19 באפריל 2015

כרטיסים במתנה: Wovenhand (+פוסט אורח)

wovenhand

לפני כמה שנים התקשר אליי חבר ואמר לי שאני חייב לבוא איתו להופעה של Wovenhand בבארבי. הכרתי את השם, שמעתי כמה שירים באינטרנט, אבל לא ממש נפל לי השכל מהלהקה הזאת. אבל חבר הוא חבר, אז אמרתי יאללה, פסדר, אני בא. שעתיים אחר כך יצאתי רועד מהבארבי. זו הייתה אחת מחוויות ההופעה הכי ממסמרות, מהפנטות ו – אני יודע שמשתמשים בזה הרבה אבל כאן זה נכון – רוחניות על גבול הדתיות. העובדה היא שאני לא זוכר שום תו, מילה או מנגינה מההופעה הזו, רק את התחושה, אותה יראת כבוד מוזרה שנחתה על כל מי שצפה בדיוויד יוג'ין אדוארדס רוקע ברגליו בישיבה, אותה מדיטציה קולקטיבית שבטית והולמת. משהו מוזר קרה שם. משהו מוזר ונפלא.

עכשיו אדוארדס חוזר. Wovenhand יופיעו בבארבי תל אביב ב-30 באפריל, ואף על פי שהכרטיסים עולים בסך הכל 150 שקל, יש לי פה 2 בחינם לחלק לכם (בסוף הפוסט) ויש לי גם פוסט אורח נהדר מאיתמר זמיר מ"קול ישראל" שישמח לספר לכם קצת על הקסם המשונה הזה:

הגוספל החדש / איתמר זמיר

שום דבר לא הכין אותי למפגש הראשון עם הרוח של דיויד יוג'ין אדוארדס.
זה קרה לפני כמה שנים טובות כשהקשבתי לאלבום Secret South [של הלהקה הראשונה שלו 16 Horsepower] באוזניים ציניות של מוכר בחנות מוזיקה ש "כבר שמע הכול…"
אגרוף לפנים.
סבב בירורים, ביאורים, ביעורים. מי זה? מה זה?

איש דת אדוק מקולוראדו ארה"ב, נכד למטיף אוונגליסט, שככל הנראה פנה בגיל צעיר ל'מטיפים' בלתי רשמיים שכאלה – ניק קייב, איאן קרטיס מג'וי דיוויז'ן, ג'פרי לי פירס מהגאן קלאב, ליאונרד כהן – חוטאים קדושים שמיטיבים להלך בין טיפות הגשמי והרוחני. את מה שהיה להם לספר אדוארדס כנראה לא שמע בכנסייה.
אז מה יש לאתאיסט חמור סבר כמוני לחפש בסיפוריו של איש דת אדוק מקולורדו?
ובכן, מסתבר שהמוזיקה של דיויד יוג'ין אדוארדס היא הצד שני של אותו המטבע של ההוללים החילוניים שהזכרנו לעיל.

בסרט הדוקומנטרי 'The Preacher', שנעשה עוד בתקופת 16HP, אדוארדס מסביר שבבית הרשו רק מוזיקה נוצרית, של אמנים שהוא הרגיש שלא היו כנים איתו לגמרי. מה שמאוד עניין אותו היו אנשים שמתבוננים באל וביצירתו ברוח אפלה יותר. כאלו שלא יעמידו פנים. מטיפים מהסמטה האחורית של החיים.

אדוארדס עשה דרך ארוכה מהסצנה המחוספסת בדנבר קולוראדו של תחילת שנות ה-90 ועד לאלבום האחרון והמפרק של Wovenhand שיצא בשנה שעברה, Refractory Obdurate. הדברים החלו להשתנות בסוף העשור ההוא – שני האלבומים האחרונים של 16HP – Secret South משנת 2000 ו-Folklore משנת 2002 – הניחו את היסודות לגלגול הנוכחי של אדוארדס בתור Wovenhand, על כל צדדיו.

בשלב מסוים בתקופה הזו אדוארדס הבין שמה שמעניין אותו זה לא רק בלוגראס ומוזיקה של הילבילים מדרום ארה"ב, והחל לפזול אט אט לכיוונים אחרים – ימי הביניים, מוזיקה שבטית, לטינית, בלקן, Drone, מטאל, ובאופן עקרוני לתוך מה שעבדיכם הנאמן מכנה מסע אל האחד. מסע אל השלם.
בכל הז'אנרים שמנינו [ואין ספק שכמה מהם נשארו על רצפת חדר העריכה, אחרת לא נגמור] יש אלמנטים של אחדות והיא מלווה את מארש האבל "Silver Saddle" [מתוך Secret South של 16HP], מינימליסטי להפליא, כמה שפחות הסחות דעות – כך הופך האפקט לעוצמתי יותר ויותר.

