כרטיסים במתנה: Kurt Wagner (+ראיון!)

מה יש בו, בקורט ואגנר מלאמבצ'ופ, שמעורר כאלו אמוציות בקרב חסידיו? הרי על פניו, מדובר בפייטן אדיש וקפוא-הבעה, תמיד עם כובע נהגי המשאיות על ראשו והמראה כללי של פועל כפיים אפור מן היישוב שבכוח אקראי כלשהו התגלגל להיות נפח-שירים רב-אמן עם גיטרה אקוסטית ביד במקום פטיש. הקול שלו יציב, כמעט בלתי-משתנה, ההגשה שלו שקטה ומונוטונית. הוא לא צועק, הוא לא לוחש, הוא לא מסלסל. כמו לאונרד כהן, עמיר לב או סטיוארט סטייפלס מ"טינדרסטיקס", השירה שלו נשמעת כאילו הוא יושב מולך על הכורסא ומדבר בנינוחות, בשקט. כמוהם גם הוא יכול לכתוב שיר שובר לב על אישה שמסתכלת מהחלון במשך דקה בבוקר, ואתה לא תבין מאיפה זה בא לך.
בגיל 51, ואחרי 23 שנים בהן צעד עם לאמבצ'ופ בעיקשות באותו התלם, בשנים האחרונות זוכה סוף סוף ואגנר למעט מההכרה המגיעה לו. אלכימאי שירים מבריק, כותב בחסד ומגיש שכל האופי שלו נמצא בניואנסים. ב-6.4 הוא יופיע בבארבי בתל אביב הופעה אחת שאין שום סיכוי בעולם שאני מפספס. זו הזדמנות ותירוץ מצוינים לחלק לכם זוג כרטיסים, וגם לשאול אותו כמה שאלות.
לקראת בואו המבורך והמשמח הזדמן לי לראיין אותו דרך אימייל. זה היה קצר ומתוק, ואני מודה שהתרגשתי מאוד, למרות ואולי בגלל שכל הסיפור נעשה במייל בלבד. לא מדי יום יוצא לך לשאול את אחד מכותבי השירים האהובים עליך כל מה שבא לך לשאול, ועוד לקחת את הזמן ולנסח את השאלות איך שתרצה. ובכל זאת, כל הסיפור נעשה בזריזות אז יצא לי לשאול מעט שאלות,, ומאז עולות לי בראש רק עוד ועוד שאלות שהייתי צריך לשאול ולא שאלתי. אבל מה אכפת לי, תראו, ראיינתי גיבור שלי.
Lambchop – A hold of you
הרשה לי להתחיל בהצהרת המובן מאליו – אני אוהב מאוד את לאמבצ'ופ, Damaged הוא אחד האלבומים האהובים עליי, והאלבום החדש פשוט יפהפה. על פי התזה שלי, לאמבצ'ופ מעולם לא הוציאה שיר גרוע, מעטים האמנים שמגיעים להשיג הזה. ועכשיו, לשאלות.
תודה על המילים החמות, זו חתיכת תזה, אני לא בטוח שאני יכול להסכים, אני כותב שירים גרועים כל הזמן, אבל אולי פשוט לא הזדמן לך לשמוע אף אחד מהם.
איך אתה כותב שיר? האם אתה דבק בשיטה אחת, או שמא שיר יכול לצוץ פתאום בכל רגע נתון? האם אתה מפחד, כמו אמנים רבים, שיום אחד תאבד את היכולת לכתוב שירים?
מבחינתי, כתיבה או יצירת שירים היא פעילות שאני נהנה ממנה ואני מנסה לפנות בשבילה זמן בחיי כמו שאני מפנה לדברים אחרים שאני נהנה מהם. אני לא רואה בזה פעילות קדושה שיש לגונן ולשמר כמו איזו חווייה קסומה. נראה לי שאני מנסה להתבונן ולהגיב על החוויות שאני מכיר ואני מנסה ליצור משהו שמגלה משהו שאולי לא התקיים קודם. אני מנסה הרבה שיטות שונות כדי לחלץ את הרעיונות האלה. רעיונות שמבוססים על חיים. אולי מפני שהחיים (החלק ממנו אני שואב) גדושים אפשרויות זה תלוי רק ברצון שלי לבטא ערך רגשי כשלהו. כמו דברים אחרים ממין זה, זה בא והולך.

