3 ביוני 2012

כרטיסים במתנה: The Afghan Whigs (+ראיון ומיקסטייפ)

ברגע שנודע לי שהאפגן וויגז מגיעים לישראל כחלק מסיבוב האיחוד שלהם (שלא לומר סיבוב הניצחון), היה לי ברור שאני מזמין את אחת ממעריצות גרג דולי הגדולות לכתוב פוסט אורח בעונג. אז בלי לעכב אותה, קבלו את שיר בן-אור היקרה, ששוחחה עם גרג דולי טלפונית (ועל הדרך הגשימה חלום לא קטן) וכתבה על כך נהדר.

בסוף הפוסט תוכלו לזכות בכרטיס לאחת משתי ההופעות של אפגן ויגז בבארבי תל אביב, ב-15 וב-16 ביוני! אם לא תרצו לקחת סיכון, קנו כרטיס פה.

אלייך, שיר:




יצורי נשמה: מיקסטייפ ומיני-ראיון עם גרג דולי / שיר בן-אור

"ההקשבה לקולו של גרג דאלי, כך צריך להיכתב על גבי כל דיסק שלו במודגש, עלולה להזיק לבריאותו הנפשית של המאזין והיא בפירוש על אחריותו הבלעדית." (ריי, מתוך ביקורת על Blackberry Belle בשרת העיוור)

סגנון. תשוקה. כנות. כעס.

זה מה שגרג דולי והאפגן הוויגז מייצגים עבורי, פחות או יותר בסדר הזה. אני רוצה להדגיש את האלמנט הראשון, כי אולי יש כשרוניים ממנו, אולי יש טובים יותר ממנו; אבל אף אחד לא מתעורר לחיים על הבמה כפי שדולי חי עליה. הסגנון, או הצורה שבה שלושת הרכיבים האחרונים מוגשים, הוא בדיוק מה שהופך את גרג דולי לאמן ששווה לבוא ולצפות בו גם אם אינכם מעריצים נלהבים של כתיבתו או של שיריו. צורת ההופעה שלו והדרך שבה הוא מתעל את ארבעת המרכיבים מעלה להופעה מזוקקת, סקסית ומרטיטת חושים היא בדיוק מה שהופך את הצפייה בדולי על גלגוליו השונים לאחד המופעים הטובים ביותר עלי אדמות.

כשמדברים על האפגן וויגז, נוטים לדבר בעיקר על הסיפורים. הסיפור הסטנדרטי הולך בערך כך: בראשית היו מסיבה, שכרות, מעצר ותא כלא. או אז הצטרפו לחבורה המתגבשת סמים מסוגים אחרים, נסיבות חיים ועיתויים גרועים, הפסקת לימודים, ושורה של רגשות שהיה נוח לקרוא או שלא לקרוא להם, אז, בשם אהבה. והיו סיבובי הופעות אינטנסיביים, ומשיכה של גבולות, עד לקצה: הפסקות הסיגריה הידועות לשמצה של מחצית השעה באמצע הופעות; גרסאות כיסוי לשירים שלהקת רוק של ניינטיז לא אמורה לכסות, לפחות לא על-פי המודל המוכר; שמועות שניתן למצוא מהן הדי קטעים, עד היום, בקליפים מוקדמים של הלהקה שהועלו ליו-טיוב; חוסר התפשרות על אופן ואופי התנהלות הלהקה; וסולן להקה שמתעורר בוקר אחד ומגלה שהבחורה האלמונית שהוא שכב איתה בלילה גזזה את שיער ראשו, ולא ברור מדוע.

כל הסיפורים האלה, היו או לא היו, הם לא מה שהופך את האפגן וויגז, חבורת האאוטסיידרים שתמיד שודכה באופן תמוה לגראנג', לאחת הלהקות הטובות ביותר שרובכם תזכו לראות אם תגיעו לבארבי ב-15 וב-16 ביוני. רוב האלמנטים המוזכרים בפסקה מעלה היו החלטות ורגעי עבר, ושנותרו בעבר. חלק מהקסם והמשיכה בוויגז נמצאים בסיפורים האלה, כמובן. הפלרטוט עם הסכנה, החוק והגבולות הוא תוצר לוואי שיכול להיות מרתק, לעיתים. אבל ההתעסקות הזו, בעיניי, תמיד הסיטה את תשומת הלב ממה שדולי מעלה לדרגת אמנות החל משנות התשעים המוקדמות. קל מדי להקדיש תשומת לב לסיפורים כדי לפרש את פעולותיו ודבריו. ועד כמה שמפתה לכתוב תלי תלים של פרשנויות על הסולן הג'נאקי-לשעבר שרצועת הגיטרה שלו היא חגורת בטיחות, מקנן בי הספק שזו לא אמירה עקרונית, מבחינתו, כמו שזה עניין פרקטי.

