13 בפברואר 2017

כרטיסים במתנה: Mitski

בתוך כל מבול ההכרזות על הופעות ענק שמגיעות לפה בהמשך השנה, קל לאבד פוקוס על מה שנמצא ממש מתחת לאף – אחלה הופעות קטנות ומעולות מגיעות לישראל בשבועות אלה ממש. Eagulls יופיעו הערב בתיאטרון תמונע, Thundercat כבר אורז את הכבלים לקראת ההופעה שלו בחודש הבא, וביום שבת הזה, 18 בפברואר, תגיע לבארבי נסיכת האינדי של השנה החולפת, Mitski.

כמו הרבה אנשים, על מיצקי שמעתי לראשונה בתחילת 2016, ורק עכשיו, כשקראתי את פוסט האורח הפנטסטי שכתבה נועה ארגוב במיוחד לעונג (ממש כאן כמה שורות למטה!) הבנתי שהיא פעלה במרץ רב עוד הרבה קודם. יצא לי לראות אותה בהופעה קצרה ב-2016 ואף על פי שלא הכרתי אף שיר, אני זוכר שהאימפקט הרגשי היה עצום. גם מול קהל של אלף איש, בהופעת פסטיבל פתוחה תחת השמיים, עם העיניים שלה באדמה, אי אפשר היה להתכחש לאינטימיות ולאיזה מתח רגשי שגואה, כמעט רוטט באוויר. זה כמעט נכפה על כל מי שהיה בקהל. וזה היה נהדר (לא הזיק שהמוזיקה הייתה מצוינת).

אז אני בטוח לחלוטין שההופעה במוצ״ש הזה תהיה נהדרת, ואם בא לכם ללכת – אני מחלק שני כרטיסים ממש כאן. כל מה שצריך הוא להגיב בסוף הפוסט. אבל כדאי לכם מאוד לקרוא קודם את מיס ארגוב על מיס מיצקי. הנה זה בא:

EbruYildiz_39

האאוטסיידרית מנצחת

מאת נועה ארגוב

"מוזיקה היא משהו שלא צריך דברים בשבילה – היא יכולה להיות בתוכך בלי שום דבר (חיצוני)… מוזיקה הפכה להיות הבית שלי, אם לא להישמע קיטשית מדי. דברים באים והולכים, דברים חומריים יכולים להילקח ממך – אבל מוזיקה לא יכולה להילקח מתוך הראש שלך. אז היא הפכה להיות חברת משפחה, ואהבה גדולה, וחברה, ומקום לגור בו, והכל מבחינתי".

במילים היפות והפשוטות הללו, שנאמרו במהלך סשן סולו נפלא שלה בתחנת הרדיו KEXP, מתארת הזמרת-יוצרת מיצקי את המקום שמוזיקה תופסת בחייה. עבור מישהי שחלק ניכר משנותיה עבר בנדודים ממדינה אחת לאחרת ובצורך לפתח יכולת הסתגלות מהירה לסביבות חדשות, למצוא משהו שהיא יכולה לקרוא לו בית – גם אם הוא לא פיזי – זו בוודאי נחמה מאוד גדולה. באופן די אירוני, נושאים הנוגעים לאי-שייכות, ניכור וזרות למעשה לא זרים כלל למילות השירים שלה – אבל המוזיקה עצמה היא המקום שבו מיצקי מרגישה הכי בבית ובנוח, ואפשר לחוש בכך. למזלנו, הדלת לבית הזה פתוחה לרווחה, וכך כל מי שמבקר בו מרוויח את עולמה של אחת המוזיקאיות הכי אמיתיות ואיכותיות שמתהלכות בינינו כיום.

הביוגרפיה שלה כבר יחסית מוכרת – היא נולדה ביפן כמיצקי מיאוואקי (מיצקי זהו שמה האמיתי, כן כן) לפני 26 שנים לאב אמריקאי ואם יפנית. עבודתו של אביה היא זו שהובילה את המשפחה לשנים ארוכות של מעברים בין מדינות ברחבי העולם, עד שלבסוף השתקעה בניו יורק. המוזיקה הייתה נוכחת בחייה עוד מאז הילדות, אבל רק בעת לימודיה בקולג' היא הפכה לעיסוק של ממש. מפה לשם, מיצקי הוציאה ארבעה אלבומים תוך 4 שנים – כל זה עד גיל 25 – כאשר בשלוש השנים האחרונות החלה להתבסס כאחד השמות העולים באינדי-רוק האמריקאי.

האלבום ראשון שלה, Lush, שיצא ב־2012, היה אקספרימנטלי מאוד עם נוכחות בולטת של פסנתר. הוא נע בין קטעים אקוסטיים, רוק בואכה גראנג', ובלדות פסנתריות בסגנון קצת אלטון ג'וני. באלבום השני, שנקרא Retired from Sad, New Career in Business, לקחה על עצמה מיצקי אתגר והציגה עיבודים מושקעים לכלי קשת וכלי נשיפה, ושירים עם נגיעות כמעט קלאסיות באווירתם. אבל הבאזז סביבה החל לאחר שהוציאה את אלבומה השלישי בשנת 2014 – Bury Me at Makeout Creek. מיצקי נפרדה מהפסנתר, הביאה גיטרה חשמלית ונכנסה לאזורי הלואו-פיי עם קטעים בועטים וטקסטים מושחזים. הביקורות היללו, שמה של מיצקי נעשה יותר מוכר בקרב חוגי האינדי-רוק בארה"ב, ושנתיים לאחר מכן – הגיע הקרוסאובר. ביוני האחרון היא קיבלה גושפנקא ממיטב הבלוגים ואתרי המוזיקה המובילים, עם הוצאת האלבום המצוין Puberty 2. משם הכל רק תפס תאוצה: האלבום הושמע המון בתחנות רדיו בארה"ב ומחוצה להן, הביא למיצקי הופעות טלוויזיוניות יוקרתיות וסיבובי הופעות חובקי עולם, והצמיח לה קהל מעריצות ומעריצים אדוק. ממש סקס, סמים ורוקנרול, מאן.

