20 באפריל 2017

ויניל במתנה: RPS Surfers – Harake Gang (+סטרים בכורה)

RPS cover

אוקיי, בדרך כלל יש לי פשוט אלבום לחלק לכם, אבל הפעם יש לי גם אלבום אדיר וגם סיפור אדיר. את RPS Surfers, שידועים גם בתור גולשי האבן, הנייר והמספריים, שמעתי בפעם הראשונה לפני כמה שנים באיזה חדרון משונה בפלורנטין, נדמה לי שזה היה יום העצמאות בצהריים, אולי אני מדמיין או מתבלבל, אבל דבר אחד שאני זוכר בבירור הוא התגובה שלי, שהייתה ״שיט! מי אלה???״. כבר יצא לי לשמוע לא מעט השפעות ומניירות של סרף וגאראז׳־רוק באינדי הישראלי עד אז, אבל היה נדמה שעד אז, אף אחד כאן לא התמסר לעולם התרבותי הזה כמו הגולשים. הם לא רק ניגנו כמה ריפים של סרף בתוך השיר, הם נכנסו לזה עד הסוף – הבגדים, הלוק, הסאונד, המנגינות, ובדיעבד הסתבר לי שגם ההופעות, והעטיפות, והפוסטרים – הם לקחו את האסתטיקה הזו עד הסוף בכל אספקט של הפעילות שלהם.

האלבום הראשון שלהם יצא לפני 3 שנים ונקרא Danger beach, שם (ועטיפה) שמחברים שתי השפעות פיפטיז מאוד חזקות – תרבות הגלישה האמריקאית, ותרבות הבי-מוביז של אותן שנים. אבל אנחנו לא אמריקה. גם לנו יש חוף ים, גם לנו יש גולשים, אבל הם עדיין היו עם רגל אחת בקליפורניה ורגל אחת בחוף מציצים. האלבום החדש, כנופיית החרקה, מביא את הרגל השנייה בחזרה לחופי ישראל של שנות השישים. הפעם הפוקוס הוא לא גלשנים, אלא אופנועים – עוד תת־תרבות של צעירים בשנות החמישים-שישים שהייתה קשורה לחופש ושיחרור וקצת לסכנה ואולי אפילו טיפה לפשע. האלבום החדש מבוסס על סיפור אמיתי ומעולה שמגולל בתוכו גם היסטוריה ישראלית שמעט מאוד אנשים מכירים, וגם היסטוריה מוזיקלית עניפה.

אני מעביר את המקלדת לשי לנדא, מגולשי האבן, הנייר והמספריים, לספר את הסיפור. ומיד אחריו, אני מחלק פה 2 עותקי ויניל חדשים של האלבום האדיר הזה! אז אל תזניחו את התגובות, אולי התקליט הזה יהיה שלכם במתנה.

בינתיים, תעשו פליי לאלבום החדש והמעולה ותתחילו לקרוא:

עבדנו על האלבום מספר שנים והסיפור שעומד מאחוריו מתגולל עד לחלום ילדות שלנו:

לפני מספר שנים, טל אורן, גיטריסט הלהקה והכותב הראשי, סיפר לי שכשהיה ילד ראה תכנית תיעודית מעניינת בערוץ 8 על "כנופיית החרקה" – חבורת אופנוענים נערצת משנות השישים, שהיו מבצעים פעלולים עוצרי נשימה מדי יום שבת בחולות גוש דן ומושכים אלפי צופים מקרב בני הנוער. טל טען שהיה לחבורה שיר הלל שאותם נערים היו שרים, אך שכח את מילותיו. כמו כן, הוא סיפר שלרוכבים היו שמות מצחיקים כאילו הם אינדיאנים, אך זכר רק את הכינוי של מנהיג החבורה – "הנץ השחור".

וכך יצא שגם אני רציתי לצפות בסרט, אז חיפשנו אותו. חיפשנו איזכורים, הודעות בפורומים, פנינו לערוץ 8, אך לשווא, לא מצאנו דבר על הסרט, עד כדי כך שהייתי בטוח שטל המציא את כל הסיפור.

