בשנים האחרונות, כמו מאזינים מערביים רבים, אני נחשף ליותר ויותר מוזיקה אפריקאית עכשווית. כמו אצל רבים, גם אצלי זה התחיל עם מוזיקה ממערב הסהרה: מאלי, ניז'ר. התחלתי עם טינאריוון והמשכתי לוויו פארקה טורה, עלי פארקה טורה, בומבינו, ומשם הדרך לגנאווה, קודורו והיפ-הופ מסיירה לאונה לא הייתה ארוכה.

ואף על פי שבשנים האחרונות אני מוצא את עצמי זז בהתלהבות לצלילי גרסאות מעודכנות ואלקטרוניות של המקצבים האפריקאיים האלה, הלב שלי עדיין רוטט כשאני שומע ליין גיטרה חשמלית שמגיע בוודאות מה-Assouf, הבלוז המדברי הזה שכה מזוהה בעשור האחרון עם מערב אפריקה. שומעים את זה גם בישראל בזמן האחרון, בין היתר אצל הרכבים כמו מג'הול, טיגריס, וגם Isaiah ואפילו Young Yosef.

הקשבתי למוזיקה הזו אבל לא ידעתי את עומקיה.

מה שפקח את עיניי והרחיב את אופקיי לאין שיעור היה מפגש עם כמה בלוגים ומגזינים ישראליים עצמאיים אונליין, שהעלו על נס את המוזיקה האפריקאית ושמו לעצמם למשימה מבורכת וכמעט קדושה להפיץ אותה לאוזניים ישראליות. זה התחיל עם קפה גיברלטר ז"ל, וממשיך היום עם אפריכאן, שמסקר דברים מעניינים שקורים באפריקה ממש עכשיו, מתמורות פוליטיות ועד אלבומים חדשים, ועם אחד הבלוגים האהובים עליי בשנים האחרונות, קולות מאפריקה, שמביא המון היסטוריה וידע על אפריקה אבל עושה את זה תמיד דרך מוזיקה מעולה שאצורה בקפידה.

כמה מהמוזיקאים המערב-אפריקאיים הכי בולטים הגיעו להופעות בארץ בשנים האחרונות – אמאדו ומריאם, וויו פארקה טורה (שאפילו הקליט אלבום משותף עם עידן רייכל), בומבינו – והקהל הישראלי עף עליהם. ב-15.12 ייערך בבארבי תל אביב ערב בשם Sahara Night, שבעיניי הוא נקודת שיא אדירה ומרגשת ביחסים בין הקהל הישראלי למוזיקה המערב-אפריקאית, כי זו אולי הפעם הראשונה שנערך ערב שבו מגיעים מוזיקאים ממערב-אפריקה (Atri N'Assouf), ולצידם מוזיקאים ישראליים לגמרי שמנגנים מוזיקה שהטמיעה את ההשפעות המערב-אפריקאיות שטפטפו אלינו בעשור האחרון והפכו לנהר שוצף: הסופרגרופ Sahara Desert Groove של חיים לרוז, רביד כחלני, קותימן ואמאנו.

בסוף הפוסט אני מחלק 2 כרטיסים לערב המרגש הזה, שבעיניי אסור לפספס.

והנה בונוס יקר ערך: פוסט מרתק ומאיר עיניים של אדם רוטברד מ"קולות מאפריקה", שאני גאה אש לארח כאן, שמתקצר את ההיסטוריה הפוליטית והתרבותית שהביאה לעליית הסאונד של הבלוז המדברי המערב-אפריקאי שהולך ותופס חלק יותר דומיננטי במוזיקה העולמית. יש גם מיקסטייפ בסוף!

מלחמת השחרור של הגיטרה האפריקאית

מאת אדם רוטברד

גיטרה חשמלית ובד כחול היו שני הפריטים היחידים שנדרשו לטווארגים כדי לכבוש את כדור הארץ. מאז, הזרקור מופנה אליהם, מעל לכל במה אפשרית וברוב פאר והדר: כך למשל קרה השבוע, כאשר להקת Tinariwen השיקה את אלבום ההופעה החיה שלה מפריז, לקול תשואות המעריצים בשלוש יבשות.

אבל דווקא כשההופעה נגמרת והאורות כבים, נגלה הפער בין הזוהר שאופף את המוזיקה הזאת במערב לבין חיי הצנע והדלות שמאפיינים את יוצריה, האוכלוסייה הטווארגית שבמדבר הסהרה: נוודים ללא מדינה עצמאית, בשטח מדברי עצום שחוצה שש מדינות שונות (מאלי, אלג'יריה, ניז'ר, בורקינה פאסו, צ'אד ולוב). מיעוט קטן חי גם במרוקו ובתוניסיה, ובסך הכול מונים הטווארגים 1.2 מיליון נפש.

