19 באפריל 2009

עונג מדף: שלוש פעימות / גיא מורד (ראיון וספר במתנה)

לפני שמתחילים: זה לא לגמרי קשור לפוסט שלפניכם (מלבד הקישור הקלוש לאוזן השלישית), אבל שכחתי להכניס את זה לעונג האחרון ולכן זה כאן: ההופעה החודשית של יקיר העונג יהוא ירון נערכת ביום רביעי הזה באוזןבר בתל אביב (אורח: נעם רותם!), וכרגיל יש לי שני כרטיסים זוגיים בשבילכם. רוצים לזכות? שלחו לי מייל עם הכותרת "יהוא ירון" ואולי תחסכו לעצמכם 40 ש"ח ותרוויחו הופעה נהדרת. ועכשיו לפוסט.

guymorad01

בלי להזכיר שמות, אני לא מתלהב נורא מקומיקס ישראלי. זה לא שהוא עשוי רע (הוא לא) ולא שהוא משעמם (הוא לא), אבל איכשהו, מעטים מאוד הקומיקסים הישראליים שבאמת התלהבתי מהם. לכן כשמגיע אחד שכן מלהיב אותי, אני מתנפל עליו בראיון ומזדרז לחלק ארבעה עותקים ממנו במתנה לקוראי העונג (פרטים על החלוקה בסוף הפוסט). טוב, אולי "מזדרז" זו מילה בעייתית – לקח לי יותר מחודש להעלות את הפוסט הזה, ולא רק כי אני שכחן. גם כי גיא מורד, הבחור המוכשר שעומד מאחוריו, הפך בדיוק לאבא (מזל טוב!), וכל הראיון התעכב קלות, אבל מהסיבות הכי טובות.

שלוש פעימות של גיא מורד, שיצא לא מזמן בלייבל הקומיקס המוצלח של האוזן השלישית, נדמה ברגע הראשון כאילו הוא נכתב במיוחד בשבילי, או בשבילנו – אנשים בגיל עשרים ומשהו, אוהבי מוזיקה וקומיקס. שלושה סיפורים יש בספר הזה, שלא מתחברים ביניהם מלבד בקשר הקלוש לכאורה של מוזיקה. כי מה זה כבר מוזיקה, פחחח, מה כל כך מכריע וקריטי בה? איך היא יכולה לחבר אלמנטים כל כך שונים? "הא", נצחק ועצב בעינינו, אנחנו שיכולים לבכות שבוע בגלל אלבום מסוים או לרוץ באמצע רגע דרמטי בחיים האמיתיים כדי לשים בדיוק את השיר הנכון או להפסיק לצאת עם בחורה כי כששאלנו אותה מה היא אוהבת לשמוע היא ענתה "מה שיש ברדיו". כן, הסיפורים האלה עובדים גם בלי המוזיקה, ומן הסתם הכל בראש שלנו. הספר הזה עדיין לא מגיע עם דיסק מחובר אליו והדפים לא מנגנים שום דבר, כך שהוא סרט אילם שהפסקול שלו מתנגן רק באוזניים של מי שרוצה לשמוע.

אבל כמו ב"ספרות זולה", כך גם כאן מי שמבין את הרפרנסים נהנה פי שתיים. מי שמצליח לשמוע את המוזיקה דרך הציורים מקבל ממד נוסף, עוד חוש מצטרף לחווייה. אלה שמבינים יחייכו כממתיקי-סוד בראותם רפרנס ויזואלי קטנטן לאליוט סמית' ברקע, יבינו את גודל המאורע כשגיבור אחד הסיפורים מחזיק בידו בתחילת הספר כרטיס להופעה של הפיקסיז בסיבוב האיחוד האירופי של 2004, יצחקו בקול גדול כשזומבי עם חולצה של בלאק פלאג יתנפל על גיבורת סיפור אחר בלב "האוזן השלישית" (כי הוא כנראה המוכר, וגם כך בחייו מה שניסה לעשות רוב הזמן הוא לתקוף את הלקוחות), יבינו איך זה להיות נער שערסים מציקים לו בגלל מה שהוא שומע בווקמן. וכל זה עוד בעברית.

ב"תמונות ישנות" מגיע בחור ישראלי בשם איתי לברלין, כדי לראות את הפיקסיז. הוא קנה כרטיסים עם החברה שלו, שעד ההופעה כבר הפכה להיות הלשעבר, והלב שלו לא בדיוק יציב. בדרך להופעה הוא פוגש את סופיה, בחורה תורכיה אקראית, ופתאום טיול עם כיוון מאוד ברור הופך למסע כמעט דמוי-חלום ברחובות של ברלין. "כוכב מת" הנהדר מציג תל אביב אפוקליפטית, שורצת זומבים, ובחורה נטולת שם עם חרב סמוראים שמוכנה לסכן את חייה בשביל… תגלו בעצמכם (או תקראו כאן בראיון). ו"נגיעה אחרונה" הנוגע ללב מגשר בפשטות בין בן מזדקן לאבא גוסס דרך קלטת אחת של אלביס ומקבילתה המודרנית.

בין חיתול אחד למשנהו, תפסתי את גיא לכמה שאלות אימייליות. זהירות, יש כאן כמה ספוילרים למי שעדיין לא קרא את הספר. אם אתם רוצים לקרוא אותו, גללו עד הסוף ואולי תזכו בעותק (או תקנו, הוא לא כזה יקר).

guymorad02c

נתחיל מ"תמונות ישנות". קשה שלא לחשוב, תוך כדי קריאה, שחלק גדול מהסיפור הזה הוא אוטוביוגרפי. הפרטים הקטנים הם אלה שנראים מסגירים במיוחד. האם זה באמת מבוסס על משהו מחייך? מה הסיפור מאחורי הסיפור?

קודם כל הסיפור לגמרי לא אוטוביוגרפי. הוא נעשה לפני 3 שנים, במסגרת פרוייקט של מכון גתה שנקרא "קרגו". הפרוייקט היה יוזמה לרגל ציון 40 שנה ליחסי ישראל-גרמניה ובמסגרתו הוזמנו 3 מאיירים גרמנים לארץ, ונשלחו 3 מאיירים ישראלים לגרמניה (ואני ביניהם). המטרה הייתה ליצור קומיקס עיתונאי, מעין תיעוד של החוויות שלי בברלין באמצעות קומיקס. מאוד לא עניין אותי לתאר את המסע בצורה דוקומנטרית ולכן החלטתי ליצור סיפור דימיוני עם דמויות פיקטיביות ובתוך הסיפור התכוונתי לשזור את כל המקומות והחוויות היותר מעניינות שהיו לי בטיול. הייתי בברלין שבועיים וחצי, מתוכן שבוע עם אשתי (שגם משחקת את הדמות הראשית בקומיקס). הסתובבנו שם עם כל מיני אנשים שאת חלקם הכנסתי בצורה מאוד לא ספציפית לתוך הסיפור, לדוגמא – הגיבורה הראשית סופיה מבוססת על בחורה, שאינני באמת זוכר את שמה אבל בילינו איתה איזה ערב והיא השאירה עליי רושם די חזק, בעיקר העובדה שהיא ממוצא טורקי (ובמציאות גם חצי יהודיה) שהוריה היו קומוניסטים שהיגרו לגרמניה המזרחית.