ומה לגבי המדיטציה המושלמת בשיר "Horse Head Fiddle"? [מאלבום הפרידה המופתי Folklore של 16HP] – מעפר באת ואל עפר תשוב.

"Arrowhead" מתוך אלבום הבכורה של אדוארדס בתור Wovenhand מעלה ניחוחות של חצרות מלכים בימי קדם.

מקצבים שבטיים ומוטיבים ערביים מובהקים בשיר "To make a ring" [מתוך האלבום Consider the Birds מ-2004] זורקים אותנו למעגלי אש של מוזיקה פגאנית.

תקשיבו לשני השירים הראשונים שפותחים את האלבום Mosaic מ-2006: נבלים, עוגבים, וחמת חלילים יוצרים חומת צלילים, כמו פרלוד למיסה שמתנגנת בקירותיה העצומים של כנסיית נוטרדאם, ומחזירים אותנו אולי 500 שנה אחורה, לאירופה של העולם הישן.

בשיר "Terre Haute", [ובכלל בחלק נכבד מהאלבום הנהדר The Threshingfloor מ-2010] חלילי הרועים, כלי ההקשה והמיתר, מעיפים אותנו היישר אל לב ליבו של הבלקן.

ואולי, בהיעדר ז'אנר אחיד וקוהרנטי שאליו ניתן לייחס את המוזיקה של אדוארדס [אם בכלל צריך], הרי שכשאני מקשיב לשיר "Sinking Hands", הפיקסלים הולכים ומתחדדים לכדי תמונה ברורה – האיש הוא פני הגוספל של המאה ה-21, וכשאני מדבר על גוספל הכוונה היא לאו דווקא לגוספל אמריקאי, של "Oh Happy Day", אלא יותר לכתבי קודש וחול בלתי רשמיים והלחנתם בדרך המחמיאה להם ביותר.

ולגבי אלוהים? אתם תבחרו כבר את האלוהים שלכם לעזאזל, קראו לו איך שתקראו. זה, למעשה, האלמנט הדומיננטי בגוף היצירה של דיוויד יוג'ין אדוארדס – האחדות המוזיקלית משרתת את האחד האמיתי, הלוא הוא האל.

וכך אני מוצא את עצמי מתנועע מסתחרר לצלילי שירים ומאחוריהם טקסטים, שאם היו מושרים בעברית קרוב לוודאי שלא הייתי נותן להם סיכוי. להלן מבחר בתרגום חופשי ברוח הקודש: "לנצח סביב כס המלוכה", "הכול תהא תהילתו", "לא תימנע מיום הדין מכוח ספקנותך", "נשלב ידינו במעגל", "תפילה קפואה על שפתותיי", "היא תיזהרנה להטריד מנוחתו", "רועי הטוב", "מלכי הו מלכי, האדם – כה חלול", ועוד שלל מנטרות.

מה שמביא אותנו עד הלום.

אדוארדס לא איבד דבר מהעוצמות שליוו אותו בגלגול הקודם של 16HP, העוצמות הטמונות בצליל כבד, דחוס ומתכתי. בשני האלבומים האחרונים הוא לקח את Wovenhand לאודיסיאה של מטאל/Pאנק רוק, מעין ג'וי דיוויז'ן/ניו אורדרי אם תרצו, מחוזק בשכבות גיטרה חשמלית וחומת דיסטורשן מהפנטת, עד ששוב הצליל הופך לאחד. כן, אותו אחד.
www.youtube.com/watch?v=gV9iLdjYHoQ

ואם כל מה שהיה לאדוארדס להציע זה רק כנות מתובלת בקול עם עוצמות מהשאול, זה עדיין היה מחזיק, אבל זה אפילו לא מתחיל לספר את כל הסיפור. כי כמו אצל כל אמן גדול באמת, גם במקרה שלו יש ערך מוסף כזה שמפריד אותו משאר החבר'ה בסביבה. הערך הזה הוא הנוכחות הבימתית של אדוארדס, והחוויה החוץ-גופית שהיא ההופעה החיה שלו.

וזה בדיוק מה שקורה על הבמה: חייתיות מתפרצת ושואבת כל.