הטווארגים מתפרנסים בעיקר מרעיית צאן, ובעידן שלפני מלחמת העולם השנייה הם נעו בחופשיות רבה במדבר הסהרה ובמערב אפריקה, שם תפיסות הגבולות, הלאומיות, והריבונות עדיין לא היו קיימים. העידן הפוסט-מלחמתי הביא את הקולוניאליזם הצרפתי להשליט סדר ולקבוע גבולות באזור, ומה שהיה פעם המולדת והבית המסורתי נחצה וחולק בין כמה מדינות שהפרידו בין הטווארגים בכל מדינה ומדינה.

באופן בלתי נמנע, תפיסת הלאומיות לא איחרה להגיע גם לטווארגים, ואיתה גם הכמיהה למדינה עצמאית, שמוצאת את ביטויה גם במוזיקה הטווארגית. כמיהה זו הובילה לניסיון הפיכה של מורדים טווארגים במאלי, זמן קצר לאחר שקיבלה עצמאות, בשנת 1963. ניסיון ההפיכה, שנחל כישלון חרוץ, התבסס על התפיסה הטווארגית שאין כל הבדל בין מאלי החדשה לבין הקולוניאליזם הצרפתי. אביו של סולן להקת טינאריוון, איברהים אג אל-ח'ביב, הוצא להורג באשמת סיוע למורדים. על כך כתב איברהים בשיר "שישים ושלוש", אחד מהשירים הראשונים של הלקה:

"63' כבר חלפה, אבל היא עוד תשוב
אותם ימים לא הותירו אחריהם עקבות
הם רצחו איש זקן ותינוק שזה עתה נולד
הם הסתערו על המרעה וחיסלו את הבקר
63' חלפה, אבל היא עוד תשוב…"

בינואר 2012, ובעזרת נשקים שהגיעו מלוב לאחר נפילתו של קדאפי, קבוצה של טווארגים קיצונים כבשה ערים בצפון מאלי תוך ניצול אוזלת ידו של הצבא המקומי באזור (התקוממות טווארגית רביעית מאז עצמאותה של מאלי). המחאה העממית כנגד מדיניות הממשל המאלי, שלא סיפק די נשק ותחמושת לצבא בצפון כדי להתמודד עם הקיצונים, הביאה להפיכה צבאית שהתרחשה במרץ 2012. ההתקוממות הטווארגית רק הגדילה את אוזלת היד של המדינה והמיטה חורבן על צפון מאלי, ובכך סייעה להפיכה הצבאית שהגיעה חודשים ספורים לאחר מכן. כיום, מתחלקת השליטה על האזור בין שלוחות "אל קאעידה" ובין עשרות קבוצות של טווארגים, חילונים ופנאטים דתיים. באפריל 2012 הכריזה אחת הקבוצות הטווארגיות, MNLA (National Movement For the Liberation of Azawad), באופן חד-צדדי, על הקמת טריטוריה עצמאית בצפון המדינה תחת השם Azawad.

בחזרה למוזיקה, וללהקת טינאריוון. המוזיקה הטווארגית ממעטת לדבר על יחסי אהבה בין גבר ואישה. זו מוזיקה פוליטית מאוד, ולכן כמו הרבה סגנונות אחרים שמרקידים את האגן אבל מדוברים בשפה זרה – המודעות למילים היא חשובה. המוזיקה הטווארגית כפי שאנחנו מכירים אותה התפתחה בשנות השבעים המאוחרות. בתחילה התאפיינה בגיטרות אקוסטיות, ורק מאוחר יותר הצטרפה הגיטרה החשמלית, אבל מאז ועד היום ביקשה לדבר על דבר אחד בלבד: על חוויית העקירה והגלות ועל הכמיהה למושג בית.

האמנים הטווארגים הראשונים היו צעירים מצפון מאלי ומניז'ר, שבשל בצורות ורעב נאלצו לנדוד ולחיות כמהגרים לא חוקיים במדינות שכנות כגון לוב ואלגי'ריה. הם כונו "Ishumar", "אישומאר", ונודעו במדינות שאליהן היגרו כאנשים מובטלים, חסרי כול, שמשוטטים ללא מטרה בין ערים מדבריות באזור. בשל המוניטין הזה הם נרדפו על ידי הממסד והאוכלוסיות המקומיות, וחלקם אף נדרשו להצטרף לשורות הצבאות השונים.

