2 ביולי 2012

כרטיסים במתנה: Brian Jonestown Massacre (+מיקסטייפ)

ביום רביעי הבא, 11 ביולי, יופיעו כאן The Brian Jonestown Massacre בבארבי בתל אביב, ואני לא יודע מה לומר על זה כי אני מכיר איזה שני שירים שלהם ובוודאות מפסיד את כל הכיף. אם אתם כמוני, הנה הזדמנות להשלים את הפער בזמן, להבין למה לא מעט מהחברים שלי חושבים שההגעה של BJM לארץ היא הדבר הכי טוב שקרה השנה בישראל, ולהספיק לקנות (אולי אפילו לזכות!) בכרטיס להופעה. ואם אתם כבר מכירים אותם היטב, ויודעים בדיוק מה אני מפסיד, הפוסט הזה רק ירגש אתכם עוד יותר לקראת ההופעה, שבוודאי קניתם אליה כבר כרטיס אבל למה לא לזכות בעוד כרטיס ולהביא חבר?

את הפוסט שלפניכם כתב מר אביב מארק, אותו אתם מכירים בתור אביב מארק מסאבוויי סאקרס, או מאביב מארק והפילהרמונית, או בתור הסאונדמן באינדינגב, או בלבונטין 7, או בכל מקום פחות או יותר. והסתבר שהוא היה גם סאונדמן בלילה גוב ב-1994 והתראיין ראיון מוזר אחרי ההתאבדות של קורט קוביין.

קח את זה, מארק:

BJM @ Simpsons

"כן, פסיכדליה, אני קורא לזה מרחיב תודעה.אני בעל תודעה פסיכדלית"
(אנטון ניוקומב)
זה הבסיס, הלאה מהבסיס אין שום גבול.

בחייו של כל אוהב מוזיקה שזורים בזכרון אירועים מכוננים. ההופעה של בראיין ג'ונסטאון מסקאר, כאן, בתל-אביב (11.07.12 – בארבי) תיזכר כאירוע שכזה.
אנטון ניוקומב הוא גיבור תרבות, הוא נושא לפיד, יש לו בשורה.
בראיין ג'ונסטאון נחושים תמיד לאיכות אמנותית טהורה.
המוזיקה שלהם תיקח אתכם לאן שתרצו, אתם רק צריכים לרצות באמת.
לא אלאה אתכם עם הסיפור הבלתי שגרתי והסוחף של בראיין ג'ונסטאון מסקאר כאן, את כל תולדות ההרכב הזה ועל האיש עצמו ניתן לקרוא במרחבי הרשת (גוגל איט). הרפרטואר של המסקאר עצום. אני מבין שאני אוהב לפחות 70 אחוזים מסך השירים שלהם.
הלכתי על נתיב האלבומים פחות או יותר.

בראיין ג'ונסטאון מסקאר הוציאו עד היום 12 אלבומי אולפן (ועוד שלל סינגלים ואי.פיס). להצליח לבחור נציג אחד או שניים מכל אלבום זו משימה מאד מתסכלת, על מה מוותרים? אחת הסיבות שלא בחרתי ב"סאונד קלאוד" קשורה לתרומה המשמעותית של הקליפים הספציפים לתמונה הרחבה. בחרתי כאן כמה וכמה שירים שמהווים דוגמה לחופש המוזיקלי של ההרכב הזה. שירים שהם בעצם, ברובם המכריע, "שירי אהבה" (כפי שאמר יוצרם), חומרים טעונים ביצרים ורגשות, המראות ונחיתות, ציפה וצלילה, איכות ללא פשרות, ניצוצות גאונות טהורות.

אז… תמזגו כוסית, תשענו אחורה, עברו למסך מלא, תגבירו ווליום.

1 – Crushed
(מתוך Spacegirl & Other Favorites-1993)

כשמו כן הוא. שיר שמרסק אותך ומשאיר אותך עם אוויר דחוס באינטרו הגיטרה עד ש… הכל נפתח, מתפתל, מתערבל. השירה מרחפת על פני חלל מעל תהום. הקליפ משקף נפלא את אווירת התלישות במרחב הנצחי. השירה של ניוקומב כאן מאירה מרחבים חשוכים.הגיטרות…

2 – Wisdom
(מתוך Methodrone 1995)

שיר יחסים נהדר, יש כאן שאלה, הבנה, הפנמה, קבלת החלטה. שוב, אתה שומע את גון השירה ומאמין, זה אמיתי. האווטרו זורק אותך למקומות אופטימים יותר מכפי שנראה בהתחלה… קולאז "צלילים" אדיר בקליפ.

3 – Hiperventilation
(מתוך Methodrone 1995)

אי אפשר לפסוח על השעיטה המתונה שמתגברת, הרפטטיבית, הממוסכת, ההחלטית. בשבחי השו גייזינג אבל בתוספת הייזינג. זרועות התמנון הצבעוניות נראות לפרקים כמו גיטרות חשמליות. אחד מהשירים הבודדים שבהם אנטון ניוקומב מגיע לסוג של קליימקס דווקא בשירה שלו, הצעקה שלו, אפשר ממש לראות אותה (עטיפת האלבום בקליפ היא קליפ בפני עצמו שאותו אתם מביימים).

4 – Thoughts of you
(מתוך Spacegirl & Other Favorites)

התדר הנמוך הזה… מתי בפעם האחרונה שכבתם תחת שמי הזוהר הצפוני והתמלאתם במחשבות על…
השיר הזה מצליח להוציא אותך אותך לטיול הרחק מחוץ לבית שלך כשבעצם לא זזת מהבית שלך. אמנות מזוקקת.

5 – Anenome
(מתוך Their Satanic Majsties Second Request-1996)

טוב, זו אחת הפנינות המכשפות שהופכת לרגעים לצדפה שנפערת במלוא תפארתה.ארוטיקה טעונה אך לרוב עצורה. "היית צריך לקחת אותי למעלה במקום לגרור אותי למטה". תובנת היוצר שמה שהכי יתלבש ככפפה על ליין הגיטרה המתערטל יהיה שירה נשית היא ברכה מתגמלת.

6 – B.S.A
(מתוך Take It From The Man 1996)

ההשראה מהאבות המוזיקליים, סיקסטיז, רוקנרול, תשוקה עצומה למרחבים על אופנוע עם ה-אהבה שלך, קו האופק שלהם מתקרב ומתרחק. עוד שיר שמבטא חופש טוטאלי. עוד כנף אקלקטית. עוד תרומה איכותית של מאט הוליווד.