הצליל האופייני של לאמבצ'ופ מאוד רך, איטי, כמעט עומד – שירים מסוימים נשמעים כאילו הם קפואים בזמן.האם יש נסיון מודע ליצור אווירה כזו, או שהשירים פשוט מתפתחים לשם באופן טבעי?
ברוב המקרים השירים מגיעים לשם באופן טבעי, תלוי בסוג השיר. אני חושב שלאורך השנים, עכשיו זו עשויה להיות הגזמה לומר שלמוזיקה שלנו יש תחושה מאחדת. הרבה שירים [הוא השתמש במילה "Tunes", לשמחתי] הם בעיניי ההיפך מעומדים. או לפחות אנחנו משתדלים שהם יהיו שונים. אוסיף ואסכים שיש משהו מאוד אינטואיטיבי בדרך בה אנחנו עובדים, וקשה להסביר את זה ברהיטות.
Lambchop – Sharing a Gibson with Martin Luther King Jr
הדביקו לכם את התווית "קאנטרי אלטרנטיבי". כמישהו שמעולם לא ממש הבין את המונח אני חייב לשאול – אתה מרגיש שהוא מסווג כראוי את הכיוון המוזיקלי שלך?
אף פעם לא הרגשתי שאני מבין את המונח הזה או את הקשר שלו למה שאנחנו עושים, אבל מצד שני אני מבין שאנשים צריכים לתת שם כלשהו למה שאנחנו עושים. יהיה זה מקרה נדיר אם ז'אנר יצליח להיות יותר מאשר תיאור שולי ביותר. אז אני פשוט משתדל לא לתת לזה הרבה משקל.
אתה פועל, כמוזיקאי, כבר לא מעט זמן. האם נמאס לך לפעמים מהמקצוע הזה? האם יש לך חלומות אחרים שתרצה להגשים או מקצועות אחרים בהם תרצה לעסוק יום אחד?
אני חושב שהעובדה שאני מנסה לא להסתכל על מה שאני עושה כמקצוע כשלעצמו איפשרה לי להמשיך בדרך בה אני הולך. במובן מסוים, בראש שלי המילים "מקצוע" ו"מוזיקאי" לא מסתדרות ביחד. "מקצוע" מרמז על כך שאולי יש משהו מתאוות הבצע ביצירת אמנות/דברים/שירים. אז הצד העסקי שבהיותך מוזיקאי יכול לעייף אבל יצירת המוזיקה יכולה להיות מתגמלת בדרכים אחרות. זה מעין סחר חליפין.
———————————————————————————————————-
מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (ספרו גם מי כותב השירים שהייתם רוצים לראיין או סתם לשבת איתו לקשקש על כוס בירה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה ושמם יחכה בכניסה. איזה כיף לקבל מתנות!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה רק עד יום שישי!



























יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 15:23
סחטיין גיא. אגב, בסוף הפוסט שכחת להחליף את המילה "דיסק" (הדיסק יישלח…) במילה "כרטיסים".
נתראה שם?
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 15:31
ארור יהיה הקופי פייסט.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 15:42
מגניב ביותר!
אני לא בטוחה בכישורי הראיון שלי, אבל הייתי מאוד רוצה לשבת לבירה (אפשר גם וויסקי או יין או כל דבר בעצם, גם פפסי הולך) עם ג'יימס מיינארד קינן. הוא נראה לי כמו איש שיחה מרתק.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 15:51
אני רוצה אני רוצה
לראיין את ריאן אדמס.