בשבוע שנשארתי שם לבד ישבתי בבתי קפה, יצאתי קצת למועדונים וניסיתי לחשוב על בסיס לסיפור. תוך כדי הסתובבויות מצאתי יער עם אגם מקסים בשולי העיר באחת התחנות האחרונות של הרכבת. המקום שבה את ליבי וידעתי שאשלב אותו בצורה מסויימת בסיפור. העלילה קרמה עור וגידים אבל את רובה השלמתי בארץ עם קצת עזרה והכוונה תסריטאית מאשתי ומאהוד לבסקי, שגם כתב את הסיפור השני בספר. בכל אופן הדמות הראשית היא לא אני ולא עברתי את מה שהיא עברה, אפילו בהופעה של הפיקסיז שמתוארת בקומיקס לא הייתי (הם באמת היו בסיבוב הופעות באירופה באותה תקופה), אבל התחושות והדיאלוגים שניסיתי להעביר באמצעות הדמויות הם בהחלט חלק חזק ממני.

ברגעים מסוימים, הדמויות מתעטפות בזוהר לבן קל. בעמוד 9 זה קורה כשגיבור הסיפור נתקל על המדרכה בברלין במרצפת לזכר יהודיה שנרצחה בשואה. האם יש עיקרון נראטיבי מאחורי ההחלטה הזו, או שמדובר פשוט בטכניקה בלבד?

הזוהר הלבן שעוטף את איתי בפריים המדובר נעשה במטרה להבליט את תחושת הזרות והפחד שפתאום תופסת אותו כאשר הוא נתקל במרצפת הזיכרון של הנרצחת היהודייה בשואה. התחושה הזו מופיעה שוב בצורה לא מפורשת כאשר הוא נוסע עם סופיה ברכבת בדרך לאגם ורואה דרך החלון ארובות עשן גדולות של המפעלים. התחושה הזו עברה גם אצלי כאשר ראיתי אותן בנסיעה ברכבת מחוץ לעיר ולכן היה לי חשוב להכניס אותה לסיפור. הזוהר הלבן מופיע שוב בעמוד 22 כאשר איתי וסופיה יורדים לאגם, במקרה הזה הוא פשוט התאים לי. אין לי הסבר מדוע.

guymorad02a

כוכב מת, על פי הסיפור של אהוד לבסקי, בונה בפריימים ספורים מציאות אלטרנטיבית של תל אביב – הרוסה, אפוקליפטית, אחרי השתלטות הזומבים. וזה עוד בכלל לא הלב של הסיפור, רק הרקע. אבל הוא קצרצר, אולי הכי קצר בספר, ומשאיר טעם חזק של עוד. האם הייתה מחשבה להפוך את הסיפור הזה לסדרה שלמה? אולי סוף סוף תהיה לנו כאן סדרת קומיקס אמיתית ומותחת?

השאלה נוגעת בנקודה נכונה, גם ההרגשה שלי הייתה שצריך להמשיך את הסיפור, אם כי מה שאני ואהוד ניסינו להעביר עובר לדעתי טוב בעשרה עמודים. יש מחשבה אולי להמשיך את הסיפור ולהפוך אותו למעין טרילוגיה של דמויות שחיות בעולם החדש הזה, או אולי להמשיך עם הגיבורה עצמה ולהפוך את זה לסדרה. הלוואי שיהיה לי זמן באמת לעשות את זה.

והשאלה שהכי קרובה ללבי: ב"כוכב מת" הגיבורה פורצת לתוך אזור הזומבים האסור והמסוכן כדי לחלץ משם פריט יקר במיוחד: דיסק שקרוב ללבה. בעוד שמות החנויות, המודעות והדיסקים שברקע ברורים מאוד (כולל הנהון לכיוון קומיקס וירקות והאוזן השלישית), דווקא הדיסק שמחולץ לבסוף נשאר מטושטש ולא קריא. כמובן, זה לא משנה מה היה הדיסק הזה עבור הגיבורה. אבל זה מעלה אצלי את השאלה: איזה דיסק אתה היית מוכן לסכן את חייך כדי לחלץ?

כשהתחלנו לעבוד על הסיפור התכוונו להראות איזה דיסק הגיבורה לוקחת (אוקיי קומפיוטר של רדיוהד) – אבל תוך כדי עבודה הבנו פתאום שנינו שזו טעות להראות אותו, והדבר הכי נכון מבחינת הסיפור הוא להשאיר את זה לדימיון של הקוראים כדי שכל אחד יחשוב בעצמו על הדיסק המועדף עליו.
למרות שחלק גדול מהיום עובר עליי בהאזנה למוזיקה ומוזיקה היא אחת האהבות הגדולות של חיי, נשאלת השאלה בשביל איזה דיסק אני הייתי מוכן לסכן את חיי? שאלה קשה, אם להיות כנה, קשה לי להאמין שהייתי מוכן לסכן את חיי בשביל איזשהוא דיסק, אתה היית מוכן? אבל אם בכל זאת, ובתקווה שאני לא אצטרך לעשות את זה בעולם שנחרב ע"י זומבים, התקליט הראשון שעולה לי בראש הוא the queen is dead של הסמיתס, ואני עושה עוול להרבה תקליטים אחרים שמגיע להם.

guymorad02b

ויש גם מיקסטייפ!

ביקשתי מגיא לספר לי איזה מוזיקה הוא שמע בזמן העבודה על הספר, והוא רקח רשימה שלדעתו כדאי לשמוע בזמן הקריאה:

1. Afghan whigs – Debonair
2. The smiths – How soon is now
3. Arcade fire – Rebellion (lies)
4. Slowdive – Allison
5. Mogwai – Hunted by a freak
6. Elliott Smith – Needle in the hay
7. Radiohead – Bullet proff…i wish i was
8. Johnny Cash – Hurt
9. Minimal compact – When I go
10. יוסי בנאי – אהבה בת עשרים

מה צריך לעשות כדי לזכות בספר?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם בא לכם, ספרו גם על החווייה הכי משונהכייפיתאקראית שהייתה לכם בהופעה). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו הודעה במייל. איזה כיף לקבל מתנות, תודה לגיא ולאוזן השלישית!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה רק עד יום רביעי!

104 תגובות על “עונג מדף: שלוש פעימות / גיא מורד (ראיון וספר במתנה)”

  1. מאת עלמה:

    כשהייתי קטנה הייתי בהופעה של צעירי תל אביב וכוכבי בברלי הילס 90210 וקלי טיילור נופפה לי לשלום (נשבעת שהיא הסתכלה אליי!!!)- זה נחשב??

  2. מאת אבשלום:

    אחת החוויות המשעשעות מהופעה קרתה דווקא אחרי הופעה של U2 בפארק הירקון ב-97'. הדשא של גני יהושע היה מלא בדוכני סחורות של סיבוב ההופעות אבל משום מה בסוף הערב כולם מיהרו לחזור הביתה. אני וחבריי היינו רעבים וניגשנו לדוכן הסנדביצ'ים שהיה בשלבי התקפלות, ואחרי קצת שכנוע של המוכר הוא אמר לנו "תביאו 30 שקל ותקחו מה שבא לכם, אני גם ככה זורק הכל". חבר בעל תושיה מיד זינק על ההצעה, שלף את הכסף ולקח את הארגז כולו, שהכיל משהו כמו 20 כריכים.
    אחרי שאכלנו ונרגענו התחלנו להסתובב ברחבי הדשא ולסחור עם אנשי המרצ'נדייז בכריכים תמורת חולצות, בנדנות, כובעים… ואפילו נותרו לנו בסוף 3-4 כריכים שהשארנו לנהג המונית שהחזיר אותנו לראשון לציון, בתמורה להנחה קלה במחיר הנסיעה.
    חזרנו שבעים, עמוסי סחורות, וכמובן עדיין מרחפים מההופעה ומהחוויה כולה.