7 – Cabin Fever
(מתוך Take It From The Man 1996)

חשוב להבין שהמאסטרמיינדניוקומב יוצר ללא הרף, במיוחד בתחום שיתופי הפעולה שלו עם אחרים. מאט הוליווד הוא חוליה משמעותית בהרכב, הוא הנפש המוזיקלית התאומה של אנטון ניוקומב. למרות התדמית האובר קיצונית, מופיע כיום עם עוד שני חברים שאיתם הקים את ההרכב, ריקי ומאט (בהרכב הנוכחי נמצאים אנשים שניגנו עם ניוקומב עשר ועשרים שנה). זה אחד השירים של בראיין ג'ונסטאון מסקאר שאני יותר אוהב, יש למאט את הפסיכדליה השורשית, בתוספת העידכון הכללי לחורף השנאה שבא אחרי קיץ האהבה.
הקליפ מתוך "ורטיגו" מוכיח שוב איך פסיכדליה באה הכי נכון במיקס משתלב של סאונד אנד ויז'ן.

8 = Fuck You For Fucking Me
(מתוך Thank God For Mental Illnesss-1996)

המוזיקה של בראיין ג'ונסטאון ממכרת, נקודה. התמכרות לצורת התקשורת הקסומה בין נפשות ללא "טקסט". מוזיקה. אנטון ניוקומב אוהב טייטלים של שירים, הוא לעולם לא מאבד את חוש הומור הייחודי שמהווה נדבך קטלני לכל מכלול היצירה. ושוב, שיר אהבה, אהבה שמהולה בהלקאה עצמית, חישובי נפש, תסבוכות מתפרצות, רומנטיקה אורבנית, צפופה, חם, מאד חם.
(ג'יין בירקין בקליפ תפורה מלמעלה על השיר הזה)

9 – Sue
(מתוך Give It Back 1997)

סו יכולה להיות כל אחת שהכרתם, או שלא הכרתם, או שמאד רציתם להכיר, הנה היא באה… קבלו אותה.

10 – Westing Away
(מתוך Strung Out In Heaven 1998)
לשאוב משורשי הפולק, הרית'ם אן בלוז, לעשות מזה משהו אחר, שלך, עם אמירה משמעותית.כמו שיעור בפקולטה למדעי הסיקסטיז.

11 – Open Heart Surgery
(מתוך Bravery, Repetition And Noise 2001)

עוד יהלום מהחמישיה הפותחת שלהם. קשה לחשוב על טייטל יותר הולם לשיר הזה. לפעמים זה בדיוק כמו להיות בניתוח לב פתוח. "חשבתי שאכתוב לך את השיר הזה, אולי זה יגרום לך לחייך". גם בשיא המינימליזם ניוקומב מביא מקסימום כוונה עם אווירה. מאסטרפיס שאי אפשר לעמוד בפניו…

12 – If Love Is A Drug, Then I Want To O.D
(מתוך Bravery, Repetition And Noise 2001)

הצהרת הכוונות בטייטל אומרת אלפי מילים. שיר מהפסגות, שילוב הקולות הנשיים גורם לנוק אווט במפתח הלב.

13 – You Look Great When I'm Fucked Up
(מתוך And This Is Our Music – 2003)

מנטרה תפילתית אופטימית. טנג'רין טריז אנד מארמלייד סקייס. עוד טייטל מהחיים… קטע שואב עד כדי איבוד פרופורציה. מושלמות נטו. קליפ משובח.

14 – Dark Wave Drive / Nig Drill Car
(מתוך My Bloody Underground-2008)

רכיבה ללא כוח משיכה, קקטוסים סגולים, פס קול משכר של מערבון עתידני ללא רוכבים נראים… טיול לזמן בלתי מוגבל, אין קץ לסאונד. השמש תמיד תהיה כאן.

15 – This Is Rhe First Of Your Last Warnings-Iclandic Version
(מתוך האי.פי One 2009)

אנטון ניוקומב הצליח לשבור את שיאי המצויינות של עצמו לתוך טריטוריות גבוהות יותר באלבום שממנו לקוח השיר הזה ("מי רצח את הסמל פפר?"). שיתוף יוצרות ויוצרים בשיריו, שימוש באיסלנדית, פינית, רוסית, צרפתית כמינוף נוסף לקולאז'ים של סאונד בפאזל פסיכדלי חוצה מוסכמות. הגרוב המונוטוני, הבסיס של הבס. פרימיטיביות שבטית פוסט מודרנית.
שיר מהפנט שנוסך בך זרמים חמים כשהזמרת האיסלנדית משתלבת. אלבום הלופים שלא נותן לך לשבת או לעמוד יציב.

16 – Feel It-of course we fucking do
(מתוך Who Killed Sgt. Pepper? 2010)

אתם מרגישים את זה? ישר קופץ לראש "Are You Eprienced"? הקטע הזה הוא אחד מעמודי התווך של האלבום כולו. בראיין ג'ונסטאון מסקאר מביאים כאן אורגזמה אנלימיטד שעולה ועולה, אין ירידה חזרה. שיר שמרים אותי בימים אפורים מאשפתות. עוד דלת נפתחת…

17 – Tunger Hanifur-Heavy Knife
(מתוך Who Killed Sgt. Pepper? 2010)
"זה לא נשמע לי כמו הבראיין ג'ונסטאון מסקאר שאני מכיר". לא מעט מאוהדי הלהקה אמרו את המשפט הזה על האלבום הזה. האוהדים הסקרנים, הפתוחים לשינויים, הדינמיים, אלו החפים מקטלוג ותיוג… אלו קיבלו את האלבום בשקיקה חסרת מעצורים. פאנק רוק, גיטרות לטחול. שחרור לופי מנער. ויז'ואל מהקצפת.

18 – I Wanna hold your other hand
(מתוך Aufhbene 2012)

ועכשיו הגיע האלבום החדש, יופיו עוצר זמן, לעיתים… הסאונד הזה והקונספטואליות הזו שזורה ביצירה על חושית ברובה. אנטון ניוקומב הגיע עם האלבום הזה לפסגה מהנשגבות והנדירות בתופתינו. זה נשמע כמו שום דבר אחר שאי פעם שמעתם. זו היצירה הכי עכשווית (האלבום יצא לפני חודשיים) ובראיין ג'ונסטאון מגיעים אלינו בריל טיים, הם תמיד היו בריל טיים. בראיין ג'ונסטאון מסקאר היא אגדה חיה (ובועטת!). אנטון ניוקומב הוא ז'אנר על העומד בפני עצמו.

19 – Stairway To The Best Prty In The World
(מתוך Aufhbene 2012)

זה השיר שאיתו הם בדרך כלל פותחים את הטור הנוכחי.השיר הזה יכניס אתכם למסיבה הכי טובה ביקום. כמעט בלתי ניתן לתאר את הפסיפס האוריינטלי-ספייסי המושלם (!) שמתחולל כאן. עוד "תמונה" מתוך האלבום החדש. מדובר באירוע תרבותי מהחשובים שאנו חווים בתקופתינו אנו. האלבום הזה הוא יצירת אמנות נשגבת. כל ההפקה של האלבום עוברת רף מקובל וידוע. תשמעו אותו בשלמותו, בוואן טייק. אלבום ניצחון אמיתי.

