לו רעיון ופתאום גילה באינטרנט שגיא מציע שוב מתנות, אבל לא האמין שמשהו יצא מזה, ובכל זאת ניסה ואז חשב לעצמו ששום שיטה לא עובדת- לא לכתוב בפשטות "גם אני רוצה!" לא לנסות לסחוט טובות הנאה בשם קרבה ("אני הכי סוציאליסט שאתה מכיר"), לא לכתוב התחכמויות מטופשות, אז כנראה שהדרך היחידה לעשות זאת זה לכתוב ממש ממש הרבה.
אז ישב וכתב לגיא מייל בזו הלשון:
הכי אני אוהב את האגדה על הילד הג'ינג'י שתמיד רצה לקבל מתנות מגיאחה שבאינטרנט, ואף פעם לא הצליח, ואז יום אחד הוא רצה לנסוע להופעה עם זוגתו לא היה לו רעיון ופתאום גילה באינטרנט שגיא מציע שוב מתנות, אבל לא האמין שמשהו יצא מזה, ובכל זאת ניסה ואז חשב לעצמו ששום שיטה לא עובדת- לא לכתוב בפשטות "גם אני רוצה!" לא לנסות לסחוט טובות הנאה בשם קרבה ("אני הכי סוציאליסט שאתה מכיר"), לא לכתוב התחכמויות מטופשות, אז כנראה שהדרך היחידה לעשות זאת זה לכתוב ממש ממש הרבה.
אז ישב וכתב לגיא מייל בזו הלשון:
הכי אני אוהב את האגדה על הילד הג'ינג'י שתמיד רצה לקבל מתנות מגיאחה שבאינטרנט, ואף פעם לא הצליח, ואז יום אחד הוא רצה לנסוע להופעה עם זוגתו לא היה לו רעיון ופתאום גילה באינטרנט שגיא מציע שוב מתנות, אבל לא האמין שמשהו יצא מזה, ובכל זאת ניסה ואז חשב לעצמו ששום שיטה לא עובדת- לא לכתוב בפשטות "גם אני רוצה!" לא לנסות לסחוט טובות הנאה בשם קרבה ("אני הכי סוציאליסט שאתה מכיר"), לא לכתוב התחכמויות מטופשות, אז כנראה שהדרך היחידה לעשות זאת זה לכתוב ממש ממש הרבה.
אז ישב וכתב לגיא מייל בזו הלשון:

ובאמת, נראה לי שעודד בורלא הוא מלך האגדות בשנים האחרונות בעיני (בעיקר העקרב והצב), אבלהאגדה האחרונה שאני ממש אוהב זה האגדה על הרובע השישי של ניו יורק מתוך הספר השני של יונתן ספרן פויר (שהוא לא קרוב של דרור פויר, אלא מוצלח בהרבה) "קרוב ביותר ורועם במיוחד" (שם זמני…).

אז זהו, וממש בא לי לזכות.

מאת: רתם

רתם — Thu, 08 Mar 2007 10:46:09 +0000

כיפה אדומה בגירסא של אמא שלי.

מאת: אודי

אודי — Thu, 08 Mar 2007 10:39:12 +0000

תפסתי מעצמי בחור משכיל יחסית, קורא והכל.
ואז אני מגלה שעל חצי מהאגדות כאן לא שמעתי! מה נהיה? רק בגלל ערעור הביטחון העצמי מגיע לי לזכות בכרטיס (כדי להזכיר שלא הכל בחיים זה שכל. גם מזל משחק תפקיד…)
החלטתי לבחור אחת מהאגדות שלא הכרתי. נראה לי שאלך על "גבעת ווטרשיפ". ולו רק בשל התקוה, שיום יבוא ותהיה גרסת "ארנבי 30-שניות" של האגדה הזו…

מאת: צחי

צחי — Thu, 08 Mar 2007 08:31:03 +0000

לא בדיוק אגדה אבל די קרוב.. הנסיכה הקסומה!

מאת: פלונטר

פלונטר — Thu, 08 Mar 2007 08:17:32 +0000

לא ממש אגדה, אבל אליס בארץ הפלאות רולז!
(עליזה זה תרגום נוראי…)

מאת: ג'וני יס

ג'וני יס — Thu, 08 Mar 2007 05:40:12 +0000

מיד מצאתי משהו בכיפה אדומה. כנראה בגלל שבצייד בסוף פותח את הבטן של הזאב ופתאום סבתא וכיפה אדומה קופצות! תגידו לי, מה זה?! לידה בימי הביניים?! מסכן הזאב! לא הספיק אפילו לקבל צירים!

מאת: אוהד

אוהד — Wed, 07 Mar 2007 23:28:42 +0000

העץ הנדיב. אחד הסיפורים הקצרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם.

מאת: עמית קלינג

עמית קלינג — Wed, 07 Mar 2007 22:10:46 +0000

אני אוהב את אגדה השמאלית.

מאת: גם

גם — Wed, 07 Mar 2007 21:57:29 +0000

לא כל כך אגדה, ואפילו לא לגמרי סיפורי ילדים, אבל המומינים לוקחים.