בהופעותיו הידועות למרחוק, השאמאן מתנודד כאחוז דיבוק ממש, באינטנסיביות השמורה רק לגדולים ביותר, לעיתים בלי להניד עפעף [במקרה של אדוארדס, בהחלט עם להניד עפעפיים] ובפעמים אחרות בהתפרעות משולחת רסן, ופתאום כל מי שנקלע למחול השדים של אדוארדס וחבריו נשאב לחלוטין לתוך מעגל כשפים שבו אין מקום יותר לפקפקנים וציניקנים חסרי לב [רק תשאלו את ברי המזל שנכחו בהופעה הראשונה של Wovenhand בארץ הקודש, בצוללת הצהובה בירושלים, אי שם ב-2010].

הזמן עומד מלכת.

רפרנסים למוזיקאים ששילבו מוטיבים פולחניים ביצירתם לא חסרים – אלכסנדר סקריאבין וג'ים מוריסון מיד קופצים לראש. אולי בדומה לריקוד האינדיאני הצורם של ה-Doors, "לא לגעת באדמה", שהפך לקאלט בהופעותיהם, גם אדוארדס לא ירד מהבמה לפני שהוא יטלטל אותך כהוגן.

מלבד רקיעות ופריטות אגרסיביות, אדוארדס מזמן ומעלה באוב רוחות מהעולם העתיק ומממדים אחרים באמצעות לחישות ונהמות [שני צדדים של אותו מטבע, כבר אמרנו?], וגורם גם לאחרון המאמינים להצטרף ולומר הללויה. ולפעמים הוא פשוט יודע לכתוב שיר טוב וצנוע, בלי לשאול מוטיבים מעולמות אחרים, מספיק רק להסתכל פנימה והכול שם. סיפור ותמונות.

איתמר זמיר הוא מוזיקאי ואיש קול ישראל, עורך התכניות 'מסע מוסיקלי' ו'עלי מיתר ותוף' ונמצא כל הזמן בחיפוש אובססיבי אחרי מוזיקה חדשה.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו חוויה מוזיקלית שחוויתם הייתה הכי קרובה לחווייה דתית\פולחנית). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לאסף!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בלבד!

135 תגובות על “כרטיסים במתנה: Wovenhand (+פוסט אורח)”

  1. מאת דקלון:

    הי!
    הכי קרוב לדת? זוהר בפלאקה?

  2. מאת עופר לרר:

    הופעה של פיית נו מור לפני חמש שנים.. בהחלט סוג של פולחן

  3. מאת קובי:

    היו כמה, אבל אבל Sigur ros לוקחים די בגדול…

  4. מאת אמיר:

    הופעה של פורטיסהד בפריז. צמרמורות ותחושה של עילוי.

  5. מאת דימה ר:

    לצערי עוד לא זכיתי למשהו כל כך מיוחד כמו שאתה מתאר, אבל עשית חשק מטורף.

    https://www.youtube.com/watch?v=L5dBui1qHWc
    זה אולי הכי קרוב שהתמזל מזלי.

  6. מאת mik:

    ג'ואנה ניוסום בארץ. אני לא ממעריציה המושבעים, וזו לא הייתה ההופעה שהכי ציפיתי לה, אבל התגובות של הקהל כלפיה היו משהו שלא יצא לי לחוות בהופעות אחרות.

  7. מאת לירון:

    רדיוהד בברלין! ההופעה שהחזירה לי את האמון בעולם הזה (:

  8. מאת יוליה:

    דה טלסקופס אתמול בפסאז׳.

  9. מאת אורן:

    פוליפוניק ספרי, לפני כעשור בטיבולי, אוטרכט, הולנד. אבל חוויה פולחנית לילדים :)

  10. מאת עידו:

    ללא ספק…לאונרד כהן!

  11. מאת יולי:

    התגובה הזוכה

  12. מאת אבנר:

    ממש לפני 3 חודשים בהופעה של LOW הקהל פשוט היה בדממה לאורך רוב ההופעה כדי לשמוע כל מילה שההרכב המצויין הזה שר

  13. מאת דן:

    ראלף סטנלי שר את gloryland ביוטיוב.

    כל פעם מחזיר אותי בתשובה לשתיים וחצי דקות:

  14. מאת אלעד:

    פרל ג'ם בברלין. ראיתי אותם אחרי שאכזבו אותי שנתיים קודם ברוק ורכטר.
    כל סולו של מייק מקרידי היה סוג של חוויה דתית בהופעה הזו.