טיול נעים.

**שני נספחים

20 – New Kind Of Sick

אחד השירים הכי סוחטי ריאות ששמעתי אי פעם, אין לי הרבה אוויר כשאני מקשיב (!) לזה. סאונד הרוח הצינורית במשך שתי דקות באמצע הטריפ הזה… זו הייחודיות הנבונה שרואה מעבר לראייה שגרתית… וחזרה, למעטפת שמיכות הטלאים הצבעוניות. ככה בונים צלילה!

21 – Mansion In The Sky

הכי אמיתי, הכי רותם למשימה. חזרה לשורשים החשופים והערומים. אחד השיקולים המכריעים לספח אותו היה הקליפ הנדיר. מוזיקה שמעלה בך תמונות ומנחילה בך המשכיות.

הדרך האצילית ביותר להודות לאנטון ניוקומב ושותפיו על האוצר המוזיקלי שהם חולקים איתנו היא לבוא להופעה שלהם.
לראות את אי ההתפשרות על התמונה הכללית של הסאונד, אותו סאונד שהקונדקטור-ניוקומב שומע (ורואה!) במוחו הקודח, הפעם בבארבי, עם אנרגיות מקבילות בהיזון חוזר. אל תחמיצו את האמנות הזו בלייב.

———

אנחנו מגרילים 2 כרטיסים להופעה, וגם 2 עותקים של הסרט התיעודי DIG! על BJM וחבריהם\יריביהם Dandy Warhols.

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו הופעה שראיתם לא תשכחו בחיים (וגם: למה?)). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לערן ואביב!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!

136 תגובות על “כרטיסים במתנה: Brian Jonestown Massacre (+מיקסטייפ)”

  1. מאת יסמין:

    איזה פוסט אדיר! תודה :)

  2. מאת gilys:

    מאחר וכנראה לא אשכח אף הופעה שאי פעם ראיתי כדאי שאתאר במקום הופעה שלא ראיתי ובכל זאת לא אשכח לפעמים.
    השנה הייתה 2003 ואני הייתי באמצע עוד טיול ארוך בבריטניה. הלו"ז היה מבולגן והאכסניה בה שהיתי בעלת חוקים מוזרים- למשל איסור כניסה לאחר חצות. ומשום מה באותו זמן מוזר ותמוה זה היה תירוץ מספיק עבורי לפספס הופעה של Elbow. כן- Elbow. אמנם התאהבתי בהם עוד ב2001 וחוויתי חוויות מוזרות ונפלאות לצלילי שיריהם, אבל משום מה הידע הנ"ל לא הצליח לשכנעני שמדובר בהזדמנות חד פעמית, ואפילו מראהו של גאי גארווי שחלף לידי באותו בניין אגודת סטודנטים בריטי לא גרם לי לפקפק בטירוף ההחלטה.
    וככה ויתרתי על ההופעה לטובת אוטובוס חזרה לעיירה בה שכנה מיטתי הזמנית. רק שנים אח"כ הבנתי כמה מטופש ונמהר היה אותו מעשה, אבל אז כבר היה מאוחר מכדי לשוב אחורה בזמן ולפחות ללחוץ את ידו של אותו הגאי.

  3. מאת יובל:

    הרכב אדיר,מוזיקה מהפנטת

  4. מאת אורית:

    the swans בתל אביב היה בהחלט חוויה מיוחדת.

  5. מאת דינה:

    הלואי הלואי :)

  6. מאת עדן:

    יאללה

  7. מאת vic:

    לכבוד ביקורם הקרוב בארץ – MANA ב MSG בניו יורק. כולם אבל כולם דיברו ספרדית, שרו, הדליקו נרות והתחבקו, ואיך אפשר לשכוח את הבמה המתרוממת של המתופף והסולו שהוא נתן.
    vivir sin ayre…

  8. מאת RoyM:

    בבקשה! והופעה שאני אזכור לנצח זו רדיוהד בפראג, כי זה רדיוהד בפראג

  9. מאת אפרת:

    הלוואי!!!!!!

  10. מאת lamed:

    כנראה שפיית' נו מור וסוויד בפסטיבל הבלוז בחיפה – הייתי בן 12 וזו ההופעה הראשונה בקנה מידה כזה שנכחתי בה – חוויה מכוננת לגמרי :)

  11. מאת שי:

    מעולה. אני כל כך שם!

  12. מאת Ohad:

    dEUS במעבדה בירושלים ^^

  13. מאת אורי:

    לא התרגשתי ככה מאז ש woven hand הגיעו לארץ. האירוע הזה כבר היה מעבר להופעה.
    זו היתה חוויה רוחנית הזייתית, משהו מעבר ללשמוע מוזיקה וליהנות.
    הכריזמה של דיוויד יוג'ין אדוארס זה משהו שקשה לתאר במילים, כמו זו של אנטון ניוקומב.
    כמות אדירה של רגש שמתפוצץ לתוך מערבולת פסיכדלית.
    אני לא מגזים. אני זוכר שבקושי היה אפשר לזהות מתי שיר אחד נגמר והשני מתחיל, הכל התערבב לתוך שעתיים של סאונד שחודר לתוך הגוף.
    מאמין שההופעה הקרובה של הג'ונסטאון תהיה משהו כזה אם לא יותר…

    פוסט מעולה של אביב
    תודה

  14. מאת ביצים:

    אחת מההופעות שלעולם לא אשכח הייתה ההופעה של הפו פייטרז ברדינג, אנגליה.
    באמצע ההופעה גרוהל פונה לקהל ואומר שהוא רוצה שנפגוש מישהי, ואז מביא לבמה את אמא שלו, שנראית כמו… אמא של כל אחד אחר.

    אמא, תכירי, "דיס איז אברי וואן" – וקהל של 80,000 איש צועק בחזרה "היי מאמ" לאמא של גרוהל. משם הוא יוצא בגרסה נהדרת של "אברלונג" והשאר, השאר הוא היסטוריה.

  15. מאת גיא:

    פוסט נהדר.
    לעולם לא אשכח את ההופעה של ג'ון קייל בסינרמה בשנת 93. רק הוא עם פסנתר או גיטרה והמון המון כישרון.

  16. מאת טלי:

    שתי הופעות שבחיים לא אשכח: הראשונה של רד הוד מ2007 בלונדון
    והשניה- בלר בהייד פארק

  17. מאת אמיר:

    מממ ג'פרי לואיס במרתף 10 עליו השלום

  18. מאת בלוןלבן:

    עם מי צריך לשכב פה בשביל לקבל כרטיסים?