מספר שנים מאוחר יותר, אחרי שהקלטנו את אלבומינו הראשון "Danger beach", טל השמיע לי ריף חדש שכתב, שהזכיר את פסקולי סרטי האופנוענים הישנים. החלטנו לקרוא לקטע על שם אותה דמות מסתורית, "הנץ השחור". באותה תקופה פנו אלינו מפרויקט "חרקה" של קול הקמפוס בהצעה להקליט אלבום משלנו לסדרת האלבומים של התחנה. חשבנו שזו הזדמנות נהדרת להקליט לראשונה אלבום שכולו הוט-רוד, המוקדש לכנופיית החרקה ולמוזיקת האופנוענים שאנחנו אוהבים, כמו שהיו עושים פעם, באמריקה.

כשחושבים כיום על מוזיקת אופנוענים עולה בד"כ המחשבה על שירים כמו ״Born To Be Wild״ או על להקות כמו מוטורהד. אבל החיבור בין אופנועים למוזיקה קצבית, שהוא מקור ההשראה לאלבום, החל עוד הרבה לפני כן. בתחילת שנות השישים, עוד לפני שבאמריקה ידעו מי אלו הביטלס, מוזיקת הסרף הייתה הדבר הכי מגניב ופופולרי, בעיקר בחוף המערבי. הסגנון התאפיין בצלילי גיטרה חזקים ומהדהדים המנסים להעביר למאזין את החוויה הכייפית שבגלישה. התקליטים היו מלווים בתמונות גלישה נועזות ובתמונות של חבר'ה צעירים ויפים על חוף הים, בחורים שלאו דווקא היו אלו שבאמת ניגנו באלבום.

בראי השנים, ניתן לחלק את הסגנון לשני תתי-ז'אנרים: הסרף האינסטרומנטלי, שהתפרסם בעיקר בזכות הגיטריסט דיק דייל (שזכה לכינו "מלך גיטרת הסרף"), והסרף הווקלי, שהיה מוכר בעיקר בזכות להקת הביץ' בויז. בשלב מסוים, החל משנת 1963, כנראה מתוך רצון לחדש ובמטרה לפנות לקהל רחב יותר, המציאו את סגנון ההוט-רוד. מבחינה מוזיקלית הוא בדיוק כמו הסרף המוכר, רק שבמקום גלשנים, בחורות וחוף, המילים עכשיו עסקו במירוצים, מכוניות, אופנועים וקרבורטורים. בקטעים האינסטרומנטלים שולבו רעשי מנוע, ובאימז'ים שלוו לאלבומים נראו חברי הלהקה עם מכוניות מרוץ גדולות, רכובים על אופנועים או סתם מלוכלכים בגריז כאילו זה עתה סיימו יום עבודה במוסך.

וכך חברות התקליטים הגדולות הוציאו שלל אלבומים ללהקות קיקיוניות אך מעניינות כמו הריפ-קורדס, המוסטנגס וההונדלס (שבעטיפות האלבומים היו רכובים תמיד על אופנועי הונדה). אלבומי הוט רוד יצאו גם לאמנים המוכרים כמו דיק דייל (Checkered flag) והביץ' בויז (Little Deuce Coupe, Shut Down). האמן המזוהה ביותר עם הז'אנר הוא דייבי אלן, שב-1965 החל לשלב במוזיקת ההוט-רוד את ההמצאה החדשה, פדאל הפאזז, ובמהרה זכה לכינוי "מלך גיטרת הפאזז" והשתלב בפסקולי סרטי האופנוענים מהתקופה ("כנופיית האופנוענים", "מלאכי הגהנום על גלגלים" וכו').