  3. מאת ג.ב.:

    אחלה קומיקס !
    חויה משונה מהופעה של א.אמדורסקי – במהלך השיר "השמיים הכחולים" , בדיוק במילים "אשה שלי יפה" , עף לעברו תיקן ענק שגרם לו להפסיק את השיר ולומר "איכסה , את לא יפה , את ג'וקה מגעילה" …

  4. מאת סטיבי:

    ההתעלות הרוחנית בהופעה של לואו נחשבת אירוע מוזר? בכל מקרה זה היה אירוע שנחרת בזיכרון.

  5. מאת טל שרון ברנע:

    מצאתי את עצמי רוקדת בהיסטריה בהופעה של עמיר בניון.

    גם משונה וגם כיפי.

  6. מאת שלום:

    בהופעה של דאוס בהאנגר 11, אחזתי – בהיותי בתול הופעות (זו היתה ההופעה השלישית שחוויתי עד אז) – מצלמת וידאו בידי, ומבט מעריץ בעיניים.
    מנהל הלהקה ראה את נפנופי המצלמה ושלח בזעם את אחת השומרות לעצור בעדי. היא ניגשה והחלה לצעוק עלי ולהוציא מידי בכוח את המצלמה, לא הבנתי כלל במה מדובר וניסיתי להרגיע אותה. בתגובה, היא סחבה את המצלמה אל מאחורי הקלעים, והחזירה אותה ללא הקלטת. לאחר ההופעה ניגשתי למנהל הלהקה שעמד על הבמה בכדי להסביר את האירוע. הוא רק אמר – "יש לך מזל שלא ריסקתי גם את המצלמה".. ):

  7. אל יום הסטודנט האחרון הגעתי עם המצלמה ועם בטחון רב (ונטול ביסוס) שתעודת-העיתונאי-תכף-יפוג-תוקפה שלי תעזור לי להכנס אל מאחורי הגדרות. זה לא עבד, כמובן, אבל איכשהו הקצין האחראי הכיר אותי והסכים שאכנס, וכשרצו לסלק אותי משם כמה כבאים תפסו עלי בעלות. מפה לשם העבירו אותי מיד אל יד, ובכל פעם הצלחתי לשכנע מישהו אחר ששם לב שאני ממש לא אמורה להיות שם, שאני דווקא כן אמורה להיות שם.
    אחרי שעתיים בערך זה הפסיק לעבוד.
    בדיוק ברגע הזה הצלם של האירוע דאג לפנק אותי בכרטיס מעבר חופשי אל מאחורי הקלעים[1] (ווויסקי).
    יצאו יופי של תמונות, ובחיים לא הייתי כל כך קרובה לברי סחרוף.

    אבל הופעות של ימי סטודנט זה לא בדיוק הופעות, אני יודעת. אז סיפור שהוא יותר הופעה אבל פחות שווה – את עמיר לב רציתי לראות מלא מלא זמן. החברים שלי בתיכון סירבו לשתף פעולה (ולא רק כי הם בלבלו אותו עם נמרוד לב ועמיר בניון), אחר כך לא יצא. בסופו של דבר כמה חברות מהיחידה ששירתי בה רצו ללכת להופעה שלו בברבי, בדיוק ביום שהייתי אמורה להיות באיזו שטות בחברון. חזרתי מחברון, התארגנתי הכי מהר שרק יכלתי, והדבר היחיד שאני מההופעה הזו, זה את הנסיון הנואש שלי להשאר ערה.

    [1]http://www.flickr.com/photos/galitlub/2567450363

  8. מאת רועי:

    הייתי רוצה להגיד שבהופעה של מוריסי בישראל החליפה שלו נפלה ישר לתוך הידיים שלי ונמכרה באי-ביי במחיר שהספיק לי לקנות את כל הדיסקוגרפיה שלו ושל הסמיתס ועוד להשאר עם עודף לבירה ועוד
    בפועל- זה לא ממש קרה.. :-)

  9. מאת ירוני:

    תמיד שווה לנסות…

  10. מאת יובליובליובל:

    אני באמת מנסה לחשוב על משהו מעניין שקרה לי בהופעה, אבל כנראה שרוב ההופעות שהייתי בהן היו פשוט…… הופעות. P=

    אבל אני עדיין רוצה את הקומיקס, כי הוא נראה מעולה! =)

  11. מאת אייל:

    הקטע עם ורע מוכיח ודיגיטל מי (ואנט וייס, ולאון פלדמן) היה הכי מוזר שאני יכול לזכור.
    טל – עמיר בניון ביקש ממך להפסיק לרקוד כי זה לא צנוע?

  12. מאת אסא:

    לא יודע, לא עולה לי משהו משונה שקרה בהופעה שהייתי…

  13. מאת פראני:

    תופעה קוסמית מעניינת שחזיתי בה בהופעה ביום גשום של רופוס ויינרייט בניו יורק לפני כמה שנים:
    הוא הופיע יחד עם בן פולדס וגאסטר; כל פעם שמישהו מהם עלה הגשם הפסיק, בכל פעם שרופוס עלה לשיר הגשם התחיל לרדת שוב בכמויות…
    ככה זה כשאתה רופוס.

  14. מאת מיכאל:

    אני לא זוכר דברים משונים מהופעות שהייתי בהן, אבל הקומיקס נשמע מעניין

  15. מאת חציל בגלות:

    מיכל אמדורסקי (זה עדיין השם שלה אחרי הגרושין?) הקדישה לי (או לשני החיילים אאחרים שהיו איתי בפטרול…) את השיר "חייל שלי". לא שהייתי הולך במודע להופעה של מיכל אמדורסקי, סתם מישהו החליט שחיילים צריכים לפטרל בטיילת באילת, בזמ ןשהאמדורסקית משתתפת בפסטיבל של מיבאי רכב ואוכל , או משהו כזה.

  16. מאת עדי:

    באמצע המלחמה בלבנון קיבלתי טלפון מחבר טוב עם ההודעה המחרידה שהוא נפצע ומאושפז. לא הספקתי לסיים את השיחה וקיבלתי טלפון נוסף – הפעם מחברה שלי שהזמינה אותי לנסות להגיע להופעה של יודית רביץ (המלכה) וגידי גוב (הצרוד) באמפיפארק רעננה. שעה אחר כך מצאתי את עצמי מבולבלת, מבואסת ונרגשת מחפשת את הקופות כדי לנסות להכנס. השומר רחב הלב אמר שהקופות סגורות אבל שנכנס בכל זאת… יודית עלתה 5 דקות אחר כך עם השיר "בך לא נוגע". כשהיא הגיעה לבית השני היא שרה "יש מלחמה באמצע הארץ" והקהל דמם לגמרי. הייתי בהופעות הרבה יותר טובות מוזיקלית – גם שלה וגם של אחרים, אבל היה משהו מוזר במיקס הזה וברגישות של הזמרת שהפך את ההופעה הזאת למיוחדת. התפרקנו לגמרי.

  17. מאת imnext:

    מישהי התחילה איתי בהופעה

  18. מאת הילה:

    בהופעה של הגאטר טווינז הרגשתי כאילו מארק לנגן לקח מקדחה ועבר ביסודיות על כל אחד מחדרי הלב שלי.

  19. מאת קסטה:

    אינסוף חוויות, תקצר היריעה…

  20. מאת אביב:

    הופעה של התפוחים בפרנקפורט שלפניה נערך מצעד רחוב של התפוחים – היה מעולה!