  19. מאת תומר:

    פיטר מרפי בבארבי. היה מכושף ואפל, ועם זאת שמח. קסם הערפד הנצחי

  20. מאת תום:

    פלייליסט נהדר! הולכת להיות לנו חגיגה מיוחדת, אני ממש מתרגש.
    הופעה מדהימה שאני לא אשכח… אממ… בחיים לא תימחק לי העוצמה של Spiritualized מבצעים את כל האלבום המופתי שלהם Ladies and Gentlemen we are floating in sapce
    מהתחלה עד הסוף עם מקהלת גוספל ועוד שלל צבעים וצורות… הם סגרו את פסטיבל All Tomorrow's Parties והשאירו אותי בהיי מטורף! וכמו שהאלבום הזה עולה וגואה עד שבא לך להתפוצץ מבפנים כך גם ההופעה ועל חת כמה וכמה הסופ"ש המדהים הזה.

  21. מאת לי:

    להקה מעולה, אשמח לכרטיס… 😉
    ועם כמה שזה מאוד לא "שוליימי" לומר- הייתי בשורה הראשונה בהופעה של ארוסמית' בספרד. אני לא יודעת איך זה קרה, הזמנתי כרטיס רגיל, אבל איכשהו קיבלתי כרטיס VIP עם כניסה מוקדמת, כך ששעתיים לפני שעדר אנשים נכנסו לאיצטדיון, אני כבר ישבתי לי בנחת במקום נהדר ממש על הגדר… אני יכולה להישבע שג'ו פרי הסתכל לי בעיניים. על אמת.

  22. מאת נדב:

    כי אם אביב מארק כ"כ אוהב אותם ואני לא מספיק מכיר, כנראה שאני חייב לראות תהופעה הזאת
    הופעה לא נשכחת של אביב מארק עם דראנק מאשין מאוחר מאד בלילה באינדינגב, היו אנרגיות מטורפות וביצועים ככ טובים לשירים של מארק

  23. הופעה בלתי נשכחת באיחור של צלילי העוד וצלילי הכרם לטובת יהודה קיסר…למה? כי אני אפילו לא יכול להעביר במילים את גודל החוויה שלי. אבל נקודה אחת ב2 מילים "אהובה עוזרי"…דיוויין!

  24. מאת ניב אסט:

    שאלה קשה מדי.

  25. מאת קרני:

    תודה על הפוסט!

  26. מאת חציל:

    הופעה ראשונה של שלום גד בבית המוזיקה בירושלים.

  27. מאת יוגב ליפכין:

    אם כבר לכתוב על התרשמויות של הופעות בפוסט על המאסאקר אז למה לא לכתוב על התרשמויות מהופעות של…המאסאקר?
    (מישהו אמר מהדורת אספנים של DIG? לזכייה)
    :)

    אני מעריץ של המאסאקר מאז שנת 2002. מזל שהתחיל כל הקטע הזה של קאזה כי אחרת לא הייתי מגיע לזה…ראיתי שיש ערך כזה של להקה דומה על ה DNADY WARHOLS, שאהדתי ודרך החיפוש נפלתי על האלבום האחרון שיצא שהיה BRAVERY REPETITION & NOISE י… משם פשוט חיפשתי את כל מה שיכולתי על הלהקה (שוב, מזל שיש קאזה).

    שנתיים אחרי, אני נוסע שלוש שעות בוואן חבוט בטקסס מיוסטון לאוסטין כדי לראות הופעה שלהם ב SXSW וחוץ מהמוזיקה האלוהית, האירוע הזה היה גם אחד הטראומטיים שחוויתי…
    ככה זה שהגיבור שבאת לראות בקושי מסוגל לדבר בצורה הגיונית, לעמוד ישר ויש לו אישונים מוקטנים כמו סיכות שמסתכלות עלי במבט חלול.

    זאת הייתה בהחלט חוויה מוזרה, אבל חודשיים אחרי בהשקה הארצית שלו, אני רואה את DIG באוהל הקולנוע בפסטיבל קואצ'לה ונופל לי האסימון. הבנתי קצת יותר, או לפחות חשבתי שהבנתי קצת יותר, את ה DNA של BJM.
    כל הדיסונס הזה רק סקרן אותי יותר ויותר. איך אפשר להיות כזה אדיר במוזיקה וכזה דפוק במציאות?
    (תעשו חיפוש בגוגל על "ברייאן ג'ונסטאון מאסאקר ותראו במקום הראשון את מה חשבתי עליהם אז)

    אז קאט סטיוונס אמר ש"החתך הראשון הוא הכי עמוק" אבל מזל שאותה פעם טראומטית לא סיפקה אותי, והייתי חייב לראות אותם שוב כי מאז אותה חוויה הספקתי לראות אותם עוד שלוש פעמים נפלאות אח"כ והתמזל מזלי לבדוק קצת יותר את הדברים שאני פוגש ורואה את אנטון במצב נורמלי… (באחת הפגישות הוא אפילו שחרר אמירה אוהדת לישראל על זה שהוא מכיר להקת psyche טובה בשם "רוקפור").

    אני אפילו לא מדבר על המוזיקה בהופעה שזה הדבר, לדעתי, הכי אדיר שאפשר לחוות, במיוחד אם יש אהדה למשהו שנשמע "כל כך ישן, ועדיין כל כך מתקדם" כמו שאמרו בסרט החפירה.

    כולם צריכים לבוא להופעה הזאת, אבל אני לא חושב שההופעה הזאת היא לכולם.
    נכון, שהם מנגנים זה נשמע כמו הקב"ה, אבל שאנטון מנה לספר בדיחות או לבלבל את המוח זה מעצבן.
    מי שבא רק כדי "לראות את אנטון מרביץ לקהל" שיזדכה על הכרטיס שלו כבר עכשיו, כי סביר להניח שזה לא מה שיקרה, מקסימום הוא ישאל אם אתם רוצים שהלהקה הכי טובה בעולם תזיין את אחותכם, ומזל שהם לא הלהקה הכי טובה בעולם….
    היפסטרים שבאים לנתח את הקטע הסוציולוגי של הסרט של DIG, או באים מההייפ, גם אתם מפספסים.
    כולכם צריכים לבוא כדי לשמוע את הלהקה היחידיה בעולם שהמוזיקה שלה תמיד מנצחת בהפרש ניכר את יצר ההרס העצמאי והאנרכיה שלה, כי לא פגשתי מישהו שבאמת יכול להגיד שהמוזיקה שלהם לא טובה, אין, אפס, נאדה.
    אין מישהו שלא יכול למצוא משהו מהקטלוג ולהגיד "ככה מוזיקה טובה צריכה להשמע".

    המאסאקר היא גם קייס סטאדי אמיתי, חי ובועט למוזיקת "אינדי". איך עושים את זה נכון כשאתה לא נתמך בכלל ע"י חברת תקליטים ועובד, לפחות ע"פ איך שאנטון מגדיר אותה, כמו קואפרטיב קיבוצי קטן ואוטונומי. מקליט, מפיץ ומקדם את המוזיקה בכוחות עצמך ושום דבר מזה לא מפריע לה להגיע לכל קצוות העולם מיפן ועד ישראל ולתת בראש מוזיקלית.