מאת: יעל

יעל — Wed, 07 Mar 2007 21:53:09 +0000

סיפורי נרניה כמובן!

מאת: אלעד

אלעד — Wed, 07 Mar 2007 21:45:27 +0000

ספר בראשית…..אגדה נהדרת ולא רק לילדים!

מאת: רכבת הרים

רכבת הרים — Wed, 07 Mar 2007 21:37:38 +0000

סיפור.
פטר והזאב.
מפחיד יותר מאלף אחים גרים.

מאת: אמיר

אמיר — Wed, 07 Mar 2007 21:06:54 +0000

הנסיכה הקסומה (!)
גם סרט, גם אגדה וגם אגדה של סרט.

מאת: חייקיל

חייקיל — Wed, 07 Mar 2007 19:51:43 +0000

האגודה האהובה עלי? מעשה ממרגלית..

מאת: לינור

לינור — Wed, 07 Mar 2007 19:34:10 +0000

אני לא יודעת אם זו האגדה האהובה עלי, אבל זה הסיפור הראשון שחשבתי עליו.
פרדיננד הפר, על הפר החביב שלא רצה להלחם, ואהב סתם לשבת באחו.

גם הספר, שעכשיו כבר מתפורר, עושה לי נוסטלגיות לימים אחרים.

מאת: Mer

Mer — Wed, 07 Mar 2007 19:33:55 +0000

סוג של אגדה חסידית:

ישבו תלמידי חכמים עם רבם בסעודת ערב שישי. ויאמר הרב: "התדעו תלמידי, מה ההבדל בין אישה ובין פנינה?: זו משחילין בחור אחד, ואילו זו משחילין בשניהם". וירם אברמל'ה ידו ויאמר: "רבי,את אשתי משחיל אני בשני החורים". שתק הרב, הטיב משקפיו על אפו, ויאמר:

אישה לך? פנינה לך!!!!!!!

מאת: צור

צור — Wed, 07 Mar 2007 19:18:54 +0000

ג'ק ואפוני הפלא! כמאמר השיר הכי יפה שלהם:
"Im going Higher…"

מאת: שזום

שזום — Wed, 07 Mar 2007 18:41:21 +0000

לא בדיוק אגדת ילדים קלאסית, אבל- "דיאבולו", מחזה של סלאבה פולונין – חגיגה של ליצנים, מכשפות ויצורים אמביינטים מרחפים בחלל האויר (:

מאת: atar

atar — Wed, 07 Mar 2007 18:23:30 +0000

אוי אם יש דבר שאני רוצה יותר מכל זה ללכת להופעה הזאת!!

אגדות ילדים… אני אוהבת את כולן!!

אני חושבת שאלך על עליסה בארץ הפלאות.. והיפה והחיה..

🙂

מאת: מושהשור

מושהשור — Wed, 07 Mar 2007 18:00:57 +0000

אני אוהב את האגדה על מוש השור וצבי הצב, וגם את זו שמגוללת את סיפורו המרגש של גיאחה שצמח מהאשפתות והגיע עד לעונג שבת. *דמעה זולגת*

מאת: נ. פודוס

נ. פודוס — Wed, 07 Mar 2007 17:55:17 +0000

פוליטיקלי קורקט בד טיים סטוריז.

לא צריך להגיד יותר.

מאת: רועי

רועי — Wed, 07 Mar 2007 17:41:52 +0000

זו לא בדיוק אגדת ילדים אבל הסיפור שאינו נגמר היה ספר מופלא

מאת: מר-ים

מר-ים — Wed, 07 Mar 2007 17:14:58 +0000

אני לא זוכר שקראתי אגדות בתור ילד…(או שקראתי בכלל)

מאת: Jobst

Jobst — Wed, 07 Mar 2007 17:12:00 +0000

"מקס ומוריץ" נחשבים? סגדתי להם בילדותי. מי אמר שהגרמנים לא שובבים? 🙂

מאת: דני לו

דני לו — Wed, 07 Mar 2007 16:55:50 +0000

הענק וגנו/ אוסקר ויילד
סתם, לא עולה לי בראש משהו אחר עכשיו
(הגרסא שכולנו מכירים היא די, איך לומר בעדינות…מצונזרת…)

ודון מקארתי תורמת קולות מדהימים באחרון של בוני פרינס בילי – נסו אותו!

מאת: tallyco

tallyco — Wed, 07 Mar 2007 16:24:19 +0000

האגדה האהובה עליי היא החתול במגפיים , יש שם הכל עניים ,ארמונות, מכשף רשע ,דרקון ובעיקר חתול !.

מאת: קישטה

קישטה — Wed, 07 Mar 2007 16:16:56 +0000

"החלילין מהמלין" של האחים גרים זו האגדה האהובה עליי! אני זוכר שהיה לנו ספר עם האגדה הזו ואחת נוספת של האחים גרים, שאני לא זוכר את שמה. מה שכן, מאוד אהבתי אותה, אבל בעיקר את הסוף כי הוא ממש מגניב- מוציאים להורג את האמא הרעה (תמיד יש אמא רעה באגדות, מה העסק עם זה) בכך שמכניסים אותה לחבית ומגלגלים אותה בירידה ממש תלולה. אני לא זוכר כלום מהאגדה חוץ מאת החלק הזה. מישהו יודע על מה אני מדבר?