באחד הראיונות עמו, דולי ציין שהשיוך לגראנג' תמיד שעשע אותו, כי ככה אמא שלו קראה ללכלוך שהצטבר על רצפת המקלחת. עיתונאים ומעריצים מסוימים אוהבים להתעסק בגראנג' הזה, בלכלוך שנותר לאחר הרחצה. אבל במקרה של האפגן וויגז בפרט וגרג דולי ככלל, אור הסנוורים על הגראנג', גם כמשבצת שבה הם נתקעו שלא מרצונם וגם כאחת מזוויות הסיקור הפופולריות עליהם, הוא ברכה לבטלה. גם לאחר שההילה הראשונית מתפוגגת, נותרים עם זמר נשמה. ריצה עם המוזיקה של דולי למרחקים ארוכים היא תהליך בו המיתוסים הללו נושרים, והנשמה – גם של המאזין וגם של הזמר – נחשפת. לטווח ארוך, כשמניחים לגראנג' והילת הפלסטיק של הסיפורים הקבועים, המוזיקה של דולי הופכת למלווה של קבע, למבט חודר, לחלון מלוכלך, ושברי ראי. שם נפתח הצוהר אל הרגעים הקטנים של חוסר הבטחון, הבריחה, הכעס, האכזבה והאופוריה. אל רגעי הפיכחון, ואשליית רגעים אלה, ונחמות שנויות במחלוקת.

על הבמה, באלבומים ובשירים, אפשר לראות ולשמוע ניצוצות וריקושטים של תשוקה, כנות, חוסר בטחון ואובדן עשתונות וחושים באופן נדיר וחשוף. דולי הוא הכתובת המדויקת ללבטים וספקות עצמיים, ולמראה המדויקת ביותר שזכיתי להאזין לה לכל מה שאי פעם פחדתי לחשוב בנוגע למערכות יחסים. ללא משחקים, ללא מסכות: הדברים האיומים ביותר שמוכנים להודות בהם, ואלו שלא. כנות מוחלטת, שאם היא מסתירה משהו, זה רק מעצמה ומהכותב, ולא מתוך כוונת זדון.

כמעט מתחילת הקריירה המוזיקלית שלו, ראיונות עם גרג דולי מעולם לא נועדו כאמצעי להכיר אותו או את המוזיקה שלו טוב יותר. ראיון איתו אינו שונה בהרבה מהאזנה לשיריו, או צפייה בו מופיע: הניואנסים חשובים. הניואנסים הם מה שהופך הופעה מבינונית לדגולה, וילד לאם חד הורית מסינסנטי לפרסונת במה מצליחה, מפוקפקת ואפלה. בהרבה מקרים, אלו לא המילים שהוא אומר כמו הדרך בה הוא אומר אותן; האופן שבו קולו נוסק ונשבר לפאוזה דרמטית או לצחוק כשהוא אומר שאין לו מה לעשות כנגד סבל העולם, או להבדיל, החום והאהבה הנוטפים ממילותיו כשהוא מזכיר את אמו. כאמן נשמה ללא קול שנועד לכך, דולי יודע להשתמש בכל כשרונו כדי להציג דמות מסוימת. כשקול ופרסונה שכאלו משיבים על שאלות בטלפון, קשה להבחין מתי מדובר באמת (היחסית) ומתי באלתור – ובמקרה של דולי, סביר להניח שמדובר בריקושטים של שניהם. חשוב להבהיר: הוא לא משקר, כמו שמדובר באדם שרגיל ללהטט בין שכבות שונות של תפיסה ואמת. הוא מספר סיפורים, ובין אם זה קהל של מאות, אלפים או ראיון טלפוני לאשה אחת – התפקיד, כנראה, מוגדר וחתום מבחינתו.

אבל ישנם הרגעים בהם הסיפור נעצר. בשאלות שעליהן דולי לא עונה, או מהסס בתשובה. כשהוא נשאל בבדיחות אם לאחר כל ההצהרות והדברים שהוא חזר בו מהם במהלך הקריירה, עדיין אפשר להאמין לו, אין תשובה של ממש מהצד השני, ואני שומעת את העצירה בניסיון לשקול מילים. "it is what it is", הוא יהסס, כפי שיחזור בהמשך מספר פעמים.

כתבתי כאן בעיקר על דולי, ולא בצדק. הוא מלווה בחבורת שדים מוכשרת לא פחות: האפגן וויגז הם גם ריק מק'קולם הרחפני והמופלא על גיטרה מובילה, וג'ון קרלי בבס שמצליח לקרקע את השירים מחד ולרומם את נשמתם ואושרם של המאזינים להם מאידך. בסיבוב הנוכחי יצטרפו אליהם גם ריק נלסון (קלידים, ויולה) שהתלווה לטווילייט בסיבוב ההופעות האחרון, דייב רוסר (גיטרה) שמלווה את דולי בגיטרה מובילה כדרך קבע כבר קרוב לעשור, וקאלי סאמינגטון (תופים), שכבר היה כאן בעבר עם הגאטר טווינז.