    ו…כמובן גם להמשיך להעלות כמו בכישוף וודו את רוחות הרפאים מכור ההיתוך של הרולינג סטונס, דונובן, מיי בלאדי וולנטין, הסמיתס וכל מה שטיפה נמצא בציר של הצד המרושע של שנות ה 60 לבין תספורת של פול מקרטני שלוקחת אסיד.

    נתראה שם

    ****

  28. מאת יובל ק:

    אשמח לכרטיס, תודה רבה

  29. מאת דקלון:

    תודה. פורטיסחרוף ב9.9.99 כי אף אחד לא רשם פה הופעה ישראלית וכי באמת היתה הופעה מדהימה

  30. מאת אורן:

    לו בארלו עם גיטרה וקלידים, אמסטרדם 2005. מותק של בחור.

  31. מאת דקלון:

    טוב נו אז יש כמה שכן כתבו על הופעות ישראליות :-)

  32. מאת בטי:

    לגמרי סוואנס ! וזה אני אומרת למרות למרות שראיתי גם הופעות נהדרות אחרות (לדוגמא: של ניק קייב בנמל והופעה נפלאה מהביקור הראשון של ג'ון קייל בארץ),ההופעה של סוואנס נחוותה על ידי יותר מסתם הופעה של להקה, זה קרוב יותר ל חוויה דתית או טכס פאגאני זה היה אירוע מהפנט שמנצח עליו השמאן מייקל ג'ירה,נשארתי בהלם קרב אבל טוב עוד זמן רב אחרי..

  33. מאת תומר:

    לאונרד כהן. כי זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי ומתי עוד פעם בחיים יצא לי לעמוד על כסא, להתחבק עם 2 סבתות שבחיים לא הכרתי ולצרוח את המילים מכל הלב?

    תודה רבה

  34. מאת מיה:

    Low.

    ה-נשגב.

  35. מאת יובל:

    אינפקציה, שנת 2003, מועדון הנמלה בקריות. ניר טרטר מתיז מאקדח מים על הקהל. למרות הסאונד המחריד, אחת ההופעות הראשונות שראיתי כנער ואחת החשובות מבחינתי.

  36. מאת Gilad:

    הפליימינג ליפס!

    תודה

  37. מאת פלונטר:

    באתי לכתוב על דאוס במעבדה, וראיתי שהקדימו אותי… ובכל זאת

  38. מאת BOAZ:

    זו הייתה בפעם הראשונה שהרגשתי שאני מאוהב בה. לגבי הלהקה, לא זוכר את שמה. המוזיקה הייתה מחורבנת.

  39. מאת cornilio:

    שישי בערב, רוטשילד 12, פסטיבל 12 ב 12. מיד אחרי שאמדורסקי יורד עולים 3 בחורים במעילי עור ובלי הקדמות מתחילים להשתולל על הבמה.

    מהרגע הראשון הייתה תחושה שכל מה שעלול להשתבש הולך להשתבש, וכבר באמצע השיר under control, הפסקת חשמל קוטעת את ההופעה, כשהסאונד חוזר הגיטרה לא עובדת והסולן זורק לי ולחבר שלי את הגיטרה בזמן שהוא משתולל בריקודים על הבמה. בדיעבד מתברר שהגיטרה פעלה וחבר שלי חלק כמה אקורדים צורמים ולא קשורים עם הקהל. בהמשך עפו לכיוון הקהל הקופץ כמעט כל פיסת ציוד שהייתה על "הבמה" החל במיקרופונים וכלה בפסי התאורה. כשהם הגיעו ל pussy cocaine כבר נגענו בתקרה.

    Tiger Love נתנו סה"כ 4 שירים אבל זה הרגיש כמו הופעה של שעה. כמות האנרגיה שעברה בחדר התפוצצה על הקהל והטעינה את כולם בחדר הצפוף באווירת רוקנרול ספונטני ומוזיקה עצבנית. היה תענוג.

  40. מאת עדי כרמל:

    אני רוצה כרטיס בבקשה!
    הייתי בהופעה של "the beta band" ב "shepherds bush empire" בלונדון.
    היתה אחת ההופעות המדהימות שראיתי -שלוש וחצי שעות של טירוף.
    רק בדיעבד- כמה שנים לאחר מכן -הבנתי שזאת היתה הופעת הפירוק החגיגית שלהם, ושמה שחוויתי היה רגע היסטורי.. לפחות בשבילי..

  41. מאת אפרת:

    אני מתהההה לכרטיס!
    ההופעה הכי מדהימה שראיתי (היתי כותבת 'בלי תחרות' אבל התחרות קשה מאוד) היא של ניל יאנג האחד והיחיד

  42. מאת אלעד:

    אחלה פוסט! תודה

  43. מאת לולה:

    אני מטורפת עליהם!!!

  44. מאת lior:

    לולה פאלוזה 1994- ביסטי בויז, סמאשינג פאמקינזס, ניק קייב, טרייב קולד קוואסט, ג'ורג' קלינטון וכו' say no more…

  45. מאת elvis p:

    האמת יש כמה הופעות בלתי נשכחות ההופעה של האחים רמירז עם רות דלורייס וייס באינדנגב לפני כמה שנים וטייני פינגרז ביערות מנשה לפני שנתיים אבל הגדולה מכולם חייבת להיות ההופעה של pearl jam. טסנו שני חברים לארגנטינה לפגוש חבר שטייל שם וסיפר לנו על ההופעה, יותר נכון שתי הופעות יום אחרי יום :-). תכלס עד שלא ראיתם 50000 אלף ארגנטינאים משתוללים עוד לא ראיתם שימחה בחייכם.

  46. מאת yoav:

    Cass McCombs

  47. מאת מיטל:

    וואו, כל כך רוצה כרטיס.
    אני בוחרת להזכיר את הטווילייט סינגרז שהופיעו בבארבי, רגע אחרי מלחמת לבנון השניה.
    זה היה כמו להתאהב בטורבו. יום למחרת הייתי בקרשים

  48. מאת קסטה:

    ביסטי בויז בפריז, פיית נו מור בגני התערוכה

  49. מאת גיא:

    פוסט מעולה,

    הופעה שלא אשכח בחיי- פסטיבל פרימוורה 2011 והלהקה שהכי ציפיתי לראות בפסטיבל הזה עולה על הבמה אלא ה"פליימינג ליפס" שפותחים את ההופעה בזה שהסולן צועד על הקהל בתוך בלון ענקי ומתחיל שעה וחצי של שיכרון חושים, קונפטי, פירוטכניקה בלי סוף ובעיקר חלום שמתגשם, לראות את אחת להקות ההופעות הכי טובות בעולם בלייב.

  50. מאת ליאת:

    דה פול בבארבי

  51. מאת badu:

    איי שם בשנת 2000, סינרמה בת"א. Rage Against the Machine
    לא יודעת אם זו ההופעה הכי מדהימה שהיתי בה אבל בא לי על זה שוב!