  21. מאת ג'וס:

    לא בדיוק בהופעה, אבל בהצגה.
    הזמנתי אז מישהי לצאת איתי להצגה מצחיקה בטירוף וגסה קלות בקאמרי (לא זוכר איך קראו לה), ומאוד רציתי שנצא, אבל זה היה אז על תקן ידידים.
    ישבנו שורה שלישית וצחקנו כמו מטורפים.
    מתישהו, באמצע קטע אילתורים, השחקן הראשי עושה לי עם הראש סימנים כאילו להתחיל איתה. אז אמרתי לו "הלואי".
    ואז הוא אמר "טוב".

    היום היא אשתי (כבר שמונה שנים).

  22. מאת עידית:

    בהופעת האיחוד של הפיקסיז באנגליה ב-2004 נקלענו לאמצע מוש-פיט אלים במיוחד, שהצלחנו להחלץ ממנו בסופו של דבר. הבחור עם האף המדמם שיצא אחרנו נחלץ טיפה מאוחר מדי.
    באותו פסטיבל הפלתי מישהו שגלש על הקהל והיה קצת כבד בשבילי.

    ההופעה של רג'ינה ספקטור בארץ הרגישה כמו לצפות בחברה הכי טובה שלך שרה בשבילך.

    בהופעה של עמית ארז מישהו זיהה אותי על פי הקול שלי.

  23. מאת אפרת:

    בהופעה של מוריסי ברויאל אלברט הול לפני 7 שנים הותקפתי על ידי עדת מעריצים שיכורים שהשליכו את המעיל שלי מהמרפסת בה ישבתי בגלל שהשירה שלי לא היתה לטעמם!

  24. מאת יוני:

    לא מוזר – פסיכי
    בהופעה של צליל מכוון (!) במעבדה בירושלים הוספו במהלך ההופעה עוד ועוד כיסאות מתקפלים עד שנוצר מצב שנדחקתי אל מאחורי הרמקול הגדול ביותר בעולם כולו.
    אבל נהניתי. מלא. גם התחרשתי מלא – אבל מה כבר לעומת לחלום בספרדית?
    (-:

  25. מאת יניב ג"מ:

    ראיתי את ערן וייץ מחייך.
    בלי קשר, אני רוצה לעודד את כל מי שיכול להניח ידיו על "קרגו" דנן לעשות זאת.

  26. מאת ינון:

    בהופעה של ברי סחרוף ב99 עליתי לשיר איתו את ניצוצות. אני לא זוכר מזה הרבה, בטח היה מביך. אבל אני זוכר שהוא בעצמו הושיט לי יד כדי לעבור את הגדר ואת המאבטחים הגברתנים. וזה היה שוה את הכל.
    יש תמונה של המאורע הזה אי שם בעולם אבל אני לא יודע איך להשיג אותה לצערי…

  27. מאת דנה:

    סיפור אמיתי לגמרי- הייתי בהופעה של להקה של מישהי שאני מכירה מהילדות, מגיל ארבע בערך, ונינט טייב ישבה בשולחן לידי בפאקינג תמונע. אחרי שהתערבתי עם חברה אם זאת נינט או לא, החברה ניגשה לדבר איתה ומסתבר שזאת אכן היא והיא מעריצה ענקית של הלהקה הקטנטונת ההיא.

  28. מאת kavod:

    בהיותי בן 16 הייתי בהופעת מטאל שקר כלשהיא ונרדמתי על הרמקולים, כן ממש על הרמקולים, לא יודע איך.

  29. מאת אסף:

    בהופעה של ג'וליה אייזנברג בצוללת הצהובה בי-ם, היא ניגשה אליי באמצע ההופעה, שלפה מצלמה דיגיטלית קטנה וביקשה ממני לצלם אותה.

  30. מאת נעמה:

    בסינדרום ז"ל בירושלים היו לפעמים הופעות מאוד עמוסות והיה צריך להגיע מוקדם כדי לשמור מקום. הגעתי להופעה של שי נובלמן שעה לפני הזמן וישבתי לבד עם כוס יין, צופה בו (ממרחק מטר וחצי, זה לא בדיוק מקום ענק) מתחמם ומתאמן. סוג של הופעה פרטית. היו שירים ששמעתי באותו ערב שלוש פעמים – בחימום, בהופעה ובהדרן. היה מצוין.

    והתגובה הקיטשית – בהופעה של חבורת אטומיק מצאתי על הבמה את הבחור שהפך בסופו של דבר לבעלים החוקיים שלי.

  31. מאת azik:

    בהופעה לזכר מאיר אריאל במשמרות – לא זוכרת שנה – עמדנו מאחורה כשפתאום הסתובבתי וראיתי את חברים שלי מדברים עם – שלום חנוך, החליפו חוויות מהופעות, זמזמו את השירים שעל הבמה. היה כיף

  32. ברדיוהד בתל אביב. כי הם היו רדיוהד, והם היו בתל אביב.

  33. איזה צירוף מקרים מוזר:
    1. הדמות שטסה להופעה של פיקסיס נראית 2 טיפות מים כמוני.
    2. הייתי באותה הופעת איחוד מטורפת של פיקסיס ב2004.
    3. זאת לא הפעם הראשונה שאני נתקל במפגש מוזר של החיים שלי בקומיקס לא קשור.
    4. כרגע אני עובד על נובלה גרפית היפר ריאליסטית (ואז אולי ביום מן הימים גם היא תתנוסס בגאווה בעונג שבת ואנשים יזכו בה ויספרו צירופי מקרים משעשעים משלהם)
    5. יש ב1 במאי יום קומיקס אלטרנטיבי בת"א, שווה התייחסות בעונג הבא.

  34. מאת ליאור:

    איזה כיף לקרוא ולקבל מתנות !

  35. מאת יערה:

    שבוע שעבר בהופעה של יהלי סובול בפסטיבל זכרון, ביקשתי ממנו לשיר את "לא מתבייש באהבה שלי" והוא כל הזמן וידא איתי שהוא זוכר את המילים נכון

  36. מאת אורי:

    הכי משונה- ההופעה של דיוויד ברוזה לפני רוג'ר ווטרס
    כייפית – פורטיס
    אקראית מרגשת – תהלוכות של חבורות כלי נשיפה בפמפלונה, ספרד

  37. מאת אהוד:

    קומיקס קומיקס!
    הכי מושנה/כיפי: הייתי בהופעת In rainbows של רדיוהד בדאבלין.
    לפני ההופעה ירד גשם זלעפות, ומיד אחר כך יצאו שתי קשתות ענקיות ויפהפיות שנשארו הרבה אחרי שתום יורק עלה לבמה.

    זה היה די מדהים :)

  38. מאת הדאון:

    להופעה של רוג,ר ווטרס הגעתי אחרי שני לילות רצופים ללא שינה (באמצע תקופת מבחנים באוניברסיטה). היה סוריאליסטי.

  39. מאת הילל:

    הופעה של ברי סחרוף. לא משהו מיוחד, סתם נחרתה בזכורני.