או שבעצם – לא ממש: בראיון שפורסם במגזין Crack בחודש שעבר, אמרה מיצקי שהיא לא עושה סמים וכבר לא שותה אלכוהול. חוץ מאלה, היא לא שותה קפה ולא מעשנת סיגריות. יותר סטרייט אדג' מזה ואבדנו. אבל ההימנעות מכל ההתמכרויות־בפוטנציה בעיקר מראה עד כמה חשוב למיצקי להיות בשליטה: החל מדברים שהיא אומרת בתקשורת וברשתות החברתיות, דרך החזון המוזיקלי שלה ועד השליטה בקול שלה בשירה, שהיא מרשימה בפני עצמה. לצד כל זאת – יש לה אישיות כובשת, חוש הומור מפותח ויכולת התנסחות גבוהה מאוד. צפייה בראיונות איתה בעיקר מעוררת רצון עז להיות חבר/ה שלה. לי למשל הספיקה צפייה אחת בשאלון הוידאו Over/Under של פיצ'פורק כדי להישבות בקסמה, בטח ובטח לאור ההערצה הגדולה שבה דיברה לחתולה שלה (מעניין אם לחתולה קוראים מיצי. לא מצחיק? אוקיי).

למרות שקל לדמיין את מיצקי מוקפת חברות וחברים, בשנות ההתבגרות שלה המציאות הייתה די אחרת – היא מרבה לדבר על רגעי הבדידות ותחושת הזרות ועל היותה אאוטסיידרית שלא הובנה ע"י סביבתה כשעברה לארה"ב. התחושות הללו נצרבו אצלה בזיכרון, ולימים היא הצליחה לבטא אותן בצורה מאוד מדויקת במוזיקה. שיא הביטוי הגיע ב-Puberty 2, שהוא לא אלבום רוק סטנדרטי: הוא חכם, מחדש ומרגש, לא לואו-פיי מדי ולא מלוטש מדי, ועוסק בהתבגרות ונגזרותיה בצורה מקורית ולא מאוסה. זה לא שלא היה לה מה לומר באלבומים הראשונים – אבל אצל מוזיקאים/ות קורה הרבה פעמים תהליך של התבגרות ביצירה, ודרכו אפשר להסביר את העלייה המטאורית של מיצקי בשנתיים-שלוש האחרונות. כי כמו בחיים, אין קיצורי דרך: צריך לאכול הרבה חרא כדי לדעת מה הכי טוב בשבילנו – בין אם באהבה, או בקריירה, או בכל תחום אחר. מיצקי מעולם לא הוציאה חרא מוזיקה, אבל ככל שהזמן עבר היא הלכה ושייפה את המחשבות ואת הגישה שלה למוזיקה, עד שיצא לה אלבום פשוט מופלא.

כמישהי שמוטיב הזרות, חוסר השייכות והאאוטסיידריות חוזר בהרבה משיריה, אפשר רק לתאר איזה טון מקבלות ההופעות של מיצקי עכשיו – כאזרחית של מעצמה עולמית שבראשה עומד איש שמלבה שנאת זרים. למעשה, אפשר לתאר בפירוט: בהופעה שקיימה בערב שבו נחשפו תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב, היא קראה לתומכיו שנמצאו בקהל לצאת החוצה. אבל מיצקי לא מתיימרת להיות אקטיביסטית שבאה לחולל מהפכות – להיפך. היא מרחיקה את עצמה מעמדת הפעילה החברתית ומשורות המאבק הפמיניסטי פר סה – אבל דרך המוזיקה מנסה וגם מצליחה לעורר מודעות, ואולי גם שינוי בשיח ובדרך המחשבה לגבי נושאים שמוכרים לנו מכל זווית אפשרית.

יוצא לה לחשוב לא מעט על הצורה שבה אנשים מייצגים אותה: "מצד אחד זה ממש מגניב שאנחנו מדברים על הדברים האלה, אבל זה הופך אותי למשהו שאני לא, אפילו אם הכוונות טובות", אמרה מיצקי בראיון לגרדיאן הבריטי מיוני 2016. "לא נכנסתי למוזיקה במחשבה ש'הנה, אני אהיה חתרנית', או כאקטיביסטית. אני בתוך זה כי אני אוהבת מוזיקה וזה מה שאני עושה. אני מוזיקאית".

אחת הסיבות האפשריות לנסיקת הקריירה של מיצקי הוא התזמון שבו הוציאה את Puberty 2. כי השנים האחרונות, ו-2016 בראשן, הביאו איתן המון יצירה מוזיקלית שעוסקת בזהויות: בהיפ הופ האמריקאי זכינו לגל אדיר של אלבומים שמבטאים מחאה נגד גזענות ושנאת זרים וקריאה למיגור האלימות המשטרתית כלפי אפרו-אמריקאים; יוצרות ויוצרי פופ מהקצוות השונים של הז'אנר הציפו הרבה סוגיות של זהות מגדרית – מיחס החברה כלפי מי שנחשבות/ים "חריגים" מגדרית, כמו טרנסג'נדרס, ועד סקסיזם; יצאו שירים שמותחים ביקורת על יחס הממשלות השונות כלפי מי שנתפסות/ים כ"אחרים", "לא שייכים", מהגרים. בתוך המערבולת הזהותית הזאת, קולה של מיצקי בולט במיוחד.

