דאוס חוסכים מאיתנו הקדמות מיותרות ופותחים במתקפה בלתי-מתפשרת החל מהצליל הראשון. קשה לתפוס במילים את כל ההתרחשויות בשיר הזה, החל מצלילי הכינור השבורים, דרך פסנתר הרודס, התופים וכלי ההקשה וכמובן הגיטרות, הו הגיטרות…

אני בכלל חושב שזה לא באמת שיר פתיחה: זה גן עדן והשאול, זה הנער שביקש והזקן שהחמיץ. זו התפרצות וולקנית של דחף פנימי, והמים שכיבו אותו והשאירו אותו מבויש

Well son, a funny thing about regret is that it’s better to regret something you have done than to regret something you haven’t done. And by the way if you see your mom this weekend be sure and tell her SATAN SATAN SATAN
נקאמיר לא מצליח להתגבר על הבאטהול סרפרז

ידעתם שזה יבוא, והנה זה מגיע. זהו קולו של הבלתי נמנע, והוא נשמע מסומפל מתמיד. Mysterons בעיניי הוא לא פחות משער לארץ המובטחת שבה אלקטרוניקה פוגשת רגש, שבה המחשב משרת את האומנות, ושבה הטכנולוגיה והמוסיקה מותכים לכדי יצירה אנושית מרגשת

אלף אלפי הבדלות ובמרחק אלפי קילומטרים מהארלם, יושב ילד לבן ואפילו יהודי רחמנא ליצלן ומחליט שהוא אוהב היפ- הופ. אין לו אפילו מושג שקוראים לזה כך, הוא פשוט אוהב לשמוע את טורבו בי שר את “אי גוט דה פאוור”. לאט לאט הוא מתקדם ומתחיל להקשיב למה שהולך במצעדים בארצות הברית, ואנילה אייס ו-MC hammer. יום אחד בשיטוטיו בתל אביב נופלת לידו קסטה של פאבליק אנמי, הוא לא זוכר כבר באיזה חנות הוא מצא אותה, אבל את הקסטה השחורה עם הכיתוב הירוק Apocalypse ‘91… The Enemy Strikes Black הוא כבר לא יוכל לשכוח.