  40. מאת עופר:

    לפני בערך שנתיים הייתה הופעה של רם אוריון, שארח את ברי סחרוף בבארבי.
    בערך יומיים לפני זה, הוצאתי ממדפי השכחה דיסק של טוקסידומון (אסופה של איפי'ס משנת 87) ושמתי באוטו לשעת כושר. אני וחברי הטוב דג החלטנו לנסוע להופעה, די בספונטניות. בדרך הוא ראה את הדיסק הזה של טוקסידומון ושאל אותי מה זה, החלטתי לשים את הדיסק (בפעם ראשונה מזה שנתיים בערך), והקשבנו לו, ונהנינו. הגענו להופעה, והיא היא הייתה טובה למדי. כשעלו החברים להדרן, מתחיל לספר ברי על להקה שהייתה מנגנת עם מינימל קומפקט באירופה, שנקראה טוקסידומון. לאחר מכן הם ביצעו את שיר מספר עשר ("הכלוב") מתוך התקליט הנ"ל,לא איזה עניין גדול פשוט שיר (אומנם אחד טוב במיוחד, אבל רוב השירים שלהם כאלה) של טוקסידומון, שבאופן אקראי לחלוטין בדיוק שמענו באוטו. (שם מקשיבים לטקסט שלו ונזכרים בתחומי העניין של ברי סחרוף באותן שנים, הבחירה אולי מתבהרת)

    "so he learned to hold a cigarette and his drink in one hand…"

  41. מאת איציק:

    ההופעה החיה האחרונה שהייתי בה הייתה ערב שנסונים בעברית בפאב בת"א, ששרו בוגרי הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. בקהל ישבו טמירה ירדני וצדי צרפתי. כוכב זמר לא נולד בעקבות הערב הזה, אבל החברה' המוכשרים הללו מופיעים היום בכל התיאטראות הגדולים.

  42. מאת אסף:

    מעגל פוגו!

  43. מאת מתן:

    לא יודע אם חוויה משונה,
    אבל באחד מהלילות הבודדים ביותר של חיי, בעיר הבודדה ביותר בארץ, הלכתי לבדי להופעה של הרכב מאוד מגניב בשם the bays בבארבי.
    הופעה אדירה, שכולה מורכבת מג'ימג'ום אלקטרוני- חשמלי – אקוסטי , ונסחף למקומות מאוד מעניינים. לא היו שם יותר מדי המונים, אבל לקראת סוף ההופעה, לאחר פיזוזים רבים, אני מביט לשמאלי, ורואה לידי את אחד מגיבורי המוזיקליים הגדולים באותה תקופה, סטיבן ווילסון , מפורקיופיין טרי (ולא, לא ההוא מבלאקפילד). ניהלנו שיחת נימוסין בריטית, והיה מאוד מרגש וטיפה מוזר, אבל מוזר טוב .
    :)

  44. קומיקס? הופעה? אני רוצה גם

  45. מאת כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי:

    כמעט התעלפתי על מישהי בהופעה של הדרה לוין ארדי…
    לא בדיוק סיבה רומנטית להתעלפות (צניחת סוכר או משהו, לא פוגו) ולא המקום להתעלף בו (לבונטין 7, לא וומבלי) אבל בכל זאת חוויה בלתי נשכחת.

  46. מאת MooTzk:

    בהופעה של פורטיס בצוללת, מישהי בשורה הראשונה ביקשה חתימה (באמצע ההופעה).
    כשהוא חתם לה, זה נראה יותר כמו "לפורטיס באהבה מפורטיס".. כמובן שכשהיא העירה לו על זה התפתח דיאלוג הזוי ומצחיק בטירוף.

  47. מאת בוחבוט:

    אבטחתי פעם הופעת אטרף מטורללת של איזה להקת נוער-גבעות בפסטיבל הכלייזמירים בצפת.

  48. מאת fireshine:

    לעזאזל, איך אתה עושה את זה?
    כלומר את כל הדברים הכיפיים האלה. אתה אפוקליפסה של מתנות אתה.

  49. מאת נמרוד:

    הקטע במופע של מונוטוניקס שבו התופים והמקלות עוברים מיד ליד בקהל!

    וגם כל רגע בהופעה של Tv On The Radio בלידס – כשהם עוד היו להקה קטנה וצעירה שמופיעה באוהל הכי נידח בשעת צהריים – חבל רק שהיה כל כך קצר…

  50. פגשתי מישהי שהייתה איתי בצבא שנהייתה חברה של מישהו שהיה איתי ביסודי.

  51. מאת אסף ס:

    בהופעה של נועם רותם בסינדרום לפני בערך 5 שנים, נועם התיישב בשולחן שלנו אחרי ההופעה כדי לברר מי אנחנו, כי היינו האנשים היחידים בקהל הדליל שהוא לא הכיר אישית מלפני כן.

  52. מאת ענתקה:

    ובכן, בהופעה של אוף מונטריאול לפני מספר חודשים תפסתי שני מפרטים וקווצת שיער של איש במה. בהופעה של גרבג' בהאנגר 11 כמה שנים לפני כן, נפלו עלי 20 איש וכמעט עשו לי אסון ערד 2.
    הממ.
    חייבת להיות לי חוויית הופעת מעניינת יותר, איפשהו, איכשהו!

  53. מאת תֹם:

    הייתי פעם בהופעה של איזה פסנתרן (לא זוכר את שמו) בשטריקר (ת"א) שחצי ניגן את וריאציות גולדברג וחצי דיבר עליהן תוך שהוא משנה את הסדר שלהן ומשתף את הקהל בכל מני במחשבות שלו, למשל, איזו ואריאציה הכי קשה לו והוא ממש מפחד לנגן אותה, איזו יותר מתאימה להיות במקום זה או אחר, איזו לנגן לאט או מהר, איזה נושא להדגיש ואיזה להחביא, ובסוף הוא ביקש מהטכנאי שיעמעם את האורות ומהקהל שישיר יחד עם נגינתו את הוריאציה האחרונה – והביצוע היה מרגש עד דמעות.

    והתגובה הקיטשית – באחת ההופעות של חבורת אטומיק בירושלים מצאתי בקהל את מי שלאחר כשנה ביקשתיה להיות לי לאישה.

  54. מאת ג'וס:

    הייתי בהופעה של צ'יק קוריאה בג'אז בים האדום.

    באמצע ההופעה הוא לקח מהמתופף מקלות עם פרווה בקצה וניגן ישירות על המיתרים של פסנתר הכנף שלו.
    זה הדהים אותי.

  55. מאת מוטראן:

    בהופעה של דבנדרה שהייתה בברארבי אי שם , חבר שלי מN.Y היה המתופף בהרכב (גרג רוגוב) הזמין אותנו לפני ההופעה למאחורי הקלעים המעופשים של הבארבי להרגיש מה זה מאחורי הקלעים עם כל המזדנבות היה מאכזב ואף מדכא , עם זאת ההופעה הייתה לעילא ולעילא. רוצה רוצה מאוד להביא אותה בחוברת קומיקס מן המשובחות שיצאו כאן. נראה מבטיח.

  56. מאת ינשוף:

    הו, היו כאלה כמעט רבות מספור:
    פגישה ראשונה עם מי שהיום היא אשתי בהופעה של תמר אייזנמן, שליפת טבעת בהופעה של תמר אייזנמן (בתאום אתה מראש), דני סנדרסון יושב לפני בהופעה של.. תמר אייזנמן.
    רוג'ר ווטרס בארץ ואני מחלים ממחלת הנשיקה ויושב רוב ההופעה על הדשא, הופעות פרטיות בסינדרום הירושלמי זצ"ל, ירמי קפלן ממלא לנו בקבוקי מים תוך כדי ההופעה שלו בפסטיבל ערד בשנה (שנתיים?) שאחרי האסון, הדרה שיכורה וסייד קשוע אף יותר מנהלים בינהם דיאלוגים הזויים (אבל בעצם, רוב ההופעות של הדרה הן כאלה) – אבל יותר מכל נראה לי שמתעלה מעל כולן הופעה בככר סן מרקו בונציה במופע נעילת הקרנבל של להקה בשם pitura freska. די להקשיב לטקסטים שלהם כדי להבין את פוטנציאל ההזיה, אם אתם דוברי איטלקית כמובן, ועוד בקרנבל..