  52. מאת עמית:

    הופעת הריקוד של האחיינית שלי. בת 6. כמעט דמעתי מהתרגשות.

  53. מאת דורון:

    BJM הם אלילים שלי מאז שראיתי את DIG!
    והופעה שלא אשכח – יש הרבה, אבל ההופעה של אנימל קולקטיב בת"א לפני כמעט 4(!) שנים היתה שיא – להקה שמגיע לישראל בפסגת היצירתיות שלה ונותנת שואו מדהים ומופלא, למרות שהם הגיעו בלי המתופף שחלה.

  54. מאת אורי:

    הופעה שלא אשכח בחיים היא בעצם 3 הופעות בפסטיבל היינקן בת"א לפני שלוש שנים.
    בערב אחד ניגנו המונוטוניקס מיד אחריהם עלו דיינאוזר ג'ויניור המעולים ולסיום פיית' נו מור שנתנו הופעה של יותר משעתיים לכבוד ההופעה האחרונה שלהם בטור.
    גם בריאן ג'ונסטאון מסיימים את הטור שלהם בישראל אז אפשר לקוות שהם יתנו לנו הופעה ארוכה ומשובחת.
    אגב מאותו ערב שבו הופיעו המונוטיקנס צילמתי קטע ווידיאו קצר שבהחלט הפך את ההופעה לבלתי נשכח….ומי כמובן עם לא אביב מארק היה אחראי על הסאונד של המונוטוניקס באותו ערב.

  55. מאת אסף:

    ראיתי אותם בבוסטון לפני שלוש שנים והיה אדיר.
    כמובן שמיהרתי לרכוש כרטיסים גם לבארבי.
    אשמח לכרטיסים לחברים שצריכים שיעור בפסיכודליה איכותית.
    תודה על הפוסט!

  56. מאת עודד:

    אשמח מאוד לכרטיס ל-BJM!
    אחת ההופעות שבוודאי לא אשכח בחיים: סונית יות בפרימוורה 2009. טירוף חושים מכה מוחות.

  57. מאת שרון:

    כי אני לא נמצאת בווכטר עכשיו עם כולם, וזה עצוב, מאוד עצוב.

  58. מאת רונית:

    מאוד רוצה

  59. מאת דודיק:

    כך גוגל תרגמו את השיר הזה שלא נכתב ע"י ניוקומב ומרעיו האהובים עליי כל כך:

    "תן לי כרטיס טיסה
    אין לי זמן לקחת רכבת מהירה
    ימים בודדים הם הלכו, הביתה הולך אני
    התינוק שלי פשוט כתב לי מכתב

    לא אכפת לי כמה כסף אני צריך להשקיע
    יש לחזור התינוק שלי שוב
    ימים בודדים הם הלכו, הביתה הולך אני
    התינוק שלי פשוט כתב לי מכתב

    ובכן, כתבה לי מכתב
    אמרה שהיא לא יכולה לחיות בלי לי לא יותר
    תשמע אדוני אתה לא רואה
    אני חייב לחזור התינוק שלי שוב, בכל מקרה

    תן לי כרטיס טיסה
    אין לי זמן לקחת רכבת מהירה
    ימים בודדים הם הלכו, הביתה הולך אני
    התינוק שלי פשוט כתב לי מכתב

    ובכן, כתבה לי מכתב
    אמרה שהיא לא יכולה לחיות בלי ניוקומב לא יותר
    תשמע אדוני אתה לא רואה
    אני חייב לחזור התינוק שלי שוב, בכל מקרה

    תן לי כרטיס טיסה
    אין לי זמן לקחת רכבת מהירה
    ימים בודדים הם הלכו, הביתה הולך אני
    התינוק שלי פשוט כתב לי מכתב
    כי התינוק שלי רק כתב לי מכתב"

  60. מאת אורלי נקלר:

    אם אזכה- הכרטיס שייך לתומר אנוני לס שממש רוצה לזכות! אני משתתפת בשבילו. בארץ- בחיים לא אשכח את ההופעה המהפנטת והמעולה של NIN שנתנו פירוטכניקה ונשמה במבצע של 1+1. היה מדהים ומכשף, עם רכבות ההרים מהלונה פארק ברקע שרק תרמו לאווירה. רדיוהד בסינרמה הזכיר לי מה זה להתרגש ולבכות כמו ילדה בהופעה, פרל ג'ם בבוסטון -פעם ראשונה שראיתי את PJ וראיתי מה זה אומר לתת הופעה מכל הלב, עם סט של 2.5 שעות, 2 הדרנים, דת' קייב פור קיוטי בפתיחה. שלמות. ופו פייטרז בלאולנדס בהולנד. לא צריך להסביר למה. פו זה פו.

  61. מאת Liron:

    הם היו הבייבי מוצרט שלי..

  62. מאת איילת:

    לפני 3 שנים, בלונדון, ראיתי את "ג'יינז אדיקשן" בהופעה חינמית וסודית למעריצים שהתקיימה במועדון קטן המכיל רק 200 איש בערך. ההופעה הייתה "מחשמלת" ומרגשת וכפי שאפשר לצפות מ"ג'יינז אדיקשן" כללה גם רקדניות/חשפניות שירקו אש, התנדנדו מהתקרה וכו'. מה שהפך את הכל לחוויה מיוחדת עוד יותר הוא גודל המקום שתרם הרבה לתחושת האינטימיות בין הקהל והלהקה.

  63. מאת אופיר:

    איזה כיף. הכרתי אותם דרך DIG, אחד הסרטים התעודיים הכי טובים שנעשו בעיני, וכמובן שלא היה לי ברירה אחר כך אלא להקשיב למוזיקה. אם ייפלו עלי כרטיסים זה יהיה מצויין (:

  64. מאת Guy P:

    שווה נסיון…

  65. מאת יותם (אחר, מסתבר):

    אוף מונטריאול. כפול מיליון.

  66. מאת אורן:

    LCD סאונדסיסטם! זו הלהקה ששינתה לי את התפישה המוזיקלית בשנים האחרונות, ההופעה הכי יקרה שהייתי בה ביחס למשכורת (הכרטיס עלה כמו המשכורת החודשית שלי כחייל חובה, ועדיף שלא נכנס למה שהייתי צריך לעשות כדי לצאת אליה אחרי שקניתי), ופשוט ההופעה הכי טובה שהייתי בה, נקודה.

  67. מאת נמרוד:

    אחרי הספיישל בקצה היום אין ספק שאני שם

  68. מאת שי:

    כמה שבא לכם על הכרטיס הזה,
    לי בא יותר

  69. מאת רייצ'ל:

    יש לי זכרון טוב כך שייתכן שיותר מעניין איזה הופעות כבר הספקתי לשכוח, אבל אני זוכרת מאד לרעה את ההופעה של דילן כאן בשנה שעברה, למה הלכתי לזה בכלל?