דוגמה מובהקת לייחוד שלה בנוף של פוליטיקות הזהויות הוא השיר ״Your Best American Girl״, שהופיע באלבום האחרון וקצר שבחים מפה ועד הודעה חדשה: המילים מבטאות בפשטות את התפיסות בחברה שלנו לגבי כל מה ש"שונה". את ההתנגשות בין אהבה לבין מסורת. את הבחירה לא לנסות ולעמוד בציפיות של אחרים, ולהישאר בדיוק מי שהיא וכפי שהיא. "אמא שלך לא תקבל את הצורה שבה אמי גידלה אותי", שרה מיצקי, "ואתה בחור כל-אמריקאי, אני מניחה שלא יכולתי אלא לנסות ולהיות הבחורה האמריקאית הכי טובה שלך". היא שרה בידיעה שהפער התרבותי בינה לבין הבחור האמריקאי, הלבן, שבו התאהבה, גדול מדי לגישור, על אחת כמה וכמה בעיני החברה.

מה שכל כך מופלא בשיר הזה הוא האפשרות "לתרגם" אותו לכל תרבות, דת או עדה מבלי שיאבד ממשמעותו. מיצקי תפסה רגע קטן שקורה בכל כך הרבה מקומות וחברות ולכל כך הרבה אנשים, ועשתה ממנו שיר ענק. ההתפתחות המוזיקלית שלו רק מעצימה את המסר, והפזמון פשוט לא עוזב את המחשבות. ברגע שהמילים והמוזיקה מתחברות ביחד בראש – אפשר להבין את מיצקי, ולהבין את האלבום, ולחשוב רגע איפה אנחנו בתוך כל הסיפור הזה. וזה רק שיר אחד מתוך מגוון השירים שלה, שבעזרתם אפשר אולי להבין עוד משהו על החיים.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו הופעה אתם זוכרים כאינטימית במיוחד?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לניצן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד שישי בערב!

148 תגובות על “כרטיסים במתנה: Mitski”

  1. מאת אלי כהן:

    אני רוצה מאוד!
    הופעה אינטימית ואהובה הייתה גבע אלון ודניאלה ספקטור בפסטיבל הפסנתר 2016, שהיו מהממים ונבוכים גם יחד.

  2. מאת עדי וינטראוב:

    הסומק נורא יפה תמסרי לנועה ארגוב תודה

  3. מאת מיכל:

    תגובה!

  4. מאת עמית:

    דויד פרץ, מרכז צעירים דימונה.
    שיחה על פריפריה ויצירה עם עוד 8 אנשים שנגמרה בשעתיים שלו על הגיטריה.
    היו וויבים של התכרבלות משותפת בפוך.

  5. מאת אורן:

    Eagulls הערב בתמונע, מיאו!

  6. מאת שני:

    תגובה נרגשת

  7. מאת כרמל:

    הופעה הכי אינטימית שיש ערב להקות לא מוכרות (sofar sound) בהופעה האחרונה והמקום כבר התרוקן..
    עולה בחור לבמה רק עם גיטרה, שם מול הבמה כיסא ומבקש שכל פעם מישהו אחר יישב שם.. האנשים מתחלפים והוא מגיע לשיר האחרון ואף אחד לא יושב מולו יותר..
    התיישבתי. הוא אמר לי תודה עם העיניים וסיים את השיר ואת ההופעה. איו יותר אינטימי מזה

  8. מאת שירלי:

    אני רוצה!

  9. מאת ב.:

    אניאניאני!

  10. מאת מיקי:

    אני רוצה

  11. מאת ענבל:

    בבקשה בבקשה: )

  12. מאת ספי:

    אני רוצה

  13. מאת חמוטל:

    היוש

  14. מאת תמר:

    תגובה

  15. מאת דנה:

    אני רוצה (ואין לי תגובה יצירתית, לצערי)!

  16. מאת סופי:

    אני! אני!
    והייתי בהופעה הראשונה של לולהמארש בתמונע (כך התברר). אז הקהל הורכב מבני משפחה וחברים של יעל ועוד זוג בחורות שמצאו הופעה אקראית (; היה מעולה!

  17. מאת נעם:

    אשמח לבוא!
    ההופעות האחרונות של דמיאן ג׳וראדו ומארק קוזלק בבארבי הן ההופעות הכי אינטימיות שאני זוכר שלא כללו גיטרה לאור מדורה.
    אני חושב שהשמות שלהם אומרים הכל.

  18. מאת הדס:

    כה מעוניינת!
    אוזניי משוועות לצלילי איכות!

  19. מאת דימה:

    הלוואי!

  20. מאת שירלי:

    יאוו איך אני אוהבת את מיצקיי
    פעם הייתה הופעה של שי נובלמן באינטימדבר במצפה רמון והיינו איזה 2 וחצי אנשים והיה קול

  21. מאת הדס:

    יס פליז

  22. מאת אורי:

    מעניין ממש!

  23. מאת קרן שמש:

    יאי!
    זוכרת הופעה של דרור קסלר שבא להופיע בסוג של הופעת בית בטבריה. ישבנו במעגל 10 אנשים, דיברנו והקשבנו לשירים.

  24. מאת אורי:

    תודה!