***

אני יודעת מה אני אוהבת לראות ומחפשת לראות כשאני מגיעה להופעה. מה אתה מחפש, כמופיע? מה מייחד הופעות בעינייך?

האינטראקציה עם הקהל היא הדבר המיוחד, בעיניי, בהופעות, מאז שהייתי ילד. מאז שניגנתי עם הלהקה הראשונה שלי, בגיל 12, לראות אנשים מנידים בראשם בזמן הנגינה, או לראות אנשים מתרגשים ממשהו, או מחייכים… ככל שהזמן עבר, לגרום לקהל לרקוד או להרגיש משהו או לשיר איתך נעשה… יש פשוט דברים שאי אפשר לעשות בלי קהל, את יודעת? הקח ותן שמתקיים בין הקהל ובינך, זה מה שמיוחד בעיניי. אני מנסה לתת את הדברים שעבורם אני בעצמי מגיע להופעות, כחלק מהקהל. [זה] גירוש שדים פומבי. יש בזה משהו אקסהביציוניסטי, אבל כל האמנים הם אקסהביציוניסטים במידה זו או אחרת. או לפחות, אני ככה [מגחך]. זה לחלוטין גירוש שדים פומבי.

אמרת בראיונות קודמים שיהיו לכם ארבעה שירים חדשים שתכסו. יש תכנון להוציא אותם כחלק מאלבום, בעתיד?

אין (עדיין) תוכניות של ממש. אבל יהיו שני שירים חדשים.

מרגש.

[צוחק] כן.

יש לך עכשיו שלושה הרכבים פעילים שונים. איך אתה מחליט איזה שיר הולך לאיזה הרכב?

עם האפגן וויגז זה היה קל. בזמנו זו היתה הלהקה היחידה שהיתה לי, אז לשם השירים שכתבתי הלכו. כשהתחלתי את הטווילייט סינגרז השירים [שכתבתי] היו שונים מאוד. התחלתי להתנסות עם מוזיקה אלקטרונית. ואז הוויגז התפרקו והטווילייט נכנסו לתמונה באופן מלא, ויכולתי למזג בין הצליל של הרוק והצליל של האלקטרוניקה יחד. עם הגאטר טווינז אלו היו בעיקר אני ומארק שכתבנו את השירים יחד, אז זה היה קל, אבל בזמן שהחלטנו להיות הגאטר טווינז כתבתי באופן בלעדי לפרוייקט הזה. מנקודת המבט שלי, זה די מאורגן.

האם יש תוכניות לצלם את סיבוב ההופעות הזה, והאם אי פעם נזכה לראות הופעות שצולמו בעבר בסיבובי ההופעות של טווילייט וגאטר?

יהיו הופעות שיצולמו בסיבוב הנוכחי, כן. לגבי ההופעות האחרות: ובכן, הן צולמו, והחומר קיים, אבל זה פשוט אחד מהדברים האלה שצריך להגיע אליהם.

אתה ידוע גם בזכות מילות השירים שלך, למרות שלעיתים קרובות אתה מלחין לפני הכתיבה. יש סיבה לאיות הלא תקני במילות חלק מהשירים, כמו Powder Burns ("tonite") או Miles iz Ded?

Miles iz Ded היתה כתובת שראיתי על קיר, וחשבתי שהיא תראה טוב בתור כותרת לשיר. Tonite, ממה שאני מכיר, זה דווקא איות מקובל – [קולו מתחמם בחיבה] אמא שלי לימדה אותי את דרך האיות הזו.

בסיבוב האחרון של הוויגז (עבור האלבום 1965) היו שירים שאמרת שלא תנגן יותר. האם זה עדיין נכון?
לא [באופן נחרץ]. מה אמרתי שלא אנגן יותר?

ג'נטלמן, למשל. אבל גם אמרת מדי פעם שגם לא תנגן יותר את Crime Scene.
Crime Scene? באמת אמרתי שלא אנגן אותו? לא. אני אוהב את Crime Scene!

חשבון האינסטגרם שלך די פעיל, וכבר הרבה זמן שאתה מפרסם תמונות באמצעים אחרים. יש אפילו כמה מעריצים שאמרו שישמחו לקנות את התמונות שלך. יש משהו מיוחד שמושך אותך בצילום?

אחראית המדיה החברתית שלנו הכירה לי את זה. זה נחמד, והאמת שאני מתעסק בזה בעיקר כי זה קל ונוח – לא הייתי מקדיש לזה זמן אם זה לא היה קל או נוח. אני מאמין שכשנתחיל בסיבוב נשתף יותר תמונות מיותר ערים ומקומות שונים.