טינאריוון, אולי הלהקה ה"אישומארית" המפורסמת ביותר כיום, נוסדה בתחילת שנות השמונים במחנות המורדים של קדאפי על ידי חיילים שנצטווו לשרת את הקולונל. השירים הראשונים של הלהקה הוקלטו במחנות אלה בסתר, והועברו בחשאיות אל טווארגים באזור הסהרה כולו. בהיעדר כלי תקשורת שדוברים טמאשק, שפת הטווארגים, המוזיקה של טינאריוון הוקלטה בשפה זו. היא דיברה על הכאב שבעקירה מהבית, קראה לשחרור ולעצמאות טווארגית, ובכך סייעה לקדם את התפיסה של סולידריות חברתית ותרבותית בין הנוודים והמהגרים בשש המדינות השונות. במובן מסוים, ובדומה ללהקות ואמנים טווארגים אחרים, חוויית הגלות והעלבון ה"אישומרי" רק הוסיפו למטען הגדול ממילא שבמוזיקה הזאת. ב-1990, בעקבות ניסיון הפיכה כושל נוסף, התרחשה התקוממות טווארגית נוספת במאלי ובניז'ר וחברי הלהקה זנחו את הגיטרות והצטרפו לכוחות הלוחמים. טינאריוון הפכה לפס הקול הבלתי מעורער של כוחות המאבק לעצמאות.

ואולם ההסתכלות על הטווארגים ועל טינאריוון בפרט צריכה להיות מורכבת יותר, כחברה שאינה עשויה ממקשה אחת. היא מחולקת בין כאלה שתומכים במשטר המליאני והיו מעדיפים להיות תחת חסותו, תוך שיפור תנאיהם, אל מול אלה המבקשים להשיג התקוממות של ממש ומדינה עצמאית. טווארגים בעלי תפיסה חילונית כמו טינאריוון אל מול מליציות טווארגיות פונדמנטליסטיות כמו המליצייה החמושה אנסר אדין. בעוד מליציות טווארגיות אחרות מבקשות להשיג עצמאות ממאלי ולהקים בצפונה מדינה עצמאית, אנסר אדין דווקא שואפת לשמור על מאלי השלמה ולהשליט בשטחה שריעה.

קצת על החורבן שאנסר אדין המיתו על טימבקטו, הבירה ההיסטורית של ממלכת מאלי המפוארת, ובעיקר על המסגדים העתיקים שבה:

המוזיקה הפופולרית של הטווארגים נתפסת כ"מוזיקה שטנית" על ידי קבוצת אנסר אדין ששולטת כיום על אזאווד. טינאריוון וצלילים בסגנון הזה נאסרו להשמעה בשטחי המדינה החדשה. כסמל למערביות, הפכו חברי הלהקה למטרה של ממש, כשבשנת 2013 ניצלו חבריה מחטיפה על ידי חמושים ממיליציה טווארגית – אחד מהם ניסה להציל את הגיטרות שלהם, נחטף, ושוחרר כעבור שבועות ספורים כשהוא בריא ושלם. על פי הדיווחים מסוף 2012, הגיעו חיילים חמושים לביתו של חבר אחר בלהקה עם מסר מאיים לאחותו: "אם את מדברת איתו, תמסרי לו שאם הוא יראה את הפרצוף שלו שוב בעיר הזו, אנחנו נחתוך לו את האצבעות איתן הוא ניגן על הגיטרה".

טינאריוון מנגנת במקום להילחם, אולם מילות השירים מיליטנטיות ובמקרים מסוימים אף קוראות להתקוממות אלימה, שאמנם רחוקה שנות אור מאנסר אדין אולם יש לשים אליה לב. כך הם שרים באחד מהשירים המפורסמים ביותר של הלהקה, "Chatma". (בלינק הזה אפשר לקרוא עוד על משמעות המילים במוזיקה הטווארגית):

"האש בוערת כבר יותר מדי זמן
בשינה שסרה מעינינו
בחיות שנשרפו ובמבוגרים שמתו
אנחנו חייבים להתאסף בשערי Kidal ((עיר בצפון מאלי הנמצאת בשטח מדינת Azawad – א.ר))
ולהילחם
חזק ככל שתהיה
אתה עלול לעלות באש של עצמך"

החשיפה הגדולה של טינאריוון הגיעה באמצע שנות התשעים, כאשר נחתם הסכם שלום שהבטיח לטווארגים הטבות שונות תמורת הפסקת הלחימה. בשנת 1998 ניגנה הלהקה עם להקה צרפתית שסיירה במאלי, ושיתוף הפעולה הזה הוביל ליציאת טינאריוון אל מחוץ לגבולות מדבר הסהרה. שלוש שנים מאוחר יותר הופיעה לראשונה הלהקה ב"פסטיבל המדבר", אשר מארח מדי שנה אמנים ממדינות הסהרה. אלבומם הראשון The Radio Tisdas Sessions שוחרר בשנת 2002 וזכה להצלחה גדולה.