  25. מאת יוסי:

    רוצה מאוד

  26. מאת רחלי:

    ממש רוצה!
    יוסי בבליקי בסלון ירושלמי חמים לפני כמה חודשים. היה נפלא

  27. מאת אור:

    בחיים לא הייתי בהופעה אינטימית. זה נשמע מש מגניב ואני מאוד אשמח

  28. מאת נבו:

    תגובה

  29. מאת yoav:

    הופעה ביפו שרק אני הגעתי אליה (:

  30. מאת פרדי:

    The angelcy
    😎

  31. מאת עודד ליבנת טל:

    ההופעה של פיט דוארטי בבארבי הייתה אינטימית ומרגשת במיוחד!

  32. מאת טמיר אלעזר:

    אני רוצה!

  33. מאת דימה:

    מעוניין בבקשה

  34. מאת הדר:

    יאללה מיצקייי

  35. מאת רועי:

    בני בשן, פאב שכוח אל ביהוד, אנחנו ועוד בערך 3 אנשים בקהל. היה מעולה

  36. מאת אביעד:

    פעם היה מקום נפלא בירושלים שקראו לו הסינדרום. פאב הופעות בבעלות המוסיקאי והאיש היקר עד מאוד עמיחי כ"ץ, שהלך מאיתנו בגיל כל כך צעיר. כמה וכמה הופעות אינטימיות זכיתי לראות שם אבל הכי זכורה לי הופעה של בוטן מתוק בקרקס אחרי האלבום השני שהוציאו. הגענו לשם אני ואחי והופתענו לגלות את עצמנו לבד בקהל…גדי אלטמן והחברים התחילו להתחמם ואנחנו נשלחנו עם צוות המקום לרחוב לשדל אנשים להיכנס…היה נורא משעשע ובסופו של דבר הגיעו איזה 15 איש. זה לא הפריע לבוטנים לתת בראש בכל הכח!
    עוד זכור לי דאבל פיצ'ר של קוואמי ואלקטרה בצוללת. קוואמי עלה ראשון עם איזה 50 איש בקהל שהלכו אחרי שהוא ירד. לאלקטרה נראה לי שנשארתי עם עוד בנאדם או שניים…גם במקרה הזה היה אדיר וזה לא הפריע לניצן להזיע כמו סוס :)

  37. מאת נועם:

    רוצה!(מאוד)

  38. מאת נמרוד שקד:

    תודה רבה

  39. מאת נעמה:

    החברה הכי טובה שלי לא רוצה לבוא כי היא עמוסה במבחנים אבל אם נקבל זוג כרטיסים היא לא תוכל לסרב!!!

  40. מאת שחף:

    אניאניאני

  41. מאת אסי מון:

    הופעה של אביתר בנאי וסיוון שביט בפאב הסבתא בקצרין שנת 2002, היה כ"כ קטן ואינטימי שכמעט ישבתי על הברכיים של אביתר.

  42. מאת יובל:

    רוצה מאוד!

  43. מאת יעל:

    רוצה (ממש!)

  44. מאת רועי:

    ההופעה הכי אינטימית שראיתי הייתה בלונדון, של בחורה שלמרבה הצער איני זוכר את שמה. היא ניגנה אחרי להקת פאנק רועשת, במועדון קטן וחם באמצע הקיץ. היא, הגיטרה, והקול שלה.
    בחיי לא הזעתי כמו שהזעתי בהופעה הזו, ובחיי לא אשכח את הרגע הזה

  45. מאת חן:

    הלוואי לזכות!

  46. מאת שי:

    רוצה מיצקי!

  47. מאת עדי:

    אביתר בנאי לבד, לפני שנתיים בלבונטין 7.
    שירים (כמעט) רק מהאלבום החדש. כיף.

  48. מאת שחר:

    מיצקי אהובה ממש. יכול להיות מושלם ללכת להופעה שלה. ההופעה האינטימית הכי זכורה לי היתה בשנת 2000, בפסטיבל הפסנתר…במשרד של רון חולדאי בעירייה….קרני פוסטל ואסף אמדורסקי על הפסנתר. לדעתי היינו 40 בהופעה, והיה מצויין.

  49. מאת Mik:

    דילה בירושלים.
    עמי שלו יורד מהמרפסת לתוך הקהל, שותה בירה מתוך נעל ומדביק נשיקה מפתיעה בלחי לחבר שאיתו באתי.
    סוג של אינטימי.

  50. מאת אורנה:

    הופעה שזכורה לי במיוחד היא הופעה בblue note בניו יורק. הייתי בת 20 ותפרנית ובכל זאת התלבשנו יפה ושילמנו סכום מופרז על שולחן ומשקאות.
    ניגנה רביעיית ג'אז כמו של פעם, לבושים בחליפות פסים וכובעי פדורה ואני, שבגלל לא ידעתי שאני אוהבת ג'אז, התחלתי ליבב מרוב שזה יופי.

  51. מאת מיכל:

    אני אני אני!

  52. מאת גילי שחק:

    רוצה הכי הרבה בעולם

  53. מאת אילן:

    בחיים לא זכיתי בכרטיסים במתנה… אולי הפעם…?
    הופעה אינטימית במיוחד היתה הופעה של סוזן סנדפור בניו יורק במועדון קטנטן עם משהו כמו 50 אנשים בקהל…. https://www.youtube.com/watch?v=HCr0wQjOpdI

  54. מאת יונתן אא:

    אני! אני!
    הלוואי אמן כן יהי רצון רגל של ארנבת

  55. מאת נועם ריבלין:

    אני חפץ בכרטיסים למיטסקי כמט שאש צמאה לאוויר ואדמה למים… 🤓
    הופעה שהייתה מאוד אינטמית בעיניי-ההופעה הראשונה של אסף אבידן(שהופיע בברים. זה היה בברל'ה)

  56. מאת עמית:

    זכורה לי הופעה של low לפני כמה שנים שהיתה אינטימית למדי.