ציינת בעבר את חוסר שביעות רצונך ממה שהכתיבה של סטפני מאייר עוללה לשם Twilight. האם התחושות שלך ושל ג'ון קרלי [שטבע את השם] כלפי השם Afghan Whigs השתנו, במיוחד בעקבות המלחמה באפגניסטן?

המצב הוא מה שהוא, ואין שום דבר שאני יכול לעשות בקשר לזה, את מבינה? פשוט… שום דבר. היתה מלחמה כשהתחלנו, ויש אחת עכשיו. זה אזור למוד סבל. אבל לא. בהחלט לא. זה פשוט…

מזל רע?

[צוחק] כן, מזל רע. אבל היי, מה כבר הייתי יכול לעשות?

בנימה אישית, תודה על כך שאתה מגיע עם האפגן וויגז. זה נס קטן, עבורי.

תודה. [קולו מתעגל ונעשה חם] אני כבר מת להגיע עם ג'ון וריק ולהראות להם את כל מה שראיתי כאן בשלוש הפעמים הקודמות שהייתי כאן. אני מאוד נרגש לנגן בישראל.

***

“Man only escapes from the laws of this world in lightning flashes. Instants when everything stands still, instants of contemplation, of pure intuition, of mental void, of acceptance of the moral void. It is through such instants that he is capable of the supernatural." (Simone Weil, Gravity and Grace)

היות ודולי מחזיק בדעה כי כדי להכיר כל אמן באשר הוא, יש רק להקשיב למוזיקה שלו, אני ממליצה בחום להקשיב למיקסטייפ שנערך כאן בצמוד לתשובות. בתוך המוזיקה, הנמל והתהום, דולי מעולם לא התחבא. כדי לקבל תשובות כנות, כל מה שאי פעם היה צריך לעשות היה להקשיב למוזיקה שלו. כולי תקווה שתגיעו להופעות בתל-אביב, בין אם בשביל אמת, בריחה, אהבה, או בשביל אותו מצרך נדיר: הופעה שמגיעה אל אותם רגעי התעלות על-טבעיים.

[קריאה נוספת מומלצת] [תודה חמה לגיאחה, לאנשי SFR, לאלישבע רוטמן, לט. על הסובלנות האינסופית, ולכל מי שניס(ת)ה לעזור לי למצוא מכשיר הקלטה לצורך הקלטת הראיון]

מיקסטייפ Afghan Whigs בעריכת שיר בן-אור האלופה:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

01 Crime Scene, Pt. 1 – Black Love
02 Uptown Again – 1965
03 Hey Cuz – Up In It
04 Gentlemen – Gentlemen
05 Double Day – Black Love
06 Honky's Ladder – Black Love
07 What Jail Is Like – Gentlemen
08 I'm a Soldier – Unbreakable
09 Summer's Kiss – Black Love
10 If I Only Had A Heart – The Wizard of Oz cover
11 Be Sweet – Gentlemen
12 Turn On The Water – Congregation
13 66 – 1965
14 This Is My Confession – Congregation
15 When We Two Parted – Gentlemen
16 My World Is Empty Without You – The Supremes cover
17 Miles iz Ded – Congregation
18 If There's Hell Below (We're All Going to Go) – Curtis Mayfield cover
19 Faded – Black Love
20 Citi Soleil – 1965
21 Brother Woodrow/Closing Prayer – Gentlemen

מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו אם הייתם פוגשים את הזמר האהוב עליכם לכוס בירה אחת, מי הוא היה ואיזו שאלה הייתם שואלים אותו?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! תודה למרב!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!

155 תגובות על “כרטיסים במתנה: The Afghan Whigs (+ראיון ומיקסטייפ)”

  1. מאת אורית:

    Pick me! Pick me!

  2. מאת נינו:

    אני ממש רוצה! א. כי הבחורה שאני מעוניין בה הולכת, ו-ב. כי היא חשפה אותי לאפגן וויגס
    ולגבי השאלה: הייתי יושב עם מוריסי המלך לבירה, ושואל אותו איך ומתי הוא נהיה פחות miserable

  3. מאת רועי:

    אני כל כך רוצה לזכות!!! את הדיסק ג׳נטלמן קניתי בגיל 13 אחרי שקראתי המלצה של יואב קוטנר בשבעה ימים.
    ואגב, אם הייתי פוגש את וין בטלר מארקייד פייר הייתי שואל אותן איך זה לשיר את השיר wake up בפעם האלף??

  4. מאת ליאן:

    אני אשמח לכרטיסים לאפגן וויגז [אפילו בלי כוס בירה! ;)]

  5. מאת בריאן:

    אני!

  6. מאת אסף:

    אם הייתי פוגש את מאיר אריאל הייתי שואל אותו איך בצד השני

  7. מאת רומן:

    אפוא המיקסטייפ?

