28 במרץ 2006

עונג מדף: Endtroducing

מאת אליוט ויילדר | 2005 | סדרת 1/3 33 | הוצאת Continuum | קנייה באמזון (9.95$)

על הסדרה

סדרת 1/3 33 מבית ההוצאה Continuum היא אחד הדברים הכי טובים שקרו לתקשורת המוזיקה בשנים האחרונות. בארץ זה נדיר מאוד, אבל בחו"ל ישנה ספרות די רחבה על מוזיקה פופולרית: ג'ז, רוק, פופ, ושלל גרורותיהם, כל אחד מהז'אנרים שעשויים לעניין אתכם זוכה לעשרות ספרים – ביוגרפיות, אלבומים, סקירות היסטוריות או חברתיות, אנתולוגיות, אפילו פרוזה, רומנים וסיפורים קצרים. מאינדי מתחילת הניינטיז, דרך היסטוריית ההיפ-הופ, איסוף ויניל ועד פרנק זאפה – כמעט כל תחום עניין מוזיקלי, אמן חשוב ולא חשוב, ז'אנר ותופעה – זוכים לספר אחד לפחות.

אחד החלומות הגדולים שלי הוא לפתוח בארץ הוצאת ספרים שתתמקד בדיוק בזה – ספרות רוק.
ואם יום אחד אגיע לעשות את זה, אחד הדברים הראשונים שאעשה הוא לקנות את זכויות התרגום של סדרת 1/3 33.

מה זו הסדרה הזו, ולמה היא כל כך חשובה בעיניי?
מדובר בסדרת ספרי כיס (16 על 12 ס"מ) שחובקת כרגע כ-30 כותרים, כשכל כותר מתרכז באלבום מוזיקלי אחד, ונכתב על ידי כותב אחר. רוב הכותבים הם עיתונאי מוזיקה משלל מגזינים (מהרולינג סטון וספין ועד לפנזינים מחתרתיים יחסית), והאלבומים המסוקרים מגוונים ולפעמים מפתיעים: Harvest של נילג יאנג לצד Abba Gold, הקינקס והביטלז ליד REM וג'ף באקלי, ברוס ספרינגסטין לצד רדיוהד, הביסטי בויז ודי-ג'יי שאדו לצד ניוטרל מילק הוטל וג'וי דיוויז'ן, הביץ' בויז לצד הראמונז, סוניק יות' לצד ג'וני מיטשל.

כל ספר הוא קצת אחר, ולא רק במושא הכתיבה: יש ספרים שנכנסים להיסטוריה החברתית שסבבה את ההקלטות, אחרים (כמו הספר שעליו אכתוב היום) מורכבים מראיון אחד מאוד ארוך עם האמן עצמו, ואחרים מסכמים בקפדנות נוסטלגית את כל האספקטים: הרקע לכתיבת האלבום, ההקלטות, האמן, ההצלחה, ההשפעה, או עושים זאת לכל שיר בנפרד (כמו הספר העבה יחסית-לסדרה על לד זפלין הרביעי).

מדובר בחנות ממתקים שופעת כיף לחובבי מוזיקה רעבים וסקרנים. מדובר בסדרה כל כך קטנה וחכמה, שהיא מעוררת מכה על המצח של "למה לא עשו את זה עד עכשיו?!". גם אם לא כל הספרים אחידים ברמתם (אומרים שהספר על "אוקיי קומפיוטר" הוא ביזיון מוחלט), הסדרה הזו מבורכת, ואפילו שווה לכל כיס: הספרים נמכרים במחיר מקסימום של 9.95$ לכותר, לכן המלצתי היא לבחור מראש כמה ספרים בסדרה שמדליקים אתכם, לתת שטר של 50-100 דולר (תלוי כמה ספרים אתם רוצים) לחבר שנוסע לארה"ב, ולחסוך על המשלוח. הם כל כך קטנים, שאפילו לא יעיזו להציק לו במכס.