הקטע הראשון באלבום כנופיית החרקה ("הנץ השחור") והקטע האחרון ("רוולושן") הם בעצם מחווה לסגנון של דייבי אלן, שירי הוט-רוד בהם משולבים רעשי אופנוע לצד גיטרת פאזז חזקה המנגנת ריף פשוט. אותו פאזז רועם המזכיר את הרעש שהאופנוע משמיע במהלך הנסיעה. האלבום מנסה להתחבר כמה שיותר לתחושת הרכיבה, כאילו הוא נכתב מראש להיות פסקול של אותם סרטי אופנוענים אהובים, הכוללים קצב מהיר ומהדהד, נסיעות ארוכות ומרגיעות לצד תגרות ונפילות.

בהמשך העבודה על האלבום רצינו לשלב עוד שירים הנקראים על שם הרוכבים מהחבורה ועל שם התרגילים שלהם, אז החלטתי שוב לבדוק אם צץ מידע ברשת על כנופיית החרקה. ואכן, נכתבו לאחרונה מספר פוסטים בפורומים השונים, ועם הנגישות לארכיון העיתונאות מצאנו גם מספר כתבות מזמן אמת על החבורה וכך הצלחנו להגיע ולהפגש עם הרוכב המוכשר והצעיר ביותר שבחבורה' אברהם שטטלנדר שזכה לכינוי "שטעטלע", והוא גולל בפני, תוך הצגת תמונות אותנטיות, את כל הסיפור המדהים המהווה את הבסיס לאלבום. לאחר מכן נפגשתי גם עם מנהיג החבורה, "הנץ השחור", שהוסיף עוד פרטים עסיסיים על מעלליהם וכן עם הצלם שצילם אותם.

כל קטע שניגנו קשור לסיפור קטן אחר שסיפרו לי הרוכבים הותיקים. כך למשל "מורדר לא יוותר" מתקשר לסיפור על אותו רוכב זקן שהתרברב בביצועי העבר שלו, ניסה להצטרף לחבורה אבל לא הצליח לרכב במעלה הגבעה התלולה וניסה שוב ושוב. כך גם עוצבה עטיפת האלבום (ציור: אנדריי סנדלר) על בסיס אותם סיפורים. העטיפה כוללת אפיזודות שונות כמו רכיבת בכביש כחבורה מלוכדת, הפחד שזרעו בתושבים, הפעלולים בחולות, הנסיעה הנועזת על גשר הירקון. כמו כן, בתקליט מתואר כלל הסיפור ומשולבות אותן תמונות ישנות של החבורה, כפי שהיה נהוג באלבומי ההוט-רוד הישנים.
את התקליט נשיק ב-6 למאי באברהם הוסטל, עד אז ניתן להאזין לאלבום כבר עכשיו.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק מהאלבום?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה שיר או אלבום שמבוססים על מקרה אמיתי אתם אוהבים במיוחד). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לבר ולניצן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד חמישי הבא בערב!

64 תגובות על “ויניל במתנה: RPS Surfers – Harake Gang (+סטרים בכורה)”

  1. מאת אמיר:

    אחלה של הרכב!

  2. מאת עודד ליבנת טל:

    when the tigers broke free
    pink floyd

  3. מאת רועי:

    אחלה להקה, אני רוצה!

  4. מאת נמרוד:

    רוצה תקליט!

  5. מאת נימס:

    לא נשלח לי, אז כותב שוב:
    קודם כל, אלבום ענק (וגם הקודם היה מרענן ומצוין לדעתי).
    בטח יש עוד שירים כאלה, אבל אם יש אחד שאני אוהב(על אף סיפור עצוב) זה 'I don't like Mondays' של הבומטאון רטס
    על הירי בבית הספר יסודי בקליפורני ע"י נערה בת 17. היא הרגה שני אנשים ופצעה עוד כמה.
    אחרי שנתפסה, תגובתה הראשונה לסיבת הירי היתה כשם השיר.

  6. מאת רני:

    מעולה. רוצה תקליט :)

  7. מאת בועז:

    נשמע מעולה.