  8. מאת איל:

    זה קרה לי. בגיל 17 מצאתי את עצמי במועדון, לפני שמכניסים קהל, יושב ומקשקש עם פורטיס. לא שאלתי אותו שוב דבר ספציפי. סתם ניסיתי להישאר יחסת קול בזמן שהאיש הקטן שבתוכי לא הפסיק לצרוח ולהתלהב…

  9. מאת אופיום:

    יאי מי!

  10. מאת שלומ:

    הייתי שואל את לו ריד מה באמת היה בלקסינגטון פינת 125…

  11. מאת אביעד:

    הייתי יושב עם ניק קייב לבירה ושואל אותו למה לעזעזל הוא הוריד את השפם.

  12. מאת ofer:

    אשמח

  13. מאת mik:

    גם אני הייתי שמח לשבת עם ניק קייב לבירה. בלי שאלות.

  14. מאת מאיה:

    אני רוצה!!

  15. מאת גלעד:

    מחר בהופעה שלהם באיטליה, עוד שבועיים בהופעה שלהם בארץ?? הלוואי!

  16. מאת נמרוד:

    הייתי שואל את סטיבן מלקמוס מפייבמנט איך היה לחלוק חדר עם דיויד ברמן מהסילבר ג'וז. או שהייתי פוגש את ברמן, ושואל אותו את השאלה ההפוכה.

  17. מאת יוחאי:

    לפני שבע עשרה שנה בגיל 15 התערבתי עם חבר שלי על שקית בוטנים שאני יום אחד אכתוב שיר עם גרג דולי…

  18. מאת יהונתן:

    אני אני אני

  19. מאד רוצה כרטיס.

    ובאמת? 19 מגיבים ואף אחד עוד לא שותה עם טום ווייטס? אפילו הפסנתר הזמין אותו למשקה.

  20. מאת ליאור:

    עם בוב דילן הצעיר, ופשוט נותן לו לדבר…

  21. מאת ענת קרולין:

    אני אני!

  22. מאת נעמה ל.:

    גם אני רוצה!

  23. מאת דאפי.:

    תכלס, הייתי שמחה לשבת עם הפליט פוקסז לבירה ולשאול אותם מה דעתם על פוליגמיה. :)

  24. מאת אסף:

    לא שותה בירה, אבל הייתי יושב על כוס מים עם רוברט וויאט

  25. מאת Ash:

    קח אותי גאיחה

    הייתי רוצה לשבת ולשתוק עם אליוט סמית'

  26. מאת אמיר:

    אנייייייייייי

  27. מאת דניאל:

    פיונה אפל. ו…
    "האם תחתני איתי?"

  28. מאת ג'נטלמן:

    all you are
    is all you are
    im so sorry

  29. מאת אורי:

    plz :) thanks

  30. מאת ליאורה:

    נס קטן גם עבורי! כרטיס? יס פליז (שיר – מקנאה בך).

  31. מאת אור:

    גם אני רוצה!

  32. מאת שופיל:

    גם אני רוצה רוצה מאד

  33. מאת עמית:

    אני מצביע נורא יפה.

  34. מאת איתי:

    בילי קורגן, האם זה יכל להיות אחרת?

  35. מאת נעם:

    Pretty please with a cherry on top!

  36. מאת נטע:

    סביר שהייתי יושבת פעורת פה ולא ממש מצליחה לשאול משהו את טום יורק

  37. מאת stevie:

    yes please!
    right now i'd probably ask richard hawley how he broke his leg

  38. מאת פלונטר:

    ..

  39. מאת Paz:

    even without beer

  40. מאת יפעת:

    אני רוצה כי בזמן האחרון הכיס קצר להוצאות שלא לדבר על בירה….

  41. מאת סינדרלה:

    מאד מתחשק לי כרטיס. (:

  42. מאת אייל:

    מרק אוורט, מה קורה?

  43. מאת לירון:

    רוצה!

  44. מאת דוד:

    מאוד אשמח לכרטיס

  45. מאת עופר:

    הייתי יושב עם רג'ינה ספקטור לבירה ושואל אותה "מה קורה יא רג'ינה?"

  46. מאת יוגב:

    כיף כיף.
    הייתי שואל את אדי וודר איך הוא מצליח להוציא כזה קול, ומה קורה לו שהוא מגיע לגבוהים, מבפנים!

  47. מאת איתן:

    אם הייתי פוגש את פרינס לכוס בירה/קפה הייתי שואל אותו איך הוא הצליח לרקוד ככה כשהוא על עקבים וגם מתי הוא יגיע סוף סוף להופעה בישראל …..

  48. מאת אלון:

    אני באמת באמת כל כך מתרגש. כל סט-ליסט שיוצא רק מגביר את הציפייה.
    Baby – untie me now, I'm ready to get down!

  49. מאת רועי:

    ג'ף מגנום.
    שואל אותו אם הוא אנושי:-)

  50. מאת יואב:

    me too!