למרות שבשנים האחרונות הוא עושה לעצמו כל כך הרבה נזק תדמיתי (מבחינתי) שהוא מאבד את זה קצת לדעתי
אבל בכל זאת
הייתי שואל אותו מה השיר האהוב עליו מבין השירים שהוא כתב *פיכח* (ולא נראה לי שישנם הרבה כאלו)
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 15:58
אם כבר בירה, אז הייתי עושה תחרות שתייה עם גלעד כהנה. בטוח שהייתי מפסיד, אבל לפחות היו כותבים עלי שיר שיקראו לו "תחרות שתייה".
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 16:00
ביל קלאהן.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 16:12
את סטיבן קולברט
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 16:20
אני רוצה (וכפי שכבר הכרזתי במקום אחר, דחיתי – כלומר קיצרתי – את חופשתי הראשונה זה הרבה יותר מדי זמן כדי שאוכל להגיע להופעה. כן, זה חשוב יותר!).
לא נראה לי שאני מראיינת טובה מספיק בשביל לראיין את האנשים שהייתי רוצה לראיין.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 16:29
מאיר אריאל, או ויסלבה שימבורסקה. רוצה כרטיסים! יאאיי!
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 16:29
תכל'ס נראה לי שאת פיט דוהרטי.אבל זה בטח יהיה יותר בירה פחות ראיון
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 16:35
פי ג'יי הארווי…
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 16:36
קונור אוברסט
נראה בחור משעשע,
בפירוש חובב בירות (הייתי ב2 הופעות שלו והבחור חיסל אותן בקצב).
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 16:52
will oldham
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 17:03
מארק אוליבר אברט.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 17:23
לראיין את טים הרדין…
אמן אמן אמן
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 17:37
סטיוארט מרדוך
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 17:45
ברמן מהסילבר ג'וז
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 17:51
מארק לנאגן. כי יש לו קול חצץ.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 17:52
כנראה את אליוט סמית'.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 18:11
לא בעניין של כרטיס, אבל – מרסי מייס.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 18:15
הייתי רוצה לראיין את מארק לנגן, כי הוא חצי-אלוהים (ירד חצי בגלל כל הסמים).
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 18:21
הייתי בהחלט רוצה לראיין את ג'ף טויידי מווילקו.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 18:21
לפני 3 שנים פיספסתי ביום הופעה של לאמצו'פ.. אז יפה מצידו שהוא בא! ואני חושב שאדם גרין יהיה מצחיק וסטפן מריט יהיה יותר מצחיק
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 18:27
אדיר. עבודה יפה.
הייתי שמח לשבת עם גלן האנסארד (The Frames, הסרט Once). בחור מוכשר ומגניב.
חוץ מזה – הוא אירי, אז הוא בטח ישמח לשבת על גינס.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 18:48
מאחר והבחירות האינסטינקטיביות שלי בטח יכוסו ע"י מראיינים אחרים (ג'רוויס קוקר, ניל האנון ואולי סקוט ווקר) ומאחר והם צעירים וזמינים מספיק לראיונות (אפילו יצא לי לדבר עם אחד מהם
), נראה לי שהבחירה שלי היא פיל אוקס (phil ochs).
כן- הבחור קצת מת כבר 30 שנה, אבל זה בהחלט לא הופך אותו לפחות מרתק. ואפילו בזמנו הוא היה מעט מאני דיפרסיבי ומסוג האנשים שיטבעו בתוך הבירה שלהם, אבל כנראה מח סטנדרטי לא יכול להפיק את מה שנשאב משלו.
הייתי שואלת אותו מה בער בו בשנים המוקדמות בהן הוא כתב שירי מחאה מופתיים (ולא הייתי מספרת לו שהם כמעט נמחו מהזיכרון הקולקטיבי), מעלה את ההשערה שהתקופה הייתה גדולה מדי בשביל שירים קטנים וחוקרת האם התרסקות החלום בתחילת שנות ה70 באמת גמרה אותו סופית. אה- והאם הוא חושב שלגזע האנושי יש תקנה וזכות לגאולה עקב קיומם של יחידים בעלי skin too few כמוהו.