    ה-11 ביולי הוא יום ההולדת שלי, כרטיס יהיה מתנה נחמדה.

  70. מאת עדי:

    אשמח לכרטיס…
    הופעות בלתי נשכחות-ניק קייב בחיפה, לס קלייפול בבארבי, מומוס בניו יורק,ניל יאנג בקיסריה

  71. מאת מאיה:

    אני רוצה כרטיס!

  72. מאת karina:

    רוצה ממש גם מאוד הכי בעולם

  73. מאת שי:

    ההופעה של ג'ואנה ניוסום בארץ. בלתי נשכח…

  74. מאת tuv:

    איגי. ללא ספק.
    כי על הרבע שעה הראשונה של ההופעה היו איזה 20 אנשים שהשתוללו איתו על הבמה.. ומשם זה רק עלה.

  75. מאת איתה:

    כרטיס בבקשה

  76. מאת רועי:

    ג'ף מנגום-פרימוורה סאונד האחרון.

    למה?
    בתחילת ההופעה ג'ף קצת לא הרגיש בנוח עם הרשמיות של האודיטוריום וקרא לכל מי שרוצה לשבת קרוב אליו בבמה. כמובן שרצנו ותפסנו מקום 20 מטר לידו :-)
    קשה לתאר את החוויה של לשבת מטרים ספורים מאחד האומנים הכי אהובים עליך, ולשיר עם קהל שבוי של עוד 3000 איש את כל השירים מ-in the aeroplane over the sea.
    תמיד אמרו שכל מי שהיה באנפלאגד של נירוונה הרגיש שזאת הופעה מיוחדת וחד פעמית.
    זה היה הדבר הכי קרוב עבורי להרגשה הזאת.

  77. מאת mik:

    cooper temple clause
    כי מאוד אהבתי אותם כשראיתי את ההופעה

  78. מאת אורי:

    טוב ממש בא לי כרטיס

  79. מאת ido ish kriott:

    I want that ticket

  80. מאת Talchuk:

    I want that DVD!

  81. מאת יעלי:

    אשמח מאד לכרטיס…. כמו כולם מן הסתם. והופעה בלתי נשכחת? היו לא מעט, למשל ניקו, שנתיים בערך לפני שנפרדה מעולמנו.

  82. מאת atar:

    יש יותר מדי… בחיי. קשה לשים את היד על הופעה אחת.
    הפסוט פה והספיישל בקצה בהחלט גרמו לחשק ולהתרגשות לעלות.

    אני אף פעם לא זוכה. אבל אין לדעת. עדיין, אני אהיה שם! וכדאי לכם גם!

  83. מאת עמיחי:

    קניתי כרטיס להופעה של קלקסיקו ביום ההופעה. ואני לא מצטער על כך. הכרתי שיר וחצי, ובכל זאת, אחת ההופעות הטובות בחיי. בלתי נשכח. זו בכלל לא הייתה הופעה, זו הייתה חגיגה. Fiesta. חגיגה של החיים.

    בכל מקרה, אם אזכה, אשמח לקבל את ה DVD. לצערי לא אוכל להגיע להופעה, מקווה שכל השאר יעשו חיים.

  84. מאת רמי:

    ברי סחרוף, היום בבית העם. שמעתי אותו מלמטה מנגן ושר על הגג של בית העם ברוטשילד. עלינו למעלה והזענו יחד איתו

  85. הנדס דאון, איגי פופ בארץ. לא רק כי איגי שולתתתת!!1 , אלא כי זכיתי לראות חבר חווה אורגזמה משולשת מאיגי כי הוא רק שמע אותו פעם ראשונה שבועיים לפני ההופעה כהכנה להופעה שהכנתי לו.

  86. מאת שרון:

    איגי פופ בסינרמה ב-87 או עם הסטוג'ס ב-2007? סייקיק טי-וי ברדינג 1990 או הראמונס ב-94? מה שחשוב זה שאני אשמח לכרטיס לבריאן ג'ונסטאון מסקר.

  87. מאת CHENIK:

    ההופעה של רוג'רס ווטרס הייתה מדהימה. אחרי שגדלים על המוסיקה הזאת במשך יותר מ – 25 שנה… זה היה בערך כמו להיות בסיאנס או משהו כזה…

  88. מאת ניצן:

    ניק קייב בפסטיבל הבלוז בנמל חיפה, 93 או 94…
    כמה אנרגיה ותאטרליות באיש אחד…

  89. מאת menoon:

    ברוס ספרינגסטין וה- E street band בפריז

  90. מאת דורון:

    Arcade fire ב- O2 ARENA בלונדון, 2011.
    5 מטר מהבמה, ההופעה הכי טובה שראיתי בחיי

  91. מאת נטלי:

    גם אני רוג'ר ווטרס

  92. מאת אלמוג:

    מוכן לקבל כרטיס, שמעת את זה כרטיס?

  93. מאת ofer:

    אחלה הופעה

  94. מאת נעמה:

    אתמול ראיתי את דיג ומאז אני מתלבטת אם שווה ללכת או לא, אבל בסוף כנראה שאכנע ואקנה כרטיס. או שאזכה באחד? הלוואי

  95. מאת תומרביי:

    סליחה שאני משעמם אבל אני זוכר את כל ההופעות שהייתי בהם.
    הייתי שמח לכרטיס.
    אמן סל"ה!

  96. מאת שי:

    סוויד בסינרמה ב-95.

  97. מאת רוני:

    הופעה של מיוז בוומבלי לא תישכח לעולם, אלא אם ההופעה הבאה שאני אהיה בה בפראג תהיה יותר טובה. אבל קשה לי להאמין

  98. מאת רון:

    אינפקציה בבארבי :)

  99. מאת אסא:

    יעכיגגנגאי קי ק יקעא

  100. מאת לא:

    חבל שהם באים רק עכשיו. ב- 1995-8 הם היו בשיאם.
    האלבומים האחרונים שלהם די סתמיים. אני מקווה שינגנו הרבה שירים מהתקופה המוקדמת.

  101. מאת מייסט:

    FNM

  102. מאת גוויגזי:

    אני קצת מופתע מכך ש-Straight up and down לא מופיע כאן. הוא אמנם קצת "מיינסטרימי" היום כי שימש פסקול לסדרה "אמפריית הפשע", אבל בכל מקרה מדובר בקטע אדיר. ובגלל אופיו ה:סטוני" המובהק כל כך זה מתקשר לי להופעה של האבנים המתגלגלות שראיתי באנטוורפן שבבלגיה בשנת 1996. חוויה שאין לתאר במילים.