  57. מאת אורטל:

    יי! קומיקס!
    ההופעה הראשונה שראיתי בחיים היתה ברוק עצמאות בחיפה. מיליוני ילדים בני 15 ואני..

  58. מאת נועה רז:

    נראה קומיקס לעניין, תודה!
    והחוויה הכי הזויה בהופעה? אני מניחה שזה היה שתפסתי מפרט שנפל לבוב דילן, אי-שם בפסטיבל הבלוז. ולא, אני לא יודעת איפה הוא היום :-(

  59. מאת מרקוביץ':

    יש המון, ואת המביכים אחסוך…
    מהלא-מביכים, אזכיר את האחרון שקופץ לי לראש,
    הפסקת חשמל של עשרים דקות בתחילת ההופעה של ברי בקיסריה,
    ביום פקוק וחם במיוחד.
    בסוף של יום, הייתה הופעה מדהימה :)

    ואכן נשמע קומיקס מעניין.

  60. מאת אפרת:

    קומיקס זה נחמד!

  61. מאת שחר:

    אוזני המן בהופעה של הבילויים.. בחנוכה.
    סיפור ארוך.

    אני אשמח לעותק של הספר.

  62. מאת boaz:

    יש הופעות שאתה פשוט זוכר. ששינו את כל ה שחשבת ושלא האמנת שזה קורה לך מול העיניים. אבל להזכר במשהו ספציפי? תגיד אתה נורמאלי?

  63. מאת mubutu:

    הכי הזוי בלי ספק היה בהופעה של רוקפור בג'אפאן (עדיין בימי אלי לו-לאי) כשהם העלו מישהי לבמה לשיר את הכעס, והיא החליטה באמת להכניס כעס לשיר. היא שרה את זה בצרחות שלא היו מביישות אף להקת טראש מטאל ואז לעיני הלהקה ההמומה (וגם הקהל) הסתובבה ועשתה מונינג מטורף.
    רוקפור היו כל כך המומים, שזה מפתיע שהם הצליחו להמשיך לנגן

  64. מאת shez:

    רוברט סמית' מסתכל לי לתוך העיניים בהופעה של הקיור בשנה שעברה. והמוות עמד מלכת. חוויה מסמרת שיער, כפי שרק רוברט סמית' יכול ליצור :-)

  65. מאת שחר:

    נסעתי פעם עם חבר להופעה של סנט אטיין בפורטסמות' (זאת אומרת טסנו ליומיים לאנגליה במיוחד בשביל ההופעה הזו), כשחיפשנו מקום לינה והסתובבנו ברחוב הראשי של העיר נפלנו בדיוק על הרגע שבו חברי הלהקה חילקו חתימות בחנות תקליטים מקומית. מיהרנו לרכוש עותקים מיותרים של דיסקים שכבר היו לנו וסיפרנו להם שהגענו מישראל במיוחד בשביל ההופעה.
    בערב שרה קרקנל עצרה לרגע בין שני שירים, נופפה לנו לשלום ואמרה "הנה החברים שלנו מישראל".
    פאתטי קצת אולי, אבל ממש התרגשתי.

  66. מאת קאת:

    בטח היו, אני לא זוכרת עכשיו אבל הקומיקס הזה נראה לי נהדר.
    בעצם אולי שישבתי פחות-או-יותר לצדה של חווה אלברשטיין בהופעה של שלומי שבן בזאפה. היה משעשע, עד כמה שיכול להיות במקום המעפן הזה.

  67. מאת פלג דניאל:

    רון קארטר באסיסט הג'אז האגדי, מאחרוני דור הנפילים… היה מדהים לראות את הביטחון האלגנטיות העדינות והחיבור עם החבר'ה הצעירים שניגנו איתו…

  68. מאת עולש:

    אממ.. בהופעה בכפר קוקה קולה של דודו טסה (חימום למשינה) התחילו נער ושתי נערות לרקוד מולי בקהל ריקוד אינטרפרטיבי לשיר "אני רץ".
    עד היום אני לא יכול לשמוע את השיר הזה בלי לחשוב על הריקוד.

    (אני קצת מצטער שלא הצטרפתי אליהם דאז)

  69. מאת טל:

    היו ימים, לא מזמן, שהיחס ל – "משתמטים" היה גרוע הרבה יותר מהיום. מתישהו באמצע שנות התשעים הייתי בהופעה של אביב גפן, אז בחור צעיר ומבטיח. במהלך כל ההופעה חבורת נערים "ציוניים" ו"אידיאליסטים" השליכו עגבניות לבמה וכשנגמר יבול העגבניות הגדיל אחד מהם לעשות והשליך לבמה אבטיח. אביב כמובן לא נבהל ופצח בשירת "אביב ההומו" בקולו הצווחני, מצליח במהלך מחוכם אחד לזרוע מבוכה בקהל.

    אילו ימים מצחיקים. פרובינציאליים מצד אחד ומרגשים מצד שני. בשנים ההם רוק ישראלי ייצר כותרות והיתה תחושה שהוא נחשב, שהוא משפיע. היו כאלו שאף טענו שהמוזיקה של אביב גפן מעודדת התאבדות. עשו על זה כתבה ביומן. הזוי.

    גם היום יש מי שטוענים שהמוזיקה של אביב מעודדת התאבדות, אבל לא מאותן הסיבות :)

  70. מאת רועי:

    אני רוצה

  71. מאת רוני:

    קומיקס == חלום חיי

    הייתי בהופעה של המידנייט פיקוקס באוזןבר , והיה הזוי ברמות , ומהנה באופן ביזארי.

  72. מאת נירג:

    כשהלכתי להופיע של שלומי שבן בחולון חברתו יובל שרף רבה איתי על המקום ישיבה.

  73. מאת טאשה:

    קומיקס! בעברית!! אשמח עד מאוד.

    הייתי בהמון הופעות שהיו מרגשות מהרגע שהמוזיקאים עלו לבמה ועד למוזיקת המועדונים שהתנגנה אחריהן כדי לסמן לקהל שהגיע זמן ללכת (ובאמת, מה נסגר עם ההרגל המגונה הזה?), אבל הופעה אחת אזכור תמיד בעיקר בגלל מה שהתרחש אחריה:

    עמדתי בפני פרשת דרכים בחיים והחלטתי בהתראה של יומיים לטוס לאיטליה כדי לראות את רופוס וויינרייט (מלך האהו"י) בהופעה. ההופעה הייתה בעיירה קטנה בצפון, ואוצר המילים באנגלית של רוב התושבים בה הסתכם ב- "יו פרום איזרעאל? קול!". הייתי היחידה בקהל שהכירה את כל המילים ושרה בקולי קולות (כי גם ככה אני טסה עוד יומיים הביתה, אז מה 'כפת לי?), ולבשתי את חולצת ההופעות שלי – עם צילום יפהפה של ג'ף באקלי מנגן בגיטרה.

