בעונג קרב: Obama VS McCain
בחירות לארה"ב, כאן אצלנו בעונג? מה פתאום? אז זהו, שכל הסקרים מראים שמזמן לא היה כאן קרב הגון, והקורא הנאמן עמית (תודה, עמית!) הציע לי קרב אדיר שהתקשיתי לסרב לו. זה לא בדיוק קרב אובמה-מקיין, אלא קרב בשאלה: האם יש אפשרות לנשיא שחור בארה"ב?
עבור הרפובליקנים: Morrissey – America is not the world
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
כותב עמית: אחד מוריסי עם "America is not the world", טורח לציין,לאחר איזכור ציני לעובדה שמדובר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות:
"But where the president, is never black, female or gay,
and until that day, you've got nothing to say to me, to help me believe"
עבור הדמוקרטים:Neil Young – Lookin' for a leader
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
כותב עמית: מצד שני, ניל יאנג ב-"Lookin for a leader" טוען שהמנהיג הבא צריך להיות מזן אחר, צעיר ו…
"And maybe it’s a woman
Or a black man after all"…
"Yeah maybe it’s Obama
But he thinks that he’s too young"
ועוד מקשה עמית: אז האם מוריסי ישנה את דעתו על המערב השולט ביום ד' עם היבחרו של נשיא שחור ויתחיל להאמין? והאם יהיה זה יום של עונג גם לניל יאנג (ומייקל מור)? או שאמריקה תוכיח לכולנו שהשכל שלה עדיין אי שם למטה?
מה תשלשלו אל הקלפי שלנו הפעם? ניל יאנג או מוריסי? שחור או לבן (זה לא משנה, יה יה יה)? דמוקרט או רפובליקן? ואולי בכלל לא אכפת לכם מה יקרה אצל האמריקקים? התגובות בידכם, נצלו את זכותכם הדמוקרטית!
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 06:28
Young
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 06:39
במבט מקרוב, מאוד קשה לדעת מה יהיה, אבל הייתי רוצה להאמין לניל יאנג.
אתמול בערב הייתי בעצרת תמיכה באובמה באוניברסיטה של סינסנטי (בעיקר בשביל החוויה, שהיתה מאוד מרשימה). אחרי שעות של עמידה בתור והאזנה לנאומים של פוליטיקאים קטנים יותר סוף סוף עלה האיש לבמה לנאום שבקושי אפשר היה לשמוע בגלל האקוסטיקה הנוראית של איצטדיון כדורגל. בין לבין בעיקר שמו את U2 בלופ.
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 07:53
מה עם Black President של נאס? אפילו הוא מפחד להתאכזב.
"we ain't ready to have a black president"
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 10:07
כמובן שמוריסי
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 11:15
ייי.
מוריסייי.
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 11:18
מהרגע שאובמה התמודד מול הילרי חשבתי על מוריסי שידע לציין כ"כ יפה את כל מה שרע בארה"ב.
המילים של השיר הזה מצמררות ומעמידות באור מדויק את ה"מעצמה" (במיוחד big fat pig מאסטוניה…). בכלל האלבום זהז הוא משובח לחלוטין ומומלץ מאוד מאוד.
למרות סגידתי העיוורת לניל יאנג כאן מוריסי מנצח.
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 11:46
so…. obama will take and i would put my bet that they will shoot him in 3-4 month… sorry but…
any how.. the winning song will be
"if a ong could be a president"
good day
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 16:32
היום השאפל בוינאמפ בחר לשים את black man של סטיבי וונדר, הכולל פירוט הישגי מיעוטים בהסטוריה (האמריקאית בעיקר)…הו כה מקרי.
http://www.youtube.com/watch?v=pEoE2UQXduA
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 16:43
אני בעד יאנג.
רק לא ברור לי למה הגזע של אובמה הפך לפרמטר המרכזי. אפשר להיות ליברל, תומך נלהב באפשרות לנשיא שחור או לנשיאה, ועדיין לא לחשוב שאובמה הוא המועמד הנכון יותר (גם אם הוא מקסים). בכלל, נראה שההעדפה לאובמה, בתקשורת, במרחבי הבלוגיה, היא סוג של העדפה שאמורה להיתפס כמשהו שהוא מעבר לפוליטיקה, ברירת מחדל נאורה יותר, כמו לומר "אני עם דב חנין"..
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 16:52
אחלה עונג קרב
מוריסי כמובן זוכה מבחינתי,
וגם כתבתי על זה פוסט לפני חצי שנה שנקרא "שחור או אישה" כשהילרי עוד התחרתה:
http://premiumradio.blogspot.com/2008/02/blog-post_6705.html
הבעיה היחידה אחריי שאובמה יזכה, היא: שיוצא שמוריסי טעה. וזה כבר הרבה יותר רציני !!!
(זה בצחוק למי שלא הבין את הבדיחה)
כי מה זה אומר על כל מה שהוא כתב עד עכשיו? ומה זה אומר עלינו? ולאן דרכנו הלאה?
דיכאון? דיכאון ! ואין על מי לסמוך יותר בדיכאון
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 23:29
ברור שמוז!!!!!!
מילים כדורבנות.
עם מוז זו אהבה אמיתית
רק ביום שבת האחרון קלטתי את עצמי, במהלך הנהיגה מההורים בצפון לדירה בת"א, מתחילה לבכות באמצע there is a light…. הפסקול של החיים.
יום שלישי, 04 בנובמבר 2008 בשעה 23:34
מוריסי *בחיים* לא היה מצביע למקיין, גם אם היה אמריקאי.
ומחר בבוקר, עם התפרסם התוצאות, אני אקדיש פוסט עם שיר של תקווה לאו, באמה!
רמז: שיר של ברייט אייז.
יום רביעי, 05 בנובמבר 2008 בשעה 01:04
שני שירים די בינוניים, סך הכל לא פסגת היצירה של אף אחד מהם.
אם לבחור בכל זאת, אז יאנג.
יום רביעי, 05 בנובמבר 2008 בשעה 12:17
יאיי, אובמה ניצח (בבחירות, לא כאן…). העתיד נראה הרבה יותר ברייט (אייז) – - -
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41853&blogcode=10133321
יום חמישי, 06 בנובמבר 2008 בשעה 18:08
לא זה ולא זה. אני בוחר בג'ורג' קלינטון הצובע את הבית הלבן בשחור. מצחיק לרקאות שבקליפ הרמיקס כפילת הילארי קלינטון עונה לטלפון של ד"ר דרה וזה עונה לה שזה הנשיא הלא נכון:
http://www.youtube.com/watch?v=Dxl4lQ8tmdM
יום חמישי, 06 בנובמבר 2008 בשעה 20:40
לא משנה הקונטקסט, ניל יאנג מאוד מעצבן.
הקול שלו נורא מרגיז.
מעניין איך נהפך לכוס התהשל מחפשי האלטרנטיבי.