ערב הסול שערכתי השבוע ב"אס" בתל אביב (תודה למי שבא להאזין ולפזז!) הכניס אותי, כצפוי, לסחרור מוזיקלי באוספי דיפ סול, שהם אחד הדברים הנהדרים שיש בעולם. יש אנשים שמכירים כמויות לא הגיוניות של סול, כולל אלבומים ואמנים שאף אחד לא זוכר, כולל הנגנים בתקליט עצמו. וחלק מהאנשים הנדירים האלה מוציאים אוספים של הפנינים הכי נפלאות [...]

"כשאני מקשיב לספרינגסטין אני מרגיש על פי רוב שני דברים: 1. הוא השקיע מאמצים כבירים כדי שזה יישמע טוב. 2. הוא לא הצליח" – בן שלו על ספרינגסטין ב"הארץ" עשר שניות בלבד לתוך השיר, חברי יוסי בבליקי הגיב לביצוע הזה של "California dreaming" בדיוק כמוני: הוא תפס את הראש, פער את העיניים, ושאל "מה זה [...]

"המוסיקה הישראלית מתנהגת לפעמים כאילו היא סניף של הספרות הישראלית. טקסטים, טקסטים, טקסטים. האם המלים של המוסיקה המזרחית הן זבל שלא ברא השטן? מדוע שלושת-רבעי מזמרי האינדי שרים באנגלית ולא בשפת אמם? שאלות מעניינות לכל הדעות, אבל העיסוק המוגזם בהן משקף את הנטייה הבעייתית של המוסיקה הישראלית, ושל השיח הציבורי על אודותיה, להתמקד בתוכן המילולי [...]

"זאת היתה התקופה שלפני אם-טי-וי, תקופה שבה אנשים מכוערים עשו מוסיקה יפה. ואז הגיע אם-טי-וי והתחיל העידן של אנשים יפים שעושים מוסיקה מכוערת" – אסף שריג, בראיון קבוצתי של איפה הילד ל"הארץ" הערה לקוראים: עם כל הכבוד לצורך של אתרי החדשות להתפרנס מפרסומות ולקדם את שאר התכנים שלהם, זה הפך די מעצבן לקרוא טקסט ארוך [...]

הזמנתי השבוע את חברי הטוב עומר סנש (היחיד שאני מרשה לו לכתוב בעונג "מוסיקה" במקום "מוזיקה") לכתוב על שיר שאני בחרתי, וכך זה היה. אליך, עומר: גיא ביקש ממני לכתוב על Caribou בטענה שהוא לא מצליח להבין למה הוא כל כך נהנה מהמוזיקה שלו. וזה מצחיק, כי גם אני מתרגש סביב קאריבו כבר שנים, וגם [...]