ומהחלילן אני זוכר קצת יותר, בעיקר את התמונה של העמוד הראשון של הסיפור שרואים בה שולחן אוכל ענקי שיש עליו המון עכברים, וכל האנשים המכובדים (שאפילו יש להם שפם) נראים מזועזעים ומלאי גועל.
חוצמזה, זו באמת אגדה מצויינת עם סוף אכזרי וחזק. במיוחד החלק שבו רואים את החלילן עוזר לילד הצולע.

מאת: מאריה (מואה מואה)

מאריה (מואה מואה) — Wed, 07 Mar 2007 16:15:51 +0000

"עליסה בארץ הפלאות", קצת קשה לקרוא לו "אגדה", בודאי שלא בהקשר הקלאסי.
הוא פונה למגוון רחב של קהלים, רווי נונסנס ועוקצני (וחולמני ופנטסטי ומכיל דמויות ססגוניות להחריד). אני עדיין אוהבת אותו מאוד מאוד (הרבה יותר מאת ההמשך "מבעד למראה") ויש בו גם שירה הגונה ביותר.
וגם, ראוי לציין שלואיס קרול היה צלם זמן מה ותיאר ביתר פירוט את מעשיות מושאי תצלומיו בסדרה של שירים חיצוניים לספרו הזה, חפשו, זה כדאי.

מאת: עדי

עדי — Wed, 07 Mar 2007 16:06:20 +0000

האגדה האהובה עליי היא שלגיה ושבעת הגמדים, כי אפשר לעשות מזה יופי של סרט פורנו

מאת: דנה

דנה — Wed, 07 Mar 2007 16:00:02 +0000

בתור ילדה הספר החביב עליי היה "אגדה חדשה" של גייל הראבן, שבו הנסיכה, רוזמרין, מואסת בהוריה, שמכריחים אותה לשבת ולחכות לנסיכים שיבואו לחזר אחריה ולכבד אותם בזריקת פרחים וממחטות ("עציצים שלמים וסלי כביסה גדושים אזרוק אליהם!"), מה גם שהנסיך שיורשה להינשא לה יהיה זה שיהרוג את הדרקון האחרון שנותר. סוף הסיפור: רוזמרין בורחת, מוצאת נסיך שמת על האופי שלה ויחד הם נמנעים מלרצוח את הדרקון. משל אקולוגי-פמינסטי-פציפיסטי מובטח. ככלל, תמיד נתנו לי לקרוא אגדות פמינסטיות (ובקטגוריה הזאת מומלץ גם הספר "אל תנשקי את הצפרדע"). הספר "הטירה הקסומה" של אדית נסבית היה גם נפלא, ובו אין מסרים מגדריים או סתם רדיקליים.

מאת: יוסי

יוסי — Wed, 07 Mar 2007 15:42:31 +0000

אהמ.. אגדת ילדים.
ככל הנראה "מרק אבן", שידועה גם כ"מרק כפתור" ו"מרק חבל".
הסיפור בקצרה, אחרי אינספור שיבושים: נער צעיר מגיע לפונדק ללא גרוש בכיסו, אך משכנע את בעל המקום שייתן לו להתאכסן, למה הוא יודע להכין את המרק הכי בנזונה בעולם – ובאמצעות אבן בלבד! אבן ומים!
לאט לאט הוא מושך את הפונדקיסט באפו ואומר לו כמה ש"המרק יהיה אפילו נשגב יותר עם גזר/תפודים/פטריות/בצל/חומוס גרגירים (סתם) וכו'" – וואי, בא לי מרק – ובסופו של דבר אכן מכין מרק מפואר עם עשרות מרכיבים, וגם עם אותה אבן, שלא תרמה ולו כלום לטעמו של המרק.

וככה הוא מרוויח גם מרק וגם מזרן
אבל בעיקר תחושת עליונות על הגוי, למה הנער הזה יהודי, ובגרסאות שונות אף זוכה לשם "הרשלה", אותו נוכל שמי נודד שכולנו אוהבים לאהוב.

זו פחות אגדה ויותר מעשייה, אבל זה בנזונה

מאת: יובל בורשטיין

יובל בורשטיין — Wed, 07 Mar 2007 15:37:58 +0000

כולם מתים בסופים של אנדרסן…

מאת: נועם

נועם — Wed, 07 Mar 2007 15:34:35 +0000

קריוס ובקטוס, בגלל הסטייל.. (שיער,מרעין בישין, ליכלוך, הרשימה ארוכה..)

מאת: GG

GG — Wed, 07 Mar 2007 15:30:04 +0000

מלכת השלג
גרדה וקאי הם שני ילדים מלכת השלג משתילה רסיס קרח בלבו של קאי והוא הופך להיות קר ומנוכר. הוא עובר לגור בטירה של מלכת השלג. גרדה יוצאת לחלץ אותו מטירתה של מלכת השלג. מטאפורי לחיים