  8. מאת יונתן:

    תמיד יוצאים אלבומים אדירים דרך חרקה

  9. מאת נדב:

    עסיסיים

  10. מאת רונן:

    אלבום מדהים ומאוד מאוד מדויק לאווירת הערסל והדשא והים וגלידה!
    Sufjan Stevens – Casimir Pulaski Day
    כי בלי קצת עצבות אי אפשר להיות ממש ממש אבל ממש שמח!

  11. מאת dana:

    איזה כיף!גילוי מרגש,תודה

  12. מאת עודד:

    קוואק!

  13. מאת תמיר:

    אמא שלי ממרוקו – להקת דור שני

  14. לפעמים אני מדמיין שהשיר המופלא „כדורי הרגעה בדבש” של גבריאל בלחסן מבוסס על סיפורים אמתיים, למרות שהם ממש לא טובים.

  15. מאת רועי:

    לא שיר שמבוסס על מקרה אמיתי (או אולי כן), אבל השיר של ולדימיר ויסוצקי "שיר בזמן חקירה" (במקור, "פרוטוקול משטרתי") בביצוע של שמואל זלצר.

  16. מאת תום:

    השיר THE WAY של FASTBALL

    :)))

  17. מאת דינמיט ג'ו:

    אלבום חובה,
    ה"נשר השחור"
    עומד לחזור..

  18. מאת אורי:

    שיט מי אלה?!?
    מאיר אריאל – תיכנסי כבר לאוטו וניסע… סיפור אמיתי לגמרי!

  19. מאת Tzvi Rukshin:

    אש! כרישים! קאובויים!
    כרישים רוכבים על גלשנים נאבקים בקאובויים על סוסים מנופחים באוויר!
    טורנדו של טירוף!

  20. מאת טל מוסקונה:

    אלבום או שיר שמבוססים על סיפור אמיתי שאני אוהבת… יש כמה. מותר?
    1. על הילדה שירתה במלא אנשים כי לא אהבה ימי שני https://www.youtube.com/watch?v=-Kobdb37Cwc
    2. הוריקן https://www.youtube.com/watch?v=ZfYGxvP67kY

    נראה לי אלו בעיקר

  21. מאת חיים גליקמן:

    רוצה לזכות באלבום! תמיד כיף לשמוע מוזיקה ישראלית חדשה ואיכותית :)

  22. מאת נדב ג.:

    נשמע מצוין!
    שיר שאני ממש אוהב שמבוסס על סיפור אמיתי הוא לא אחר מאשר Wreck of the Old 97 של היחיד והאחד Johnny Cash. הסיפור הוא על אסון רכבת מ-1903 בוירג׳יניה שנגרם ממהירות גבוהה מדי של הנהג בניסיון לעמוד בלו״ז. 11 מצאו את מותם ו-7 נפצעו. לא עלֵינוּ…

    אבל כן עלֵינוּ תקליט של הגולשים!

  23. מאת נדב:

    רוצה רוצה רוצה

  24. מאת שגיא:

    בניינטיז אהבתי את "אוכלת מהצד", שנכתב ע"י אלדד זיו ומבוסס על סיפור אמיתי על האקסית הפתיינית שלו.

  25. מאת ניצן:

    אחלה מוסיקה

  26. מאת בן:

    להקה מצויינת :) אשמח מאד לתקליט במתנה.
    שני תקליטים על מקרי אמת:
    magic and loss של לו ריד. אלבום נפלא ועצוב על אבדן של שני חברים באותה שנה.
    וגם של לו ריד וג'ון קייל – songs for drella שירים שמספרים על חיי אנדי וורהול.