חקירות קלילות שכאלו
לסיום הייתי מבקשת ממנו לסכם את השיר Crucifixion בשתי מילים. מעין תקציר מנהלים של השיר הכי אפי מאז remember the mountain bed של וודי גאת'רי. אני בטוחה שהוא היה מעריך את ההומור- כי אם לשפוט לפי Here's to the state of Nixon and angew גם הצד הזה בהחלט היה קיים בו.
נ.ב- אם בכל זאת צריך לבחור במישהו חי הייתי בוחרת בכ"ז בקוקר בגלל הידע האנציקלופדי שלו בתרבות הפופ, השיר Wickerman וסיפור החיים היוצא דופן (אבא זמר מועדונים מוטרף ומתח מעמדי נוכח).
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 18:49
הייתי שמח לדבר עם ג'ון פרושיאנטה.
אבל גם ואגנר עושה רושם שסבבה.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 18:50
הייתי שמח לשבת לשיחה עם שלמה (נו! ההוא משיר השירים… לא אכפת לי שזו רק תיאוריה דתית).
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 18:58
לא ראיון, שיחה, אוף דה-רקורד, תראפיה לא מציאותית כדי לחזק את האמונה שלי במציאות, כששנינו במצב מעורער, כשהראש לא נותן מנוחה.
גבריאל בלחסן.
זה פשוט עוד לא קרה. בינתיים.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 19:11
נדוש, אבל – דייויד בואי. מספיק ותיק בשביל המון סיפורים מעניינים ונסיון חיים, ומספיק תותח בשביל להתגבר על פער הגילאים.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 19:17
כבר יש לי כרטיסים אבל בכל זאת.
אני לא מצליחה לחשוב על כותב שירים שמעניין אותי, ושלא יגרום לי התקף חרדה תוך כדי ראיון. בכל מקרה: ניק דרייק, מאיר אריאל, ג'וני מיטשל.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 19:29
איאן קרטיס
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 20:13
טום וייטס
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 20:19
מאיר אריאל.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 20:21
טוב, מייד עולה לי לראש ל.הכהן הגדול (את השם המפורש אסור לכתוב במלואו),
אבל אם נתעקש על אפשרות פחות בנאלית ויותר ריאלית -
אז אביתר בנאי זה השם השני שקופץ – יכולת השליטה שלו במילים ומשפטים גורמת לי להחזיק את הראש ולומר "פאק, אני בחיים לא אהיה במקום הזה!"
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 20:39
אני רוצה לראיין את פרינס!
אבל לא בטוח שזה לא תירוץ פשוט לשבת לידו על כוס בירה ולהתמלא השראה.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 20:54
הייתי רוצה לראיין את אליוט סמית.לפני.
ותודה על כל המתנות האופציונליות האלו,זה באמת מחמם לי את הלב…
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 21:09
דיוויד ברמן היא התשובה הראשונה שעולה לראש…
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 21:11
הייתי שמח לשבת לכוס וויסקי עם טוב וויטס.
נשמע לי כמו חוויה הזויה וייחודית שהייתי מוכן לותר על כמה חלקי גוף עבורה…
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 21:18
את קוואמי, ההרכב dan le sac vs scroobius pip, או לו ריד.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 21:19
אני פה לא בקטע של הכרטיסים ולא בקטע של לראיין
פשוט לשבח על זה שיצא לך לדבר איתו וכמה כיף לראות את זה בכתב
נתראה ביום שישי.. או בהופעה..
חיבוקים&נשיקות.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 21:44
בוי ג'ורג'
(כן, כן)
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 22:06
אני ממש רוצה…
ורוצה גם לראיין אץ רג'ינה ספקטור
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 22:25
רוברט ווייאט,
כן, רוברט ווייאט.