  15. מאת רועי:

    לפני כ5 שנים הייתי בצוותא, בהופעת סולו של אביתר בנאי על פסנתר (לפעמים הוא עבר לגיטרה). יחד עם הקהל שהצטרף מידי בשירה שקטה, היה ממש מהפנט.

  16. מאת ענבל:

    חוויות מוזיקליות אדירות- כן. פולחניות – עוד לא… בשביל זה כנראה אצטרך ללכת להופעה של אדאורדס.

  17. מאת קרן הלמר:

    מודה. החוויה הקרובה ביותר לחוויה פולחנית ודתית,היתה להחשף למוזיקה של 16 horsepower, לפני 15 שנה בערך.אך לא הספקתי להיות בהופעה שלו מעולם. זאת הזדמנות.בארץ…קרובים אליו, מבחינת התחושה שעוררו בי, היו אביב גדג' וגבריאל בלחסן.
    אביב נוימן, גם הצליח…אבל אותו שוב,רק חוויתי משמיעה

  18. מאת נועם:

    כל הופעה שהאמן לוקח ברצינות היא סוג של פולחן. כמו שאמר הנדריקס, music is my religion.

  19. מאת אהרוני:

    החוויה הכי דתית שלי היא לשמוע את איגי פופ מסביר מה זה פאנק רוק למגיש טלוויזיה מעונב:
    https://www.youtube.com/watch?v=rWFR_ViG4XI

    אין הסבר טוב יותר לא רק למה זה פאנק רוק, אלא בכלל למה זה מוזיקה:
    – „שמעתי שאתה מקיא ומתפרע על הבמה, אתה יכול להסביר לי את המטרה של זה?”
    – „המטרה או הסיבה?”

    או בגרסה של מוגוואי:

  20. מאת מיכל:

    זה די הגיוני שזו הייתה החוויה הקרובה ביותר שלי לחוויה דתית, אבל היא צצה ממקום לא צפוי לחלוטין. בחזרה הראשונה של אנסמבל זמרים שהפקתי הם שרו את המתיאוס פסיון של באך. אני לא חושבת שהייתי חווה את זה באותו האופן אם הם לא היו עומדים ממש לידי (ואם הייתי מכירה את היצירה). בכל מקרה, הרגשתי מאוד קרובה לבריאה

  21. מאת אורי ב.י.:

    פעם ראשונה ששמעתי את OK computer

  22. מאת עוזי:

    פעם ראשונה שחבר השמיע לי את זה:

  23. מאת מורי:

    הופעה של יאנג גודס בפאריס, טקס מהפנט של קירות דיסטורשן ואנרגיה מוטרפת. מקווה גם מהופעה הזאת לזכור את התמונות ולספר את הסיפורים.

  24. מאת אביגיל:

    עושה חשק.

  25. מאת ליאור:

    פיית' נו מור לפני כמה שנים בארץ, חלום

  26. מאת קסטה:

    סוזי והבנשיז בפריז. כל מיני גותים מתנועעים בצורה חתולית בלי קשר למוזיקה. כולם לבושים שחור על הבמה ומול הבמה.

  27. מאת אורי אושה:

    הכי נדוש…. אבל החווייה הכי מטורפת שהיתה לי בהופעה היתה שרוג'ר ווטרס בא לארץ להופעה, הגעתי באיחור בגלל הפקקים, ואיבדתי את החברים שלי כי יצאתי מהאוטו שהיה תקוע בפקק הארור והתחלתי ללכת / לרוץ ברגל לכיון ההופעה, נכנסתי באמצע של(הכי נדוש אמרתי..?!) WISH YOU WERE HERE , נדחקתי בזריזות למרכז המתחם, הסאונד היה משהו שלא הכרתי משום הופעה לפני זה, הייתי לבדי בתוך הקהל הענק הזה, עם הסאונד המושלם הזה במיקום הכי טוב והצטמררתי..

  28. מאת Hובל:

    נשמע טוב

  29. מאת יעל:

    היוש מתוקים. אריקה באדו היתה בארץ לפני בערך עשור, כשעוד הייתי ילדונת. היא עלתה לבמה עם גלימה ואפרו לא מהעולם הזה, היא התחילה לדקלם בפתוס משפטים שלא הצלחתי להבין, היו איתו עוד בערך 12 נגנים על הבמה עם כלים אפריקאים, כשהיא שרה היא לפעמים צעקה. בחיים שלי לא שמעתי באוזניי שלי ווקאליות כזאת, בחי, בחיי. איך זה?