  51. מאת נעמה:

    מוחה בתוקף על היעדרו של debonair, אחד המדהימים שלהם ואולי השיר הכי חשוב בג'נטלמן. ועוד כמה נהדרים שנעדרים, אם אתם כבר בקטע של לנסות: my enemy ו-blame, etc מBlack Love שהם גם חלק קבוע בליינאפ של הסיבוב החדש, John the bapist ו-Something' hot מ1965, וגם Turn on the water, אבל פחות קריטי.

  52. מאת cornilio:

    "אז איפה באמת המוח שלך?"

  53. מאת אלעד:

    היה מסקרן לפגוש את קוביין ולשאול אותו – למה. אבל בהתחשב בנסיבות, כמה שאלות/גידופים כלפי הפיקסיז היו יכולות להיות במקום :)

  54. מאת נמרוד:

    אלוויס כמובן, להבין את סוד הקסם

  55. מאת ערן:

    לא יכולתי לחכות למבצעים וקניתי כרטיס לעצמי ביום הראשון שהדבר התאפשר, אז תן את הכרטיס למישהו אחר, אבל תודה :)
    אבל כן רציתי להגיד שאם לא הייתי מקשיב ל GENTLEMEN אינספור פעמים אי שם בתחילת שנות ה 90, הייתי כנראה בנאדם אחר היום. כבר ראיתי אותם בהופעה (מזמן מזמן…), וגם כמה פעמים את דולי בהרכבים שונים, ואף פעם לא התאכזבתי. האיש מדהים על הבמה.
    לכו להופעה הזאת!!!

  56. מאת מיכל:

    הייתי רוצה לשבת על בירה עם פרושיאנטה, או טום ווייטס, אבל אין לי מושג מה הייתי שואלת אותם, הממ.

  57. מאת דורצח:

    לא יודע אם האהוב עלי, אבל הייתי שמח לשאול את זאק קונדון על התהליך שבו הוא הפך לביירות.

  58. מאת maya:

    אורסולה ראקר. על ויסקי. בלי מילים.

  59. מאת פלורינה:

    אליוט סמית. בלי שאלות.

  60. מאת עדי:

    אוסף יפהפה. תודה. אני מתביישת לומר שאני כל פעם מגלה להקה חדשה עם הבלוג שלך, והיום גילית לי עולם ומלואו. תודה

  61. מאת אהוד:

    תום יורק, אבל אין לי מושג מה הייתי שואל :)

  62. מאת עדי כרמל:

    אני רוצה! אין לי כסף לקנות..

  63. מאת אלעד:

    טום וויטס, והייתי שואל אותו מה הוא רוצה במקום הבירה…

  64. מאת לולה:

    את איימי ווינהאוס, והייתי שואלת למה היא לא חוזרת כבר…

  65. מאת עודד:

    אני רוצה!
    כנראה שהייתי עומד ספיצ'לס מול אותו אמן

  66. מאת רפול:

    תגובה.

  67. מאת עידן:

    be original, stay cool

  68. מאת חציל:

    גמני

  69. מאת חמוטל:

    קורט קוביין, לא בהכרח הזמר האהוב, אבל דמות מרתקת.
    והייתי מנסה להבין מה היה שם כ"כ נורא שגרם לו לרצות להפסיק לחיות.

  70. מאת קלקל:

    pick me! pick me!

  71. מאת שרון:

    מייקל ג'קסון. על כוס שוקו, משוקולד לבן. שואל אותו מה צבע זרגו.

  72. מאת אורלי:

    ג'יימס מינארד מטול. יש שם ניצוץ של גאונות שאני חייבת לפתור בשיחה אקראית שלא קשורה למזוקיה דווקא. אולי על אוכל או על מדע או על סדרת הטלויזיה האהובה עליו.
    וגם מארק לנגן. דיברתי איתו פעם בטלפון אבל על בירה הוא בטח יהיה יותר פתוח. מעניין לדעת למה הוא כזה עצוב למרות שהוא תמיד אומר שהוא בכלל בכלל לא עצוב. ולתת לו חיבוק.

  73. מאת אור:

    הייתי שואל את בריטני ספירס מהי משמעות החיים.

    אבל אני באמת רוצה כרטיס, זה יהיה מדהים.

  74. מאת הילוש:

    אני. רוצה. כרטיס.

  75. מאת בלוןלבן:

    אני מאד אשמח!
    כי כבר שילמתי על TORTOISE ואני מתכנן גם על סטפן מלקמוס והתקציב שלי הולך ונגמר מרגע לרגע…..

  76. מאת גיא:

    אפשר?

  77. מאת עודד:

    הייתי שמח לשבת לבירה עם בוב דילן
    ולשמוע אותו משיב Blowin' in the wind לכל שאלה שאשאל

  78. מאת אורן:

    את רוברט פולארד הייתי שואל: מה קרה לתקליטון המשותף שתכננת להוציא עם גרג דולי באמצע שנות ה-90, צד אחד שירים שלך וצד שני שיר שלו?