  57. מאת איציק צ.:

    ההופעה הכי אינטימית שזכורה לי היתה אצל אורן ברזילי במסגרת סיבוב ההופעות בסלון ביתו.

  58. מאת אורנה:

    הייתי וצילמתי הופעה של Lorelle Meets The Obsolete. למרות שזאת להקה מחו"ל (מקסיקו) – זאת הרגישה כמו הופעה אינטימית. זה היה באוזןבר שזה כבר מקום קלאסטרופובי. ובגלל שהגעתי עם המצלמה – היתה לי הזדמנות להכנס לרגע לחדר האמנים כי המנהל של להקת החימום רצה תמונות של להקת החימום גם שם

  59. מאת נעמה ה:

    אני! מה הסיכוי?

  60. מאת עומר כ:

    אני אני אני אני אני אני רוצה!!
    תודה :)

  61. מאת מיכל נ:

    כמה שאני אשמח!!

  62. מאת גאיה ניב:

    אניייייי

  63. מאת עומר:

    תהיו חברים תעשו לי את החודש

  64. מאת תומר:

    שקלתי ללכת, אבל אני מנסה לחסוך קצת כסף בשביל טיסה להופעות חו"ל קרובות ואני מובטל…אז יכול לבוא לי טוב.

    לגבי הופעות אינטימיות, הייתי בהרבה. הכי טובה אבל היתה אולי ג'ייסון איזבל בבריסטול ב-2013. היו כמה קטנות שחוויתי שלו בטור הזה, אבל זו היתה הראשונה. זה היה מול אולי 200 איש, באולם קטנטן על סירה ישנה בערב קריר בבריסטול. רק הוא עם אקוסטית ואמנדה שיירס מלווה אותו עם כינור. זה היה הסיבוב האינטימי האחרון שלו, ממש לפני הפריצה המטורפת של Southeastern והאלבום האחרון, שהפכו אותו להרבה יותר גדול. סוג-הופעות שכנראה כבר לא יחזרו. זה היה קסם מטורף. הגעתי גם להופעות הללו מיד אחרי פרידה מטורפת לחלוטין ושברון לב הכי גדול שהיה לי. ולראות שירים מסוימים שניגן באווירה הזו, פשוט הוסיף המון לרגש, עם הפשטות המושלמת והמעצימה הזו.
    דוגמית מובהקת מאותו ערב:

  65. מאת פלג:

    בחיים לא הייתי בהופעה אינטימית וזה נשמע מהמם.

  66. מאת עומר באומן:

    הלוואי…

  67. מאת יוסי כ.:

    רוצה מאוד!

  68. מאת רחל:

    מנסה את מזלי

  69. מאת מורן קרן:

    אני אשמח ממש :)

  70. מאת bearlips:

    אני זוכר הופעה אינטימית במיוחד, בגודל ובאווירה, כשפרנק טארנר הגיע לארץ. היה משהו מיוחד בלילה ההוא עם הקהל הקטן שהכיר את מרבית המילים לשני האלבומים שהיו בזמנו והכריזמה הגדולה ביפו הקטנה של בחור מוכשר עם גיטרה וסיפורים שסוחפים להיסטוריה האישית והקטנטנה שלו.

  71. מאת איתי:

    הכי כיף בבארבי!

  72. מאת ענבר:

    ההופעה של youth lagoon הייתה נהדרת

  73. מאת חגי:

    Scout Niblett

  74. מאת בנץ:

    הת'ר נובה בבארבי הייתה הופעה שכולה זהב טהור. יותר אינטימי מזה כבר היה כולל שיער ערווה.

    ג'יי ברנן בלבונטין היה פלא זעיר.

    והיה את הרגע ההוא שוב בבארבי, בהופעה של אמנדה פאלמר, באופן מפתיע… כשכולם החזיקו ידיים בחושך בשקט. פחות קריפי ממה שזה נשמע כרגע. היית צריך להיות שם.

  75. מאת נוגה:

    ניק קייב. כל פעם מחדש.
    אוהבת כל כך את מיצקי.
    פליז פליז

  76. מאת נמרוד:

    כרטיס חינם זה כיף

  77. מאת ST:

    הופעה של פליט פוקסס, לא משנה שהיו שם עוד 2000 איש. הם שרו בשבילי.

  78. מאת לי:

    ההופעה הכי אינטימית שראיתי הייתה של הילה רוח הקודש בפסטיבל הפסנתר במוזאון תל אביב.
    היי, קטע, היא גם תחמם את מיצקי המהממת בשבת.
    אשמח לכרטיס :)

  79. מאת דריה:

    אשמח לקבל כרטיסים להופעה!!
    באופן מפתיע בהופעה של alt-j, שכלל לא הייתה אינטימית, הרגשתי שאני נמצאת באולם קטן והם מנגנים רק בשבילי. אשמח לחוות את זה שוב :)

  80. מאת קארין:

    אני רוצה!:)

  81. מאת אלכסנדרה:

    לגמרי רוצה

  82. מאת רום:

    היי! אני מאוד אשמח לכרטיס להופעה!
    הופעה אינטימית שזכורה לי לאחרונה, היא בכלל אחת ההופעות הכי מפתיעות לטובה שייצא לילראות לאחרונה.
    בפסטיבל פנורמה בניו יורק 2016, ההופעה הראשונה שראיתי באותו יום הייתה של AURORA הנורווגית. הגענו יחסית מוקדם, 12 בצהריים, להתחשב בעובדה שההופעה הרצינית הראשונה, אנדרסון פאק, תתחיל רק כמה שעות אחר כך, אבל כשעברתי יום לפניי על הליינאפ שוב, שמעתי שיר שלה שטיוב שזהיתי מפיפא 16 והחלטתי שיהיה נחמד לקפוץ.
    בהופעה לדעתי לא היו יותר מ200 אנשים, צהריים מוקדים וחם ויש עוד מלא הופעות טובות במהלך היום אז הרבה החליטו לא להגיע. אני אישית הודהמתי מההופעה, הילדה הזאת היא קסם, יש לה שירים פשוטים וכנים, היא מספרת על כל אחד מהם בכזה חן והיא נראית ורוקדת כמו פייה מאיזה יער נורווגי.
    ההופעה הכי מפתיעה (ואינטימית) שראיתי בשנים האחרונות.