    בחורה שפגשתי שם והשקיעה קצת יותר בשיעורי אנגלית עמדה לידי במהלך ההופעה ובסופה אמרה לי שהמתופף הסתכל עלי כל הזמן. כמובן שאמרתי לה שרק נדמה לה כי זה קצת כמו התמונה של מונה ליסה ותמיד בהופעה נראה לך בקהל שהמוזיקאי מסתכל עליך, ובזה זה נגמר. או כך לפחות חשבתי (דראמרול…).

    כשהסתיימה ההופעה, נשארנו עוד קצת באולם כדי לדבר ולשתות, כשפתאום קלטתי את המתופף (מאט ג'ונסון המשובח, לשעבר המתופף של ג'ף באקלי) נכנס לאולם ומסתכל לכל הצדדים כאילו הוא מחפש משהו. רגע אחר כך העיניים שלנו נפגשו והוא פשוט חצה את הקהל שעוד היה שם לכיווני וניגש אלי כשהוא מושיט לי יד ומציג את עצמו. הוא אמר שהוא הסתכל עלי במשך כל ההופעה (אני לעולם לא משתמשת בתירוץ מונה ליסה יותר!) והיה נראה שנהניתי. הוא אמר שהוא ממש התרגש לראות את החולצה שלי כי הוא פעם ניגן עם ג'ף. כמובן שהייתי בשיא תחכומי ושנינותי וכל מה שהצלחתי לומר לו הוא "אני יודעת!", אבל עדיין היה מרגש. במיוחד כשהוא שאל אותי אם אני משם וכשסיפרתי לו שהגעתי במיוחד להופעה מהארץ הוא חיבק אותי מהתרגשות ולא הפסיק לאחל לי טיסה נעימה הביתה ושאשמור על עצמי.

    אחרי כמה דקות של דיבורים מצידו ואילמות מביישת מצידי קראו לו ללכת אל מאחורי הקלעים והבחורה שהכרתי שם ואני נשארנו עומדות בשקט המום שכזה. בשלב מסויים התעשתתי ואמרתי לה שאני צריכה לחזור למלון, ובדיוק כשעמדתי לצאת הוא הגיח, משום מקום, חיבק אותי שוב וביקש שאשמור על עצמי. הוי ההתרגשות..

  74. מאת יעל:

    יש לי יותר מדי סיפורים כאלו ופחות מדי זמן להקליד אותם.

    מה שכן, לקח לחיים שלמדתי בהופעה כלשהי כשהייתי נערה צעירה ולא ממש מעורה בפרצופי אנשי הסצנה: אל תנסו להתפלח להופעה בטענה שאתם בני דודו האהובים של ניצן זעירא כשהאדם שעומד בשער עשוי להתגלות כניצן זעירא עצמו.

  75. מאת אוהד שרוף:

    לשיר עם אסף אבידן מחרוזת שירי ביטלס לפני ההופעה של פול מקארטני בפארק הירקון.

  76. מאת ד':

    אין לי חוויות מוזרות מהופעות, אני סתם רוצה קומיקס 😉

  77. מאת אורית:

    ההמלצה של גיא מה לשמוע בזמן הקריאה…אחלה בעיניי בעצם באוזניי:-)
    החוויות הכי מוזרות בהופעות קרו לי בשנות ה-80 בקולנוע דן,שם הייתי כמעט בכל הופעה .
    המוזר הוא שגיליתי שחובבת הופעות כמוני…קלסטרופובית…רחמנא ליצלן:-))) הייתי נופלת חצי מעולפת על גבם של מי שלפני,היו מובילים אותי החוצה,לשאוף אויר צח והייתי חוזרת בחזרה למקום פחות צפוף
    בד"כ ליד הבר.

  78. מאת תומר:

    מעולה

  79. מאת הדר:

    הייתי בהופעה עם חברה ומרוב שהיה צפוף לא שמנו לב שמישהיא פשוט התעלפה עלינו…
    אל דאגה הצלנו את העלמה בסוף :)

  80. מאת תומר:

    גיא מאייר מהטובים ביותר (החרוז יצא במקרה).
    אמנם יש לי את הספר הנפלא, אבל כמובן שלא אתנגד לעותק נוסף..

  81. מאת redgirl:

    אוי כמה שאני רוצה את הספר הזה…
    משהו מוזר שקרה לי בהופעה… הממ… כשהייתי צעירה מאוד שרתי במקהלות שונות. 4 שנים באחת מקצועית…
    אבל בשנות התבגרותי גם התגלתה לי עקמת חמורה ובעיות גב נוספות- לבשתי חגורת גב (מחוך), עשיתי פיזיותרפיה וסבלתי… באחת ההופעות היותר חשובות שלנו סבלתי במיוחד. כמעט ולא עליתי. בסוף המנצח שלנו אמר לי שאם אני לא יכולה יותר, שאני פשוט אשב על הבמה ואשיר.
    ואכן…

  82. מאת כליפה:

    בעצם זו הייתה הופעה אסף אמדורסקי וקרני פוסטל ועוד ארבע רגליים
    הייתי יחד עם אחותי בהופעה של אסף אמדורסקי וקרני פוסטל, בקמלוט.
    ישבנו בשולחן צמוד לבמה ומרוב שהיינו קרובים התרווחנו אחורה ושמנו את הרגליים על הבמה.
    היה כייף להרגיש חלק מהשואו

  83. מאת רפאל:

    הייתי בהופעה של עמיר לב והוא היה חולה מאוד. אז הוא כמעט לא שר ובעיקר ניגן גיטרה.
    הייתי בהופעה של הראמונס. היא נגמרה נורא מהר.
    הייתי בהופעה של פינק פלויד. היא לא נגמרה.
    הייתי בהופעה של SUICIDAL TENDENCIES. סייקו מייקו מכר לי את הטי-שירט שלו.
    הייתי בהופעה של אחינועם ניני. היה מיינסטרים.
    הייתי בהופעה של פרונג. היה אנדרגראונד (תרתי משמע, האולם היה במרתף).
    הייתי בהופעה של קאב קלוואי. היה היסטורי.
    הייתי בהופעה של כנסיית השכל. היה הופעה ראשונה ברוקסן.
    הייתי בהופעה של היאנג גודס. היה אלוהי למרות הסאונד המחורבן.
    הייתי בעוד הרבה הופעות אבל לא ראיתי את הרד דוויל'ס. חבלץ.

  84. מאת אור_בי:

    הי!
    הקומיקס נשמע אדיר!!!

    חווית הופעה משעשעת-

    גרתי תקופה מסויימת בקריית גת ויצאתי שם לפסטיבל בשקל.

    אחרי כמה שעות של הופעות וכיף הבחנתי בדמות מוכרת…
    קרולינה עמדה מחוץ למתחם הבמה וההתווכחה עם השומר.
    הוא לא הסכים להכניס אותה.
    ("את לא יכולה להיכנס אלא אם כן את מופיעה או מארגנת.""אני מופיעה.""לא את לא. אני לא מכיר אותך""אני קרולינה""מי?")
    אחרי כמה שניות של שעשוע ניגשתי לשומר ובסלנג קרייתגתי הסברתי לו מי הבחורה ("אח שלו, תכניס אותה, זאת הבחורה שטוחנים את שלה ב"פיסקו"!)
    ואכן- הוא הכניס אותה והיא נתנה אחלה הופעה :-)

  85. מאת anna:

    לקראת ההופעה של דאוס החלטתי לבזבז את מעט הכסף שנשאר לי ולרכוש לעצמי חולצה חדשה. בסוף אותה ההופעה יצאתי מהזאפה כשכולי נודפת סיגריות, ריח כה חזק שלא עבר גם לאחר שבועות ארוכים, מה שהביא אותי להיפטר מאותה החולצה לעד :(

  86. מאת ניר:

    גם אני רוצה

  87. מאת mik:

    אשמח מאוד לקבל עותק של הספר
    :)

  88. מאת מיכל:

    הגעתי למלבורן סתם טיילתי לאורך הנהר ושמתי לב שיש תנועה של אנשים לכיוון מסויים. הלכתי גם אני לשם והגענו לאיצטדיון. התברר שיש הופעה של הקילרז שלא ממש הכרתי מעבר למה שהשמיעו ברדיו. פתאום מישהו ניגש אליי והציע לי כרטיס בחינם כי הבריזו לו. הסכמתי, ברור. היתה אחלה הופעה!
    שבועיים-שלושה לפני כן הגעתי לסידני וראיתי שדיויד ברוזה מופיע שם בבית האופרה, מיד קניתי כרטיס והלכתי להופעה.