  79. מאת נורי:

    שלומי שבן. הייתי שואל אותו אם הוא רוצה עוד בירה.

  80. מאת מנחם:

    הייתי שואל אותן איך הולך לו עם שמירת שבת, כי אני מעדיף כרטיס למוצאי שבת…

  81. מאת aaa:

    הייתי רוצה לשבת עם מאיר אריאל

  82. מאת גילי:

    אני ממש ממש ממש ממש רוצה!!!

  83. מאת חגי:

    פשוט אוהב אותם..והיית שמח לקבל מתנה נהדרת..

  84. מאת אורן:

    עמית באמת מצביע נורא יפה!

  85. מאת יוסי:

    מתאים לי ביותר.
    לא הייתי רוצה להפגש עם הזמר /ת שאהוב/ה עלי. חלק מהערצה לזמר זה חוסר הנגישות או חוסר הידיעה עליו לגביו ובעיקר לגבי המוסיקה שלו!!

  86. מאת עידו:

    הייתי שואל את תום יורק מה גרם לו לכתוב לפני 3 שנים בבלוג של רדיוהד "האם מוזיקה מפחידה אותך?"

  87. מאת אדם:

    בוב דילן, הייתי שואל אותו למה הוא כזה אוטיס

  88. מאת שרון:

    גלי עטרי

  89. מאת אסף ליפשיץ:

    מארק קנופלר, הייתי שואל אותו מתי אתם חוזרים לנגן ביחד ?

  90. מאת עמרי:

    לא שותה בירה, רק חלב

  91. מאת shez:

    מאיר אריאל, אבל זה כבר לא יקרה :-(

  92. מאת דורון:

    הייתי שמח לשבת עם ניק קייב לאיזה בירה ולשאול אותו למה הוא כבר לא מגיע…

  93. מאת בועז:

    בשלב הזה כבר לא בטוח שהייתי רוצה לפגוש אף אחד, כל הקטע הזה של לפגוש את האווז כי הכבד היה לך טעים לא ממש נראה לי. עם זאת, לא הייתי מתנגד לכוס בירה.

  94. מאת אופיר:

    שאלה לפורטיס- משוגע?

  95. מאת שני:

    ! Me! me !me

  96. מאת סטאבה:

    עם דייב גרוהל. סתם בשביל הכיף.

  97. מאת רונית:

    רוצה רוצה רוצה!

  98. מאת אורית אור:

    הייתי שמחה לפגוש את בראדפורד קוקס ושואלת אותו אם הוא מוכן להופיע בישראל בקרוב.

  99. מאת נדב:

    עם ניק דרייק, ניוקאסל ביד וגשם בחוץ, לא צריך יותר.

  100. מאת בן:

    גלעד כהנא , הוא אמנם לא המוסיקאי האהוב עליי בעולם כולו
    אבל נדמה לי שכוס בירה מוציאה ממנו את המיטב ברמה האישית.
    ואני ממש מקווה שניפגש, אני וגלעד, בהופעה של אפגן וויגז
    לאחר שאזכה בכרטיס כמובן :)

  101. מאת ohad:

    פול מקרטני, הייתי שואל אותו אם הוא מת.

  102. מאת שלמה:

    גם אני רוצה

  103. מאת גילה:

    אני רוצה!!!

  104. מאת משה:

    אין עליכם – ההופעות הכי טובות!

  105. מאת Michael Grosberg:

    קצת מאוחר לי מדי כי כבר קניתי כרטיס… לפני חצי שנה… להופעה בלונדון, אותה ראיתי לפני שבוע. האנרגיות היו בלתי נתפסות. הופעה שאסור להחמיץ!

  106. מאת נטלי:

    ממזמן לא הייתי בהופעה טובה

  107. מאת ליאור:

    ניל יאנג, זה די ברור.
    אבל אני לא פנוי השבוע…

  108. מאת נעם:

    אפשר חיבוק?

  109. מאת אהד:

    הייתי שואל את אדי וודר מתי פרל ג'ם יבואו כבר להופיע בישראל קיבינימט…

  110. מאת עודד:

    הייתי שואל את קורט קוביין, ראית איזה בלונדה שניה לפני שמתת?

  111. מאת עופר:

    גדול אתה!

  112. מאת עידו שחם:

    גרג דולי לנשיאות

  113. מאת דניאל:

    הייתי יושב עם נואל גלאגר לבירה, והיינו מדברים על האליפות של הסיטי וכמה שהיא עשויה מכסף

  114. מאת ירון מאירי:

    אתה רוצה לבחור בי
    אתה ר ו צ ה לבחור בי
    אני הראשון שעשה לך לייק
    אתה רוצה לבחור בי
    אתה ר ו צ ה לבחור בי
    כשמאחלים עד מאה ועשרים
    מתכוונים לתגובה ה-120
    אתה רוצה לבחור בי
    אתה ר ו צ ה לבחור בי
    ואני – ר ו צ ה ללכת להופעה!!!

