[מאת: נמרוד] "דיוויד, אתה פשוט נראה מגוחך". גם באווירה הידידותית ששררה בחדר עד אותו רגע נשמע המשפט האחרון, שהתייחס לקטע מההופעה האחרונה של ה-Silver Jews, כחצוף – כמעט תוקפני. אבל אפילו דיוויד ברמן בעצמו נאלץ להודות בנכונותו. גם אני זוכר את התחושה המוזרה שעלתה בי כשצפיתי בדיויד ברמן – הנבוך, המהוסס – שר כמה מהשירים [...]

[מאת: Betty] Neko Case. רק השם על הצג מעביר צמרמורת. תראי ניקו, אני לא כועסת. אני יודעת שלא יכולת להישאר. ובכל זאת, הזכרון עדיין קצת צורב. לא עבר הרבה זמן מאז הביקור שלך, אולי כמה חודשים. השמש היתה קיצית עדיין, השיער שלך אדום מאוד. חלפת במכונית פתוחה ולכמה שניות לא הרגשתי את הלב שלי פועם. [...]

[מאת: עידו] שנה כבר עברה מאז שעזבתי את ישראל. אני עוד זוכר את היום הזה שבו הודעתי לחברים ולמשפחה שדי, הספיק לי. השגרה הזאת הורגת אותי, ואני עוד צעיר ורוצה לטעום. הנורא מכל היה לדעת שאני צריך גם להפרד ממך, את שעברת איתי תקופה כה משמעותית, אבל כשהתחלת לדבר על חתונה וילדים , הרגשתי איך [...]

[מאת: ברברוסה] קמתי מעט לפני ולא קיוויתי לחזור עם כלום מלבד 5 עגבניות ואולי קצת כוסברה כשיצאתי מהדירה שלי ברחוב הנמל אשר בעיר התחתית בחיפה. השעה הייתה כמעט תשע בערב וקיוויתי שהערבי בפינה עדיין פתוח – הוא לפעמים נשאר עד מאוחר. בדרך לשם, לא לפני שכמעט נהרגתי בקפיצה מעל שלולית ענק מטונפת, עברתי מחוץ ל"קפה [...]

[מאת: עדן] "תגיד אחי," ככה הוא אומר לי, כשאנחנו עומדים שפופים ליד הפסים, מחכים, "אתה מתגעגע לפעמים?". השמיים היו מכוסים בעננים, נשבה רוח קרה והתחיל לרדת גשם. חתיכת אדיוט, מה הקטע שלו? "עוד שנייה אני מעיף לך סטירה, מה אתה קשור עכשיו?!" "אתה לא קצת מתחרט?" "לא יודע, לא נראה לי… אבל נראה לי שאני [...]