  89. מאת ארז:

    שבוע שעבר הייתי בפעם הראשונה בחיים שלי בהופעה כמו שצריך. ההופעה הייתה של גבע אלון במופע חשמלי, וזו הייתה אחת החוויות הנהדרות ביותר שחוויתי לאחרונה! נפלה לי הלסת.

  90. מאת נועם:

    בהופעה של הגאטר טווינז צילמתי כהרגלי, והיה איזה זוג מוזר שרצה שאני אצלם אותם והבחור נדנד לי שאני אשלח לו במייל את התמונות, ואז במשך איזה חצי שעה נדנד לי שאם אני לא אשלח הוא יהרוג אותי. פשוט תענוג…

  91. מאת עמיתא:

    אולי אורית התעלפה על הדר.
    אני רוצה קומיקס.

    פעם הייתי הולכת להופעות של יוני בלוך. נראה לי שזה עונה על השאלה.

  92. מאת אבי:

    שתי הופעות של לבנון בערב הזוי בדרום העיר. זה מול זה התנהלו שני ערבי הופעות, האחד- מרתון להקות פאנק בדירה מתקלפת והשני ערב אינדי יאפי במועדון חדש שנפתח ממול. לבנון ניגנו באיפור לבן והופיעו בהפרש זמן קטן בשתי הרחבות. אני שיכור, מרחף על גלגלי גיטרות, מהופנט מהדיסטורשן שמתפשט. אנרגיות מטורפות מלוות בבועות מבקבוקי בירה שעלו לראש והלהקה הכי טובה בעולם כרגע מפרקת את הבמה המרובעת לשניים.

  93. מאת שגיא:

    עדות של חבר טוב. לא הכי אסתטי, אבל הכל נכון:
    בשנת '98 פורטיס הופיע בסיטי הול בחיפה. מתחילים לנגן, עוברות להן עשרים דקות ולפתע אני קולט שפורטיס פשוט לא שם. כולם המשיכו לנגן עוד ועוד ועוד ועושה רושם שהם מנגנים חזק יותר כדי שהקהל כמה שפחות ישים לב שהוא לא שם. ופורטיס פשוט לא עולה לבמה.
    כעבור רבע שעה הוא חוזר, עובר דרך הקהל, כולו מקפצץ ומאושר, וההופעה נמשכת.
    כשנזדמן לי, כעבור כמה שנים, להכיר את שלומי, המנהל, שאלתי אותו : "תגיד, אתה זוכר את ההופעה ההיא של פורטיס שהוא נעלם לרבע שעה ?"
    "כן, הוא סבל משלשול נוראי", אמר לי שלומי.

  94. מאת הליברוב:

    אבי, גם אני זוכר את זה. זה היה מדהים. יש כמובן מלא סיפורים מהופעות ומה שאני זוכר כרגע זה אפקס טווין במדבר, כשאני בכיתה י' או י"א. חוץ מזה שהעברתי עם חבר יום שלם בים המלח כי היה רק אוטובוס אחד בשבע בבוקר, מכרו שם חולצות אדומות של הדינמו דבש, שכל צוות העובדים ואנשי הבמה לבשו. חבר שלי קנה חולצה כזאת והתערבנו שיש לי אומץ להכנס לאוהל של אפקס טווין בטענה שאני מהצוות. ברור שלא הצלחנו, אבל היה סט די מדהים שאני כמובן לא זוכר.

    סיפור לא משהו..

    ערב אנטיקון בבלגיה, עם הופעה מעולה של why, ואחריו 13&god, כשבקהל why מתחיל לרקוד איתי. חחחחח. כן, זה סיפור יותר טוב.
    לא בהרבה

  95. מאת עידו:

    תמיד התקשיתי להבין עד כמה באמת הגרלה היא אקראית. תמיד יש משהו במישהו שמושך אותך בלי שום סיבה, אז את בוחר בו.

  96. מאת Rטובה:

    בהופעה נידחת של לבנון גיליתי שמוזיקה עם הרבה שכבות פשוט גורמת לי לגמורררר

  97. מאת Ashka:

    היה לי דייט עם בחור, הוא נתן לי להחליט לאן הולכים, אז החלטתי שמתאים לי לראות הופעה של נקמת הטרקטור בפסטיבל האירי ב-2003.
    הלכנו והתמקמנו לנו בקמלוט בהרצליה, שותים מרפיס לאות הזדהות עם הפסטיבל.
    מהצליל הראשון שעלה מהבמה הוקסמתי.
    אני חושבת שלא דיברתי איתו כל ההופעה :)

    בסוף לא יצא כלום מאותו בחור, אבל נקמת הטרקטור איתי עד היום
    AshkA

  98. מאת June:

    מפאת חוסר זמן, אני משאירה תגובה בנאלית :X

  99. מאת סמדר:

    וואה, כמעט פספסתי!
    חוויות מהופעה? הממ… אני מניחה שהכי משמעותית היתה זו של יוני בלוך שהיתי בה לפני כמעט שנתיים, בה הכרתי את חברי הנוכחי שהסכים יחד איתי שהשיר "מגרד" הוא פשוט מצחיק ומגניב. מאז ידענו שנסכים (כמעט) על הכל…

  100. מאת בראוניס:

    חוויה חוויה חוויה… הומ… לט מי ת'ינק
    הדבר היחיד שקופץ לי לראש זה הקראוד סרפינג הראשון שעשיתי מימי, לפני ירחים מספר בהופעת השקה של אקספקט נאת'ינג. אחרי שנים שגברים מיוזעים נמרחו עלי מלמעלה נקמתי אני את נקמתי וביד חזקה ובזרוע נטויה הומראתי אל על.

    רגע, זה עד יום שלישי בחצות? אוי לי! עוד 35 דקות!
    שלח שלח שלח
    אין זמן להרהורים!

  101. מאת טאשה:

    בראוניס – LOL אולי קצת שחוק, אבל בחיי שצחקתי בקול כשקראתי את סוף התגובה שלך.. :O)

    גיאחה – העודך מתעטש?? ואו! אולי תקים איזו קבוצת תמיכה עם קיפי בן-קיפוד? רק בריאות, גברבר.

  102. מאת גיאחה:

    תודה לכל המגיבים! זה אחד משרשורי התגובות הכי נפלאים שקראתי מזה שנים, אולי הטוב מכולם. אני ממליץ לכל מי שעדיין לא עשה זאת לגלול ולקרוא כאן הכל, יש פה פנינים שקשה להאמין.

    הודעות זכייה נשלחות ברגעים אלו לזוכים. מי שלא זכה – קנו לעצמכם ספר!