  115. מאת m:

    עם דודו זר. הייתי שואל אותו באיזה שמפו הוא משתמש.

  116. מאת טל:

    יושב עם ג'ו סטראמר ומדבר איתו על פוליטיקה

  117. מאת ינשוף:

    שוב ההכרח הזה לבחור רק אחד?!
    שלמה ארצי, להבין אחת ולתמיד וטף עם המילים שלו.

  118. מאת נועה:

    אני רוצה!
    הייתי שואלת את אלאניס איך קרה שהיא כבר לא כוכבת ענקית כשהיתה והאם זה אומר שגם אני הזדקנתי..

  119. מאת עמית:

    הייתי רוצה!

  120. מאת Gilad:

    לי לי לי!
    הייתי יושב עם אדי וודר על כוס בירה (גולדסטאר!)

  121. מאת ג'ורג':

    הייתי יושב עם גרג דולי ושואל אותו אם יש מצב שהוא מארגן לי איזה כרטיס להופעה. והוא היה אומר שכן. ואני הייתי שמח.

  122. מאת טינה:

    אמן!!

  123. מאת הברכה:

    הלוואי שאזכה!

  124. מאת DannyDaddon:

    אני! ולו רק בגלל שמעולם לא הייתי בבארבי

  125. מאת שי:

    מגיע לי לזכות כי אני אפגני.

  126. מאת Uncle Joe:

    יס אינדיד

  127. מאת רועי:

    גף מנגום, בלי ספק

  128. מאת raz:

    מה אומר פספסתי עד עכשיו את כל ההופעות של גרג בארץ והמרתי (כפיצוי) על כך שבקרוב הוא יתאחד עם להקת האם הנפלאה שלו אפגן וויגס ואז שיבאו לארץ על זה אני לא אוותר, עכשיו אקווה שיצא לי פה שיחוק

  129. מאת יובל לוי:

    הייתי יושב עם ניק קייב, ושואל איך זה מרגיש כשמודל לחיקוי שלך (ג'וני קאש) עושה גירסת כיסוי לשיר שלך

  130. מאת נטליה אייזנפלד:

    הייתי רוצה לפגוש את ג'אק ווייט ומן הסתם, הייתי מבקשת ממנו לשיר. רק זה.

  131. מאת הקוף מכה בשנית:

    טום וויטס לבירה

  132. מאת שחר:

    טום וויטס

  133. מאת רז:

    את איאן קרטיס
    ומבקש ממנו ללמד אותי לרקוד כמוהו

  134. מאת אלעד:

    כל פעם שאני מחליף MP3 או אייפון, יש עליו
    משהו של ניל יאנג ואת Gentleman

  135. מאת רן ערב:

    הייתי מאוד שמח לקבל כרטיסים להופעה בארץ אחרי שהם חלפו מתחת לרדאר שלי בפרימוורה השנה.

  136. מאת עדיאל פדיה השני:

    הייתי סותם את הפה כמו שקרה לי עם צ'רלי מגירה שמרוב התרגשות מלחלוק איתו מעבר חצייה המשכתי ללכת במורד הרחוב כשבעצם הייתי צריך לפנות שמאלה וכך נתקלתי בדראג קווין אימתנית שחמדה לי את התחת

  137. מאת איתמר:

    מייק דוטי מסול קופינג.
    מה לא לעשות?

  138. מאת roy:

    אני רוצה

  139. מאת איתמר:

    הייתי שואל את אורית שחף מה גורם לך לכתוב כאלה טקסטים

  140. מאת רובי:

    יאאאאאא כבר חולקו הכטיסים?

  141. מאת שירי:

    כרטיס

  142. מאת אסימון:

    דיוויד בואי, והייתי שואל ממה הביא השראה

  143. מאת רון:

    אני אני

  144. מאת יעל:

    לשתות בירה עם אדי וודר וסביר להניח שהייתי שוכחת מה בכלל רציתי לשאול מרוב התרגשות …

  145. מאת יעל חנגלי:

    אני הכי בעד לאות את הבן אדם לראות עובר מולך במעבר החציה או הפארק , אתה עושה לו שלום עם הראש והוא לך, זה הכי כבוד, נגיד דויד בואי הלא צעיר כבר עובר ברחוב עם הילדים אנחנו שנינו מינידים לשלום והא מחיך אלי את הליוך של מליון דולר שלו ואף עושה מחוה עם היד וחיים טובים גם לך

  146. מאת נעמה:

    הייתי שואלת את רוברט וויט מי המוזיקאי האהוב עליו

  147. מאת יוסי סופר:

    אני אשמח לאפגוש את הכרטיס המיוחל

  148. מאת ערי ארליך דניאל:

    את מי שייצא לפגוש אני אשמח לקראתו

  149. מאת ג'ני:

    תודה!