  27. מאת ג׳ון:

    זרקתם אותי לתקופה בה אח שלי החזיק במקלט אופנוע ללא רישיון
    הוא היה רוכב ועוצר כמה בתים לפני מכבה את המנוע והולך בשקט עד הבית כדי שההורים לא ישמעו ויראו

  28. מאת יעל:

    היום בעבודה דיברנו על ״שרמוטה פוריטנית״,
    ואמרתי שאני אוהבת איך שהוא תיאר אותה (בשיר כולו, לא רק בכותרת), שממש מזהים את הטיפוס ואת יחסי הכוחות בניהם

  29. מאת הגרה:

    רוצה תקליט!
    😍🙏

  30. מאת רועי:

    רוצה ויניל
    תודה

  31. מאת גבי:

    אני אף פעם לא מנצח בכלום…

  32. מאת פז חפר:

    אדיר- רוצה ממש!

  33. מאת שגיא אפל:

    הרכב מגניב עם צליל יחודי ומפוצץ בכישרון. ריספקט לשי לנדה!

  34. מאת נעה:

    מספריים

  35. מאת דורון:

    צביקה א ב ג

  36. מאת לירון:

    אחלה להקה, אשמח לתקליט!

  37. מאת ג י א:

    סיימתי להקשיב. באמת משהו מיוחד…

  38. מאת סאלים:

    יש לי תקליט ראשון, מחפש את 7" ואשמח ליצירה חדשה.

  39. מאת דני תשחק:

    יאללה פנק אותי אינשאללה

  40. מאת יובל:

    וואייי חלום חיי האלבום הזה

  41. מאת ניר:

    A Message For Austin / Praise The Lord / Enter The Void
    של Thundercat

  42. מאת קובי:

    חרשתי למוות את התקליט הראשון שלהם, הגיע הזמן לחרוש גם את השני!

  43. מאת זיו:

    רוצה תקליט :)
    רוחות הצפון, בדיסקו בלילה עם דייגו…

  44. מאת אמיר:

    אש של מוזיקה, הלוואי והיו עוד להקות כאלה!

  45. מאת נוה:

    תיאטרון רוסי – אביתר בנאי

  46. מאת ערן רייס:

    מוזיקה כיפית… תענוג

  47. מאת אילן ספירו:

    כיף גדול של אלבום :)) מומלץ ביותר!!

  48. מאת אופיר:

    הודור

  49. מאת עמית לוי:

    תעשה לשמוע

  50. מאת מוש השור:

    אני פה בגלל המתופף
    והפרס

  51. מאת ניבי:

    אין לי פטיפון, אז אין לי איך לשמוע תקליטים,
    אבל
    מאז ששמעתי ש"עד הנימים הדקים" של יהוא ירון נכתב על מקרה אמיתי, הוא שובר לי את הלב נורא.

  52. מאת אורי:

    הבלדה על ג'ון ויוקו :)

  53. מאת יובל:

    אני רוצה!

  54. מאת יאיר:

    אחלה גרוב. מזכיר לי דברים טובים אחרים.
    shadows ולינק ריי על ממריצים.

    שיר שמבוסס על מקרה אמיתי שעולה לי לראש הוא The Ballad Of Ira Hayes שזכה לביצועים רבים. בין היתר של בוב דילן וג'וני קש

  55. מאת יגר:

    מאוד אשמח לתקליט.
    אחד השירים שאני הכי אוהב שמבוסס על סיפור אמיתי הוא Hurricane של בוב דילן.
    ממליץ לשמוע את השיר ולקרוא את הסיפור שמאחוריו.

  56. מאת נועם:

    מוזיקה נהדרת, אשמח לתקליט!

  57. מאת נמר:

    אדיר!!
    יבוא מעולה עם הקיץ הבא עלינו לטובה!

  58. מאת אמילי:

    איזו אווירה נהדרת! אחלה להקה, וכתבה מאוד מחמיאה :)
    מחכה בקוצר רוח להשקה.

  59. מאת דימה:

    מעוניין

  60. מאת אוריה:

    השיר why does it always rain on me שנכתב לאחר שהסולן הבריטי ביקר באילת כדי לספוג קצת שמש, ובאופן ממש לא אופייני, אפילו באילת ירד עליו גשם…

  61. מאת אלכסנדרה:

    מדליק!

להגיב על אמיר אהרוני