  103. מאת שי ניר:

    אני בעניין של הכרטיס!! הופעה בלתי נשכחת הייתה ההופעה של ברי סחרוף מול חניכי הנוע"ל בשנת 99 כשהייתי קומונר. לא הרבה זמן אחרי שיצא נגיעות

  104. מאת משה:

    הלוואי עליי

  105. מאת דור:

    יו הו BJM!!!! לעולם לא אשכח את 0888, רדיוהד מגשימים לי חלום פרטי ומעיפים לי את המוח לכבוד סיום התיכון ותחילתם של החיים החדשים.

  106. מאת סטאבה:

    העברית באלפנט נתנה השראה.

  107. מאת דנב:

    הופעה טובה שפספסתי- ל כהן, כאן, לא מזמן.
    וגם ג'ייסון מוראן, באילת, שעשה פרסה.
    הפעם זה לא יקרה.

  108. מאת קורנליוס:

    ההופעה של בק – רוסקילדה 2001. גלימות , כובעים, קונפטי…ובק אחד עם מפוחית ותחתונים של מעריצה על הצוואר של הגיטרה.

  109. מאת נמרוד:

    אוף מונטריאול או Low. שניהם בבארבי.

  110. מאת אולמוס:

    bjm שולטים

  111. מאת בועט בראש:

    הסרט דיג מומלץ!

  112. מאת Santo:

    The The " במקום מגניב במינכן

  113. מאת Songpe:

    הופעה של פייסט ברויאל אלברט הול

  114. מאת chuck:

    ההופעה הבלתי נשכחת בחיי הייתה של הפיקסיז בארץ. פשוט כי היא לא התקיימה… אחר כך הלכתי לראות אותם בארה"ב.

  115. מאת JF:

    אלג'יר, בפסטיבל שירה בראש פינה.
    אני תל אביבי, אבל בשנות הפעילות של אלג'יר הייתי חייל. ההופעה האחרונה לסיבוב שלהם תוכננה לבארבי תל אביב, אבל ידעתי שאני סוגר שבת. איכשהוא גם היה לי ברור שיש סיכוי טוב שהם לעולם לא יחזרו.
    לקחתי את המדים ונסעתי לראש פינה, לראות את ההופעה הלפני אחרונה שלהם. ראיתי את ההופעה, ישנתי בבית החייל וחזרתי הביתה.

    את אלג'יר ואביב גדג' אני לא שומע כבר שנים. זה נשמע לי דרמטי מדי היום, אבל בגיל 19 הכול כנראה קצת מוקצן, אחרת לא הייתי נוסע 3 שעות לכל כיוון בשביל הופעה..

  116. מאת Uncle joe:

    יאללה

  117. מאת אורב:

    יש לי תחושה טובה כאן :)

  118. מאת brownies:

    אני רוצה כרטיס, כי אביב מארק צדק בעבר ונראה לי הוא גם צודק בהווה.
    הופעות שאני לא אשכח בחיים יהיו אי-אלו הופעות פאנק משמעותיות (למשל, זו האחרונה של אקספקט נאת'ינג בפאטיפון, השם יקום דמו), או ההופעה של ארקטיק מאנקיז בוושינגטון (אבל פחות ההופעה עצמה, אלא יותר הדרך אליה)

  119. מאת ברכה:

    אני אני אני

  120. מאת מיכל:

    אשמח לכרטיס כי ההופעה המעולה הזו תתרחש בדיוק ביומולדת שלי ועדין לי תכניות אחרות.

  121. מאת עופר:

    גם אני רוצה למרות שאין לי יום הולדת

  122. מאת יונתן:

    תגובה.

  123. מאת אמיר:

    יש הרבה הופעות מדהימות שהייתי בהן, וזו שעלתה לי פתאום לראש זו ההופעה של ג'יימס בלייק שהייתי בה בברלין בספטמבר האחרון. הייתה הופעה מצויינת, היה לא יאומן לשמוע אותו מנגן את המוזיקה עם להקה(!) והביצועים היו מדהימים. אנשים בקהל באמת רעדו מעוצמות הבאס של לימיט טו יור לאב.. היה מרגש.
    (לצערי לא אוכל ללכת להופעה של המאסקרס כך שאם איכשהו אעלה בגורל אשמח לDVD :) )

  124. מאת רועי:

    אני רוצה

  125. מאת איתמר:

    אף פעם לא זכיתי במשהו כזה ואני מת לראות אותם! אז זה שתי ציפורים בכרטיס אחד

  126. מאת שי:

    תודה על האינפורמציה אביב, כיף לגלות להקות טובות משנות ה-90.
    לגבי ההופעה: PJ harvey בפראג (נראה לי שלא צריך להסביר למה..?)

  127. מאת גילה:

    נסעתי לפראג לראות הפועות רוק מדליקות

  128. מאת גילה:

    *הופעות*

  129. מאת שחר:

    fuzztones ברוקסן ב-92. צריך להוסיף…?
    מסתבר גם שהם חוזרים אלינו באוגוסט!

  130. מאת נועה:

    יצא לי לראות לא מעט הופעות של אמנים שאני אוהבת, חלק שהגיעו לפה וחלק שנסעתי במיוחד בשבילם לארצות רחוקות, ואני חושבת שעם כל פעם שאני נוסעת להגשים חלום שכזה, אני מבינה שהופעה טובה צריכה יותר מאמנים שאתה אוהב על הבמה, היא צריכה אנרגיות וקהל ואת האמנים האלה שיתחברו אליו, לא רק יהיו שם וינגנו סטליסט קבוע כחלק מסיבוב הופעות.
    וכך יצא שבמקום שאציין פה את הנשיונל, או את אלבו, או את ריאן אדאמס, או אחרים, אני מציינת פה את ליסה ג'רמנו, זמרת שאני לא מכירה את כל הדיסקוגרפיה שלה בעל פה, שלא קניתי כרטיס טיסה וארזתי מזוודות בשביל לראות אותה, זמרת שהיתה שם בעבר שלי וכבר לא כלכך נוכחת בהווה, וההופעה שלה היתה אחת ההופעות הכי מקסימות שראיתי. כי היא היתה שם, בעצמה, בתור ליסה ג'רמנו ולא בתור אייקון או כוכב-עולה, כי לא היה לה סטליסט, רק גיטרה ופסנתר, ולא היה לה קהל אלא אנשים שבאו להקשיב לה. והיא לא הופיעה, היא ישבה שם ונגנה, ונתנה רגעים קטנים של חיוכים והציפה זכרונות ואפילו העלתה דמעות לפעמים, והיא הוכיחה שמוזיקה היא בסופו של דבר, או לפני הכל, כלי תקשורת פשוט וכנה, ועם הרבה כוח.

  131. מאת ג'ני:

    תודה!

  132. אינשאללה פפרס יתנו בראש בספטמבר ולא שוב שרית חדד שרה ביטלס בפארק.. /-;

  133. מאת רוורנד בקסוס:

    ל-133, אינשאללה ביטלס יתנו בראש באוקטובר ולא שוב פפרס שרים שרית חדד p-;

  134. מאת שלמה:

    שבת שלום