  30. מאת אורן:

    stooges, 2004

  31. מאת איתן:

    יופי של פוסט! אני הייתי בין ברי המזל בהופעה ההיא בבארבי :)

  32. מאת יעל:

    הופעות טובות היו אבל משהו קרוב למה שאתה מתאר עוד לא..
    אשמח לחוות באופן אישי!

  33. מאת אודי:

    מאנקי סאן אוף א דאנקי בפאב של גבעת ברנר.
    היתה שם דת, היה שם פולחן, היו שם כופרים והיתה שם אש.
    הכופרים השתדלו לא להתקרב יותר מדי לאש.

  34. מאת יואב ארדן:

    לראות את ווטרס מבצע את החומה בניו זילנד היה מאוד מאוד אינטנסיבי. היה נורא קל לשים בצד את כל הדם הרע ופשוט להינות מאחד הדברים הכי טובים שאי פעם יצאו במוזיקה. גאון. פנאט אבל גאון.

  35. מאת גיא:

    calexico
    ההופעה הראשונה כשאהוד בנאי עלה…
    בארבי

  36. מאת רוני:

    ב2005 במסעותיי ברחבי ארה"ב נקלעתי לפסטיבל שחבר המליץ, לא ידעתי עליו דבר אבל החלטתי למצוא שותפים ויצאתי אליו… לאחר 8 ימים במדבר החליטו לשרוף איש ענק שעמד כל הזמן הזה במרכז הפסטיבל, מצאתי את עצמי עומד במעגל אינסופי של מתופפים, קרוב ל1000 אוחזי תוף מכל סוג שהוא… אפשר לומר שחוויתי התעלות מסוג כלשהי, כזאת שאי אפשר לתאר במילים אבל תמיד תתפשט בי צמרמורת שאזכר…

  37. מאת יואב:

    דתית? לשמוע פעם ראשונה את Pink Moon.

  38. מאת רחלי:

    כשראיתי ושמעתי אותה לראשונה-

  39. מאת עמרי:

    אני לא רוצה כרטיס, רק להגיד תודה על מה ואיך שכתבת. התמזל מזלי לראות את וובן האנד מספיק פעמים בשביל שאני לא אזכור כמה בדיוק, ואני בכל זאת מתרגש מאוד ולא יכול לחכות, גם כי זאת פעם ראשונה שאראה אותם בגלגול הכבד הנוכחי.

  40. מאת רועי:

    גף מנגום, פרימוורה 2012

  41. מאת עמית י.:

    תודה על הפוסט!

  42. מאת שחר:

    Nick Cave

  43. מאת נמרוד:

    הופעה של the national
    בבלגיה
    תודה :-)

  44. מאת אביעד:

    סטיבן אומאלי בירושלים, בקלות.

  45. מאת שלום:

    אביתר בנאי עטוף בחסדים לפני כעשור וחצי בתמונע, סיני תור מצליח להפשיר לבבות בלילה ירושלמי קר, ויאלקה מסתערים על לבונטין 7 וקרוסלה חורכים לי את האוזן בחימום לפיית'.
    אני לא טיפוס שמסתדר תמיד עם הופעות, מעדיף לרוב את המוזיקה שלי בבית, אבל השילוב בין מפגש אינטימי עם אומן שנוגע בך לצד האהבה המרגשת שהקהל מפגין כלפיו יצרו לעתים זכרונות מאד אינטנסיביים.
    ואם רק הייתי יכול הייתי רץ עכשיו להופעה של סופיאן שר את Carrie and Lowell, הופעה שבטוח תרסק אותי, מצמרר רק לדמיין.

  46. This Light של סאן טיילור. הופעה של וובןהנד ביומולדת נשמע שבוגי לגמרי.

  47. מאת לירון:

    הדבר הכי קרוב היה כנראה The Wrong Deamons בהופעת הפרידה :)

  48. מאת אורון אזולאי:

    וואוו חוויה דתית, כמעט כל הופעה לפני גיל 17.
    פסטיבל מוסיקה אחרי גיל 30.
    תודה!!!

  49. מאת עדו סוכו:

    פסטיבל מוזיקה מקודשת 2014

  50. מאת נועם:

    הופעות שנותנות תחושת פולחן הן כאלה שגורמות לי לחזור שוב ושוב, כאילו אין לי ברירה. אני אלך לערב הראשון ובסוף הערב אקנה כרטיס לערב השני. קרה לי בארץ עם קלקסיקו, אפגן וויגז לאחרונה, דאוס.
    מצד שני, יש גם הופעות עם אלמנט מהפנט, כמו godspeed you black emperor או zu. ממש תחושת טראנס שכזאת במהלך ההופעה.