על הספר

אליוט ויילדר לא ממש טרח לכתוב ספר. הוא נתן לאמן עצמו לדבר, ובמובן הזה הספר הזה כמעט כתוב בידי DJ Shadow (ג'וש דיוויס) עצמו. מדובר בשיחה ארוכה בין השניים, כשוויילדר מעלים את עצמו כמעט לגמרי, מלבד כמה מילות הכוונה פה ושם. זה טוב. זה בהחלט טוב, כי לא באנו לקרוא את הספר הזה בשביל אליוט ויילדר (ולכן מומלץ לקצרי הסבלנות שביניכם לדלג על ההקדמה הארוכה-מדי והמרוכזת-מדי-בעצמו של הכותב). אבל ויילדר עושה את המצווה וכותב ספר על אחד האלבומים המפעימים והחשובים בהיסטוריה, Endtroducing, אלבום הבכורה של די-ג'יי שאדו מ-1996 (אלבום שנכנס גם לשיאי גינס, כי היה האלבום הראשון שהורכב כולו מסימפולים בלבד), ולכן קשה לבוא אליו בטענות.

שאדו פורש בפנינו את שורשיו המוזיקליים, את הרגע בו התאהב במוזיקה, את הרגע בו התאהב בהיפ-הופ – ילד בעיירה קטנה בקליפורניה שלא מנתק את האוזן מהרדיו. רוב חובבי המוזיקה המושבעים יזדהו איתו בקלות, האהבה העצומה למוזיקה מתחילה כמעט תמיד בגיל צעיר מאוד. "זה משהו שתמיד עניין אותי, המוזיקה פשוט מחלחלת לנו לחיים", אומר שאדו על גילוי המוזיקה בילדות, "אבל גם למדתי שבשלב מסוים, רוב האנשים בכל ללא חושבים על זה. הם לא מושפעים ממנה בכלל, מהמוזיקה שהם שומעים בחנות או במכולת, או בהרדיו. יש אנשים שזה משפיע עליהם, ויש כאלה שלא".
שאדו, וכל מי שקורא עכשיו בעונג שבת, הוא מהסוג הראשון – אלה שהמוזיקה משפיעה עליהם. אלה שמתאהבים בצלילים, ושרודפים אחריהם כל חייהם.

כאן נוצר הקסם דרך השיחה עם ויילדר שאדו מוליך אותנו ביד לאורך התפתחות המוזיקה שלו, העניין שלו והעשייה שלו, שרובה ככולה עד אחרי האלבום הזה הייתה עצמאית כמעט לגמרי: הוא היה חופר בארגזי תקליטים באופן אובססיבי, מקליט בבית, אצל חברים, עד אחרי האלבום הזה הוא לא ישב באמת עם טכנאי באולפן ולמד דברים בסיסיים בהנדסת סאונד. הוא פשוט הלך לפי האוזן, והאוזן הזו התגלתה כאוזן זהב.

"די-ג'יי שאדו", כך כתוב על העטיפה, "הוא לא רק סמפלר-מיומן ואמן-פטיפון בחסד, הוא גם ארכיאולוג רציני עם תשוקה עצומה לחיפוש, גילוי ופירוק פנינים אבודות מדור אחר, וטווייתן יחד למעשה-טלאים של עגמומיות ויופי כרוניים". קשה לי להתעלות על המשפט הזה, ועל "מוזיקה שמתפשטת החוצה לכל הכיוונים כמו סדקים על שמשה", בבואי לתאר את האלבום המדהים והחד-פעמי הזה.