  83. מאת רועי:

    להקת קאברים מעולה לסמית'ס, מועדון פצפון בלוואר איסט בניו יורק

  84. מאת פאולה:

    היי
    ההופעה של נו ניים הייתה הכי אינטימית ומרגשת

    אשמח לזכות :)

  85. מאת אבי:

    Luna בבארבי לפני שנה
    אני וחברה שלי מאוד רוצים!

  86. מאת Daklondi:

    תודה! האחרונה שזכורה לי היא ברי סחרוף יחד עם רע מוכיח ועדי רנרט (ואולי גם תם מוכיח?) בהופעה אקוסטית עם ביצועים מסמרי שיער שנשכחה לגמרי בהיטוריה של סחרוף

  87. מאת יער:

    אני רוצה כרטיסים !

  88. מאת מיכל:

    אביב גדג' בליווי רון בונקר בהופעה מיוחדת לתומכי ההדסטארט על גג בלבונטין בשישי לוהט בספטמבר. ארבעים אנשים בערך, אינטימי בהחלט.

  89. מאת יאיר:

    הי, זה יהיה כיף!
    מארק קוזלאק בבארבי (:

  90. מאת אסף:

    גם אני רוצה!!!

  91. מאת טל:

    קצת מוזר, אבל אינטימיות היא חוויה ולאו דווקא מספר.
    אז הופעה בפסטיבל רוק וורכטר של ארקייד פייר ב2010. קשור אולי לזה שהייתי בערך בשורה השנייה, ושלא הכרתי אותם בכלל קודם (קצת מביך). שאר ה50 אלף איש מסביב לא היו שם מבחינתי, זה היה בעיקר אני, הלהקה והמוזיקה שפערה איזה בור בבטן…

  92. מאת Neta:

    הופעה של האיינג'לסי בקפה ביאליק, שגם צילמתי:
    https://www.youtube.com/watch?v=Kyp1w5Viwmk

    זה מדגים כמה אינטימי היה שם…

  93. מאת נועה:

    הופעה של יונתן מימון בהודנא

  94. מאת שחר:

    יש!
    זכורה לי הופעה של אלון עדר על הרצפה של לבונטין שהייתה די אינטימית וחמימה..

  95. מאת יובל פ.:

    חד משמעית כן!

  96. מאת ענת:

    רוצהההה 3> 3> 3>

  97. מאת מיכל:

    דבר ראשון, כבר יותר מעשור שהכינוי שלי הוא מיצי (או מיצקי, כשמתחנפים), ככה שנראה שאם אזכה יהיה במוצ״ש איחוד מרגש! (אגב, אני מיצי כי אני חתולה, אבל לא רצחנית כמו ההוא ממגדל אלא פשוט כזו שמיללת הרבה).
    לגבי הופעה אינטימית – פעם היה לי קטע עם מוזיקאי ישראלי מתוק, ואחרי שאהבנו הכרחתי אותו לשיר לי קאברים מצחיקים לפופ ישראלי, רק הוא, הגיטרה וזוג תחתונים. עד היום זה אחד הסרטונים שאני הכי אוהבת (צילמתי כמובן!), ואם אזכה אשקול להראות (אבל אולי רק לגיאחה, שימות ממנו במקום)

  98. מאת ליאור:

    אשמח לזכות!

  99. מאת דרור:

    כרטיס יהיה נהדר וזה יהיה מעולה אם ההופעה הזו תרגיש אינטימית כמו שההופעה של מאק דמארקו לפני שנה וחצי הרגישה.

  100. מאת שועלי:

    יססס

  101. מאת אלון:

    אני כל כך רוצה!
    והופעה של אהוד בנאי לבד עם הגיטרה אחרי שיעור גמרא..

  102. מאת ערן:

    אני הכי רוצה בעולם ללכת להופעה הזאת!
    מממ.. מאיר אריאל בשדה בוקר, בילדותי. זה היה ערב מעצב מאוד מאוד מאוד

  103. מאת שחר לוי:

    תגובה!!

  104. מאת מיה:

    אמנדה פאלמר בבר קיימא!
    אמנם היו הרבה יותר אנשים משהמקום הקטן עליו השלום יכול להכיל, ועדיין החתרנות, הבלתי אמצעיות, הפכו הכל לאינטימי ומשפחתי ביותר.

  105. מאת איתן:

    פיל סלאווי לפני שנתיים בלונדון:)

  106. מאת איתמר:

    ההופעה הכי אינטימית שהייתי – איזה זהבי פייגלין, צוזאמן. אין יותר קרוב מזה.