  51. מאת יאיר:

    סן קיל מון בוכה על ההגיטרה הקלאסית

  52. מאת נעם:

    תגובה!
    וכל הופעה בשבילי היא קצת רוחנית. זו ההרגשה הזו שמשתחררת בך כשאתה נהנה מהמוזיקה והיא עושה לך משהו אחר.
    ארקייד פייר בניו זילנד עשתה לי את זה בגדול.

  53. מאת גיל:

    מעניין

  54. מאת חציל:

    לחיי האמונה

  55. מאת Avishay Zawoznik:

    התשובה הפשוטה היא ניק קייב.
    הפחות היא low roar ברייקיאויק

  56. מאת עידו זנד:

    וואו זה קרה לי בכל כך הרבה הופעות טובות. אפגן וויגז Faith No More ובכלל מייק פאטון קופצות לי לראש ראשונות.

  57. מאת יובל:

    גאד ספיד בלייפציג

    עולים על הרכבת עם מוכרת כרטיסים בעיתית שנוסעת ופקח שמורות טבע שהולך לבקר את חברה שלו, הוא סיפר לנו שהאהבה שלו היא לתנינים. היתה לו שרשרת עם שן של אחד. היא היתה באטרף, פחדה לפספס את הרכבת הבאה, נוסעת ככה כמה פעמים בשבוע עם כרטיסים קבוצתיים שהיא מוכרת באינטרנט ועושה רווח, כסף קל. הוצאנו את מעט הכסף שהיה לנו על כל הסיפור הזה, לא מאמין שעוד כמה שעות נראה את אפרים וההרכב עולים עם כל הקטעים שליוו אותי מאז סרטוני האופניים הראשונים שראיתי בגיל 13, שם היתה חיבה גדולה להרכבים בסגנון. יורדים מהרכבת מתרגשים כמו מעריצות של ג'סטין ביבר אנחנו מתקדמים בעיר היפה הזו, אני ממשיך להריץ את המחשבה הזו, שום דבר לא יכול לעצור אותי עכשיו!
    רציתי לדלג על הקטע שפגשנו את אפרים וחלק מההרכב ברחוב שעה לפני ההופעה אבל זה קרה, ומי שפגש אמן שהוא מעריך יודע שלטוב ולרע, זה מפגש אחר.
    ההופעה עצמה היתה בהיכל הנקרא UT Connewitz. עד כה, המקום הכי מטורף שיצא לי לראות בו הופעה בסדר גודל כזה. אמפי תיאטרון ישן שנותן הרגשה של חזרה בזמן. קהל של אירופאים שכבר רגילים לאירועים שכאלה עמדו לידינו כמעט בלי תנועה, יעני על הדרך.
    איזה טירוף. איזה מחשבות עוברות בהופעה כזו, הכל נעלם, חוזר בזמן הולך קדימה, דמיונות. הם מגיעים לרגע שיא ועוזבים את הבמה בלופ שנמשך כמעט עשר דקות, חוזרים לנגן מאותה הנקודה.
    כמעט יום שלם שלאחר מכן לא הצלחנו לדבר אחד עם השני. נוסעים חזרה ומתפצלים.

    ההשראה

  58. מאת ג'ני:

    תודה:)

  59. מאת danielle:

    הופעה של רוג'ר ווטרס בשדה החומוס ליד כפר נווה שלום, כמעט נפחתי בה את נפשי. היה שווה.

  60. מאת נמרוד:

    LOW בהופעה הראשונה בארץ, קהל שלם שנמצא בתפילה חרישית ומהופנט למתרחש על הבמה

  61. מאת ניב:

    ההופעה של מטאליקה בשנת 99 שהייתי רוקר צעיר….. לא הייתה ולא תהיה חוויה שכזו…

  62. מאת שרון:

    אשמח לעוד אחת :)

  63. מאת שרון:

    הולכת מיד לחבר אוזניות ולשמוע. עושה חשק!

  64. מאת משה:

    סוואנס בבארבי!

  65. מאת שרית:

    ההופעה ב2010 הייתה אחת ההופעות הטובות, המפחידות והמצמררות ביותר שהייתי בהן. אין כל ספק שיש לו נוכחות מטורפת על הבמה. היה נדמה שהוא מזמן כוחות חזקים ורוקח אותם בתוך המוזיקה המופלאה שלו. חוויה מיסטית מופלאה!

  66. ההופעה של chemical brothers בערב הראשון של פסטיבל וורכטר.
    ממש הרגשתי את עצמי מתפוצץ מרוב אושר.