שאדו לייב ברור, סימפלו כבר לפניו, וברור, השתמשו בתקליטי פ'אנק ישנים כדי ליצור מקצבי היפ-הופ, ושרטו תקליטים, והרכיבו לופים, ודגמו קטעי דיבור ישנים ונידחים. אבל לא ככה. לא טוו את הקש לזהב. לא הפכו את ה-Turntablism (אמנות הנגינה היצירתית בפטיפונים, שמבחינה אמנותית מעוגנת הרחק בפופ-ארט של שנות ה-60 ואפילו בדאדאיזם של שנות ה-20, מבחינת טכניקת ה-Cut & Paste והשימוש ביצירות קיימות להרכבת יצירה חדשה) לאמנות מהמעלה הראשונה. לא לקחו את מורשת ההיפ-הופ כולה, מ-1982 ועד 1996, ועשו ממנה מוזיקה אינסטרומנטלית כל כך מושכלת ומורכבת, שהיא יכולה לראשונה לעמוד במוזיאון כיצירת אמנות אמיתית, ולא רק כחלק מאנתולוגיה של מוזיקה שחורה או כפוסטר. מוזיקה שאתה שם באוזניות והעולם מתפורר סביבך כמו טיח יבש. מוזיקה ששוטחת מרחבים מרהיבים של סאונד ושל מקצבים, שמשחקת, קורצת, מבהילה, מדגדגת לך את בלוטות המחשבה, מרקידה אותך ומרביצה לך, מחבקת אותך ומטלטלת אותך, גורמת לך לחשוב מחדש על מוזיקה, על היפ הופ, על תהליך יצירת המוזיקה, ועל החלקים והשכבות מהם מורכב הקסם הזה, ששובה אותנו.

הייתי צריך להתבגר כמה שנים עם האלבום הזה כדי להבין את הגדולה שלו, ואני מאמין שמי שיגיע אליו רק עכשיו, אחרי שאוזניו כבר הכירו את כל ההיפ-הופ ומוזיקת הסימפולים פוסט-די-ג'יי-שאדו, אולי יתקשה להעריך את החדשנות שבו. אבל האזנות חוזרות חושפות עומק רגשי ומוזיקלי שלא תמצאו אצל האבלנשז, או אצל Solex, או בהיפ הופ האינסטרומנטלי שרוקחים ענקים כמו RZA, הפרופלרהדז או אפילו RJD2.
הספר מומלץ לכל מי שאוהב את האלבום הזה ורוצה קצת להציץ מאחורי הקלעים. האלבום חובה לכל חובב מוזיקה שלא מפחד לדרוך בשטחי ההיפ-הופ, הטריפ-הופ (בגירסתו האמריקאית המחוספסת) והסימפולים. בעצם, גם לאלה שכן מפחדים.

כמה שירים משובחים מהאלבום להורדה (למרות שאני באמת ממליץ לשמוע אותו ברצף, מתחילתו ועד סופו)
Mutual Slump | The number song | Stem/long stem | Building steam with a grain of salt (ממנו גנבו ערן צור ואלי אברמוב ללא בושה ל"מת בארץ" באלבום "אתה חברה שלי" | סרטון מדהים של תזמורת בית ספר שמשחזרת במדויק שני קטעים של שאדו

DJ Shadow
אתר בית | לקניית Endtroducing במוזיקה נטו (65 ש"ח) | לקניית מהדורת העשור (120 ש"ח)

סדרת 33 ושליש
עמוד הסדרה באמזון | עמוד הסדרה בויקיפדיה (כולל רשימת כותרים מלאה) | בלוג הסדרה מאת העורך הראשי דיוויד בארקר | הוצאת Continuum

הביקורת הבאה בסדרה: In the aeroplane over the sea

10 תגובות על “עונג מדף: Endtroducing”

  1. מאת Western Eyes:

    עד עכשיו הייתי חלוק בדעתי אם לשמוע את האלבום הזה או לא.
    כבר לא חלוק.
    אוזן שלישית, היר איי קאם.

  2. מאת תיונה אפל:

    באמת אלבום מצויין
    אני הגעתי אליו דרך unkle
    ואם כבר מספלים למיניהם, מארקי Fאנק (הירושלמי)
    מסמפל הרבה מ Endtroducing
    והוא מצויין!

  3. מאת גיאחה:

    המסמפל ממסמפל פטור?

    UNKLE (פרויקט של שאדו עם ג'יימס לאבל) לא רעים, אבל מאוד לא אחידים ברמתם. שווה במיוחד הסינגל "Lonely Soul" המופתי (!) עם ריצ'רד אשקרופט, ו-"Rabbit i your headlights" כמובן, עם ת'ום יורק.