יום שני, 30 במרץ 2009 בשעה 23:56
אני מקשיב ליצירתו של קורט מזה שנים…
מצפה לחוות את המוסיקה את קולו. לחוש צמרמורת.
נ.ב.
הייתי שמח לקשקש עם סטפין מריט מהמגנטיג פילדז. לצערי עושה רושם שהוא לא פטפטן גדול.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 0:05
Yet another vote for P J Harvey.
If only to hear her voice.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 1:48
הייתי רוצה לראיין את כותב התנ"ך ולשאול אותו על שמואל ב' ומשבר האלבום השני, אך מכיוון שזהותו אינה ידועה אני אסתפק בברנדון פלאוורס כדי שיסייע לי לפצח את חידת האנושי והרקדן ולברר אם גם לו נמאס מכל ה"רוקדים עם כוכבים" הזה.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 3:45
לו ריד.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 6:53
האמת, שעם קורט וגנר נראה לי הכי סבבה לשבת לקשקש. הוא כל כך חף מכוכבות, אבל גאון.
מחכה ליום שני ומקווה לזכות בכרטיסים
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 7:49
וואוו איזה מלך
אתם קולטים שעד עכשיו לא ידעתי שהוא בא !
(ג'ייסון ליטל)
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 8:24
וואו, תן לי לחשוב.
הייתי מראיין את זיין האל – החצי המושלם של להקת הדרוזיות – גיא חג'ג'…
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 8:42
יהלי סובול.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 9:08
איאן קרטיס..אם כי כבר לא יצא בגלגול הזה
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 10:11
לאונרד כהן.
אני חושבת שהייתי מסוגלת לשבת איתו שעות.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 10:25
קודם כל סחטיין שהצלחת להגיע אליו ככה…
אממ בצורה מיידית מי שקפץ לי לראש זה לאונרד כהן אבל זה קצת נדוש אז אם לא הוא נראה לי שהייתי רוצה לדבר קצת עם ווין קויי מהפלמינג ליפס…ן
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 10:46
Meat Puppet
חייב לברר את משמעות השורה – "Nothing on the top but a bucket and a mop and an illustrated book about birds"
תנסו לדמיין את זה, זה ממש כיף!
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 11:01
דיאמנדה גאלאס
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 11:09
דן אורבך או ג'ק וויאט
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 11:23
לרגל הקאמבק, הייתי רוצה לראיין את אורי פיינמן
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 11:31
בחיי סטוארט סטייפלס זו ההשואה הנכונה….רגוע,חכם ועמוק.
תודה גיא,ראיון נפלא כמו תמיד.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 11:46
לאונרד כהן,
ואם לא הוא אז לפחות נואל גאלאגר
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 12:32
אחרי הכל, ג'רוויס קוקר עדיין מסקרן אותי.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 12:34
בירה וראיון זה:
גרג דולי
ניק קייב
גף טווידי (ווילקו)
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 13:04
אני סתם רוצה להידחף להופעה כזאת בחינם.
אבל יש לי קצת בעיות עם הבארבי.
נראה.
חוץ מזה זאת הכנה טובה לצפיפות בדפש.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 13:06
לדבר על כתיבה ולשתות בירה? בלי ספק, עמיר לב
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 13:07
לגבי הלראיין.
המ.
אין לי כ"כ שפה אנושית.
ואני לא הומו.
אז אין לי הרבה אפשרויות.
המלצות?
מכירים מישהו שכותב הרבה על מיגרנות ובעיות שינה ?
הם בטח מתים.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 13:15
כנראה ש…ניק דרייק או קונור אוברסט.
תודה!
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 14:51
זהו.
מצאתי.
מופרך להחריד.
וחלקם בין החיים.
לא שם, כי אם עיסוק.
מי שאחראי על אילו הברות של קול אנושי מסומפלות לקטעים אינסטרומנטליים, בדרך כלל באלקטרוניקה למיניה.
דנס? האוס? לא זוכרת.
זהו.
חלקי מילים וכולי.
מילה שלמה לפעמים.
אבל נתקעתי בשאלה השלישית.
אני גם רוצה לדעת לגבי המבטאים השונים שבהם כותבים את המילים המגונות בגנגסטה ראפ, אבל פעם אחרת.
ענייני סלנג ומבטא.
אינטונציה.
כאלה.
סבבה?
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 16:19
אני מראיין? מה עוד אפשר לשאול שלא יראה כמו גיבוב שאלות סטנרדטיות של כתב שנאלץ לראיין מישהוא שלא מכיר על משהוא שהוא לא אוהב?
אולי אשאל את שלום חנוך אם הבחירות גרמו לו להרגיש שאין שם אף אחד שבאמת מקשיב?
או את ניל יאנג אם הבחירות גרמו להרגיש שאולי בכל זאת יש שם איזו הקשבה?
לאונרד, דחיל רבאק, מה רע ביזה ביקור מולדת?
ענבל פרלמוטר, איך את זוכרת את התקופה הדכאונית לפני שמצאת את התשובה בבודהיזם?
גלעד כהנא, אתה גם שר לפפעמים בהופעות שלך?
גבע אלון, אתה נמצא במגעים על תקליט שירי משוררים?
מתן ואסף, מתי כבר יהיה אינדינגב 2009??????
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 16:42
את בונו
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 17:17
ניק קייב!
ולאונרד כהן
ומוריסי.
למה תמיד מבקשים לבחור אחד? אני כל כך גרוע בזה.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 17:21
האמתי שבימינו הייתי רוצה לראיין את קרייג פין (Finn!!! שלא יהיו טעויות) של The Hold Steady. מעניין אותי מאיפה הסיפורים מגיעים לתוך השירים היפים שלו.
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 17:26
הייתי רוצה לראיין את איאן קרטיס, לשמוע איך המרגש להיות רלוונטי כל כך גם אחרי 30 שנה אי שם במעמקי האדמה…
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 17:59
נינה סימון
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 19:09
ניק קייב (כולל השפם).
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 23:02
אמנדה פאלמר
יום שלישי, 31 במרץ 2009 בשעה 23:16
רוצה רוצה.
והכי הייתי רוצה לראיין את יוסי בבליקי. בלי שום ספק.
גיאחה, אולי אתה יכול לסדר לי משהו כזה?
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 1:45
בני אמדורסקי!
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 1:47
את חווה אלברשטיין
ותודה על הכרטיסים…
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 2:07
לאונרד ברנשטיין
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 3:57
האליל שלי, ניל יאנג
ואם אפשר לרמות ולבחור מישהו מת-
הייתי הולך ללא ספק על ג'ים מוריסון
אפשר לרמות עוד קצת?
משורר בלבד גם נחשב?!
בוכובסקי. בירות. כל מילה נוספת מיותרת.
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 9:54
הרשימה ארוכה: ג'ימי הנדריקס, טום וויטס, לנון, בן גוריון (!), ניל יאנג, פרץ גולדשטיין, צ'רצ'יל (הבריטי והישראלי).
אבל אסתפק בכרטיסים להופעה!
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 10:00
המילטון לייטהאוזר – "שיחה" ארוכה לתוך הלילה
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 10:38
tnx
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 11:23
מולאטו אסטאטקה
או איירון אנד וואין
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 11:49
הייתי שמח לשבת על ויסקי עם מארק לאנגן (ויסקי, לא בירה!)
או על איזה גינס עם גלן הנסארד מהפריימס ולשאול אותו על האובססיה שלו לסרטים.
אולי לתת איזה סשן טיפול לכריס קורנל ולהבין מה קרה לו בילדות שגרם לו להפוך את עורו ולנסות להיות סתם עוד אמריקן איידול לילדות בנות 12.
בטח היה כיף לדבר עם דייב גרוהל, נראה לי שהוא פשוט נשאר ילד קטן אך מאוד מוכשר.
מארק אברט מהאילז… רק במקום ללא עישון… לקטר ביחד על החיים וכמה שהכל חרא.
אז עם בק, לנסות קצת להכנס למוח המשוגע שלו ולהבין מאיפה הכל בא לו.
ולמה להגביל רק למוזיקאים? צריך לשבת עם מישל גונדרי, לשאול אותו על העבודה שלו עם כל כך הרבה אנשים, ועל הרעיונות המשוגעים שלו, ומה הוא חלם אתמול בלילה, שבטח נראה בקליפ של מישהו בקרוב…
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 19:21
E מהאילז.
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 20:45
טוב, נו, זה בנאלי לגמרי, אבל הייתי ממש מבסוט אם הייתי יכול לשאול את תום יורק מה הוא חושב על זה שאביב גפן אומר לו שיש לו קול של צפרדע, ורק בגלל זה רדיוהד הצליחו.
ת'אמת, היתה לי הזדמנות בהופעה בהוליווד פעם, באפטר פארטי אחרי הופעה שלהם, אבל תום לא היה שם, באופן לא מפתיע בכלל.
יאללה לאמבצ'ופ.
אגב, אני ממובטלי ההי טק, זה חייב לעזור לי לנצח בהגרלה, לא? אין כמו לתת כרטיס מתנה למובטל שאין לו כסף לאחד כזה.
אוף.
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 22:36
ל. כהן.
לגמרי…
יום רביעי, 01 באפריל 2009 בשעה 22:47
ניק קייב, רונה קינן, שלום חנוך…
מוזר שאנשים לא מעריכים מספיק את השירה של האחרון. שירי אהבה בעברית תמיד יוצאים קצת בנאליים או קיטשיים, ושלום חנוך גם אם הוא קצת בנאלי או קיטשי יודע לכתוב ממקום מאוד בוגר. ע"ע "לאט לאט", "קרן שמש מאוחרת" וכו'
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 1:14
לנין ולנון, ואז מקארטני ומקארת'י. ואח"כ הצלבות, וגמר.
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 2:30
סיד בארט
וגבריאל בלחסן.
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 6:14
הייתי מת לקשקש עם ג'ון פרושיאנטה, או טום וויטס, או פרי פארל
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 6:31
זוהר ארגוב
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 8:39
נראה לי שהכי הייתי רוצה לשבת לשיחה עם הצמד המרגש שכתב את המנון המיעוטים הגדול של כל הזמנים:
"דרוזיות"
אבל גם אדם דוריץ יהיה נחמד. יש לי דבר או שניים לשאול אותו, והוא מספר סיפורים מעולה
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 8:44
אני לא שותה בירה,
אבל שוקו מפרלינים של שוקולד/תה עם:
טום ברמן מדאוס,
אביתר בנאי,
אדם דוריץ מהקאונטינג קרואוז,
בוב דילן,
וכמובן, האיש והלוליפופ- ליל ווין.
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 9:15
david sylvian
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 9:18
אממממ…. פטפוט עם דייב גרוהל נשמע לי מגניב ביותר. בן זוגי, שיחיה, היה מעדיף את ניל יאנג.
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 12:21
אלטון ג'ון (אז מה אם הוא לא ליריקסיסט).
או ריאן אדאמס, דה (אבל בלי ויסקי זה לא יהיה זה, אז אולי נוותר)
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 14:36
בלי ספק שאני אלך על ראיון עם האדם שהציל את חיי אינספור פעמים,
טום ווייטס-שילוב שייקספירי מוכר של כתיבה "גבוהה" ומתעמקת שמשאירה אותך פעור פה כאשר אותו משפט מסתיים בסלנג יאנקי, הומור ביבים נמוך ומלוכלך, שמשאירה אותך, פעור פה….
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 16:00
בוב דילן, כמעט בוודאות. ופחות לראיין אלא יותר להקשיב, הוא אחלה בוב הזה.
אה, ואני גם לא מכיר את lambchop בכלל, אז אפשר להגיד שאם אזכה בכרטיסים אתה תהיה חלק משיקום מערכת החינוך בישראל.
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 16:00
פיינט גינס בהחלט היה בא טוב עם מוריסון, הנדריקס או סיד בארט.
ואם להיות יותר ריאלית, אז מבחינה מוזיקלית- יורן לאנדה. מבחינת כתיבה- ניק דרייק.
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 18:49
לא יודעת,
אבל עד עכשיו, למרות האזכורים החוזרים פה, לא היה לי יותר מדי חשק להקשיב ללאמבצ'ופ,
ו, עכשיו כן.
אולי בהופעה?
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 19:10
Justin Vernon על קפה הפוך גדול חזק, בלי הרבה קצף
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 20:11
אנשים עם זקן תמיד נחשבו בעיניי לשותפים ראויים ביותר לבירה- אי לכך אני ארצה לראיין על כוס בירה את וויל אולדהם או הבחור שהוא iron & wine (וכברירת מחדל את החברה' מזיזי טופ)!!
שבת שלום
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 20:28
אחלה ראיון!
אני אשמח לכרטיסים, הוא מעולה!
היו לי יקרים הכרטיסים ואני חולמת ללכת
שתהיה שבת מלאה במוזיקה משובחת!
מאיה
יום חמישי, 02 באפריל 2009 בשעה 22:46
מייק פאטון. על בקבוק ג'ק.
יום שישי, 03 באפריל 2009 בשעה 0:13
בבקשה אני רוצה כרטיס, אני בדיכאון ואין לי מה לעשות בפסח.
למען הצדק!!!
יום שישי, 03 באפריל 2009 בשעה 1:08
אליוט סמית'? (לא לראיון, לשיחה…)
יום שישי, 03 באפריל 2009 בשעה 10:16
ביל קלאהאן וטום וייטס ביחד
אחרי שבמקרה שניהם נתקעו עם האוטו בדרך לאנשהו ונפגשו באוטו מוסך רעוע
והחלק ששניהם צריכים יגיע רק לאחר שבוע, ואני במקרה עובר שם ומציע להם טרמפ
מראיין אותם דרך המראה הפנורמית, כי הכיסא שלידי תפוס על ידי פיג'י הרווי
יום שישי, 03 באפריל 2009 בשעה 11:28
ג'קסון סי. פרנק וטורי איימוס.
יום שישי, 03 באפריל 2009 בשעה 13:12
[בתקווה ש"עד יום שישי" אומר "עד יום שישי, רגע לפני שהוא הופך ליום שבת"]
טוד אשלי, גרג דולי, או גרנט לי פיליפס.
יום שישי, 03 באפריל 2009 בשעה 17:28
ניראה לי שלשבת עם איגי פופ לשעת סיפור בגינת הזן שלו יעשה לי טוב.
ועם מייקל דיאמונד הייתי שמח לעשות סיבוב במנהטן.
וסיבוב חנויות תקליטים עם דיג'י שאדו.
יום שישי, 03 באפריל 2009 בשעה 17:56
הלוואי ואני אזכה!
יום שישי, 03 באפריל 2009 בשעה 18:14
ברור שטוס וויטס…
שבת שלום.
יום שישי, 03 באפריל 2009 בשעה 19:08
ג'ארביס קוקר! ג'ארביס קוקר!
יום שישי, 03 באפריל 2009 בשעה 20:23
תמיד בצהריים יש שמש או שזה לא באיסלנד?
יום חמישי, 13 באוגוסט 2009 בשעה 15:43
[...] במקרה, הרעיון התחיל מפה. גיאחה זרק את הכפפה, וכמה מיילים אחר כך אני קובע ראיון [...]
יום ראשון, 16 באוגוסט 2009 בשעה 11:00
[...] להערות כמו הרבה רעיונות טובים, גם זה עלה במקרה. גיאחה זרק את הכפפה, ואני לא יכולתי להתאפק. כמה מיילים אחר כך אני מדבר עם [...]