  67. מאת טל:

    נע בין שתיים – האחת היא הופעה של ארקייד פייר בפסטיבל בבלגיה, כשעוד לא הכרתי אותם בכלל. חוויה של מישהו מכניס לי את היד לקרביים משחק איתם קצת ומשאיר חור פעור בבטן.
    השניה היא הופעת ההשקה של שי צברי, סוג של תפילת רבים, ורגע אחד ספציפי כשהוא שר את תפילת הדרך…

  68. מאת יונתן:

    בלק אנג׳לס בברבי

  69. מאת נעמי:

    ביורק לפני שנה וחצי בברלין. עם אנסמבל מלא של מקהלת נשים איסלנדיות מלוות אותה. אם הייתי יכולה הייתי מקעקעת אותה עלי בו ברגע. מקווה לכרטיס…

  70. מאת איתן:

    Tame Impala@Primavera

  71. מאת נטע:

    נשמע מדהים

  72. מאת ניבי:

    לאונרד כהן, ברגע שהוא שר את anthem

  73. מאת עודד:

    רוצה רוצה רוצה

  74. מאת קובי:

    חוויה דתית בהופעה? Primordial לייב בהלסינקי, במועדון שהיה פעם כנסייה. נפתח לי הראש והפרצוף שלי התמלא בדם, אבל הבנתי את זה רק אחר כך, כשקיבלתי מבטים מוזרים ברכבת התחתית בדרך חזרה להוסטל

  75. מאת איתמר:

    יש מלא חוויות רוחניות, ומכל מיני צורות גם.
    אני הכי זוכר שראיתי את שרון ואן האטן בלונדון, ומעבר לזה שהייתה הופעה מדהימה וזכורה היטב. אני הכי זוכר את שילוב הקולות של שרון והזמרת המלווה שלה שיצרו הרמוניות שחשבתי שלא מגיעות מהעולם הזה בכלל.

  76. מאת גידגיד:

    הסטוג'ס!

  77. מאת סיינס:

    נשמע נהדר אשמח לכרטיס

  78. מאת SHEZ:

    ניק קייב בפסטיבל הבלוז בחיפה, ב-93!

  79. מאת יוני:

    The Smiths ב- Brixton Academy בלונדון, 1987

  80. מאת אלון:

    ברי סחרוף בבארבי. הייתי בהמון הופעות, אבל חוויה כזו של היסחפות למילים, לקצב ולהזיות לא הייתה לי מאז

  81. מאת שחר:

    פעם ראשונה ששמעתי את dondante של MMJ…

  82. מאת רונית:

    אני!!!

  83. מאת דניאל:

    פול מקרטני בארץ זה פיצוי על זה שלא הרשו לביטלס להופיע פה

  84. מאת משה:

    הכי אהבתי את לורין היל, נותנת שואו מהמם ורוקדת פנטסטי

  85. מאת אודי:

    חייב להצטרף לחבר למעלה שכתב על ההופעה המרגשת של רוג'ר ווטרס בארץ

  86. מאת גילי:

    אין ספק ש sigur ros

  87. מאת גילה:

    ההופעה של מדונה עשתה לי את זה – כוכבת על בקנה מידה שלה עושה שואו כמו שצריך!

  88. מאת עופר:

    מאוד אשמח לזכות!

  89. מאת אסתר:

    מישהו הקדים אותי עם קאלקסיקו.
    זו היתה הופעה שלא תישכח
    וגם שתי ההופעות של פיטר מרפי
    במיוחד זו שביצע שירים של הבאוהאוס. חוויה עצומה.
    כמובן שמדובר על ההופעה השנייה והמלאה..)

  90. מאת צחי:

    בעיקר שמח שחזרת.

  91. מאת מיכל:

    אשמח. תודה:)

  92. מאת סמוזי:

    בכל הופעה טובה יש לפחות איזה רגע אחד של התעלות.

  93. מאת גיא:

    אשמח לכרטיס!

  94. מאת דפנה:

    נשמע נהדר אשמח לכרטיס

  95. מאת ליאור:

    אשמח לזכות 😊

  96. מאת מאיה:

    יפה

  97. מאת דניאל ל:

    נשמע מעניין ומסקרן

  98. מאת D! פה ועכשיו:

    לבכות משיר ללא ליווי. לעולם לא אדע אם זה הקול השמיימי או הסיטואציה, אבל זה לבטח היה פולחני.