  107. מאת מאיה:

    רונה קינן. 2009. קפה ביאליק.
    אני חיילת. ערב. ישנה בבסיס יחד עם חברותיי.
    ואז חברה מתקשרת. תמצאי דרך לצאת, אנחנו הולכות להופעה.
    יוצאת עם המדים בדרך לא דרך. יושבת שם, שורה ראשונה, חצי מטר ממנה.
    והמבטים שלנו כמו התנגשו בחשכה. בטוחה שגם אם היא לא באמת רואה אותי – היא רואה.
    זוכרת את הדיסוננס בין – רק אני שם איתה. לבין – לחלוק את הרגע הזה עם עוד עשרים אנשים.
    ואפילו שהם היו שם.
    הייתי רק אני…

  108. מאת עזרא:

    הייתי באחת ההופעות האינטימיות של ברי סחרוף עם מעריציו. היה מאד אינטימי.

  109. מאת אייל:

    בנובמבר 2014, אינדיסיטי בירושלים, עמדתי עם עוד כמה מאות צופים בהופעה של עמיר לב. אבל עמדתי ראשון, ממש קרוב, והשירים בהופעה הקצרה פגעו בול איפה שהייתי צריך וזה הרגיש לי הכי אינטימי בעולם. בכלל לא שמתי לב לאנשים האחרים.

  110. מאת אילת:

    שלומי שבן בבארבי, ממש לפני שנה. על אף שעמדתי מתחת לשנדליר באמצע הרחבה, הרגשתי שהוא שר אך ורק, בשבילי.
    תגובה

  111. מאת נעם:

    Safe cube

  112. מאת דפנה:

    אני אני אני!
    הכי אינטימי שהיה לי בהופעה עד כה, במקום הכי לא צפוי: פסטיבל וודסטוק בירושלים, גבע אלון במחווה קסומה ביותר לניל יאנג, הוא עלה אחרון וכבר לא נשארו הרבה אנשים וירד הלילה, וכך גם נשארו אנשים בודדים ואני למולו :)

  113. מאת שני יצחקי:

    הייתי בהופעה של מתי כספי לא מזמן, הייתה אינטימית יותר ממה שציפיתי שתהיה לפחות!

  114. מאת אורי:

    רוצה!!!!! תודה

  115. מאת רועי:

    הלוואי אמן!

  116. מאת עידו המלך:

    הופעה של משרוע לילא הלהקה הכי טובה במתנ״ס של מאה איש ביישוב קטן בצרפת.
    אמן שאזכה!

  117. מאת אלון אבירם:

    היי! אני רוצה!

    הייתי לפני כמה שנים בהופעה של אביב נוימן בבר קיימא. הכי אינטימי שלי יצא לראות

  118. מאת אריאל:

    אסף אבידן בקיבוץ גן שמואל לפני 9 שנים. היינו בערך 50 אנשים בקהל והוא והמוג'וס נתנו בראש וגם נשארו אחר כך לקשקש עם הקהל. נחמד!

  119. מאת בן:

    timber timbre

  120. מאת אנומליסה:

    ג'ון גרנט לפני שלוש שנים בבארבי
    לא משנה כמה אנשים היו שם, לא משנה שכולם הרגישו בדיוק כמוני
    אני עדיין הרגשתי שהוא מדבר רק אליי

  121. מאת בר:

    אני חושב שרג׳ינה ספקטור הצליחה לעורר בקהל פסטיבלים שיכור תחושת קרבה ואינטימיות שרוב הזמרים לא מצליחים לייצר בהופעה פרטית.

  122. מאת יוס:

    תמיר אלברט ואלי שיפמן ב"סירופ" זצ"ל.
    כשזה קורה זה פשוט נפלא.

  123. מאת עמוס:

    … בשביל הילה רוח (המחממת).

  124. מאת דוד:

    רוצה נורא!
    הופעה אינטימית – רג'ינה ספקטור בבארבי ב-2007

  125. מאת ירדן:

    בשעה 22:00 בדיוק, כנהוג במועדון ההופעות האהוב עלי, עלה עזרא פורמן, אמן הרוק האלטרנטיבי, לבמה, הכפיים נשמעו והקסם התחיל להציף את האוויר. ברגע בו התחיל לדבר לקהל, היה קשה לפספס את העובדה: למרות שהוא אחד מכוכבי האינדי המצליחים ביותר, מסתתר בליבו אותו הנער המהוסס שרק רוצה לכבוש את העולם ולהרגיש יותר טוב.

    אני חושב שבאיזה מקום כלשהו, הוא מעורר השראה באופן שלא ניתן להסביר במילים רבות. בתור אחד שתחביבו הגדול ביותר הוא הופעות, בעיקר הופעות בארבי, אני רואה מול עיניי לא מעט מפורסמים. רובם בלתי ניתנים לעצירה, נצחיים כאלו, הוא היה קצת נצחי גם כן, אבל ההיסוס הזה, חוסר הביטחון, הפחד, הצניעות, משהו בזה כבש אותי. משהו בזה גרם לי לרצות שכולנו נהיה קצת כמוהו. שנפסיק לעוף על עצמנו ושנתחיל להבין: כולנו חלק משבעה מיליארד בני האדם. כולנו נבראנו בצלם ולכולנו יש פחדים.

    ומצד שני, ניתן היה להבחין בנראות המטורפת שלו ובנוכחות הבימתית שלא השאירה אדם אחד בקהל אדיש – הוא עלה לבמה כקוויר לא מתנצל, בנעליים נשיות במיוחד, חצאית, חולצה שחורה-סגולה ומחרוזת פנינים (מה שלא בדיוק אופייני לזמרי הרוק של היום, אשר מעדיפים להתהדר בשחור),אני חושב שזה היה מעשה מחאתי. מעשה אמיץ. הוא אינו תולה את הגבריות שלו בבגדים והוא אינו תולה את נשיותו באיפור. הוא עושה מה שבא לו.