כדאי גם להקשיב לאלבום Tassili מ-2011, הקלטה אקוסטית של הלהקה שנעשתה במדברות אלג'יריה עם כלים אקוסטיים בלבד, ובאופן שמתרחק מהגיטרות החשמליות שהפכו לסימן ההיכר של הלהקה:

הסכם השלום שנחתם עם הטווארגים באמצע שנות התשעים וההפוגה בלחימה אפשרו לדור חדש של מוזיקאים ללכת בעקבות טינאריוון, וכך קמו להקות נוספות וצמחו אמנים טווארגים שחלקם זכו גם הם לפרסום ולהערכה. מלבד טינאריוון, אפשר למנות עוד מספר להקות מוצלחות וביניהן Tamikrest ו- Terakaft.

זמר נוסף ומוכר, שאף הופיע בישראל כבר שלוש פעמים, הוא Bombino מניז'ר. אלבומו הראשון, Agadez מ-2011, מתרחק למדי מסגנון הגיטרות החשמליות והוא הרבה יותר רגוע ואקוסטי, בעוד שאלבומו האחרון ופורץ הדרך, Nomad מ-2013, חוזר לגיטרות החשמליות ואף מקרב אותן יותר מתמיד למערב. האלבום, בהפקת דן אורבך מה-Black Keys, זכה לביקורת בגלל ה"מערביות" שלו, אולם לדעת כותב שורות אלה מדובר בלא פחות מיצירת מופת נהדרת, שמצליחה לשמור על האיזון בין מערב למזרח.

הקהל הישראלי אוהב מוזיקה טווארגית, וצורך אותה יותר מכל ז'אנר אפריקאי אחר. לאחר שתי הופעות של בומבינו, ב-15.12 תחזור לישראל להקת Atri N'assouf ("כוכב המדבר"), שכבר הופיעה בפסטיבל סאנביט בשנה שעברה ביחד עם בומבינו, והפעם תופיע עם חיזוק מקומי בדמות הבסיסט הנודע יוסי פיין. Assouf, אגב, הוא אחד מהשמות הרבות שהומצאו לסגנון המוזיקלי של הרוק הטווארגי. המוזיקה של הלהקה מבדילה עצמה מלהקות אחרות בסגנון. היא מעט יותר קלילה ועליזה מזו שמאפיינת את הרוק הקודר והכבד של להקות אחרות שמיוחס להן סגנון זה. הגיטרה האקוסטית נוכחת באופן בולט יותר, אולם כלי ההקשה שמאפיינים את הלהקה מחזירים אותנו למחוזות המוכרים של המוזיקה הטווארגית: אווירה של מוזיקה קצבית שמשיקה למחוזות הטראנס.

"המוזיקה שלנו שמחה כי זה משהו שאנחנו אוהבים לעשות", מספר סולן הלהקה Rissa Ag Wanaghli בראיון, "גם כשאני מלחין, אני חושב על הבסיסט, על המתופף ועל מה שהם אוהבים לעשות. מהמקום שאני בא ממנו, יש אמנים שפשוט כותבים בהתאם לטעם האישי שלהם, ואחרים חייבים לעקוב אחריהם. לכן בלהקה שלנו כולם מרגישים שמחה ואושר".

מייד לאחר מכן יתקיים מופע ההשקה של אחד מהפרויקטים המדוברים ביותר בשנה האחרונה, "Sahara Desert Groove" של חיים לרוז שיארח בין היתר את רביד כחלני וקותימאן.

קולות מאפריקה תגיע בהרכב מלא להופעה, ב-15.12 במועדון הבארבי – פרטים על ההופעה אפשר למצוא כאן וכרטיסים כאן. אנחנו מתחממים ומחממים גם אתכם עם מיקסטייפ של Atri N'assouf והפרויקט המדובר של חיים לרוז:

Kolot Me Africa: Atri N'assouf & Sahara Desert Groove by Kolot Me Africa on Mixcloud

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מה המוזיקה הכי טובה לשמוע במדבר). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאדם, לגיל וליובל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי הבא!