  99. מאת שחר:

    סיקור מצויין.
    תמיד בעיניי מוזיקה ולהקות היו חוויה רוחנית ופולחנית, ובמיוחד הופעות חיות. כמובן שהייתי בעשרות הופעות של להקות מחו"ל ולהקות מהאראץ, ועדיין עד היום אני מאמין שאם הייתי בהופעה של ג'ון פרושיאנטה, המודל והמושא לחיקוי שלי כבנאדם כמוזיקאי וכיוצר, זה היה דבר שלא ניתן לתארו במילים וגם לא ברגשות. כשאני שומע את המוזיקה שלו זה מרגיש לי כאילו אני מתנתק מהעולם ועובר לעולם אחר, 'עולם שכולו טוב', ופשוט נותן לצלילים לסחוף אותי.

  100. מאת חגי:

    פוסט נהדר!

    התחלתי לבחור את ההופעות העוצמתיות כמו זאת שאתה מתאר וגיליתי שהיו לי לא מעט… בר מזל!

    אז עכשיו מחכה לעוד אחת, אולי אפילו בחינם.

    תודות!

  101. מאת משה:

    זו שאלה קשה, כי כל רגע שמוזיקה מצליחה לגעת בך באמת, לחדור לך מתחת לעור ולהתחבר למשהו עמוק בתוכך הוא חוויה דתית.
    אבל אני נזכר ב How to disappear completely ובחודשים ארוכים מדי שהייתי מדקלם אותו שוב פעם ושוב פעם ושוב פעם בראש שלי.
    סוג של תפילה לאדם שמרגיש לכוד בלי תקווה.

  102. מאת אסא:

    OMG OMG OMG OMG OMG OMG OMG OMG OMG OMG OMG OMG OMG OMG OMG OMG

  103. מאת לירון:

    כשהייתי נער התלוויתי לידידה טובה, שעבדה אז ברדיו חיפה, להופעה של אלאניס מוריסט.. מה שיותר עניין אותי היה החימום>
    סופר גראס;) היה גדול… וכמובן רדיוהד באמפי קיסריה

  104. מאת אמנון זמיר:

    Peter Hammill בקולנוע דן אוגוסט 83'

  105. מאת אפרת:

    תגובה

  106. מאת אסף:

    I'de love to love to

  107. מאת יובל:

    הרבה רגעים כאלה יש

  108. מאת שלמה:

    יוםם עצמאות שמח

  109. מאת נטלי:

    דמיס רוסוס ז"ל שהתברכתי בכבוד העצום להיות בהופעה שלו בארץ

  110. מאת דור:

    פיית נו מור -Say no more!!!

  111. מאת איתן:

    P.J המכעורת הכי יפה בעולם בחיפה .. כן אז מזמן.
    שברה לי את הלב

  112. מאת קארינה:

    ר ו ב י נ ה י צ׳ ק ו ק

  113. מאת סופי:

    נשמע מעולה!

  114. מאת אריאל:

    לא יודע

  115. מאת רועי:

    כתבה מצויינת שבהחלט עושה חשק לבוא, את ההופעה הקודמת פספסתי, הפעם אני מגיע!

  116. מאת ארז:

    הכי קרוב לדת זה קרוב לדת :)
    העוקד והנעקד והמזבח, אבא ואני, יום הכיפורים.

  117. מאת דניאל:

    וואו, יש מלא. מה זה אומר?

  118. מאת נועם:

    הופעה של סיגור רוס

  119. מאת איתי:

    הלוואי..

  120. מאת נועם:

    sigur ros

  121. מאת יער:

    סאן לאקס בבארבי.

  122. מאת אופק:

    מחכה עדיין לחוויה הדתית הראשונה בהופעה

  123. מאת צנצנת:

    תודה ששאלת בשביל כל התשובות היפות האלה.

  124. מאת נעם:

    הופעה של פורטיס

  125. מאת אייל:

    כשראיתי את זה:

    https://www.youtube.com/watch?v=yX1C5e-UvDc

    הרגשתי שאני בהר סיני של המוזיקה ואני רואה את לוחות הברית נכתבים לי מול העיניים.

    מאז עברו יותר מעשר שנים וכבר מזמן לא שמעתי אותם, אבל זו הייתה חוויה חזקה.

  126. מאת ברכה:

    פול מקרטני בישראל – צמרמורת לכל החיים!

  127. מאת מיה:

    LOW בבארבי. 2008

  128. מאת תום:

    ההופעה של טורי איימוס…

  129. מאת רפול:

    פורטיסהד בניו-יורק