    מה שנראה ונכון לו לפני ההופעה. הוא קצת גבר, קצת אישה, הרבה אמיץ, שונה וייחודי. במציאות של היום, רוב כוכבי הפופ כלואים במסגרת הציפיות של החברה מהם. והוא, הוא בשלו. ואין סיבה שהקהל לא ייעוף על זה. והקול שלו? אני יכול להגיד שהתענגתי עליו. וזאת בניגוד לחברי הטוב, ניב, אשר התלווה אלי להופעה והחליט לצאת לקראת הסוף. טוב נו. כל אחד והטעם שלו.

    אני אישית, לקחתי לא מעט השראה ממנו. קצת יותר אומץ להביע את עצמי בכל תחום בחיים. להגיד מה שבא לי, לא להיות טפט במצבים של ויכוחים מתוך החשש לקבל תגובות רעות, אלא פשוט ללכת בעקבות האמת. היא מה שמובילה לשלמות אמתית עם עצמך ועם הסובבים אותך.

    בשעה 23:20, נכנסתי לפגישה קצרה עם פורמן באיזור שמחוץ לבקסטייג' של הבארבי. הצטלמנו, החלפנו מספרי טלפון על מנת שיסייע לי לעבוד על מוזיקה, דיברנו על אמנות, אומץ והשראה, וכשיצאתי משם הבנתי, זה היה אחד הערבים הטובים שלי לאחרונה.

    זכיתי לבלות עם חבר טוב, להכיר אנשים חדשים מהקהל, לשתות את המיץ האהוב עלי (אל תצחקו עלי. אבל מיץ החמוציות של הבארבי הוא הדבר הכי טעים בעולם והוא אחד מהדברים הקטנים שעושים לי טוב). הרגשתי שאני בר מזל. וגם הוא. גם הוא בר מזל כי הוא נולד כל כך מיוחד, מקצועי ועם זאת כל כך צנוע. מקווה שבקרוב ימלא את המדיסון סקוור גארדן. מגיע לו.

  126. מאת קרני:

    ב-1998 ראיתי את בלאק פרנסיס בפאב אירי קטן בברקלי, נראה לי שזה הכי שיש לי

  127. מאת מיכל:

    אני ממש ממש ממש רוצה לראות את מיצקי
    איפה שצריך אז להגיב בכיף

  128. מאת נדב:

    פליייזז

  129. מאת שחר:

    תודה:-)

  130. מאת מיקה:

    low בבארבי.

  131. מאת רמי כץ:

    השמעתי אותה בתכנית אינדי-אני ששודרה בסוף נובמבר ב https://www.facebook.com/RKKdowntownparty/
    אני בוחר את השירים בתכנית ממש בפינצטה וגם את ההופעות
    אשמח לראות אותה בלייב

  132. מאת עודד:

    אשמח לכרטיס למיטסקי! :)

  133. מאת אורי:

    בחופשה משפחתית בקיבוץ דגניה ב' , אין לי מושג איך הגענו לשם.. אני ואחותי פתאום נתקלנו בהופעה של נועם רותם בבר הפיצי של הקיבוץ.. מעבר לזה שהשירים שלו קורעי לב, בקהל נכחה הבחורה הראשונה שהוא היה מאוהב בה.. סיפר איך דחתה אותו שוב ושוב.. איך נסע במונית למסיבה כדי לפגוש אותה, והיא וחברות שלה צחקו עליו, איזה מעיל הוא לבש(מעיל בלשים צהוב), איזה שיר התנגנן ברקע(ואז ניגן את השיר והקדיש לה). אינטימי מאוד וסופר יפה. אפשר כרטיסים למיטסקי בבקשה..?

  134. מאת אופיר:

    ההופעה של WHY?

  135. מאת אור:

    הופעה אינטמית במיוחד,
    דף צ'ונקי ביערות מנשה.
    עוד לפני שזה התפוצץ בבמה הקטנה של הלטאות, מול 20 איש והייפ מזערי.
    הפיצוץ היה חלש אבל אחרכך שמעו אותו עד המדבר בנגב…
    וכרטיסים למיטסקי, זה יהיה נחמד בטח :)

  136. מאת שימי:

    הופעה אינטימית במיוחד:
    לפני כ-11 שנים אסף אמדורסקי לבד בדאג & טוני בנתניה עם הקלידים והבס, אומנם לבד אבל בגלל היכולות (א.א הוא רב-נגן) וההכנה מראש של תכנותים נתנה הרגשה של מופע להקה, מחמם ובועט.

  137. מאת עמית לוי:

    הופעה אינטימית :
    לפני שנתיים ביערות מנשה, הופעה בבמה צידית קטנטנה של "חיה מילר" האהובים, במקביל על הבמה הגדולה מופיעים אינפקציה, ובבמה של חיה מילר נשארו אולי 40 איש. הגאונים האלה מופיעים במלוא המרץ, כמו משוגעים כאשר באמצע ההופעה נכבה החשמל. אחרי עשר דקות של תהייה ההופעה הפכה להיות הופעה אקוסטית, חיה מילר באמצע ומסביבם הקהל – מבודדים את ההופעה על הבמה הגדולה בכח ומשתגעים מחיה מילר אקוסטי!

  138. מאת יואב:

    רוצה רוצה רוצה!

  139. מאת שי:

    אני ממש אשמח לכרטיס בבקשה :)

  140. מאת עידו:

    Elbow בברלין. אולי זה קשור גם לעובדה שהייתי לבד, אבל הקול המופלא של גאי גארווי, הפסנתר , כדור המראות בחושך והלוקיישן המעולה, לגמרי עשו לי את זה.
    וכמובן שאשמח עד מאוד לכרטיס.. תודה!

  141. מאת ירון:

    אני אשמח לכרטיס!