  4. מאת P-::

    אחחח עשה לי חשק לשמוע את האלבום הזה עוד הפעם. במיוחד המשפט המפציץ הזה "הוא לא רק סמפלר-מיומן ואמן-פטיפון בחסד, הוא גם ארכיאולוג רציני עם תשוקה עצומה לחיפוש, גילוי ופירוק פנינים אבודות מדור אחר, וטווייתן יחד למעשה-טלאים של עגמומיות ויופי כרוניים".
    כל כך נכון!
    אין ספק; בין האלבומים הטובים ששמעתי אם לא הטוב ביותר.

  5. מאת StupidFan:

    אליוט, שאלה לי אלייך, בעצתך אשמח להיעזר! (או כל אדם אחר שחושב שיוכל לעזור לי)
    ובכן, התבוננתי לי ברשימת הספרונים המוצעים למכירה באמזון, ונוכחתי לדעת את רוב הדיסקים / האומנים המדוברים אינני מכיר או מכיר היכרות שטחית בלבד ("היי, אני מכיר את השם הזה!")
    האם לפי דעתך/כם מומלץ לקנות ספר מהסדרה בלי להכיר את הדיסק/האומן המסתתר מאחוריו?

  6. מאת גיאחה:

    אני מניח שכשכתבת "אליוט" התכוונת "גיאחה". אליוט ויילדר כתב את הספר, אני (גיאחה) כתבתי את הפוסט הזה שעכשיו קראת :-) מבלבל קצת.

    לא כדאי לקנות ספר על אלבום שלא מכירים. הספרים האלה, כפי שנכתב עליהם בביקורת אחת, הם "למכורי מוזיקה שהטקסט בחוברת של הדיסק לא מספיק להם". מדובר בהעשרה, הרחבה למידע שיש לך על דיסק שאתה כבר מכיר, לא בהקדמה לדיסק חדש שעוד לא שמעת.

    רוב גדול של האלבומים עליהם נכתבו הספרים בסדרה הם אלבומים שאכן שווה לכתוב עליהם ספר, כלומר אלבומים משובחים, פעמים רבות גם חשובים מבחינה היסטורית (בהתפתחות מוזיקלית או חברתית). כך שאם אינך מכיר את האלבומים מהסדרה, קודם כל כדאי לרכוש ולשמוע כמה מהם, סביר מאוד להניח שתתאהב במה שתשמע.

  7. מאת StupidFan:

    אליוט, גיאחה, אותו הדבר (כנראה שלא, וסתם יצאתי אדיוט, אבל מילא)
    תודה על העצה, כנראה, שלפי הפוסט המדובר, מומלץ לי להתחיל עם ג'וש "שאדו".

  8. מאת גבי:

    מוכן להרתם לטובת הגשמת החלום של הוצאת ספרים העוסקים ברוק.

  9. מאת תומר גולן:

    נקודה למחשבה – המהומה סביב הצל (SHADOW, לא ההוא שמסנה בעברית) היא בסך הכול כהות באבחנה בדקויות. פאר היצירה שלו היא אחת מפסגותיה של האומנות הפופולרית העכשוית – לא פחות מכך. אם נקרא לילד בשמו זוהי תמצית האומנות הפוסט מודרנית. קח לך מסר מוכר בין אם צליל, תמונה, משפט או תמונה – שכפל/ אנוס/ קרע/ צבע והנה קיבלת יצירה. כולנו עשינו את זה בתור ילדים, הגאון הוא זה שמצליח ליצור מן החורבות הרמוניה שכזאת. גאון!!.

  10. מאת גיאחה:

    תומר,

    אני חושב שחלק מהכוח של היצירה של שאדו היא בדיוק זה – האמנות הפוסטמודרנית הזו של ערבוב חומרים קיימים למשהו שהוא לגמרי שלך. זה פופ ארט מוזיקלי, לחלוטין.

להגיב על P-: